מגילה תצא תורה

כ-700 יחידות דיור ייבנו בשנים הקרובות לציבור החרדי בשכונת גילה בירושלים ■ המרא דאתרא הגאון רבי אליהו שלזינגר שליט"א, והרב מתתיהו מנת מסבירים איך בונים קהילה חרדית מאפס

רבה של גילה רבי אליהו שלזינגר
רבה של גילה רבי אליהו שלזינגר

כ-700 יחידות דיור ייבנו בשנים הקרובות לציבור החרדי בשכונת גילה בירושלים, אחרי שגופים חרדיים זכו במכרזים שתוצאותיהן פורסמו בשבוע שעבר ■ האם יש תשתית מתאימה לקהילה החרדית בגילה? חנני בלייך יצא לבדוק ■ יחד עם המרא דאתרא הגאון רבי אליהו שלזינגר שליט"א, שציין השבוע 40 שנה בדיוק ברבנות השכונה, ועם הרב מתתיהו מנת, מחלוצי הזוגות הצעירים החרדיים בגילה, הוא ישב וניסה להבין איך בונים קהילה חרדית מאפס ■ הרב שלזינגר נזכר בדמויותיהן של הרבנים ששלח החזו"א לערי השדה שהיו עבורו דוגמא אישית, בברכתו של מרן הגראמ"מ שך זצ"ל בתחילת הדרך, ובפעילות המאומצת שלו, כחרדי היחיד במשך לא מעט שנים בגילה ■ ומדוע פועל החיידר החרדי במבנה בית הכנסת? רמז: מדיניותה של עיריית ירושלים להצרת רגלי החרדים בשכונות המעורבות

 

 ■ ראיון מיוחד ■ צילומים: בועז בן ארי

 

כשהגאון רבי אליהו שלזינגר שליט"א עולה איתנו במעלה המדרגות המובילות לבית-הכנסת המרכזי (האשכנזי) של שכונת גילה בירושלים, ניכרת בו ההתרגשות. השבוע הוא סגר בדיוק 40 שנה לכהונתו כרב השכונה המתחרדת, וכשאנחנו שבים אתו בשיחה לימי ההתחלה, הוא מתרפק על הזיכרונות ועל השינוי העצום אותו עברה השכונה ב-40 שנה האחרונות, חלק ניכר ממנו בהשפעתו של הרב.

בסוף גרם המדרגות מחכה לו הפתעה קטנה שעשו עבורו תושבי השכונה, שבכמה תמונות במסגרת גדולה, סיכמו 40 שנה של הרב ברבנות השכונה. תמונה אחת מתארת את הזמן בו עוד כלל לא היה מבנה לבית-כנסת אשכנזי, והמתפללים נדדו בין דירות שונות בשכונה לבין מבנה הספורט, ודאגו שארון הקודש יהיה על גלגלים, כדי שיוכל לעמוד בטלטלות הללו. בתמונה אחרת ניצב הרב בשיעור תורני, כולם סביבו חובשי כיפות סרוגות, עוד בזמן בו הוא היה החרדי היחיד בשכונה. תמונות נוספות מעלות זיכרון מעוד רגעים מרגשים שעבר הרב יחד עם השכונה הירושלמית ב-40 השנים האחרונות.

אם בתחילת דרכו כאשר הגיע לגילה הוא מצא בה כמעט שממה רוחנית, כיום המצב שונה לגמרי. כ-400 משפחות חרדיות מתגוררות בשכונה, כמה וכמה בתי-כנסת בקושי מכילים את המתפללים הרבים, וגולת הכותרת: לפני ימים ספורים פורסמו תוצאותיהם של מכרזי הרשות למקרקעי ישראל, רוב הזוכים במאות יחידות הדיור שייבנו בשנים הקרובות, הם יזמים חרדיים ועמותות חרדיות, מה שמספר כבר כעת את הסיפור על עתידה של השכונה, שתתווסף באחת לרשימת השכונות החרדיות בארץ לכל דבר ועניין.

