טקס האזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים בהר הרצל

במלאות 41 שנה למלחמת יום הכיפורים נערך הטקס השנתי בהר הרצל ■ שר הביטחון משה יעלון: "מלחמת יום הכיפורים הייתה גם לקח שראוי שנלמד אותו יום יום, שעה שעה"

שהב"ט בוגי יעלון בטקס חללי יום הכיפורים. צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
שהב"ט בוגי יעלון בטקס חללי יום הכיפורים. צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

טקס ההנצחה השנתי לחללי מלחמת יום הכיפורים התקיים היום, במלאות 41 שנים למלחמה. הטקס, שנערך בחלקה הצבאית בהר הרצל, נערך במעמד נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, שר הביטחון, רא"ל (במיל') משה (בוגי) יעלון, ראש המטה הכללי, רב-אלוף בנימין (בני) גנץ ובכירים נוספים.

בדבריו התייחס שר הביטחון ללקחים שהופקו ממלחמת יום הכיפורים. "ארבעים ואחת שנים חלפו. ארבעים ואחת שנים, ועדיין מהדהדת בזיכרונו של כל אחד ואחת מאיתנו צפירת האזעקה ששינתה את ההיסטוריה של מדינת ישראל, ואת חייהם של רבים כל כך. ובעיקר את חייכן, משפחות הנופלים, לוחמים ומפקדים בצה"ל, שקרבות הגבורה שהיו חלק מהם בצפון ובדרום, ביום ובלילה, באוויר, בים וביבשה, הצילו את מדינת ישראל בשעתה הקשה ביותר.

"אל שדה הקרב הם יצאו מבתי הכנסת ומבתיהם, מהבסיסים הפרושים לאורכה ולרוחבה של המדינה, מחיק משפחתם וחבריהם, לוחמים בסדיר ובמילואים, עוטים על עצמם את מדי צה"ל, אינם יודעים עדיין כי זה יהיה עבורם הקרב האחרון. לוחמים ומפקדים שהצילו את מדינת ישראל בגופם ובנפשם, מעבירים את הלפיד שקיבלו מדור תש"ח וקדש וששת הימים ומלחמת ההתשה אל הדורות הבאים, אלו שלחמו בלבנון, ביהודה ושומרון ורצועת עזה. מוכיחים, כפי שראינו במהלך מבצע 'צוק איתן', כי הדור הולך ומשתבח, וכמו קודמיו, מבין את גודל המשימה והאחריות המונחת על כתפיו.

"אתם בני ובנות המשפחות השכולות, לא שכחתם ולעולם לא תשכחו את המבט האחרון, את המילה האחרונה, את החיוך האחרון, לפני שיצא מהדלת בפעם האחרונה. בפרוס השנים פינות הבית התמלאו בסימני חיים חדשים, אך הן כולן מחווירות אל מול אותה פינה ריקה שלא ניתן למלא.

רא"ל (במיל') יעלון הסביר כי "מלחמת יום הכיפורים הייתה נקודת שבר עבור רבים מאזרחי ישראל, ועבור דור שלם ששם את מבטחו בהנהגת המדינה, ונותר עם צלקות עמוקות ושאלות קשות שאינן מרפות עד עצם היום הזה.

"עבורי ועבור בני דורי הייתה מלחמת יום הכיפורים פעמון אזהרה. תחושת חוסר האונים בימי הקרבות הראשונים, עת החלו להגיע שמות הנופלים וכל אחד מאיתנו גילה ברשימות חברים שהיו ואינם עוד, צרובה בכל אחד ואחת מאיתנו גם היום. החשש פן מדינת ישראל נמצאת בפני חורבן לא הרפה אז, בימים הראשונים בקרבות הבלימה ברמת הגולן ולאורך תעלת סואץ, נחרדים מהאפשרות שכוחות הצבא הסורי והמצרי ישעטו אל עבר ערינו ויישובינו.

"מלחמת יום הכיפורים הייתה גם לקח שראוי שנלמד אותו יום יום, שעה שעה. להבין שכל אחד ואחת מאיתנו יכול לטעות בראיית המציאות, ולכן מחובתנו למנוע השתלטות של יוהרה, שאננות ועריצות מחשבתית, לאפשר שיח פורה ופתוח, להטיל ספקות ולשאול את עצמנו מדי בוקר מה נשתנה.

"חובתנו היא להוביל את מדינת ישראל אל חוף מבטחים, ולעשות זאת באחריות ובשיקול דעת, בתבונה ובשום שכל. לזכור בכל יום כי אזרחי ישראל שלחו אותנו להנהיג אותם אל המשך שגשוג וצמיחה, ולהמשיך להיות שליחי ציבור שטובת המדינה מובילה אותם בדרכם.

"במזרח תיכון סוער וגועש, בו השינויים מתרחשים לעיתים חדשות לבקרים עלינו לעקוב אחריהם בזהירות. חובתנו כמנהיגים היא להוסיף ולהושיט את ידנו לשלום, אך גם לא להשלות את עצמנו בנוגע לכוונותיהם של אויבינו. מקרוב ומרחוק מנסים ארגונים, מדינות וישויות לפגוע בנו בדרכים שונות – באמצעות טילים ורקטות, טרור ודה-לגיטימציה ושאיפות לפתח נשק גרעיני – ועלינו לדעת להשיב מלחמה שערה אם חלילה נידרש לכך, בכל מקום ובכל זירה, צבאית ומדינית.

"זו חובתנו לבנים ולבנות שנפלו. זו גם חובתנו לכן, משפחות יקרות. אתן, שמהוות אות ומופת לכולנו, בזכות יכולתכן לחזור לחיים של עשייה ויצירה. אם זו אינה גבורה אנושית, איני יודע גבורה אנושית מהי".

השארת תגובה