דָּרֵי מַטָּה קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ

בכל אחד ואחד יש כוחות מיוחדים שיכול להשפיע ולמנוע עבירות מאחרים ואם לא עשה זאת נחשב כאילו הוא בעצמו עשה את העבירה, ולא יכול לבוא בטענה "מה אני אשם, אני לא עשיתי את העבירה", כיון שהוא כן היה חלק בעבירה, שהרי היה יכול למנוע את חבירו מלעשותה

הגאון רבי ראובן אלבז על קברו של מרן
הגאון רבי ראובן אלבז על קברו של מרן

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל (נצבים כט, ט).

רבינו חיים בן עטר מפרש בספרו אור החיים הקדוש שנצטווינו בפרשה זו על ברית הערבות, הדבר שיכול לגרום לעם ישראל להיות נצבים ועומדים עד סוף כל הדורות זה הערבות ההדדית שיש ביניהם, כל ישראל ערבים זה לזה (שבועות לט ע"א), כל אדם חייב לראות איך לערוב ליהודי חבירו, אי אפשר לומר "מה אכפת לי", "לא אני עשיתי את העבירה", חס ושלום, כל עם ישראל נמצאים תחת כפיפה אחת ובערבות אחת.

רבותינו אומרים (שבת נד ע"ב) פרתו של רבי אלעזר בן עזריה הייתה יוצאת בשבת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, ושואלת הגמרא וכי יעלה על הדעת שפרה אחת היתה לו וכו'?

אלא מתרצת הגמרא, לא פרתו הייתה אלא פרת שכנתו הייתה, ומכיון שהיה בידו הכח למחות בה ולא מחה בה, אמרו חכמים שפרתו הייתה יוצאת בשבת, דכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה- נענש על שלא מחה. וכל מי שיש בידו למחות בעירו נתפס על כל העיר, ומי שיש בידו למחות על כל העולם כולו ולא מוחה נתפס על כל העולם (ע"ז יח ע"א).

זאת אומרת שבכל אחד ואחד יש כוחות מיוחדים שיכול להשפיע ולמנוע עבירות מאחרים ואם לא עשה זאת נחשב כאילו הוא בעצמו עשה את העבירה, ולא יכול לבוא בטענה "מה אני אשם, אני לא עשיתי את העבירה", כיון שהוא כן היה חלק בעבירה, שהרי היה יכול למנוע את חבירו מלעשותה.

הרמ"ק (רבי משה קורדברו) נתן טעם בדבר מדוע אדם שיכול למחות בחבירו ואינו מוחה נתפס על אותו עוון, כיון שכל אחד בישראל כלול בחלק חבירו, היהודי השני הוא גם חלק ממך, ואם הוא עשה עבירה שהיה בכחך למונעה הרי שזה כמו שהיד שלך עשתה את העבירה, אם לא מנעת אותו מלעשות העבירה נמצא שבך יש את החיסרון. אם ראית את חברך עושה עבירה והיה בכחך למונעו ממנה ולא מנעת סימן שיש בך גם חלק מהעבירה הזו במינון הקטן, חלק קטן מיני אלף.

ובכדי שנבין היטב את העניין נספר, הצדיק הקדוש רבי אהרון מבעלז זיע"א, היה איש אלוקים קדוש בעל רוח הקודש, כל משפחתו נהרגה בשואה והצליחו להבריח אותו בנס, כל כולו היה רוחניות ודבוק בשכינה. כדי להבין על גדולתו סיפר לי הרב חיים ברין זצ"ל שהיה בצעירותו אחד ממקורבי האדמו"ר:
במלחמת סיני היה פחד גדול שיכנסו מטוסי האויב לשטח המדינה ויעשו שמות, ישראל לא הייתה מוכנה לכך, לא היו מקלטים מוכנים, והיו חופרים חפירות ליד הבתים כדי שאם חלילה יהיה הפצצות יכנסו כולם לתוך החפירות.

באותו זמן רבי אהרון מבעלז זצ"ל הניח ידו על החלון ובמשך שלושה ימים (מיום חמישי עד יום שבת בבוקר) לא זז משם, לא אכל ולא שתה, לא ישן ולא התפלל, עד שביום שבת בבוקר הוריד את ידו ואמר לחסידיו "זהו, הכל בסדר, אפשר להתפלל תפילת שחרית של שבת", לאחר שהתפללו שחרית וסעדו את סעודת השבת אמר להם הרב שחלפה הסכנה מעל ישראל, מטוסי האויב לא יכנסו עוד לשטח ישראל, הוא עצר אותם.

