מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ • הרב ראובן אלבז

חבר מועצת חכמי התורה סוקר במבט מקיף את פרשת השבוע: "מאותם אבנים שאתה תמה מדוע אני בוכה עליהם, מהם קיבלתי את החכמה הזאת, הם נתנו לי את החכמה הבריאות הכח והעוצמה"

הגר"ר אלבז
הגר"ר אלבז

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אלוקים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה (שמות לה, ל-לא).

כשהייתי נער צעיר בגיל הבר מצווה למדתי בישיבת "תפארת ישראל" בחיפה והיה לנו ראש ישיבה גאון גדול וענק הרוח שהיה מוסר לנו שיחות עמוקות אע"פ שהיינו ילדים קטנים, וגרם לנו בשיחות אלו לדבוק בתורה הקדושה ובחכמיה, שיחות אלו מתועדות בספרו "זכרון מאיר"- הגאון רבי מאיר דב רובמן זצ"ל, אמנם הוא נפטר לפני כ-45 שנה, אך תורתו עדיין מהדהדת.

בפרשה זו שואל הרב שאלה עצומה, הקב"ה לקח את בצלצל בן אורי ומילא אותו רוח אלוקים-רוח הקודש, ונתן לו חכמה תבונה ודעת גבוהים מאוד ואת כל המידות העצומות והנפלאות שצריך שיהיה לאדם רם המעלה, וכל זאת כדי שיעשה בזהב בכסף ובנחושת.

ולכאורה לא מובן, מה צורך בכל זה, הרי בכל מדינה ומדינה נמצאים אנשים בעלי סגולות וידע, צורפים, נגרים נפחים וכדו' שהם בוודאי היו יכולים לבנות וליצור את כלי המשכן, המנורה, המזבח עורות העזים וכו', ואם כן מדוע היה צורך לקחת את בצלאל בן אורי ולמלאות אותו בחכמה ודעת, לשם מה הוא היה זקוק לכל המעלות הגדולות והנפלאות הללו?

אלא מסיק הרב מסקנה עמוקה מאוד שכנראה נושא בניית המשכן והמקדש הם כל כך דברים עמוקים שאם לא עושים אותם בשיא הרצון והכוונה של בורא עולם הם לא יכולים לפעול את פעולתם בשלימות.

בעשיית המשכן וכליו היו צריכים לכוון לרצון האמיתי והמדויק שכיוון ה' בעשייתו, ולשם כך היו צריכים לעמול ולהתעורר כל הזמן על כל דבר לכוון לרצון ה' ולא להסיח דעת שיהיה כמעשה חולין חס ושלום.

פעולת המשכן הייתה להשרות שכינה בישראל, שכל יהודי ירגיש בהתקרבו למקום הקודש רטט והתרגשות פנימית שעוטפת וחופפת אותו. כל יהודי שהגיע לשם הרגיש השראת שכינה, היה היהודי מגיע בפסח ולאחר מכן בסוכות ובמשך כל התקופה הזו הייתה מחשבתו צמודה באותו מראה קדוש שראה בבית המקדש, באותה השראת שכינה שהרגיש וחווה. אפילו היהודים בעלי המעמד הנמוך העובדים למלאכתם עדי ערב, יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב (תהילים קד, כג), עם שבשדות (ר"ה לה ע"א), היו מקבלים זריקה רוחנית בהתקרבם למקום הקודש שנכנסה עמוק בליבם וגרמה להם להפוך לאנשים קדושים הדבוקים בה' יתברך תמיד.

***

כדי להבין במעט את עוצם קדושת בית מקדשנו שכולנו מקווים ומצפים לראותו בקרוב בקרוב יורד בנוי ומשוכלל מן השמים (סוכה מא ע"א על פי פירוש רש"י שם בד"ה אי נמי שם ורוב הראשונים), שנאמר (שמות טו, יז) מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, נספר:

בזמן הגאון מווילנא (חי לפני כמאתיים וחמישים שנה, קודש הקודשים, היה גאון עצום ובקי בכל חדרי התורה וענק הרוח והידע גם בכל חכמות העולם, מתמטיקה זואולוגיה, אסטרולוגיה ועוד, את הכל הוא ידע. כששאלוהו כיצד יודע את כל החכמה הזאת אמר ששאב את הכל מהתורה הקדושה, "הפרט הזה כתוב בזוהר הקדוש, והפרט הזה כתוב בתורה בפרשת השבוע על ידי חיבור וצירוף המילים והאותיות") שאל אחד התלמידים ואמר: בתפילה אנו מבקשים ומתחננים וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים, וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, מה יש בבית המקדש הזה שאנו כל כך כוספים אליו ומשתוקקים לראותו ולהיותו בתוכו?

השיב לו הגר"א במתק שפתיים ואמר: הנך יודע עד כמה אני עמל בתורה הקדושה ובעבודת ה' יתברך (הגר"א היה מנדד שינה מעיניו באופן יוצא מגדר הרגיל והיה ישן בסה"כ שעתיים ביממה, כשהם מחולקות לחצי שעה בכל כמה שעות, ואת שאר היום היה משקיע בכל כוחו בלימוד התורה הקדושה ומסירתה לתלמידים ובעבודת התפילה), אך דע לך, שאני מוכן לתת את כל שכר העולם הבא שלי תמורת רגע אחד להיות בבית המקדש. וזאת מפני שברגע אחד שנמצא אדם בבית המקדש הוא יכול להשיג את מה שמשיג במשך שבעים שנה של עמל יגיע ודביקות בה' יתברך, הוא זוכה באותו רגע להגיע להכרה האמתית ולאמונה הצרופה שכל ליבו מתמלא ומתרגש ממנה וכל רצונו ומאודו נהפך להיות דביקות ה'.

