השקט של המוות • טורו של מוטי בוקצ'ין

אני נמצא בכביש 1, זמן טוב לעשות סדר במחשבות • לפתע, במירס המבצעי של זק"א… "דיווח ראשוני על תאונה קשה בין אוטובוס למשאית, במקום מספר רב של נפגעים" • אני עושה פרסה ומעדכן בקשר שאני בדרכי לזירה • סיפורו של מתנדב

מוטי בוקצ'ין בזירה
מוטי בוקצ'ין בזירה

השעה 03:48 לפנות בוקר, אני בדרכי למיטה לנסות לעצום עיניים לכמה שעות ואני מוצא את עצמי כותב בקבוצה המבצעית של זק"א: "אשרי מי שזכה להיות ממתנדבי 'זק"א חסד של אמת' באמת. שנשמע ונתבשר בשורות טובות, לילה \ בוקר טוב.

בדרך חזרה לביתי מעוד יום עבודה מלא וגדוש, כאשר האישה ממתינה בבית לצאת לקנייה שבועית, אני נמצא בכביש 1, זמן טוב לעשות סדר במחשבות. לפתע ניתק חוט המחשבה. במירס המבצעי של זק"א קולו הדרמטי של המוקדן… מוקד זק"א, דיווח ראשוני על תאונה קשה בין אוטובוס למשאית, לפי דיווח ראשוני במקום מספר רב של נפגעים. ברגע אחד ללא התלבטות, אני עושה פרסה בכביש הראשי ומעדכן בקשר שאני בדרכי לזירת התאונה, ומי בכלל חושב על התוכניות שהיו לי להמשך הערב.

תוך כדי נסיעה מגיע דיווח מעודכן שאכן מדובר בתאונה קשה מאד ושהוכרז אר"ן (אירוע רב נפגעים).

ממרחק קצר אני מזהה אוטובוס עומד בנתיב הנגדי בשולי הכביש. אני עוצר בצד ורץ לתוך הזירה, עושה סקירה ראשונית ומבין שמדובר באירוע מחריד. מיד אני מעדכן את המוקד שיזרים כוחות הצלה וזק"א בהקדם האפשרי. בסמוך למשאית החונה אני רואה בחור צעיר שרוע על הכביש ללא דופק ונשימה. אני ועוד כמה נהגים שעצרו לעזור מתחילים בהחייאה, לאחר כמה דקות אני עובר לאוטובוס ומסייע בחילוץ הנפגעים שחלקם מחוסרי הכרה וחלקם ללא רוח חיים. אני עובר מגופה לגופה ומתפלל בליבי שהזוועה הזאת תגמר.

עשרות מתנדבים של זק"א, מד"א ואיחוד הצלה מגיעים, מגישים עזרה ראשונה ומסייעים בפינוי הפצועים. לאחר שכולם פונו, נשארים בזירה צוות גדול של זק"א כדי לעסוק במלאכת הקודש הקשה מכל.

ברקע יש את השקט של המוות. המתנדבים מטפלים בחרדת קודש בגופות ההרוגים וצוות נוסף עולה לאוטובוס ומתחיל באיסוף הממצאים. לאחר כשלוש שעות של עבודה קודש נשארים בזירה צוות מצומצם של מתנדבים. אני חוזר לנסיעה של תחילת הערב בדרכי הביתה. שיחה רודפת שיחה כולם רוצים לקבל מידע על התאונה הקשה איך למה וכמה. הנסיעה עוברת מהר מידי ואני כבר מגיע הביתה. לא מספיק להיות קצת עם עצמי ולסדר את המחשבות בראש. אני נכנס הביתה הילדים הקטנים עדיין ערים. אבא אבא הם קופצים עלי למה אתה מגיע כל כך מאוחר. אני מלווה אותם לחדר הילדים.

בשעה 23:45 הנייד שלי מצלצל על הקו נשמע קול גברי מבוגר שומעים בקול שלו שהוא מאוד מודאג, 'הבן שלי לא הגיע לישיבה. הוא יצא מירושלים לכיוון בני ברק והקשר איתו אבד. אני לא בטוח שהוא היה על האוטובוס אבל לישיבה הוא לא הגיע. התקשרנו לבתי החולים ולא ידוע להם על פצוע בשם זה'. השם מאוד מוכר לי, זכור לי שבזירת התאונה ראיתי כובע עם שם דומה. אני מיד מעלה את יו"ר זק"א יהודה משי זהב על הקו השני ומוסר לו את הנתונים. משי מיד מפעיל את המתנדבים ומבקש מהם לצאת לבתי חולים לסרוק ולבדוק שוב האם הנעדר נמצא שם. עשרות מתנדבים מוזנקים לזירת התאונה, לשלול אפשרות שהפצוע עף לצד הכביש. משי מבקש משני מתנדבים נתן קניג ונחמן רביבו להתקדם לכיוון הבית של ההורים המודאגים. אנו מעלים על הקו את הרב יעקב רוז'ה יו"ר ועד רבני זק"א המפקח על מלאכת הזיהוי במכון הלאומי לרפואה משפטית, נותנים לו את מירב הפרטים. הרב מעדכן אותנו שאכן יש הרוג מהתאונה שעדיין לא זוהה וכדי שיזהו אותו חייבים להמציא את תצלומי השיניים שלו. משי מבקש מההורים את פרטי רופא השיניים ושולח את המתנדבים יעקב פלץ ויוסף פורוש לאתר את רופא השיניים. השעה כבר 2 בלילה ואחרי מאמץ הצליחו לאתר את כתובתו של רופא השיניים. הרופא יורד איתם למרפאה ומעביר להם את צילומי השיניים. צוות נוסף של זק"א מוריד את האבא למכון לרפואה משפטית בכדי לעשות זיהוי סופי לנעדר. בסביבות השעה 3:30 אכן זוהה סופית ההרוג השישי.

אני שוכב במיטה מנסה לעצום עין, אבל הקול של האבא המודאג והכאוב עדיין מהדהד באוזניי, ואני חושב לעצמי כמתנדב בזק"א כשני עשורים שהרבה יותר קשה ללוות הורים במצב הזה של חוסר וודאות מאשר לטפל בהרוגים בשטח.

בתפילה לביאת גואל צדק ולזכות לתחיית המתים בקרוב ממש.

השארת תגובה