בראיון משותף ל'כל הזמן', מספרים הרב שלזינגר וכן הרה"ג מתתיהו מנת, רב בית-הכנסת החדש בגילה ד', שהוקם בשל הצורך הגדול וריבוי המשפחות החרדיות שהגיעו לשכונה, על התפתחותה הענקית של השכונה, שהיום מהווה כתובת לרבים מהזוגות הצעירים שמבקשים לעצמם משכן בירושלים, אבל בסכום בו יוכלו לעמוד. גילה, מהווה בדיוק את הפתרון האופטימלי בשנים האחרונות למצוקת הדיור הירושלמית: ירושלים, במחיר הוגן.

 

רבה של שכונת גילה רבי אליהו שלזינגר
רבה של שכונת גילה רבי אליהו שלזינגר

 

שאלה למרן הרב שך

 

כשאנחנו שואלים את הרב שלזינגר על ימי ההתחלה, הוא נזכר: "בתשל"ד נבחרו 18 רבנים לכל השכונות החדשות שהיו אז בירושלים, שנבנו אחרי מלחמת ששת הימים. לגילה, הגעתי כרב בשבת מברכין אלול, לפני 40 שנה בדיוק". לפני גילה, גר הרב שלזינגר בשכונת סנהדריה, אך כאשר החלו שם מחלוקות שונות בשאלה מי יהיה רב השכונה, ובמקביל הגיעה אליו ההצעה משכונת גילה, הוא ניגש למורו ורבו המובהק אצלו למד בישיבת פוניבז', מרן הגראמ"מ שך זצ"ל. "שאלתי אותו האם לוותר על המשרה בסנהדריה וללכת לגילה. התשובה שלו הייתה ברורה: לך לגילה, ותראה שיקוים בך הפסוק 'והיה ראשיתך מצער', כלומר בתחילה יהיה לך קצת קשה, אך לבסוף 'ואחריתך ישגה מאד'. כיום", אומר הרב שלזינגר, "אנחנו רואים ב"ה בחוש את התגשמות סופו של הפסוק".

כאשר הרב שלזינגר הגיע לגילה, גרו בכל השכונה בערך 50 משפחות (היום ישנן כ-10,000), מתוכן מעטים מאד היו שומרי מצוות, והבעיות היו רבות. "לא היה כאן בית-כנסת אשכנזי, מוסדות מתאימים, גני-ילדים או בתי-ספר, והתחלנו את הכל ממש מהתחלה. לפני הכל הלכנו לחפש מקום מתאים לבית-כנסת, וחברת עמידר נתנה לנו דירה, שם התפללנו בתקופה הראשונה.

לאחר מכן הלכנו לחפש ארון-קודש בשביל בית-הכנסת. בשכונת מאה שערים היו לי הרבה ידידים, ואחד בדיוק עמד לזרוק ארון-קודש, אחר לא היה צריך בימה, ויום אחד לקחנו אופנוע 'תלת אופן', ומישהו העביר לנו כך את ארון הקודש והבימה לבית-הכנסת בגילה… הייתה כאן ממש שממה רוחנית, והיה צריך לבנות את הכל מהיסוד. בכל מקום אחר, יש קהילה שמקבלת את הרב, אך כאן זה היה קצת הפוך: עליי, הרב, היה לבנות את הקהילה… ליצור קהילה יש מאין".

הרב שלזינגר אסף אליו אז כל מיני תושבים שהגיעו לשכונה, עולים מרוסיה או אחרים שהבינו יידיש שלפחות היה בעלי רקע תורני, והחזיר אותם לבית-הכנסת ולתפילות שהכירו חלקם מבית אבא. "הם פשוט התעוררו מהתרדמת", הוא אומר.

איך הצלחת, רב שהגיע מישיבת פוניבז' ומהסביבה החרדית ביותר, להסתדר בבת אחת עם אוכלוסייה שהייתה שונה בתכלית מכל מה שהכרת?

"היו לי הרבה מאד דוגמאות אישיות שראיתי במהלך השנים, של רבנים תלמידי חכמים עצומים שעבדו גם הם עם ציבור שאינו חרדי. בילדותו הכרתי את הגאון רבי פרץ אריאל (מחותנו של רבי שלום שבדרון) זצ"ל, שהיה רבה של שכונת שייח' מוניס בתל אביב, בה גדלתי ואת הגאון רבי חיים אלתר פנט שהיה רבה של רמת אביב, שפעלו בסביבה דומה לזו שבה התחלתי לפעול בגילה. מאוחר יותר למדתי ברמת השרון אצל הגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט"א, שהיה עבורי דוגמא אישית כמו גם שאר בשרו – הגאון רבי יצחק יעקובוביץ' שליט"א שהוא רבה של הרצליה שגם היא איננה עיר חרדית. מכל הרבנים הללו ראיתי דוגמא איך אדם יכול להיות תלמיד חכם מצד אחד, ומצד שני גם לקדש שם שמים ולהאהיב את התורה על כלל הציבור. אדרבה, דווקא אדם כזה שמגיע מתוך האווירה בה גדלתי, יכול להעניק השראה לאחרים מהי תורה, מהי יראת שמים וכו'".

