ארבעה ימי המתנה – ו'נמצא' מקום לילד בישיבה

במשך ארבעה ימים! היא הגיעה עם בנה אל הישיבה, יום אחר יום. בידה זוג מסרגות שנועדו לשעות הארוכות בהן ישבה עם בנה על המדרגות • מטלות הבית חיכו, "צריך לחכות עם הילד כאן!" • ביום הרביעי איכשהו נמצא מקום בישיבה עבור יעקב בנה

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

בכדי להפיק מהזית את השמן הזך ביותר, נצטווינו לקחת את הטיפה הראשונה היוצאת ממנו. והתקשה האלשי"ך הקדוש זי"ע, מדוע רק הטיפה הראשונה? למה שלא נכתוש את הזית עד תומו, נוציא את כל שמנו ונשהה אותו זמן רב עד שכל שמריו ישקעו והוא יהפוך צלול לחלוטין. לכאורה, שמן כזה שהושהה זמן רב, הוא צלול ונקי יותר לעומת הטיפה הראשונה שלא נתנו לה לשמרים לשקוע?

התשובה לכך היא נוקבת. בגמרא (חגיגה ט"ו) מובאת שאלה ששאל אבנימוס הגרדי (אמן שעסק בצביעת צמר) את רבי מאיר: מדוע ישנם סוגי צמר שהצבע נתפס עליהם בצורה יפה ומושלמת, לעומת סוגים אחרים שהצבע לא נצבע עליהם כראוי ונדרש לצבעם שוב ושוב. הלא מדובר באותו צבע ממש, מדוע שלא ייקלט באותה מידה בכל סוגי הצמר?

ענה לו רבי מאיר: כל מאן דהווה נקי אגב אימיה סליק, כל דלא הווה נקי אגב אימיה לא סליקי. והביאור: במסכת שבת מובא, שכשנולד טלה מלבישים אותו בגד מיוחד כדי שצמרו יהיה מוגן ונקי ולא יתפלש בעפר. מכאן ראיה, שאם רוצים שצביעת הצמר תהיה מושלמת, יש לשמור על הצמר כבר משעת לידתו מאימו שלא יתלכלך בעפר ובוץ. צמר כזה שנשמר נקי מתחילתו- צביעתו מושלמת. אבל צמר שהתלכלך ונוקה, ואחר כך נצבע- צביעתו לא תהיה מושלמת. זוהי מעלת 'נקי אגב אימיה'.

צריך להבין, מה הלימוד מהדו – שיח בין אבנימוס לרבי מאיר, הלא אלו לכאורה עצות פרקטיות הנוגעות למגדלי הכבשים וצובעי הצמר? מסביר המהרש"א זי"ע, שסיפור זה שבגמרא מופיע בסוף הענין הקודם אודות אלישע בן אבויה, ובעצם מסכם אותו.

רבי מאיר היה תלמידו של אלישע בן אבויה שהיה אדם גדול. ושאל איך רבי אלישע בן אבויה התרסק רוחנית? התוספות שם מביאים את דברי הירושלמי, שאומר שחונך מילדותו ללמוד תורה שלא לשמה. כלומר, הוא לא היה 'נקי אגב אימיה', מתחילתו. לכן, גם כשניסה להשתנות לא הצליח באופן מושלם ולא החזיק מעמד בגדלותו. וזה מה שלימד אותנו רבי מאיר במשל זה. אדם הרוצה להעפיל לגבהים על ידי התורה, צריך להיות טהור מתחילתו, כי אם לא, עליו לקחת בחשבון שיצטרך לצבוע שוב ושוב וגם אז לא בהכרח שיצא מושלם. (כמובן, שאין זה פוטר אותו מלצבוע שוב ושוב במקרה כזה, אך מאמציו קשים שבעתיים).

הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, נשאל פעם שאלה הלכתית בנושא מסוים, ופסק את פסיקתו לאחר שצלל לעומקה של הסוגיא והביא את ראיותיו. אחד היהודים הגדולים שנשאל אף הוא אותה שאלה פסק אחרת, ואף הביא ראיות לשיטתו והתמודד עם ראיותיו של הגר"מ פיינשטיין. באו וסיפרו לרבי משה על פלוני שחולק על דבריו. זוהי זכותו. ענה, ומה הרב עונה על כך? הוא נשאל. ענה רבי משה: אם הוא חולק עלי- הלכה כמותי. וזאת מדוע? כי מעולם לא הסתכלתי בספר שאיננו קדוש. לכן, כשאני רואה סוגיה, הראיה שלי צלולה יותר ודעתי היא דעת תורה צרופה. על אותו יהודי אי אפשר לומר זאת, אמר.

אלו דברי האלשי"ך הקדוש בתשובה לקושייתו. שמן שהיה מעורב עם שמרים, גם אם הוא נעשה צלול הוא פסול להדלקה, כי חסרונו שהוא לא היה נקי מתחילתו. רק הטיפה הראשונה שיצאה, שהייתה נקייה מתחילתה- היא כשרה. זוהי מעלת שמן זית זך המסמלת את לימוד התורה.

