סיפור לשבת

הלך לביתו בעצבון רוח, לבש שק ואפר וישב לארץ להתפלש בעפר. שלח וקרא לכל הפועלים שהיו עוסקים בעבורו באריגה. באו וראו את הרב יושב לארץ, לבוש שק ואפר. חרדו ותמהו איש אל אחיו

פעם אחת, בעת רצון, סיפר לנו סבא רבא את הסיפור הבא: בעיירתנו, לפני שנות הזעם, התגורר יהודי תם וישר בשם שמעלקע. יש שקראו לו שמעלקע, סתם ככה, ויש שהוסיפו לפני שמו את התואר ר'.  שמעלקע 

באותה שנה בה התיישב רבי חיים בן עטר בירושלים, עלה על כסא המלכות שולטן חדש, באיסטנבול בירת טורקיה. אדיר וחזק היה האיש, ובקי גדול בחכמת התכונה (צפייה בכוכבים ובמזלות). פעם החליט השולטן להביט בכוכבים ולגלות,

כאשר נעור רבי חיים בן עטר משנתו זכר את דבר החלום והצדיק עליו את הדין. מיד עם צאת השבת החליף את בגדיו בבלואי סחבות, נטל עמו צרור קטן, שכלל את תפליו ומעט לחם יבש, נפרד

שלא כמו כל ילד בעולם – רבינו הגאון הצדיק רבי משה ובר זצ"ל לא זכה מעולם להכיר את אביו. עולל רך בן שנתיים היה כשנפטר עליו אביו והותירו יתום המתמודד עם גורלו המר. ככלל, מקטנותו

לעת זקנתו של הרב הקדוש רבי לייב שרה'ס, קיבל עליו הצדיק רבי עזריאל מפלוצק, תלמיד המגיד ממאזריטש, ללוותו בדרכיו ונסיעותיו. פעם אחת נסעו לווילנא, וכשלש פרסאות סמוך לעיר נתקלו בבית מזיגה של יי"ש. שהיה בבעלותו

בעיירה הסמוכה למז'יבוז', התגורר סוחר יהודי תמים וירא שמים, אשר דבק בצדיק הקדוש, אור שבעת הימים, מרן רבי ישראל בעל שם טוב זי"ע. מידי שבוע בשבוע נוסע היה לעשות את השבת בצילו. במוצאי שבת אחת,

  הרה"ק ר' יעקב יוסף מפולנאה היה מתנגד גדול לרבנו הקדוש הבעש"ט. פעם עשה בעה"ב אחד, אשר היה מתלמידי הבעש"ט חגיגת נישואין לבנו, והחתן היה תלמיד מובהק של הרה"ק ר' יעקב יוסף, החתונה התקיימה במזיבוז,

ר' זלמן נחשב היה בין האנשים המכובדים בעיירה סערענטש שבמחוז הונגריה. את מקומו בבית המדרש תפס ליד קיר המזרח, כי מלבד היותו תלמיד חכם מופלג וירא ה', חננו ה' גם בעושר, ועל שולחנו נתקיימו תורה

סוחר אמיד וממולח היה שמעון, מרבית עסקיו התנהלו בקטע הגבול שבין רומניה לאוסטריה, ועל כן הרבה לשהות בערי הגבול יאסי, גאלץ וטשרנוביץ, ואף קשר קשרי ידידות אמיצים עם אנשי המשטרה הן של אוסטריה והן של

הסיפור, שאנו עומדים לספר לכם כאן, מוביל אותנו אל הימים הטרגיים, בהם גורלה של יהדות ספרד, זמן קצר לפני הגרוש, היה נתון על כפות המאזנים. בימים אלה שלטה בספרד האינקביזיציה הנוצרית העקובה מדם, שפעלה בהנהגתו

באחד מימי הקיץ הלוהטים של שנת ר"פ, יושב היה הגאון רבי משה לנדאו – רבה של קראקא בחדר למודו ועסק בתלמודו. נקישות בדלת הפריעו פתאום את רבי משה מתלמודו. הדלת נפתחה ושני יהודים נכנסו פנימה.

סמוך לעיירה שפולי התגורר "פריץ", בעל אחוזות עשירות רע לב. כל כפרי המחוז שייכים היו לו והוא החכיר את השדות, הכרמים ובתי המזיגה שבכפרים ליהודים מהם לקח כסף רב בתמורת שרותם הנאמן. בתקופת החורף התגורר

בימי הבעש"ט היו בעיר ווילנא שני חייטים פשוטים. הם לא היו מומחים יתרים באומנותם, ותפרו רק בגדים פשוטים להמון העם ולאיכרי הכפרים. לימים נעשו שני החייטים שותפים, והחליטו לעזוב לזמן מה את ווילנא וללכת מכפר

בבוקר קר ואפרורי, כאשר חוצות העיר הפכו לבוץ, עקב הגשמים המרובים שירדו ללא הפוגה. עצר רבי נחום מהורדנא זצוק"ל לפני בית נאה מוקף חצר וגינה. הוא נעצר לפני השער שהיה פתוח קמעא, ועליו שלט: "עורך

צפירת הרכבת, שנשמעה היטב בישרה את בואה הקרוב, עוררה גלי התרגשות בקרב המון הנאספים ברציף. לא גדולה היתה העירה, אך מאוכלסת ביהודים יראים ותמימים, בתלמידי חכמים, בחסידים ובסתם "עמך", העוסקים באומנויות ובמשלחי יד שונים. ההודעה,

משפחה יהודית אחת ויחידה התגוררה בכפר פלוני קטן, לא הרחק מיער עבות. היתה זו משפחתו של מוכסן הכפר. אבי המשפחה חכר מן הפריץ את בית המזיגה, ולמקום זה היו האיכרים הפולנים באים להיטיב את לבם

שלג ראשון כיסה את רחובות העיר מוסט. היה זה בבוקרו של יום ראשון, שעה שר' משה התכונן לצאת לדרך רחוקה בעניני מסחרו. העגלה כבר רתומה היתה לסוסים, העגלון ישב הכן על דוכנו, ולא המתינה הכבודה

רבי רפאל הישיר את גוו הכפוף, העתיק רגליו מדוושת מכונת התפירה, ובהסטת הכיסא קם ממקומו. הוא העיף מבט מהורהר בשמים האפורים הנשקפים מן החלון ומלמל: "אכן עת להתפלל מנחה". בזריזות צרר את שיירי הבד והניחן