כל ילדיו כיום נשואים, אך בתקופה הראשונה, בה נולדו או היו ילדים פעוטים בגילה, הוא כיתת את רגליו מידי יום כדי לשלוח אותם למוסדות החינוך החרדיים שכמובן לא היה בנמצא בגילה, אלא רק בשכונות החרדיות המרוחקות יותר. "נסענו אז מידי יום באוטובוסים, וזה לא היה קל, אבל ברור היה שלא נתפשר בחינוך של הילדים".

ככלל, מספר הרב שלזינגר, עוד בחייו של מרן החזון איש זצוק"ל, הוא דאג פעמים רבות לשלוח רבנים מהציבור החרדי לכל מיני ערים ויישובים שאינם דתיים, כדי להבטיח שרבנים מהציבור החרדי יהיו ברבנות. וכאשר הרב פרץ אריאל נשלח על ידי החזו"א לאחד מהיישובים הללו, הוא שאל את החזו"א: ומה עם חינוך הילדים? והחזו"א נענה ואמר: הרי אתה תצטרך בוודאי מוסדות מתאימים, ומן הסתם זמן קצר לאחר שתבוא תקים מוסדות שכאלה, חיידר, גן ילדים וכו'. נו, אז מה אכפת יהיה לך שיבואו עוד אחרים מבני השכונה למוסדות הללו ויקבלו אף הם חינוך תורני?…

אבל עם הזמן, ועם הפעילות התורנית שהרב שלזינגר החל לקיים בשכונה, גילה החלה אט אט לשנות את צביונה. הרב שלזינגר הוא דמות רבנית המאגדת בגילה את כל סוגי התושבים, הן החרדיים, הן הדתיים לאומיים והן החילוניים. הוא איש הלכה מובהק (שבימים אלה מסיים כתיבת ספר הלכתי עמוק על דיני שביעית) שגם משמש כידוע כרב הפוסק במועצה הדתית בירושלים ושמו אף מוזכר תדיר כמועמד ראוי לרבנות העיר, ומאידך נודע בדרכי הנועם בהן הוא פועל, ובדרשותיו ונאומיו בהם הוא מתגלה כפה מפיק מרגליות. הפעולות הללו, קירבו ציבור גדול לתורה וליהדות, וכמובן איגדו סביבו את ציבור שומרי המצוות בגילה. "הקהילה הדתית, במשך הזמן, מאד גדלה כאן. אמנם, ילדיהם של כמעט כל שומרי המצוות שגרו כאן לא נשארו אחרי נישואיהם לגור בשכונה, אבל זה היה בהתחלה. כיום אנחנו רואים כיצד מגיעים לכאן בשנים האחרונות עוד ועוד זוגות צעירים חרדיים. וגם כאשר הייתה ירידה של שומרי מצוות מגילה, עדיין הקהילה שנשארה הייתה מיוחדת מאד: שיעורים תורניים קבועים, דף היומי, ציבור גדול בבית-הכנסת בימים נוראים וכו'. אבל אין ספק שהקהילה החרדית שממלאת בשנים האחרונות את גילה, הזרימה לכאן חיים חדשים. היא 'הרימה' את כל הקהילה שומרת המצוות שהייתה כאן".

הרב מתתיהו מנת
הרב מתתיהו מנת

פתרון הדיור המתאים ביותר

 

וגם הקהילה החרדית שהתהוותה כאן בשנים האחרונות, הייתה צריכה "נחשון" אחד. הרי לא בבת אחת מוקמים המוסדות החרדיים, מה שמונע מרבים בדרך-כלל ליישב את השכונות חסרות המוסדות הללו. הנחשון הזה היה הרב זכריה מנת, אחיו של הרב מתתיהו מנת רב ומקים בית-הכנסת בגילה ד', שיושב איתנו בראיון עם הרב שלזינגר. הרב מתתיהו מנת היה השני שהגיע, תקופה קצרה אחרי אחיו. הרב שלזינגר נזכר שכשהם רצו לעבור לגילה, הם באו אליו ושאלו האם יש בשכונה ספר-תורה? שופר? הם לא ידעו כיצד להתייחס לשכונה, בה הם עמדו להיות החרדיים הראשונים מהקהילה החרדית הצעירה החדשה שהתהוותה בשנים האחרונות בגילה.

הרב מתתיהו מנת: "האפשרות לקנות דירות בשכונות החרדיות, בזמן שאנחנו רצינו לקנות וקל וחומר שכיום, הצטמצמה מאד בשל העלויות הכה גבוהות, ופתאום נהיה ברור שהגיע הזמן לצאת מהשכונות החרדיות בירושלים לשכונות האחרות. פה הייתה לנו דודה, אז קצת הכרנו, ואט אט התחלנו לחשוב על גילה כפתרון מתאים. אין ספק שזה היה תקדים והיה לנו פחד שלא יבואו עוד בעקבותינו וממילא כל התכניות על הקמת קהילה חרדית כאן בגילה יירדו לטמיון, אבל ב"ה היום יש כאן מאות משפחות חרדיות שבאו אחרינו. אם כמה שנים לפני החתונה מישהו היה אומר לי שאני אגור בגילה, אני עצמי לא הייתי מאמין. אבל המצב הכספי לא הותיר לנו ולמאות המשפחות שבאו אחרינו אפשרויות אחרות".

ולאלו שבאו אז, האחים מנת וכל שאר מאות המשפחות החרדיות שבאו אחריהם, כבר היה הרבה יותר קל. תשתית לקהילה חרדית כבר הוקמה על-ידי הרב שלזינגר בעמל רב במהלך עשרות השנים. בית-כנסת גדול (אותו ייסד הרב לפני כ-30 שנה) בטבורה של השכונה רק חיכה שימלאו אותו בבני תורה, וכך בדיוק קרה.

והיום, יש בגילה את כל מה שאדם חרדי זקוק לו: מערכת חינוך חרדית ליטאית וספרדית, מוסדות של חב"ד, כוללים וכו'. "מהרגע שבאנו", אומר הרב מתתיהו מנת, "התחלנו מיד להקים מעונות יום לילדים, גני ילדים, חיידרים וכו'. הבעיה הייתה אחת, של מיקום לאותם מוסדות, שכן מדיניות עיריית ירושלים היא כידוע להקשות מאד על הענקת מבנים למוסדות חרדיים בשכונות המעורבות".

וכן נחלץ לעזרתם הרב שלזינגר. המבנה הגדול של בית-הכנסת, התחיל פשוט לשמש את כל אותם מוסדות, בכמעט כל אחד מחדריו, בקומה התחתונה פועל החיידר לילדי השכונה, בקומה האמצעית מעון ילדים, ואפילו בגג בית-הכנסת הוקמה משחקיה עבור הילדים. "כמובן", אומר הרב שלזינגר, "זהו פתרון לתקופה מסוימת, והתקווה היא לעבור בקרוב למבנים מתאימים יותר. כבר מהתחלה העירייה לא ששה שבשכונות החילוניות ייכנס ציבור חרדי, אך כששאלו אותי מיד אמרתי: תשכחו מזה שיש 'שכונות חילוניות'. הרי בכל שכונה כביכול 'חילונית' בירושלים ישנם כמה עשרות בתי-כנסת, אז זו נקראת שכונה חילונית? לא רבים יודעים, אבל במגילת היסוד של שכונת בית הכרם נכתב שאסור לתושבים שם להקים בית-כנסת, והיום יש שם אולי 20 בתי-כנסת, מקוואות וכו'… וגם שכונת גילה מעולם לא הייתה 'חילונית' בהגדרה.

אלא מה? מנסים לדחוק את החרדים באופן כזה ובצורה הזו, כדי שלא יהיה להם חשק לבוא לכאן. וזה לא נעשה רק כאן: הנה, בבית שמש שהיום היא ממש כמעט כולה חרדית, יש בית-ספר חילוני שהוא כמעט ריק מתלמידים. בא ראש העיר ונתן מתוכו 4 כיתות לבנות חרדיות, ואיזו מהומה קמה! משרד החינוך איים, והבנות באמת יצאו החוצה. אבל אני מאמין שלא תהיה ברירה, ויצטרכו בסופו של יום לסדר כיתות גם לציבור החרדי, בבחינת מלאך רע בעל כורחו עונה אמן".

השנה עוד שלחו תושבי גילה החרדיים את בנותיהם למוסדות בית יעקב בשכונות החרדיות, אך בשנה הבאה, אומר הרב שלזינגר, כבר יהיה חייב לקום בגילה בית ספר בית יעקב. "שנה הבאה יהיו כאן חיידר מסודר וכן בית יעקב בין אם העירייה תיתן ובין אם לא", הוא אומר נחרצות.

 

ה'חילוניים' של גילה

 

בכל שבוע, מספר לנו הרב מנת, "נוחת" כאן בגילה עוד זוג צעיר שאיווה לו למשכן את השכונה המתחרדת, המלאה בזוגות צעירים כמותו. "כל אזור גילה א' הוא כיום כמעט רק חרדי, ויש זליגה לעוד מקומות בשאר אזורי גילה".

כאשר אנחנו שואלים את הרב שלזינגר על היחס של התושבים החילוניים לציבור החרדי שמגיע לשכונה, הוא אומר: "אני יכול לומר שרק טוב יצא מזה לחילוניים שגרים בשכונה. עוד לא נתקלתי פעם אחת בחילוני שהתלונן על החרדיים שמגיעים לכאן, להיפך, הם שמחים מזה. לידם מגיעים וגרים שכנים טובים ואיכותיים, בני תורה עדינים".

הרב מנת נזכר: "כשבאתי להיות כאן שבת בשכונה לפני שבאתי לגור כאן, עליתי לדירה שלימים תהיה שלי, ובחדר מדרגות פגשתי אדם נטול כיפה. הוא שאל אותי אם אני צריך עזרה, ואמרתי לו שאני מחפש כאן בית-כנסת. הוא ענה לי: מה הבעיה? תצטרף אליי, אני בדרך לבית-הכנסת… הוא התפלל איתי שם מנחה, ואף קנה לי עלייה בהמשך השבת… אלו הם ה'חילוניים' של גילה. הם קיבלו אותנו בהארת פנים".

כשאנחנו מנסים לעמוד על ההבדל בין גילה המתחרדת לבין שכונת קרית יובל, שגם היא מתחרדת אך החרדים שבה סובלים מהצקות חוזרות ונשנות מצד מספר תושבים חילוניים בשכונה, מסביר הרב מנת: "לתושבי גילה היה כבר 'ניסיון' עם החרדיים הבודדים שהגיעו לכאן בהתחלה, שהראו להם חיבה ואהבה והוכיחו שאפשר לחיות ביחד. אני זוכר שבפורים הראשון אחרי שבאתי, הלכנו לחלק כמה משלוחי מנות לשכנים בבניין, שלא ידעו מה זה בכלל. שנה לאחר מכן, בבוקר פורים התעוררנו וליד הדלת כבר חיכו לנו מנות של אורז, בקלאוות וממתקים שהשכנים שלחו"…

הרב שלזינגר מוסיף ואומר: "פעם שאלו את החזו"א כיצד ניתן לחיות בשכונה חילונית, והחזו"א המשיל את זה לגביע שלידו כוסיות קטנות, שכאשר שופכים יין לגביע, אז גם הכוסיות הקטנות שלידו מתמלאות. כלומר, עצם זה שחרדי נמצא בשכונה חילונית, זה משפיע".

כאמור, כבר כיום ישנם שני בתי כנסת מרכזיים של ציבור בני התורה בשכונה, הנצרכים בשל המרחק הדי גדול שבין אזורי השכונה. הרב שלזינגר מעריך שעם המשך התפתחותה החרדית של השכונה, ייפתחו אף עוד מספר בתי-כנסת. כמובן, בין שני בתי הכנסת ושתי הקהילות יש קשר הדוק, שמתבטא במוסדות החינוך המשותפים וכו'. רק מנייני התפילה הם שנפרדים.

וכעת כבר נערכים בשכונה לקבל את מאות הזוגות שיגיעו בשנים האחרונות, עם בניית מאות (כ-700) יחידות דיור לציבור חרדי בשכונה, בכמה פרויקטים חדשים באזור הנקרא "גילה ה'". פעמים יצאו המכרזים על אזור זה לציבור חילוני ולא הצליחו, והפעם כאשר שווקו לציבור החרדי, עתידים לקצור הצלחה. דירת 3 חדרים, לפי המשוער תעלה כאן כ-750,000 שקל. הרב שלזינגר עצמו כבר טרוד כעת בנושא העירוב, ודואג להגדלת טווח העירוב כך שיכיל בתוכו גם את האזור החדש, שכעת עוד צומחת בו צמחיה ירוקה אך עוד מספר שנים יהלכו בו מאות ילדים חרדיים.

רבה של שכונת גילה רבי אליהו שלזינגר

גמ"חים, קופת צדקה ושיעורי תורה

 

יחד עם הרב מנת, הגענו גם לבית הכנסת השני של בני התורה בשכונה, שהוקם בברכתו והדרכתו הצמודה של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהרב מנת היה ניגש אליו כל העת. "ירקנו כאן דם כדי לקבל מקום להתפלל ומקום מתאים עבור גני ילדים, וגם בשביל להביא לאזור הזה, גילה ד', זוגות צעירים חרדיים. אני זוכר איך שבהתחלה היינו צריכים מידי שבת לקושש מניין, כאשר היום מידי שבת מגיעים לבית הכנסת, שממש צר מלהכיל, למעלה מ-100 מתפללים, ובימים הנוראים כ-150 מתפללים.

כשנכנסתי לגרי"ש אלישיב אחרי ההקמה וההצלחה הראשונית, הוא שאל אותי: איך הצלחת להקים שם כזה דבר? ואמרתי לו: כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל, שכן על כל צעד ושעל התייעצנו אתו. הוא המשיך ושאל: והרי כתוב: בניין צעירים – סתירה? ואני השבתי, שאנחנו למדנו מהצעירים מה לא לעשות ומהזקנים מה כאן לעשות"…

בבית הכנסת הזה מתקיים היום כולל בוקר, וכן שיעורי תורה לאורך היום. "למרות הקשיים", הוא אומר, "ראינו כל העת סיעתא דישמיא. אנחנו הרי, בניגוד לגילה א' שם כבר היה בית-כנסת גדול בראשותו של הגר"א שלזינגר, היינו צריכים למצוא גם בית-כנסת לעצמנו, וממש התחלנו מאפס. הרב יצחק פינדרוס היה זה שירק דם לעזור לנו, כשממש לקח את גילה כפרויקט אישי, ואכן הצליח עוד כשהיה סגן ראש העיר לפעול עבורנו רבות, לקבל מקום לבית הכנסת, להקים עוד גינות ופינות נוי בשכונה עבור הילדים ועוד. על הסיעתא דישמיא הזו שזכינו לה אנחנו מנסים לשמור, וכל בית הכנסת פועל לפי קוצו של יו"ד מהשולחן ערוך, כמו גם קבלה שקיבלו על עצמם המתפללים שלא לדבר כלל בעת התפילה וקריאת התורה בבית-הכנסת".

לבד מבתי הכנסת, כמנהג שכונות חרדיות, לאחר בואם של הדיירים החרדיים החדשים לגילה נפתחו עד מהרה שורה של גמ"חים בכל הנושאים, ארגון 'עזר ליולדת', וכן 'קופת הקהל' המסייעת בצדקה לנזקקים לה, ועוד ארגונים ומוסדות חרדיים רבים.

כשאנחנו שואלים לסיום את הרב שלזינגר, איך הוא סיכם 40 שנות רבנות בשכונה ב'קידוש' החגיגי שערכו לו בני הקהילה בשבת האחרונה, הוא משיב: "נעמדתי לפני הציבור, ואמרתי להם רק דבר אחד: את 'נשמת כל חי'. להודות לקב"ה על כמה שהוא עשה עבורנו, ועל כך שזכינו לראות את קיום הפסוק: 'הזורעים בדמעה – ברינה יקצורו'".

IMG_5646

תגובה אחת
  1. אילו רק שמעתם , איזה מילות גנאי וכללות יוצאים מפי "בני תורה העדינים" אלו בגן שעשועיםו!!! אני-תושבת גילה חילונית עם שכנים בני תורה.

השארת תגובה