כמה מתאים לכאן, דברי 'בעל הטורים' בפתח פרשתינו שאומר על המילים: "ואתה תצוה" – גימטריה: נשים ציוה. כמו שהשמן בבית המקדש היה צריך להיות טהור מתחילתו, כך צוותה האמא היהודיה – עקרת הבית לשמור על טהרת ילדיה מיום עמדם על דעתם.

בכוחה של האם היהודיה להדליק אור בליבותיהם של ילדיה. ולא בכדי, בזמן הדלקת נרות שבת מתפללת כל אמא על ילדיה שהאור שהיא מדליקה יזכוה שיהיו בניה מאירים את העולם.

ישנו סיפור נפלא על מסירות נפש של אם יהודיה אשר הגיעה לאמריקה. בזמנים ההם, אמריקה הייתה שם נרדף להתבוללות. החינוך היהודי ושמירת צביון החיים התורני הצריכו מאבק איתנים. אותה אם, חשה כי חרב השמד הרוחני מנופפת מעל ראשי צאצאיה. מה עושים? מחזרים אחר החינוך הטהור! ולשם כך יש למצוא לו מקום בישיבה קדושה.

בוקר אחד צעדה עם בנה אל ישיבת רבינו יעקב יוסף ברחוב הנרי בלאור, שבאיסט סייד. ונכנסה למשרדו של המנהל, אך הוא, מששמע את בקשתה של האם לרישום הבן לתלמוד תורה, חייך בהתנצלות: "אנו מלאים עד אפס מקום. אני מאוד מצטער אבל בישיבה שלנו אין מקום לבנך". האם לא הניחה: "בני חייב ללמוד בישיבה! לולי כן כיצד יוכל לשרוד כיהודי דתי?!". המנהל הניד ראשו לאות השתתפות בשאלה ובמשאלה כאחד. עם זאת היה נחרץ "כאן אין מקום!"

"בני מוכן אפילו לשבת על כסא עם ילד נוסף טענה האם. לא יהיה זה כל כך נורא. הוא גם יסכים להסתכל יחד עם עוד חבר בספר הלימוד, חומש משנה וגמרא". "אהה! נאנח המנהל בצער, גם את האפשרות הזו כבר מיצינו.." היא בכל אופן לא נשברה! ומציעה פתרון: "אביא כסא מהבית…" "מצטער, אמר המנהל בחריפות, אך ברגע זה לא נוכל לקבל את בנך ללימודים, צריך לחכות!!"

האם עזבה את משרד המנהל עם בנה והתיישבו על המדרגות בפתח הישיבה. כשהאם חושבת לעצמה הוא ישמע לפחות את הילדים מתפללים. הוא ישמע את קולו של הרבי המחנך את תלמידיו. הוא יראה בחורי ישיבה. "כאן אנו נשארים וכאן אנו ממתינים" הודיעה לבנה. נקפה השעה חלפו שעתיים והיא המשיכה לשבת עם בנה.

הגיע זמן ההפסקה. אחד המלמדים הבחין בה ושאל: האם יוכל לעזור לה במשהו? היא ענתה בפשטות: "אני מחכה". כאשר חלפו מספר שעות והיא עדיין שם. יושבת באותו מקום ניגש אליה שוב ושאל: "סליחה, למי את ממתינה?" "אני מחכה שבני יתקבל לישיבה. המנהל אמר שצריך לחכות עד שיתפנה מקום. האם תוכל לעזור לי?"

פנה הרבי למנהל וסיפר לו על הגברת היושבת במדרגות הכניסה. הגיב המנהל באנחה. הוא יודע על כך וכבר הסביר לה שאין שום מקום בשביל בנה כאן, וללא הועיל. היא מתעקשת.

כשהצלצול הודיע על סיומו של היום היה ברור כי הגב' למדה כבר את מסקנותיה. ומחר לא תעז להגיע. טעות! לפני השעה שמונה היא הגיעה עם בנה. בידה אחזה זוג מסרגות שנועדו לעודד את רוחה בשעות הארוכות. עוד יום חלף ועוד יום. כשהאם ובנה יושבים על המדרגות. היא מבקשת מבנה להצטרף לתפילת התשב"ר, והיא עצמה אומרת תהילים. סורגת. חושבת ומקווה לטוב. היא אינה ממהרת. מטלות הבית יחכו. בינתיים צריך לחכות עם הילד כאן! ביום הרביעי נסתיימה ההמתנה. איכשהו נמצא מקום בישיבה עבור יעקב בנה…

אחר הבן הראשון, באו שאר הילדים. כולם זכו להשתלב באכסניות של תורה. וכך זכתה שבניה, נכדיה וניניה- הולכים בדרך התורה והמצוות.

מסירות נפשה של אותה אם, לשמור על ילדיה מיום עומדם על דעתם כטהורים, שהיתה כנגד כל הסיכויים היא שעמדה לה לזכות לזרע קודש טהור. 'ותרא כי מתאמצת היא ללכת'- המאמץ הוא חלק מההליכה להר ה'. וכשמתאמצים, מצליחים. וזה צריך להיות כבר מהיותם קטנים, כי שמן זית זך טהור כשהוא נקי אגם אימיה.

תגובה אחת
  1. יש נשים שהיו יכולות לסרוג סוודרים לכל ילדי הכיתה, ולא נענו הפצרותיהן!

השארת תגובה