פעם אחת באו אל הצדיק הקדוש הזה ואמרו לו: "רבינו, מה נעשה, יש פה הרבה חילולי שבת, מכוניות רבות עוברות פה בעיר הקדוש ירושלים ברחוב יפו".

הרב עצר אותם מיד ואמר: "שקר, אל תדברו קטגוריה על עם ישראל, ישראל קדושים ואין בהם מחללי שבת, אתם מדמיינים, אין דבר כזה!"

חסידי האדמו"ר התעקשו להסביר לו שהמצב לא כל כך מזהיר כמו שהוא חושב וביקשו לקחת אותו לרחוב יפו בעיצומו של יום השבת כדי שיבחן את הדברים בעצמו, בזמנם לא הייתה דקה שלא הייתה עוברת מכונית ברחוב יפו. הרב הסכים והלך איתם בעצם יום השבת לרחוב יפו, ובמשך יותר מחצי שעה שעמד שם הרב לא עברה אף מכונית!

סיים הרב ואמר לחסידיו: "ראיתם? אמרתי לכם שאתם מדמיינים, עם ישראל קדושים ואין בהם מחללי שבת".
זהו ביאור הערבות שבעם ישראל, משמים לא הראו לרב חילול שבת מכיון שלא היה בצדיק הקדוש הזה טיפת חילול שבת, "אם ריק הוא- מכם", אם אתה רואה עבירה בחבירך סימן שיש בך חלק קטן מיני אלף מאותה עבירה, האדמו"ר הקדוש מבלעז לא ראה את החילול השבת כיון שלא היה בו שום חלקיק של חילול שבת.
זהו ברית הערבות, אם אדם רואה את חבירו עובר עבירה ואינו מוכיחו סימן שגם בו יש את החסרון של אותה עבירה, ואם ישכיל להוכיח את חבירו יצליח לשרש ולעקור את אותה עבירה מתוכו, כל אחד לפי הכח שיש בידו להוכיח.

אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה

נמצאים אנו לפני יום הדין הגדול והנורא בו כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון (ראש השנה טז ע"א), "ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים או למוות", ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום" (מנוסח תפילות ראש השנה), הכל נגזר ביום ראש השנה, הכל!

ביום ראש השנה נזכה אי"ה לקיים מצווה חשובה ביותר, מצוות תקיעת השופר, וכותב הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה ה"ד) אע"פ שתקיעת שופר גזירת הכתוב היא, רמז יש בה: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן.

עלינו לקחת את הרמז שבתקיעת השופר, בתהילים נאמר (פט, ז) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה, ואומר הזוה"ק (פנחס רל"א ע"א) לא כתוב שומעי תרועה או תוקעי תרועה, אלא יודעי תרועה, שיודעים שזה לא סתם תקיעה, שמבינים את הסוד של תקיעת השופר.

הגמרא אומרת (ר"ה כח ע"א) שאם שמע קול שופר יצא, הכוונה הפשטית זה ששמע את התקיעה, אבל הכוונה העמוקה יותר של שמיעת קול שופר זהו מלשון "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו, ד)- התבונן והבן (ספורנו שם), אם שמע קול שופר דהיינו אם הבין את המהות של תקיעת שופר- יצא ידי חובה.

תקיעת שופר זה לא סתם קולות, זו אזעקת אמת, "צבע אדום"!, כשיש אזעקה כולם מתחבאים ותופסים מחסה, בתקיעת השופר אנו נכנסים לעשרת ימי תשובה שבהם אנו מתחבאים בתוך נבכי הנפש וחוזרים בתשובה שלימה, נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה' (איכה ג, מ), ממך אברח אליך (מתוך פיוט כתר מלכות).

אדם שנמצא בתוך המקלט ואינו יכול לשמוע חדשות בכל מיני מכשירי התקשורת, יש לו פחד גדול, הוא לא יודע מה קורה, מי נפגע ומה הנזק, כך אנחנו צריכים להרגיש בתקיעת השופר, מתחילה עכשיו אזעקה ואין אנו יודעים מה יהיו תוצאות הטילים.

נתנו לנו עשרה ימים גדולים בהם אנו יכולים לשנות ולהפך את כל גזר הדין לטובה, בכחנו ליירט את כל הטילים, על ידי שנרבה בתפילות מעומק הלב, בסליחות בבכיה ותחנונים, בשמיעת שיעורי תורה, בקריאת תהילים ותיקוני זוהר הקדוש, בעשיית צדקות וחסד, זה הזמן, ננצל את הימים הגדולים שניתנו לנו.

יהי רצון שנזכה לשנת גאולה וישועה, שנת טובה וברכה שנכתב ונחתם בספר החיים והשלום, אמן.

השארת תגובה