"אני מאמינה בטבע, מבקשת שהוא יעזור לי"

מבלי לדבר על הוכחות שיחזקו את האמונה, הרב ראובן אלבז חבר מועצת חכמי התורה וראש מוסודת אור החיים יוכיח לכם שכל יהודי הוא מאמין – המאמר הזה ירתק אתכם גם אם אתם אוהבים לקרוא רק סיפורים

הרה"ג ראובן אלבז
הרה"ג ראובן אלבז

"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' (שמות י, א-ב).

ה' יתברך הכה את מצרים בעשר מכות שונות ומשונות והשתמש לשם כך בכל סוגי שמשיו ומשרתיו- במים, באש, ברוח בחיות ובבהמות, כדי לחזק, לחסן ולהשריש את אמונת ה' הצרופה בליבם של ישראל ולהראותם שלבורא יתברך יש שליטה מוחלטת בטבע, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה (תהילים קג, יט), "הטבע" בגימטריא אלקים, ללמדך שהטבע בידו יתברך כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר (מושאל מירמיה יח, ו), והוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּו עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים (מתוך י"ג עיקרי האמונה).

ה' יתברך לא השאיר שום פתח לאדם לחשוב שאולי חלילה וחס יש עוד כוחות אחרים בעולם שפועלים, לא, בִּלְתִּי לה' לְבַדּוֹ (שמות כב, יט), בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ (שם ט, יד), רק הבורא יתברך הוא הקובע המצוי והמשגיח, והוא הכח המניע והמפעיל של העולם.

בתחילה כשירדו אבותינו למצרים כולם היו מאמינים בני מאמינים, שומרים את התורה המצוות והמנהגים שהונהגו בבית ישראל סבא והונחלו להם על ידי השבטים הקדושים, אף אחד לא סטה מן הקו, כולם הלכו בדרך המלך-דרך התורה והמצוות.

אך ברבות השנים, וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא (שמות א, ו-ז), השבטים הקדושים נפטרו והמצרים העבידו את ישראל קשות, וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה (שמות א, יד), העבידו אותם מעלות השחר ועד לאחר צאת הכוכבים ולא נתנו להם לראות אור יום בביתם, ובכך הרחיקו אותם מן התורה והמצוות, תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר (שמות ה, ט)- שלא יוכלו ולא יהיה להם זמן לדבר דברי תורה, ואם כבר היו מקבלים עוז ומדברים את דברי התורה הקדושה, היו מוכים מיד מכות נוראיות על ידי שוטרי מצרים, וכך לאט לאט שכחו עם ישראל את מנהגי האבות התורה והאמונה הצרופה שהייתה נטועה בליבם, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם (שמות א, ז), התמלאו בתי תאטראות ובתי קרקסיאות של מצרים ביהודים (מדרש תנחומא שמות סימן ו').

המצרים גרמו לישראל לרדת מאמונתם, ולכן הכה בהם ה' מכה רבה ועצומה ובכך החזיר את האמונה הצרופה הנטועה בלב כל יהודי ויהודי.

***

לפעמים כשאנו רוצים ליזום מעשים לפיתוח התורה המצוות והמעשים הטובים בעם ישראל וקירוב ליבות ישראל לאביהם שבשמים, עולות מחשבות שדבר זה לא יועיל, הכל הלך ונאבד, חבל על הזמן, אין מה לדבר.

אך זה לא נכון, ישראל מאמינים בני מאמינים, עלינו לעשות כל שביכולתנו וה' יתברך ישלח עזרנו מקודש ויראה לנו שגם דברים שלא יתכן במציאות שיתקיימו, בסופו של דבר מתקיימים, כי האמונה הצרופה טמונה בליבות ישראל, ועלינו רק לעורר אותה! ישראל מאמינים בני מאמינים (שבת צז ע"א), וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, לא), כל ישראל האמינו!

זאת אומרת שגם כשרואים שלכאורה אין בהם אמונה וחבל על הזמן, הם לא יאמינו-זו טעות, חייבים לייסד בעצמנו היטב שעם ישראל הם בני אדם שמקבלים, והאמונה הצרופה טמונה בליבם! וגם אם כעת הם רחוקים משמירת תורה ומצוות, מ"מ לאחר שמדברים איתם מעט הם מתלהבים ונהפכים להיות שלהבת של קדושה וטהרה!
וַיַּאֲמֵן הָעָם, ישראל מאמינים בני מאמינים!

***

הצדיק רבי משה וולך ע"ה שהיה ירא שמים בתכלית, למד רפואה באוניברסיטאות הגדולות בהמבורג שבגרמניה והתעשר עושר גדול מירושות שקיבל וכדו', החליט לעלות לארץ ולעזור ליהודי ארץ ישראל.
כשעלה לארץ והתגורר בירושלים נוכח לדעת שהיה שם בסה"כ בית חולים אחד קטן בשם "משגב לדך" (בעיר העתיקה), ולכן החליט להקים את בית חולים "שערי צדק" ולהעמיד שם רופאים ואחיות שיוכלו לעזור ולטפל ביהודי ארץ ישראל.

