הרב אריה שטרן

כבר בשמה של ירושלים נמצאת המילה "שלמות" וזו מידה שניתנת להשגה רק על ידי המימוש של שני היסודות גם יחד, קדושה ומלכות, וכאשר מתקיים בעיר השילוב הנפלא הזה, ירושלים מקרינה מן האווירה הזו לכל העם

הרב קוק זצ"ל היטיב להשיב על שאלות אלה בפתגם שלו על חודש אייר וכך הוא לשונו: הגבורה העילאית של תלמידי רבי עקיבא והצפונה של קדושי הקהילות מתחברות באוצר הרזים של רשב"י

השבת קראנו את פרשת אמור, זוהי הפרשה בה נזכרת המצווה של ספירת העומר, המצווה שאנחנו מקיימים מן הפסח עד העצרת, מן הזמן של יציאת מצרים ועד הזמן של מתן תורה. כיום, כל זמן שלדאבוננו אין

חודש אייר כולל את רוב ימי ספירת העומר ובתור שכזה מקבל הוא בתכונתו את מה שמאפיין ימים אלו. ואכן יש עניין מיוחד בימים שבין חג החירות לבין חג מתן תורה, עד שאפשר ונכון לקרוא להם

גבורתם של תלמידי רבי עקיבא מתחברת אל גבורתם של קדושי הקהילות ע"י אוצר הרזים של רשב"י. כך הוא הנוסח של מרן הרב קוק זצ"ל לכותרת של חודש אייר אשר כולל את רוב ימי ספירת העומר

בכמה פסוקים אנו מוצאים את המצווה של הזיכרון והסיפור של יציאת מצרים. הפסוק הראשון בפרשת בא (שמות יג. ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים וגו'" והרמב"ם בהלכות

הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז,א) כותב: "מצות עשה של תורה לספר בניסים ובנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר: זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו.

בבראשית רבא דרשו את הפסוק: "וירא אלקים את האור כי טוב" כנגד חומש ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. ויש לפרש שזו אכן סגולתה העיקרית של התורה שקובעת הלכות לסדר החיים הציבוריים והפרטיים, ודווקא מתוך המעשים

 השבת שעברה עלינו לטובה מיוחדת בשני דברים, האחד שמסיימים את ספר שמות והשני שזו השבת של פרשת פרה השניה בסדרה של ארבעת הפרשיות. על ספר שמות כדאי להזכיר את הגדרתו על ידי הקדמונים שקראוהו בשם

מיוחד הוא חג הפורים שאינו ביום אחד אלא מפוצל בין בני הפרזים ביום ארבעה עשר לבין בני המוקפים ביום חמישה עשר. הפיצול הזה בא להזכיר שהחג נקבע על הנס שהיה בגלות, ולכן מתאים לו שיחגגוהו

בפרשת תצוה אנו קוראים על המנורה, על בגדי הכהונה ועל מזבח הקטורת. יש מה ללמוד מכל דבר בפני עצמו ויתר מכך מחיבורם יחד. הזכרת מצוות הדלקת הנרות בפרשה זו בודאי באה להראות שיש לה משמעות

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" זוהי המצוה המרכזית שאת פרטיה אנו קוראים ולומדים בפרשיות התורה בשבועות הקרובים. ואולם ככל שהיא ברורה כך היא גם קשה וכבר אצל שני ה"בנאים" הגדולים משה רבנו ושלמה המלך מצינו

בקריאת התורה השבת הננו עוברים מפרשת יתרו לפרשת משפטים, מן ההתרוממות הגדולה שבמתן תורה ומעמד הר סיני אל ההתעסקות בעניינים הפרטיים הנוגעים לדיני ממונות ודיני נזיקין. על מתן תורה אומר השפת אמת כתוב: "נפשי יצא

במרכז הפרשה אנו קוראים על מתן תורה, שזה בעצם השיא של כל התהליך שמתחיל מזמן האבות, הירידה למצרים והיציאה ממנה, קריעת ים סוף עד שבאים למעמד הר סיני. אצל האבות בעלי הדרגה האישית הגבוהה זה

פרשת בשלח סמוכה תמיד לט"ו בשבט, וכשנתבונן נמצא שאין זה קשר מקרי אלא מהותי, שכן בשירת הים אנו קוראים "תביאמו ותיטעמו וגו'". כלומר שאנו מבינים שככל שהביאה לארץ חשובה, למעלה ממנה נמצאת בסולם החשיבות ההתבססות

לפי סדר השנה הננו עומדים כבר בפתחו של חודש שבט, החודש שבו מציינים את ראש השנה לאילנות שנקבע ע"י החכמים במסכת ראש השנה כיום שבא להבדיל בין הפירות של השנה הזו, וזה הזמן שכבר יצאו

גאולה ונטיעה מיוחדת היא פרשת "וארא" בתחילתה בדברי אלוקים חיים אל משה רבנו ע"ה, לאחר שמסר לה' את תלונות העם על קושי השעבוד שגבר, בניגוד למצופה בעקבות בשורת הגאולה. בדברים עצמם יש מצד אחד הצהרה

הנצי"ב בהקדמתו לפרוש "העמק דבר" לספר שמות מביא את ההגדרה של בעל הלכות גדולות על חומש שמות שנקרא בשם "ספר שני", ומסביר שכאן נמשך התיאור של מעשה בראשית, שסיפור ההתהוות של עם ישראל ביציאתו ממצרים

סיום חומש בראשית לפי סדר הפרשיות נמצאים אנו בפרשיות העוסקות ביסוד השבטים וביחסים שבין האחים. ואלה נחלקות לשתי קבוצות של פרשיות, וישב מקץ באחת, ויגש ויחי בשנייה. בפרשיות האחרונות יש אווירה של סוף טוב, אחדות

יום עשרה בטבת בא לציין את השלב הראשון בתהליך שהביא החורבן , ולמרות כל מה שאירע עדיין יש עניין לחזור ולבחון את הפורענות מראשיתה. זוהי גם הסיבה לכך שבמשך שנות הגלות היו נוהגים לחבר את

 בימי החנוכה כדאי וצריך לתת את הדעת על הגדרת הימים במסגרת הרחבה של החגים  והמועדים. הגמרא עצמה שואלת "מאי חנוכה?" ומשיבה בסיפור המעשה על היוונים שנכנסו להיכל וטמאו את כל השמנים וכשגברה מלכות בית חשמונאי

כעת כשאנו בעיצומה של הקריאה בפרשיות חומש בראשית כדאי להתבונן בהנהגותיהם של האבות והאימהות בנושא של חינוך הבנים, כאשר בנקל אפשר להבחין במורכבות ובהתמודדות של כל אחד מן האבות והאימהות בנושא זה. אצל אברהם התעוררה

הפרשיות שאנו קוראים עכשיו בתורה עוסקות בפרשת חייו של יעקב אבינו ובניו, חיים שהיו סוערים ומלאי אירועים שלכמה מהם יש כותרת משותפת שהיא אקטואלית עד עצם היום הזה. הכוונה היא למפגשים ולמערכות היחסים המורכבים עם

 "ויצא יעקב מבאר שבע", היציאה היא במצוות אביו יצחק, שיברח מפני אחיו עשו. זוהי יציאה שיש לה מטרה אנושית פשוטה, ואולם מיד זוכה יעקב להתגלות אלוקית גדולה: "ויפגע במקום… ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו