"חצי חייב וחצי זכאי" • לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי

חבר מועצת חכמי התורה, הרב ראובן אלבז ראש מוסדות אור החיים בשיח מקיף על הערכים הנלמדים בפרשת השבוע

הגר"ר אלבז
הגר"ר אלבז

לא להפסיק את השלימות

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה' (שמות ל, יג).

ה' יתברך ציווה את בני ישראל להביא דווקא מחצית השקל ולא שקל שלם, כדי להורות לנו וללמדנו יסוד גדול שאדם ללא חברו הוא חצוי ולא יוכל להגיע לשלימות, רק ברגע שהוא יתן חצי וחברו יתן עוד חצי הם יצליחו יחד להגיע לשלימות.

שלימות עם ישראל מתבטא כאשר הם מתחברים יחד, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט, יח), ומרבים ביניהם באהבה ואחווה שלום ורעות, הקב"ה חפץ במחשבת האדם שהוא רק חצי וחברו עוד חצי וביחד הם יצליחו להגיע לשלימות ולהתעלות.

ועוד אפשר להסביר שציווה הקב"ה לבני ישראל שיתנו דווקא מחצית השקל ולא שקל שלם על פי הגמרא בקידושין (מ ע"ב) לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות. (וזהו אף באדם שהרבה לפשוע, גם הוא צריך לראות עצמו שחציו זכאי, וזאת כדי שלא יתייאש ויחשוב שכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי (אסתר ד, טז). אלא לעולם יראה עצמו חציו זכאי חציו חייב, וזהו דבר עצום מאוד).

את זה רצתה התורה שהאדם יזכור תמיד – שהוא רק חצי, ולכן כל הזמן ידאג ויחפש איך להרבות בתורה מצוות ומעשים טובים.

מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כותב באחד מספריו שפעם ניגש יהודי לרב ושאלו: "כבוד הרב, מה אני נחשב אצל כבודו, צדיק או רשע?"

"בשבילי אתה חצי חייב וחצי זכאי" השיב הרב, "ואם תעשה עוד מצווה אחת אתה תהיה זכאי".

הלך אותו אדם עשה מצווה ובא בחזרה לרבו ושאלו: "כבוד הרב, מה אני עכשיו נחשב אצל כבודו?"

אמר לו הרב : "עכשיו אתה חצי, לעולם אתה חצי, אל תחשוב שכיוון שעשית מצווה אחת אתה זכאי, אלא לעולם תראה את עצמך כחצי זכאי וחצי חייב ותרבה עוד בזכויות ומעשים טובים".

המחשבה הזאת היא בעצם מצילה ומרוממת את האדם, ואם נתבונן במילה "מחצית" ניווכח לראות שהאות הראשונה של המילה שלה היא מ', והאות האחרונה היא ת', וביחד יוצא חס ושלום "מת", ומה צריך לעשות כדי לא להגיע למצב של מיתה רוחנית וגשמית? להכניס את ה-"חצי" באמצע, שיחשוב האדם ויקבע בעצמו תמיד שהוא אינו שלם אלא רק חצי, עדיין לא הגיע לשלימות בעבודת ה' ויש לו עוד מעלות רבות לעלות ולהתעלות, אם יחשוב כך האדם ויכניס כל הזמן בליבו ודעתו את ה"החצי" הוא ינצל מה-"מת" ויהפכהו ל"מחצית" ויזכה לחיים טובים ומתוקנים.

רגישות והערכה לזולת

בזמן הכתב סופר (רבי בנימין סופר, בנו של החתם סופר) ערכו יהודי העיר סעודה גדולה לרגל התקנות החדשות שהתקינו בעיר למניעת ההתבוללות וההשכלה.

בעיצומה של הסעודה קם הכתב סופר ואראה לכל המשתתפים מטבע מחצית השקל העשוי מכסף טהור ומשקלו 9 גרם (3 דרהם), שהוא קבלה מאבותיו ומאבות אבותיו עד בית המקדש השני.

המטבע הועבר מיד ליד בין המשתתפים שהתרגשו והתפעלו מאוד לראותו, לבסוף ביקש הכתב סופר לקבל בחזרה את המטבע, אך שוד ושבר, המטבע לא נמצא. מיד הורה הכתב סופר לסגור את שערי האולם וציווה על כל המשתתפים לחפש את המטבע בכל עוז כיון שאם לא ימצאוהו תוך עשר דקות, יאלץ הכתב סופר ליתן פקודה לתלמידיו שיעברו בין כל מהמשתתפים ויחפשו את המטבע בבגדיהם.

כולם התחילו בחיפושים, אך החיפושים היו לריק, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי (ישעיה מט, ד), המטבע לא נמצא, והפקודה לחפש בבגדי האנשים הייתה קרובה.

לפתע ניגש יהודי זקן ונשוא פנים המכונה בשם מהר"י אסאד (רבי יהודה אסאד בעל שו"ת "יהודה יעלה" תלמידו של החתם סופר), והתחנן שלא ילבינו את פניהם של המשתתפים החשובים בחיפוש המטבע בבגדיהם, אלא ימשיכו לחפש את המטבע עוד עשר דקות.

הכתב סופר נענה לבקשתו והמשיכו כולם בחיפושים עוד עשר דקות, אך המטבע לא נמצא, ניגש שוב אותו זקן והתחנן על נפשו שיאריכו את זמן החיפוש בעוד עשר דקות.

בקשה זו כבר הייתה מוזרה והעלתה שאלות ותמיהות בקרב הציבור, מדוע כל כך חשוב לו שימשיכו עוד בחיפושים? אולם מחמת כבודו נענו אף לבקשתו השניה, והנה בשעה טובה ומוצלחת נמצא המטבע בפח האשפה, וזהו מחמת שאחד העובדים לא שם לב והרים את המטבע יחד עם מפת השולחן.

לאחר שנמצא המטבע וכל הרוחות שקטו, ניגש מהר"י אסד אל הכתב סופר ואמר: "כבודו ודאי חושד בי על התנהגותי המוזרה, אך אומר לכבודו את האמת, הסיבה שביקשתי שיאריכו את זמן החיפוש הייתה כדי שלא ישפך דמי לריק".

והמשיך להסביר "גם בחליפתי הייתה מטבע מחצית השקל שקיבלתיה מאבות אבותי, ולרגל השמחה היה ברצוני להראות את המטבע לכל המשתתפים, אך כיוון שכבר כבודו הוציא את המטבע, לא רציתי להוריד מערכו ולכן לא הראתי גם את המטבע שלי. בשעה שלא נמצא המטבע והגיע השלב של החיפוש בבגדי האנשים, ידעתי שלא יעזור כל מה שאספר ולאחר שימצאו את המטבע בכיסי יחשדו בי שאני גנבתי את המטבע".
לכן התחננתי וביקשתי בכל כוחי שתחכו עוד כמה דקות, ותנסו עוד לחפש את המטבע, ובינתיים התפללתי מעומק ליבי לבורא עולם שיציל אותי מהבושה הגדולה הזו, בפעם הראשונה והשנייה הקב"ה לא נענה לתפילתי, אבל בפעם השלישית, ברוך ה', נענה ה' לתפילתי ונמצא המטבע.

עמד הכתב סופר ואמר: עתה זכינו לחוש בעצמינו עד כמה נכונים דברי חז"ל (אבות פ"ב מ"ד) "אל תדון את חבריך עד שתגיע למקומו", שאלמלא נמצא המטבע, עלולים היינו לחשוד במהר"י אסד שהוא זה שגנב את המטבע.

ומכאן נלמד כמה זהירות צריך לא לפגוע בזולת ולא לחשוד בו לחינם, אלא צריכים אנו לראות תמיד איך אפשר לסייע ולהטיב עמו ולהיות רגישים כלפיו.

ולסיום נספר, האדמו"ר הקדוש רבי יואל מסטאמר זצ"ל כובד לעלות לספר תורה, לפני שבירך הרב את ברכות התורה הבחין שיש טעות בספר התורה, ביקש הרב שיביאו לו מספר ספרי הלכה העוסקים בדיני טעויות בספר תורה וביקש לעיין בהם כדי לברר האם הכן טעות זו מעכבת, לאחר העיון אמר הרב שכדאי להביא ספר תורה אחרת כדי לצאת מן הספק.

מקרוביו של הרב שראו את הטעות בספר תמהו לפשר הנהגתו של הרב, שהרי זוהי טעות של ממש שאין עליה כל עוררים וחולקים והלכה פשוטה ופסוקה בידינו שצריך להחליף במצב כזה ספר תורה, ומדוע אם כן הרב עשה כאילו יש בטעות זו שאלה הלכתית מסובכת וספק בדבר.

אחד מקרובי הרב לא יכול היה להתאפק ושאל: "כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א, ילמדנו רבינו, הרי הטעות שנמצאה בספר תורה פוסלת את הספר לכל הדעות והשיטות ומדוע הרב היה צריך לעיין בכל כך הרבה ספרים כדי להחליט מהי ההלכה?"

"פלאני עליך", השיב לו הרב, "לא ראית את הסופר שכתב את הספר תורה שישב בפינת בית הכנסת? אם הייתי פוסק נחרצות שהספר תורה פסול ומוכרחים להחליפו הוא היה מיד צונח לארץ ומתעלף מרוב בושה וכלימה, שהרי כולם יודעים שהוא זה שכתב את הספר תורה, וכדי שלא יבוש ויכלם חלילה וחס ביקשתי שיביאו לי ספרי הלכה שאעיין כביכול בשאלה זו ואפסוק שצריך להחליף את הספר רק מחמת הספק.."
סיים הרב ואמר: "השתדלתי לעשות כל טצדקי כדי שאותו סופר לא יתבייש וירגישו כולם כאילו יש בסה"כ ספק בספר תורה ועל הצד היותר טוב מוציאים ספר תורה אחר.."

כמה זהירות הייתה לגדולי ישראל במשך כל הדורות שלא לפגוע ולגרום בושה לאף יהודי, ה' יזכנו שנלמד מדרכיהם, ניישר אורחתינו ונרבה אהבתנו ועזרתנו לזולת, ובזכות זה נזכה בקרוב בקרוב לראות בישועה השלימה, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים, אמן.

השארת תגובה