יהדות

שתי מילים מהחכם באדם | "הוֹכַח לְחָכָם - וְיֶאֱהָבֶךָּ" | ביקורת עניינית ללא הגדרה פוגענית | ביקורת מלאה באהבה | חשיבה טרם התגובה | מתי עדיף לשתוק | מי ידבר? | תוכחה מרומזת | כלי

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" (לז, א-ב) רש"י בתחילת הפרשה מביא משל בענין כוחו של יעקב מול עשו: "הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה: 'אנה יכנס כל

יוסף הצדיק פותר את חלומו של שר המשקים: "בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך" – פרעה יחזיר אותך למקומך הראשון, "ונתת כוס פרעה בידו" – אתה חוזר לתפקידך הקודם "כמשפט הראשון

ישנה ביקורת המבקרת באופן ענייני את המעשה השלילי שנעשה על ידי הילד (אסור לקחת ממתק מהארון ללא רשות!), וישנה ביקורת המגדירה אותו כילד בעייתי (לקחת ממתק בלי רשות? אתה גנב!). כאשר מבקרים בצירוף הגדרה פוגענית,

כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה (לב, ה) יש ללמוד מרשעים את דרכי פעולתם רש"י מביא את מאמר חז"ל: "עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים". ומפרשים

יעקב אבינו מתפלל לקב"ה שיציל אותו מעשיו אחיו: "כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני…" ומסיים: "ואתה אמרת היטב איטב עמך" (לב, יג). החוזה מלובלין זצוק"ל פירש בדרך רמז פסוק זה: "ואתה אמרת היטב" –

אחד הדברים החשובים ביותר שרוכש האדם בחייו הינו ללא ספק כח הריכוז שמאפשר לנו לקלוט להזין ולהחכים בכל מיני עניינים. אם בחומר אלו עניני העולם הזה ואם בלבנים אלו עניני העולם הבא. אין זה משנה

בעת התנהגות שלילית של הילד, הדחף הראשוני של ההורה והמחנך הוא למתוח ביקורת. והסיבה פשוטה, אם לא אומר לו במה הוא טעה, כיצד יידע לתקן את מעשיו? העיקרון נכון. אולם יש לזכור תמיד כי: ביקורת

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא (כח, י-יא) לפתח חטאת רובץ ה"אור החיים" הקדוש דורש פסוקים אלו בדרך רמז: "ויצא

הקדוש ברוך הוא מבטיח ליעקב: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" (כח, טו). ויש להבין אריכות לשון הפסוק, וכפל הדברים. וכי לא די לומר: "אני אעשה את אשר דיברתי לך",

במקביל לעיצוב אישיות הילד בכל הנוגע לגישתו לחיים ולעמידתו בהצלחה בהתמודדויות שונות כגון שינה בזמן וסדר יום נכון, באמצעות שילוב נכון בין שמאל דוחה לבין ימין מקרבת (כמבואר בפרקים "חום ואהבה", "גדרים וגבולות"), יש לפעול

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק (כה, יט) המתפלל על חברו נענה תחילה פירש רש"י: "אברהם הוליד את יצחק – על ידי שכתב הכתוב 'יצחק בן אברהם', הוזקק לומר 'אברהם הוליד את

על הפסוק: "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי" (בראשית כה, לא). מפרש רש"י: "מכרה כיום"  – כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה. ויש להבין לשם מה היה צריך יעקב אבינו לחדד את

עיקר ההצלחה בחינוך הילד להתפלל בבית הכנסת במניין כראוי, אינו מתבטא בעצם הגעתו לבית הכנסת בהיותו ילד קטן. זהו החלק הקל והפשוט שאינו מבטיח קביעות עתידית כשיגיע לגיל עצמאי. אלא בשאלה האם השכלנו לעשות זאת

כדי לעורר את ציבור שומעי לקחו שהתנמנמו בעיצומו של השיעור, נקט רבי עקיבא בשיטה מעניינת, והפתיעם בשאלה מקורית שלא ממין הענין הנלמד. וכך שאל: מה ראתה אסתר המלכה למלוך על מאה עשרים ושבע מדינות כמסופר

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה (כג, א) הַתּוֹרָה מְצַיֶּנֶת אֶת מִסְפַּר שְׁנוֹת חַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ בְּפֵרוּט רַב: מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים. רָאִיתִי בֵּאוּר נִפְלָא, הַמִּתְיַחֵס

מציאות האדם בזה העולם, עולם העשייה מתחלקת לשלבים של תודעה אותם אנו עוברים במסע החיים. בתורת הח"ן מחלקים אותם לג' פרקים והם עיבור ראשון יניקה ועיבור שני. התרגום הכללי הינו שלב ראשון – תשעה חודשי

בפרשתינו אנו לומדים על התגלות הקב"ה אל אברהם אבינו, עת בא לבקרו ביום השלישי למילה, כפי שנאמר: "וירא אליו ה' באלוני ממרא". מסופר על הרבי בעל ה"צמח צדק" זי"ע שחזר פעם לביתו בעת היותו ילד

קרבם בעבותות אהבה ביום השלישי למילת אברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ואברהם הצטער על כי נמנעה ממנו מצות הכנסת אורחים, מצות החסד שכה אהב. "וישא אברהם… והנה שלושה אנשים" – אברהם לא ידע כי מדובר

כפי שכתבנו בשבוע שעבר, אחת ההזדמנויות הטובות ביותר להעברת מסרים חינוכיים לילדים היא במעמד שלחן השבת. בשעה זו, בה כל בני המשפחה יושבים יחד סביב השולחן החגיגי והאווירה הכללית היא אווירת שמחה ושירה, אמירת רעיון

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (יב, א) לֵךְ מה"לְּךָ" והיה תמים אברהם היה עמוד החסד. הוא לימד אותנו שכדי לדבוק בחסד, יש להפסיק להסתכל רק על עצמך, על הלְךָ, אלא יש להסתכל על צרכי הזולת,

לאחר נצחונו של אברהם אבינו במלחמה נגד ארבעת המלכים והצלתו של לוט נאמר: "ומלכי צדק שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון… וברוך אל עליון אשר מגן צריך

אב חכם, מצליח לחנך את בנו ללכת בדרך טובה, להשקיע בלימודים, ולעשות כל המצופה ממנו, מבלי להשתמש בכפיה, אלא באמצעות ניתוב חכם המוביל אותו לדרך אחת בלבד: לבחור בטוב ובנכון. הוא מעניק לו את ההרגשה

בתורה לא מרבים במחמאות. בכל התנ"ך איננו מוצאים תארים ושבחים לגדולי האומה היהודית. לא מצאנו הגדרה כמו 'אברהם איש החסד', 'משה המנהיג' או אהרן הרחום'. התנ"ך מתאר בשפה עובדתית את גדולי האומה ומה הם עשו.

איתא בזוהר הקדוש (כרך א פרשת נח, דף לח ע"ב): "תנו רבנן, מה השיב הקדוש ברוך הוא לנח, כשיצא מן התיבה וראה כל העולם חרב, והתחיל לבכות עליו, ואמר: רבונו של עולם, נקראת רחום –