הרב שמואל רבינוביץ

חז"ל (סנהדרין פב,א) מספרים על המשא ומתן ההלכתי שלכאורה ניהל זמרי עם משה רבנו לפני שפנחס הופיע, ובו שאל זמרי את משה איך לך הייתה מותרת המדיינית? אל מול שאלתו זו נאלם משה רבנו "ונתעלמה

כאשר מסיים בלעם לברך את ישראל זועם בלק, וכך נאמר: "ויחר אף בלק…ויספוק את כפיו, ויאמר בלק אל בלעם לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים" (במדבר כד, י'). לכאורה על מה כועס

על הפסוק בפרשתנו: "זאת התורה אדם כי ימות באהל". דרשו חז"ל במסכת יבמות(סא): "קברי עכו"ם אין מטמאין אהל, דכתיב: אדם כי ימות באהל… אתם קרויים אדם ואין העובדי כוכבים קרויים אדם". דברי חז"ל אלו מעוררים

בפרשתנו, פרשת קורח אנו למדים את השלכות הקשות של המחלוקת ועד כמה יש לרדוף אחר השלום. כמו שנאמר: "וישלח משה לקרא לדתן ואבירם בני אליאב". בשיאה של מחלוקת טורח משה רבינו לקרוא לדתן ואבירם, וכל

מצוות ציצית באה להזכיר לנו את מצוות ה'. כמו שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם… למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקים". לכאורה יש כאן כפל לשון. התורה אומרת

בפרשתינו משה רבינו עומד לנוכח המבקשים בשר, האומרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקישואים והאבטיחים… ועתה נפשנו יבשה…" ופונה אל הקב"ה ואומר: " למה הרעות לעבדך… האנכי הריתי את כל העם הזה

  בחג השבועות קוראים אנו את "מגילת רות". במדרש רות נאמר: "אמר רבי זמירא, המגילה הזו אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא היתר ולא איסור. ולמה נכתבה? ללמדך שכר של גומלי חסדים". הרבה טעמים

הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל והמקומות הקדושים במאמר הכנה לחג השבועות זמן מתן תורתנו

פרשת במדבר נקראת ע"ש מקום הציווי של פרשת "הפקודים" –לספור את בני ישראל, כפי שנאמר: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני…" אמנם יש כאלו שקראו לספר הרביעי "חומש הפקודים", אך בפי עמך בני ישראל נקרא

המדרש (ויקרא רבה כד, ט) דורש על ציווי התורה: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" – קדושים תהיו, יכול כמוני? תלמוד לומר כי קדוש אני-קדושתי למעלה מקדושתכם. כלומר שאין לבן אנוש ויציר חומר יכולת

  משה רבינו מצווה את בני ישראל על מלאכת המשכן, והוא פותח במילים: "זה הדבר אשר ציווה ה'…קחו מאתכם תרומה לה', כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'…". לכאורה יש כאן ייתור לשון, מהו "כל