שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד

הרה"ג ראובן אלבז
הרה"ג ראובן אלבז

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א).

יעקב אבינו הורה הוראה נצחית לבניו שבכדי להישאר ניצבים ועומדים לעד ולעולמי עולמים ושום אומה ולשון לא תוכל לנצחם, עליהם להיות אגודים ומאוחדים באחדות שלימה, "הֵאָסְפוּ" אם יהיו תמיד מאוחדים באסיפה אחת אף אחד לא יוכל לגבור עליהם.

ולהמחשת העניין מובא בספרים מעשה באדם זקן שלפני פטירתו כינס את עשרת ילדיו וביקש מכל אחד מהם שיביא לו קנה סוף. כל הילדים הזדרזו לעשות ציווי אביהם, וכל אחד הגיש בתורו את קנה הסוף לאביו, חיבר האב את כל קני הסוף קשרם היטב וניסה לשוברם אך לא הצליח, קרא לאחד מבניו וביקש ממנו שינסה לשוברם, אך גם הוא לא הצליח, וכך ניסו שאר הבנים ולא הצליחו לשוברם.
לאחר מכן הפריד האב הזקן את הקנים, לקח כל קנה סוף בפני עצמו ושברו בקלות, העביר לבנו הבכור את אחד הקנים וביקש ממנו שישבור אותו, ואף הוא הצליח לשוברו בקלות ובלי מאמץ רב, וכך כל אחד מהבנים הצליח לשבור את קנה הסוף הבודד בקלות.

הבנים לא הבינו את פשר מעשיו של אביהם וחשבו שחלילה השתבשה עליו דעתו, אך האב הסביר את מעשיו ולימד מסר גדול לבניו: בתחילה כל הקנים היו מאוגדים וקשורים בחבילה אחת ולכן אף אחד לא הצליח לשוברם, אך לאחר שהתפזרו הקנים מחיבורם אפשר היה לשבור כל קנה וקנה בפני עצמו בקלות.

"והמסר הוא", המשיך האב, "אליכם בני, כל זמן שתהיו כולכם באגודה וחבילה אחת אף אחד לא יצליח לשבור אתכם ולהרע לכם, אך אם תיפרדו חלילה איש מעל אחיו וכל אחד ילך לדרכו, יצליחו לשבור אתכם ולהרע לכם, לכן בני, צוואתי אליכם שתישארו תמיד מאוגדים ומאוחדים וכך תצליחו תמיד לשרוד ולהצליח!"

ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם (מנוסחת תפילות הימים הנוראים), כדי לשרוד ולעמוד איתנים באחרית הימים, בימי עקבתא דמשיחא המרובים בתלאות וקשיים, עלינו להתאסף כולנו יחד באחדות שלימה, באהבה ואחווה שלום ורעות.

"הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים", הקב"ה רוצה לגלות לנו הקץ ולגאול אותנו גאולת עולמים, אך אנו עדיין לא מאוגדים ומאוחדים, ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ- נסתלקה ממנו שכינה (בראשית רבה צו, א), הוא לא יכול לגלות, חסר משהו, חסר באחדות השלימה. וכפי שכותב השל"ה הקדוש (פרשת ויחי) וזה לשונו: ביקש לגלות להם את הקץ, על כן אמר לשון האספו כי אי אפשר להקץ שיבא כשיש ביניכם שנאת חנם, רק צריכים אתם להיות כולכם באסיפה אחת וכאגודה אחת.

שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד

בתחילה חשב יעקב אבינו שהסיבה שהוא לא מצליח לגלות את הקץ נובעת מהאמונה שחסרה חלילה וחס באחד השבטים, "שמא יש בכם מישהו שחלילה וחס חסרה לו האמונה", שאל יעקב את בניו. והשבטים הקדושים, כולם ביחד, מיד צעקו וענו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ישראל אבינו תאזין ותקשיב- ה' אלוקינו ה' אחד, אין לנו שום דבר אחר..

רבותי, בעם ישראל יש ה' אחד וכיום כולם יכולים להגיד בפה מלא שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד! האמונה חדורה, האמונה נמצאת בכל פינה בכל צעד ובכל שעל, מקרית שמונה ועד אילת, רואים את האמונה בכל יהודי, אפילו רחוק משמירת תורה ומצוות, לא שומר שבת ולא כשרות, אך אם מדברים איתו חמש דקות כבר רואים בו את ההתלהבות, רואים בו איך שהוא מתלהב וכולו נעשה קודש לה', וזה מפני האמונה שחדורה בליבו של כל יהודי ויהודי.