ובעניין זה מספרים חז"ל (הובא ברמ"א בספר תורת העולה): בזמן חורבן בית המקדש הלך ירמיהו הנביא ללוות את העם בדרכו לגלות בבל ולא ראה את חורבן בית המקדש, לאחר מכן שיחרר אותו נבוזראדן ונתן לו אפשרות לחזור בחזרה לארץ ישראל ולירושלים ולראות את מצב היהודים שם, כשחזר ירמיהו לירושלים ראה שבית המקדש חרב, מיד ישב לארץ ופרץ בבכי איום ונורא, בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ (איוב א, ב).

אפלטון שהיה פילוסוף וחכם גדול מחכמי אומות העולם עבר שם וראה את ירמיהו, גדול חכמי היהודים, יושב על הארץ, מחבק את אבני המקדש ובוכה בכיות איומות, התפלא אפלטון ושאל: "אתה הוא זה שאומרים עליך גדול החכמים היהודים? על מה אתה בוכה, על אבנים? אדם חכם לא בוכה על אבנים שנחרבו, אל תדאג, יבנו אבנים אחרות ויקימו בניינים חדשים, איפה החכמה שלך?"

אמר לו ירמיהו: "אתה הוא הפילוסוף החכם של היוונים, נכון? האם יש לך שאלות שלא מצאת עליהם תשובה?"

"בוודאי", השיב אפלטון, "שאלות רבות יש לי שלא מצאתי עליהם תשובה".

"שאל כל שאלה שיש לך", אמר ירמיהו, "ואני אענה לך תשובה על כולם". התחיל אפלטון לשאול את שאלותיו וירמיהו השיב לו על כל שאלה ושאלה במהירות הבזק.

התפלא אפלטון ושאל את ירמיהו: "מאיפה קיבלת את כל החכמה הזאת? באיזו אוניברסיטה או טכניון למדת?"

"מהאבנים הללו קיבלתי את כל החכמה הזו", השיב ירמיהו, "מאותם אבנים שאתה תמה מדוע אני בוכה עליהם, מהם קיבלתי את החכמה הזאת, הם נתנו לי את החכמה הבריאות הכח והעוצמה, ועַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם (איכה א, טז)".
הודה אפלטון ואמר: "אתה צודק, אם הבניין הזה העניק חכמה כה גדולה כמו שיש לך, באמת צריך לבכות על חורבנו".

כל מי שהיה בא בסביבת מקום אבני המקדש היה מתמלא בחכמה בינה ודעת, וליבו היה מתמלא כיסופים וריגושים לדבוק בו יתברך, והיום כשאין לנו לא כהן ולא נביא ולא בית מקדש שיכפר (לשון מושאל ממדרש תהילים קב, יח), הדרך היחידה לקנות את החכמה הנפלאה והדביקות בו יתברך הוא באמצעות לימוד התורה הקדושה.

***

ועַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם (איכה א, טז), כשאנו באים לדבר ולעורר על עם ישראל וגלותו, ועל חורבן הרוחניות של האומה היהודית, אנו חייבם לזכור מאיפה שאבו כל חכמי וגדולי ישראל את החכמה הנפלאה הזו שכל חכמי העולם לא הצליחו להשיגה ונחשבו כעשבי השדה בפניהם.

את החכמה הזאת הם שאבו מתוך התורה הקדושה, וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים ד, מד), וחבל שכיום יש חוסר מודעות אמיתית לתורת ישראל, כיום יש בני אדם שחושבים שתורת ישראל בנויה מכמה סיפורים, אך הם לא מבינים ויודעים שהיא מקור החכמה הגדולה ביותר שיש בעולם שזוכים לה בני אדם שנכנסים אליה ולומדים אותה בלב ונפש.

לעיתים קרובות אנשים שרחוקים משמירת התורה והמצוות הרואים את בחורי הישיבה והאברכים שוקדים יומם ולילה בלימוד התורה הקדושה מתוך חשק מתיקות והתלהבות, הם תמהים ושואלים אותי, "הרב יסביר לנו, מדוע האברך הזה כל כך נדבק בגמרא, למה הוא לא רוצה לעזוב אותה? הצענו לו משכורת של עשרות אלפי שקלים בכל חודש עם רכב צמוד וכל התנאים הטובים והמעולים, ובכל זאת הוא לא מוכן, הוא לא מוכן לעזוב את לימוד הגמרא שהוא כל כך דבוק אליה, מה ההבנה בזה?"

ואני משיב לאותם אנשים שאי אפשר לתרץ תשובה לשאלה זו לאדם שלא טעם בעצמו את מתיקות התורה, רק כשהוא בעצמו יהגה בתורה הקדושה זמן מסוים, ויראה את חכמתה הנפלאה ויעמיק בה, רק אז הוא יוכל להבין מדוע אנו מוכנים למסור נפשנו עליה ולא לעזוב אותה בשום פנים ואופן, טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' (תהילים לד, ט), כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה (מנוסח ברכות קריאת שמע-ברכת השכיבנו).

יהי רצון שה' יתברך יפקח את עיני עם ישראל שיכירו יבינו וידעו שאין כחכמת תורתנו הקדושה, וישובו אל מבועי התורה והיראה, ויתקיים בנו דברי הנביא (ירמיה לא, לג) כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה', ובקרוב בקרוב נראה בנחמת ציון ברחמים, אמן.

השארת תגובה