הבבא סאלי סירב ללחוץ את ידו • מתבוססת בדמייך

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

בפרשתנו אנו קוראים על הציווי של דם הפסח בליל יציאת מצרים: "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף". לטבול בדם של פסח ולשים אותו על המשקוף ושתי המזוזות".

חז"ל במדרש דורשים את הכתוב: "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי" – 'בדמייך' – זה דם פסח ודם המילה. כי בני ישראל היו באותה שעה בבחינה של "ואת ערום ועריה" – ריקים ממצוות, "ואין בך אלא שתי מצוות, אחת דם פסח ואחת דם מילה", שבזכותן נגאלו ממצרים.

מה הקשר של דם מילה לפסח? מספרים חז"ל (שמות רבה יט, ה'), כי היו יהודים רבים שלא מלו את עצמם, "וכיוון שעשה משה את הפסח…נתכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו: בבקשה ממך האכילנו מפסחך, מפני שעלה באפם הריח. אמר להם: אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים, כי כתוב כל ערל לא יאכל בו. מיד נתנו עצמן ומלו, ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב"ה אומר ונוטל כל אחד ואחד ומנשקו ומברכו. שנאמר: ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך".

ויש להבין, איך ניתן לומר על דם הפסח ודם המילה "מתבוססת בדמייך" שעם ישראל שרויים בשלולית דם. וכי דם פסח ששמים על המשקוף ושתי המזוזות זה דם שמתבוססים בו, וכי דם מילה הוא דם שמתבוססים בו. אם יש 'מתבוססת בדמייך' זה על פרעה שרחץ את גופו כל יום בדם של תינוקות יהודיים וכדו' אך ודאי לא דם פסח ודם מילה?

י"ל ש'מתבוססת' הוא מלשון בסיס – יסוד, דם הפסח ודם המילה נהיה היסוד והבסיס לגאולה, ומדוע? חז"ל מספרים לנו כי לקיחת שה לקרבן הפסח היה בו מסירות נפש, כי הוא היה האליל של המצריים, עד שאנו מציינים את הנס שהמצריים לא פגעו בבני ישראל בגין זה ב"שבת הגדול", שנקרא כך ע"ש הנס הגדול הזה. וגם דם מילה, שמלים ילד בן שמונה ימים יש בו מסירות נפש, והבסיס לגאולה הוא הקרבה ומסירות נפש לקב"ה. ובזכות זה: ואומר לך בדמייך חיי. בסיס כזה הוא הכלי לגאולה ולישועה.

שמעתי פעם מהגר"י גרוסמן שליט"א על הבבא סאלי הרה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל שבימים אלו חל יום ההילולא שלו, שפעם ביקר אצלו עת שישב ושינן על פה דפים שלמים מתוך הזוהר. גופו חלוש היה אבל נפשו היתה זכה וברה לעבודת קונה. בהגיע עת התפילה כמו מנתר היה מחוליו, מפטיר בחביבות: 'ייסורים של אהבה' וקם להתפלל.

לאחר התפילה היו ניגשים בדחילו ורחימו המתפללים וזוכים לברכת קדשו. באותו יום היו אלו בני משפחה מצרפת שצרה גדולה אירעה להם ובאו לחלות פני בבא סאלי ולבקשו להעתיר בעדם. בבא סאלי שלא כהרגלו לא העניק להם את ידו לברכה, והיה כמתחמק. חזיונות רבים ראיתי אצל הצדיק, אבל כזאת עוד לא ראיתי. כמה שניסו בני המשפחה להתברך, השים עצמו כאינו שומע, אינו רואה ואינו מבין.
ואז, לאחר ניסיונות נוספים גילה בבא סאלי את אזנם ואמר: אני לא יכול לעזור לכם, צריך כלי לברכה. לא יכול לברך. לא יכול. בני המשפחה עמדו מכונסים בצרתם, אך כנראה שבבא סאלי ראה ברוח קדשו כי אלו אינם ראויים לברכה.

ריחמתי עליהם בראותי את צרתם והצעתי להם לנסוע לבנו של רבינו, הרה"ק רבי מאיר זצוק"ל באשדוד. ביקשוני להתלוות עמם וכך עשיתי. בבא מאיר שהיה קדוש עליון התגורר בבית פשוט של ה'סוכנות'. נקשנו בדלת הבית ונכנסנו. רבי מאיר ישב כמלאך ה' צב-אות והגה בספרים הקדושים. כעין ענן של קדושה סכך עליו. יראתי להפריעו מלימודו. כך עמדנו דקות ארוכות מתבוננים בו כשהוא אינו מבחין בכלל בסובבים אותו.

רק לאחר זמן ממושך, ביראת הכבוד ניגשתי והפרעתיו בעבודת הקודש כשאני מספר לו דברים כהווייתן.

בבא מאיר ישב שקוע שרעפים. כל כולו קודש קודשים. פחד ויראת אלוקים סבבוהו. הוא הביט בבני המשפחה ואחר אמר: צודק אבא, צודק. דמעות זלגו מבני המשפחה בראותם כי כלתה עליהם הרעה, ובבא מאיר ממשיך: צריך כלי לברכה. אי אפשר שהברכה תחול בלי שהנפש תהיה ראויה וכלי קיבול לקבל את הברכה.

רגע לפני שהוא חוזר לתלמודו, ניסיתי לסנגר על בני המשפחה ואמרתי: הם רוצים להיות כלים. בבא מאיר הרים את עיניו הטובות מן הספר בו שקד ואמר: בשביל ברכה צריך לעשות פעולה של מסירות נפש. רק עם מסירות נפש אפשר להכיל ברכה.

עמדנו באימה ויראה לפניו כשלפתע הוא שואל את אבי המשפחה: החנויות ייסגרו בשבת? פני המשפחה חפו. הורידו עיניהם בבושה ואמרו: אנחנו מקבלים על עצמנו לסגור את החנויות לשבת ומבקשים ברכה.
אם תעשו נגד הטבע תזכו לברכה וישועה, בירך סידנא בבא מאיר זצוק"ל, ואנחת רווחה נשמעה בחדר. הם נושעו.

כשיש בסיס של מסירות נפש ועכו"כ השבת שהיא מקור הברכה, יש כלי לקבל ולהחזיק ברכה וגאולה.

הכותב הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

השארת תגובה