אמנם הרבה מנסים לכבות את האמונה הזאת, אך הם לא יצליחו לעולם, מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה (שיר השירים ח, ז), זו האמונה, אהבת האחד, אהבת ה' יתברך, את זה אף אחד בעולם לא יצליח לכבות! וזה מה שמוטל עלינו לעשות, הקב"ה אומר לנו "הֵאָסְפוּ", תעשו אסיפה ואגיד לכם את הקץ, הקב"ה מחכה לנו- לפחות היראי שמים להיות כולם ביחד, כל היראי שמים והמאמינים, להיות מאוחדים באחדות שלימה, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, דאגתו ואחריותו של כל יהודי צריכה להיות על אמונת ה', איך לראות להגדיל להעצים ולהאדיר אותה בכל אחינו בית ישראל.

הִנֵּה אֱלֹקינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ

בגמרא בסוף תענית (דף לא ע"א) מובא שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ" (ישעיה כה, ט).

מחול פירושו עיגול, כולם יושבים בעיגול, אין זוויות, הכל עגול, יושבים כולם בעיגול ואומרים זה אלוקינו, זה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, כל אחד מראה באצבע, מי הראש פה? אין. אין. יש אחד- הקב"ה, כולם מראים באצבע "זה אלוקינו, נגילה ונשמחה בישועתו!", כולנו באותה ספינה, והדרך היחידה להצילה שלא תטבע היא אך ורק באחדות השלימה שכולנו נהיה מאוחדים ומאוגדים, ללא חילוקים וללא פילוגים.

עלינו לראות איך להרבות את האהבה והאחווה ולסלק את השנאה הקנאה והתחרות, רבותינו אומרים (ברכות לב ע"ב) שמיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, העבודה המוטלת עלינו היא להסיר את המחיצות המפרידות בינינו, להרבות באהבה ואחווה שלום ורעות, ואז ככל שיוסרו המחיצות בין עמ"י כך תוסר המחיצה הנוראה של הברזל המפסיקה בינינו לבין בוראנו ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה, אמן.

***

השבוע (יום שישי-י"ג טבת) יחול יום פטירתו של מר אבי, רבי דוד אלבז בן איזה זצ"ל, שנפטר לפני עשרים שנה בדיוק, בשנת תשנ"ו, י"ג טבת.

אבי ע"ה תמיד היה מסתכל על ההווה, ולא הסתכל כלל ועיקר על תלאות העבר.

על אף שעבר תלאות רבות בהיותו במרוקו, אינו היה מוכן להזכיר ולהיזכר בזה, בקושי רב היינו מצליחים לדלות ממנו על המאורעות שקרו לו בעברו, תמיד הוא היה רגיל לומר "פאט, פאט", זה היה כבר, הקושי נגמר. אבא עזב את כל הכסף והזהב שהיה לו במרוקו בשביל להגיע לארצנו הקדושה בא עבד יומם ולילה בסולל בונה ובעבודות קטיף ותמיד היה רגיל לומר "אם הגענו לארצנו הקדושה, זה מספיק ושווה את הכל, מה שיתנו לי לעשות פה בארצנו הקדושה אני מוכן לעשות!".

אבי ע"ה היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, אע"פ שהיה מגיע מאוחר מאוד משתי העבודות בהם עבד, הוא הקפיד להיות הראשון בבית הכנסת, אפילו אם היה חוזר מעבודתו ב- 02:00, בשעה 04:30 הוא כבר היה בבית הכנסת, קורא תהילים זוהר הקדוש וחוק לישראל, ומסדר את התפילה מ"אלוקינו ואלוקי אבותינו". כבר בשעה אחת בצהריים היה מתכונן ומתריע על תפילת מנחה, היה לו כאב גדול להפסיד מצווה, ולכן הוא לא היה מוכן לוותר על אף תפילה. כשהייתי הולך למסור דרשות ברחבי הארץ ומגיע לבית בשעות לילה מאוחרות, היה אבי משכים לקום שעה קודם התפילה (בשעה שש) ומעיר אותי בציפייה "נו, מתי כבר מתחילה התפילה?"

התשוקה שהייתה לו לקיים את המצוות והזריזות בקיום המצוות הייתה דבר מפליא, אלו אנשים מדגם אחר, הדור הקודם, לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה (תהילים טז, ג).

יהי רצון שנזכה להידבק במידות יקרות אלו, ונראה בקרוב בקרוב בישועת ישראל בביאת משיח צדקנו ובבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

השארת תגובה