קודם לכן, לפני 110-120 שנים כל מי שגר בירושלים היה ירא שמים וצדיק, ולא היה אדם אחד שחלילה וחס מחלל שבת, אך באותה העת התחילה תקופת החלוצים והחלוציות ששכרו דירות בירושלים והתחילו להתגורר שם.

לימים אחת מהחלוציות הייתה צריכה ללדת והפנו אותה התושבים לבית חולים "שערי צדק", פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה י-ה (תהילים קיח, יט).

דוקטור וולך קיבל אותה במאור פנים ושאלה כמה שאלות, באיזה חודש היא להריונה וכדו', נתן לה סידור תפילה ואמר לה שתתפלל כמה תפילות קודם הלידה.

התרעמה החלוצית ואמרה: "אני לא מאמינה בדברים האלה!"

"אבל את יהודיה לא?" שאל הרב.

"ודאי שאני יהודיה, אני יהודיה יותר מכל היהודיות!"

"טוב", השיב הרב, "במה את כן מאמינה?"

"אני מאמינה בטבע!" ענתה.

"וכשאת צריכה עזר וסיוע למי את פונה?" שאל הרב.

"אני מבקשת מהטבע שיעזור לי".

"בסדר גמור", השיב הרב, "תיכנסי לחדר הלידה".

ניגש הרב לאחיות וציווה עליהם להשאיר אותה בחדר ולא להיכנס לעזור לה.

בינתיים תקפו את האשה צירי לידה והתחילה לצעוק "אָי, אָי, הטבע תעזור לי!"

האחיות מיד רצו ללכת ולעזור לה, אך רבי משה וולך עצר אותן ולא נתן להן ללכת.

"הטבע, תעזור לי!!!", צעקה האשה.

שוב קמו האחיות ורצו ללכת לטפל בה, אך רבי משה וולך עצר אותן ואמר להן שהוא יתן להן את האות אימתי ללכת ולטפל בה.
צירי הלידה גברו וגברו ופתאום צעקה האשה "אלוקים, תעזור לי!!"

מיד הורה דוקטור וולך לאחיות לרוץ ולטפל בה ואמר "עכשיו ודאי שזה אמת, קודם לכן זה לא היה כאבים באמת, אם היא צועקת "הטבע תעזור לי", עדיין לא הגיע שעת השיא, אבל כשיגיע השעה היא תצעק "אלוקים", אין מה לעשות, ישראל מאמינים בני מאמינים".

ישראל מאמינים בני מאמינים!

יכול האדם להגיד לך אני מאמין בטבע ולא מאמין בכל האמונות הללו, אבל בתוך תוכו הוא מאמין.

ודבר זה נלמד מניסיון של שנים רבות, הגעתי לכל האנשים האלה וישבתי איתם אחד אחד, שאלתי אותם כל מיני שאלות וחפרתי עמוק עמוק בליבם, ובסוף גילתי שאין יהודי שאין בו את השורש באמונה.
לאחר כמה דקות הוא כבר שוכח שבתחילת השיחה הוא אמר שאינו מאמין, ולפעמים במהלך השיחה אנו נוכחים לדעת שהוא המאמין הגדול ביותר, הוא אומר שהוא כופר בהכל, אך מאמין גדול הוא!
כך זה כל יהודי, יש רק אבק שמכסה, תרבויות הגויים, וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם (תהילים קו, לה), זה כיסה על האמונה הצרופה בבורא העולמים, אבל בתוך כל יהודי יש את האמונה, בסוף הוא מגיע אליה.

***

שמעתי בעבר מהדרשן המופלג רבי שבתאי יודלביץ זצ"ל שסיפר שפעם אחת היה יהודי כופר ברוסיה, שהלך לשדה ולקח עמו ספר תורה של אחד מהסבים שלו, והיה קורע אותו לעיני כולם כדי להראות שאינו מאמין.

לפתע עבר שם טרקטור ובלא שימת לב דרך לו על הרגל.

צעק אותו כופר בקול גדול "אָי, אלוקים, תעזור לי! שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!"

ביד אחת הוא קורע את הספר תורה להראות שבכלל לא מאמין, אך ביד השניה הוא מניף ידו ואומר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. כשמגיע הדבר לעצמות, אפילו אנשים הכופרים ביותר נעשים המאמינים הגדולים ביותר!

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה (שיר השירים ח, ז), את אותו ניצוץ קדוש הטמון בכל יהודי ויהודי, עלינו רק להדליקו ואז נראה שכל כולו נעשה שלהבת של קדושה וטהרה, אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶה (ויקרא ו, ו), יהי רצון שנזכה לקרב ליבות ישראל לאביהם שבשמים ובזכות זה נזכה לראות בגאולה השלימה במהרה, אמן.

השארת תגובה