הרב אריה שטרן

במרכזה של פרשת תולדות נמצאת פרשת הברכות של יצחק שביקש לברך את עשו ונמצא מברך את יעקב, והרי זו פרשה פלאית ודומה שיש לרבים מאתנו קושי בהבנתה. באשר לתיאור דמותו וייחודו של יצחק ניתן לומר

בשבתות אלה הננו עוברים לפרשיות התורה שעוסקות בפרשת חייו של יצחק, ובאמת זהו מעבר משמעותי מן ההתעסקות בדמותו של אברהם אבי האומה שהיה רב פעלים מוביל ומנהיג, להתעסקות בדמותו של יצחק בנו, שכמעט ולא נזכר

בכמה מקומות, במדרש, בגמרא, ובמסכת אבות דרבי נתן אנו מוצאים שחז"ל עושים השוואה בין איוב לאברהם. מתוך דבריהם עולה שבוודאי אין ערעור על מידת צדקותו הגדולה של איוב ומעשיו הטובים, ואף על פי כן מובא

אנו נמצאים בתקופה זו של השנה בעיצומה של הקריאה בתורה בספר בראשית, הספר שנקרא בפי חז"ל ספר הישר, כלומר שזה הספר שעוסק בדברים הישרים והפשוטים מתחילת התהוותם. האבות הם שנקראו ישרים ועליהם התכוון בלעם כשאמר:

שתי הפרשיות, בראשית ונח עוסקות בבריאת העולם ובבריאת האדם שהוא נזר הבריאה. על אדם הראשון נאמר במסכת חגיגה (דף יב) שהייתה קומתו כקומת שמים וארץ, ומלבד הפירוש הפשוט יש להגדרה הזו גם תוכן פנימי שהייתה

יום הכיפורים הנו כמובן יום של מחילה, סליחה וכפרה, ואולם כבר בתורה משולבת הכפרה עם הטהרה, הוה אומר שיש כאן ענין נוסף שבא ללמד שלא רק במחילת עוונות עסקינן אלא גם במשהו שהוא למעלה ממנה

למשל מצות הישיבה בסוכה שכתוב עליה בתורה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו'" מכאן יש שלמדו שהידיעה הזו היא חלק ממשי של מעשה המצוה

הרב אריה שטרן, רבה של ירושלים, בדבר תורה מעמיק בעיון בשבילי פרשת השבוע

פרשיות אלה אנו קוראים בתקופת המעבר מחודש אב לחודש אלול, אלה הימים שהם ימי רצון, ועוד משעה שנבחרו לעם, שחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות, עלה משה בשנית להר סיני בראש חודש אלול ושהה שם עד

עומדים אנו בפתחו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. על ערכו יכולנו ללמוד כבר בלימוד פרשת עקב בדברי רש"י על הפסוק: "ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה וגו'",שמשה רבנו עלה שוב להר סיני

מיוחדת היא האבלות על חורבן המקדש והארץ שכבר מיד לאחר תשעה באב מתחיל הסדר של הנחמה המלווה באווירה של שמחה שמגיעה לשיאה ביום חמישה עשר באב, עליו נאמר (תענית ל – לא) שלא היו ימים

מפרשת השבוע עלינו ללמוד על מעלת וחשיבות הצניעות •​ שיעור נוסף בפרשה הוא חשיבות ההימנעות ממחלוקת

עיקרי הדברים אשר בפרשת חוקת נאמרו בשנת הארבעים לצאת העם ממצרים, יש לראותם כהכנות לקראת הכניסה לארץ ישראל. בדרך זו ניתן להבין מדוע נקבע מקומה של פרשת פרה אדומה דווקא בפרשה זו ומדוע לא נזכרה

כבר דיברנו על המאפיין את הפרשיות שבספר במדבר, שעניינן בהתארגנות לקראת הכניסה לארץ ישראל, או בלשון אחרת, במעבר מן ההנהגה הנסית שבמדבר להנהגה טבעית של העם בארצו. והפרשיות באות ללמדנו שאף זו אינה כמו בכל

חשיבות הארץ זוהי פרשה של ארץ ישראל וממנה יש ללמוד על חשיבותה וערכה, שאינה בגדר מקום בעלמא, אלא שכאן המקום אשר יבחר ה' ובו תבוא לידי ביטוי גדולתם של ישראל בקדושתם. הרמב"ן, שהוא רבן של

נמצאים אנו בעיצומה של הקריאה בתורה בספר במדבר, בחומש הרביעי בחמישה חומשי תורה, וזהו אם כן הזמן לעיין בו מנקודת מבט כללית ומקיפה. הנצי"ב בפתיחתו לספר, כותב שחומש במדבר מחליף ומשנה הליכות עם ה' מן

  במרכזה של פרשת השבוע נמצאת ברכת כוהנים, שמיוחדת בכך שעל פי מדרש חכמים אין זו ברכת הדיוט אלא ברכת ה' שמברך את העם באמצעות הכוהנים. כך מפרש רש"י בפירוש הראשון לנאמר בפסוק "ואני אברכם"

מהותה של ספירת העומר הייתה התעלות ודרגה בכל יום, אולם מאז פטירתם של תלמידי רבי עקיבא – התלוו מנהגי אבלות לימים החשובים הללו

  חודש אייר כולל את רוב ימי ספירת העומר ובתור שכזה מקבל הוא בתכונתו את מה שמאפיין אותם. בקשר לכך המדרש (בפרשת אמור) מביא ודורש את הפסוק בספר ירמיהו (ה', כ"ד) שכך נאמר בו: "ולא

בגמרא במסכת חגיגה (דף ה עמוד ב) מובא פסוק מספר ירמיהו (פרק י"ג): "ודמע תדמע תרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'", ונשאלת שם השאלה: שלוש דמעות הללו למה? והתשובה: אחת על מקדש ראשון, אחת