הכנסת אורחים של אברהם אבינו

יש להבין מדוע הצטער אברהם, חום היום השאיר את עוברי הדרכים בבית, כך שאין כלל אורחים שצריכים להכניסם הביתה, ועל מה יש להצטער? הרי מצוות הכנסת אורחים היא חסד עם הזולת, ואם הוא לא צריך אותו אז אין מצוה

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

חז"ל מספרים שלאחר שאברהם אבינו מל את עצמו, והיה צורך ברפואתו – הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים. ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא לאכסנייתו מלאכים בדמות אנשים.

יש להבין מדוע בכלל הצטער אברהם? הרי חום היום השאיר את עוברי הדרכים בבית, כך שאין כלל אורחים שצריכים להכניסם הביתה, והם אינם צריכים כתוצאה מכך הכנסת אורחים, ועל מה יש להצטער? הרי מצוות הכנסת אורחים היא חסד עם הזולת, ואם הוא לא צריך אותו אז אין מצוה. משל למה הדבר דומה? לאדם שהאכילה אסורה לו, האם יש מצוה לדאוג לו לאוכל?

י"ל שאברהם אבינו הבין שקשר עם אלוקים איננו קשר שנשאר רק בתחום האישי של המחשבה והרגש, אלא שעליו לבוא לידי ביטוי מעשי בפעולות חיוביות שנעשות למען תיקון העולם, ובכללם הדאגה והאחריות לזולת. ומשום כך גם אם חמה הוצאה מנרתיקה ואין אנשים בפועל ברחובות, הקשר עם בוראו חסר לו.

אברהם אבינו מלמד אותנו שבאמצעות פעולות מעשיות שמגלות אחריות על מה שקורה מסביבנו, אפשר להגיע לקשר אמיתי עם אלוקים. לשיטתו, הכנסת אורחים אינה רק פעולת הטבה וחסד עם הזולת, אלא יש בקיומה את הצורה המושלמת של הקשר הנכון עם אלוקים, ע"י תיקון עולם והטבתו. היא מועילה למי שמכניס את האורחים לא פחות מלאורחים הפוקדים את ביתו, ואולי אף יותר… ולא בכדי "גמילות חסדים" משמשת כעמוד העולם.

משום כך מצטער אברהם שאין אורחים בסביבה, כיון שרק דרך מעשים של חסד הוא יכול להתקרב כראוי לבוראו. אם אין אורחים בסביבה, שעל ידם הוא יתקרב יותר לאלוקים, אזי אי אפשר להביא לידי ביטוי מעשי את אהבת ה', ומשום כך הוא מצטער.

אנו מוצאים שבפרשת הבריאה התורה חוזרת ושונה על הביטוי: "ויאמר אלוקים", גם במעשה בראשית וגם אצל נח. וכידוע שם "אלוקים" רומז למידת הדין. לעומת זאת, כאשר התורה מתחילה לעסוק בסיפורו של אברהם אבינו: "ויאמר ה' אל אברם" (בראשית יב', א') היא משתמשת באיזכור שם ה' שהוא שם רחמים. יש בכך לרמוז שבזכות מעשה חסד הקב"ה משפיע על עולמו הנהגת חסד, וכדברי המדרש (רבה, ס', ב') "שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו" (בשביל אברהם אבינו). ועוד אמרו על הפסוק בתהילים (יח', כו') "עם חסיד תתחסד – זה אברהם אבינו שנהג בחסידות והקב"ה התנהג עמו בחסידות".

האר"י הק' תיקן לומר לפני התפילה: הריני מקבל עלי מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". וזאת, כי החיבור לבורא עולם באמצעות התפילה מקבל עוצמה גדולה כאשר יש בו ביטוי מעשי לדאגה לזולת ואהבה אליו. והוא לא נשאר רק בפה ובמחשבה.

רעיון זה מסביר לנו איך אברהם אבינו בשעה הגדולה של התגלות האלוקית אשר בא לבקרו ביום שלישי למילתו, מעז לעזוב כביכול את הקב"ה ולרוץ לקראת האורחים. הוא אומר לה': אל נא תעבור מעל עבדך – שימתין לו עד שיתפנה, כיון שעליו מוטל עכשיו להכניס אורחים. כי אברהם אבינו מבין שהכנסת האורחים המגיעים באמצע התגלות האלוקים אליו, אינה הפסקה של החיבור עם האלוקים הנראה אליו באותה שעה, אלא יש בה העצמה של הקשר האלוקי והבאתו לידי ביטוי מעשי, באמצעות ההטבה לזולת. וזהו רצונו יתברך וחלק עיקרי שבקבלת פני השכינה.

זוהי כוונת חז"ל שלמדו ממעשהו זה של אברהם. ש"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה". "גדולה" היא, מפני שאין בה חיבור ערטילאי עם האלוקים, כמו בקבלת פני שכינה בלבד, אלא יש בה העצמה של הקשר הרוחני עם האלוקים, והפיכתו למשהו עמוק יותר, גדול ושלם עם חותם עמוק – עולם חסד יבנה.

הכותב הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

השארת תגובה