בחירות שהן פריימריז פנים חרדיים

בבחירות הקרובות, לפי ההערכות והפילוחים הפנימיים של 'דגל', היא צפויה לקבל כשנים עשר נציגים. כמעט הכפלה של כוחה במועצה. במצב דברים כזה, די בכך שתצטרף אליה מפלגה נוספת שתקבל שני נציגים, כדי להשיג רוב במועצה

ישיבת סיעה נפרדת של 'דגל' בהשתתפות המועמד לראשות העיר בית שמש
ישיבת סיעה נפרדת של 'דגל' בהשתתפות המועמד לראשות העיר בית שמש

בעוד פחות משלושה שבועות, אם שום דבר דרמטי לא ישתבש בדקה התשעים ונסראללה יאפשר לקיים את חגיגת הדמוקרטיה הישראלית במתכונתה הדחויה, ייערכו הבחירות המוניציפאליות במרבית ערי ישראל. אותנו, כמובן, מרתקות בעיקר הערים החרדיות וסדרת הקרבות הסוערים המתחוללת בהן, בחלקן על הראשות עצמה ובחלקן על המועצה, כולל מקומות בהן לא ידענו מלחמות של ממש בעבר.

ניקח לדוגמה את בני ברק, עיר בה לראשונה בהיסטוריה מתמודדת דגל התורה ברשימה עצמאית לחלוטין. בכלל, ברוב הערים החרדיות תרוץ דגל התורה תחת הטיקט 'דגל', כולל אפילו באשדוד, שם רצה הרשימה הכלל חסידית (כולל שלומי אמונים ובעלזא, שכוחן בעיר גדול יותר מדגל המקומית) יחד עם הקהילה הליטאית האשדודית תחת האותיות 'דגל', מסיבות ביורוקרטיות שאין כאן המקום לפורטן.

בבני ברק ישנם כמאה עשרים ושלושה אלף בעלי זכות בחירה, ועקב הסיטואציה החריגה והריצה הנפרדת צפויים התעניינות רבתי ואחוזי הצבעה גבוהים יחסית, שינועו ככל הנראה בין שבעים לשמונים אחוז (לשם השוואה, בבחירות הארציות לכנסת העשרים וחמש נרשמו בעיר 76.5% הצבעה). כלומר, כתשעים אלף מצביעים פלוס מינוס, וסדר גודל של מעט יותר משלושת אלפים קול לנציג.

במועצת העיר היוצאת, היו לרשימת יהדות התורה שישה עשר נציגים מתוך עשרים ושבעה חברי המועצה, כשרק שבעה מתוכם משתייכים לדגל התורה. בבחירות הקרובות, לפי ההערכות והפילוחים הפנימיים של 'דגל', המונה למעלה ממאתיים קהילות בגדלים שונים ברחבי העיר (מספר חסר פרופורציה ביחס לכל קבוצה אחרת), היא צפויה לקבל כשנים עשר נציגים. כמעט הכפלה של כוחה במועצה. במצב דברים כזה, די בכך שתצטרף אליה מפלגה נוספת שתקבל שני נציגים, כדי להשיג רוב במועצה. כדאי לזכור שגם רשימת אגודת ישראל אינה מקשה אחת, וביום שאחרי, עשויים נציגי שלומי אמונים ובעלזא לחבור בהצבעות שונות לדגל התורה, על בסיס הדיל הארצי בין המפלגות.

היבט חשוב אחר של הכוח שתקבל כל מפלגה במועצת העיר, טמון בהסכם הקואליציוני המוקדם בין שתי הסיעות המרכיבות את יהדות התורה, ולפיו ניהול העיר יתחלק באופן יחסי לפי התוצאות בבחירות המוניציפאליות. במילים אחרות, אם דגל התורה אכן תשיג את שנים עשר הנציגים שהיא מתכננת, ואגודת ישראל תסתפק בארבעה עד שישה, תקבל דגל את חלק הארי של ההיבטים החשובים לה בניהול עיר התורה והחסידות.

כמובן, הדיון הזה נכון לאור ההנחה שש"ס והסיעה המרכזית הגיעו להסכמה באשר לקרב על ראשות העיר, והיא תתפרסם ככל שנתקרב למועד הבחירות. קרי, שר הבריאות אוריאל בוסו ימשיך לכהן במשרדו (בפעילות הזוכה לשבחים מקיר לקיר בימים טרופים אלו) והמועמד האגודאי חנוך זייברט יקטוף את התפקיד בקלות, בהעדר מתמודדים של ממש.

אם תהיתם, זה לא הכל: הליכוד ועץ, שנהנו במערכת הבחירות הקודמת בבני ברק מתמיכתם של מה שמכונה מצביעי מחאה, עשויים לאבד אותם לטובת המפלגה החסידית הנוספת שמתמודדת בעיר, בעידוד סמוי חלקית של לא מעט גורמים באגודת ישראל. עם זאת, הליכוד צפוי לשמור על לפחות מושב אחד במועצה ועץ צפויה לקבל לפחות שניים. שינוי נוסף הוא העובדה שהנציג של הגר"מ מאזוז, ניר אריאל, שהתמודד בפעם הקודמת ברשימה נפרדת, ימשיך הפעם את חברותו במועצה דווקא במסגרת ש"ס. באופן אירוני, אריאל יהיה היחיד מקרב חברי רשימת ש"ס הנוכחית שגם כיהן במועצה הקודמת, גם אם במסגרת מפלגה אחרת.

אתגר הסיבוב הראשון

כבר כתבנו כאן בשבוע שעבר בקצרה על הקרב בבית שמש, ננסה לגעת השבוע בנתונים באופן תמציתי, ומבלי להיכנס לניואנסים שבתוך הניואנסים (כן, בכל מקום יש איפכא מסתברא, בכל מקום יש סטיות מהצפי המקורי, ובכל מקום יש מי שחושב באופן עצמאי ומי שלא מצביע באופן שבטי. סטטיסטית, המקרים האלו מבטלים אחד את השני ואינם משמעותיים בבואנו לערוך ניתוח מקיף ומוקדם).

על הנייר, בית שמש צמחה מאז הבחירות לקדנציה הקודמת בכעשרים וחמישה אחוזים, מה שמתבטא גם בקפיצה כפולה של שתי דרגות במספר חברי המועצה (מעשרים ואחד לעשרים וחמישה) וגם בהבנה שקרוב לשבעים אחוזים מתושבי העיר מגדירים עצמם כחרדים, על סקאלה רחבה שנמתחת מהקצה של מצביעי עץ והחסידויות היותר קיצוניות ועד הקצה של 'חרדים מודרניים' ויוצאי חו"ל. גם בניתוח שמרני מאוד, צפויות כל המפלגות החרדיות לגדול בלפחות חמישים אחוז, ולפיכך, דגל התורה צפויה לקבל לפחות שישה נציגים, הרשימה של שלומי אמונים ובעלזא צפויה לקבל ארבעה, הסיעה המרכזית והמאוחדת יחדיו תקבלנה ככל הנראה שני נציגים וש"ס תיאבק על הנציג החמישי. במצטבר, תהיה הנציגות החרדית לפחות שישים אחוז מחברי המועצה.

על רקע זה, הקרב המשולש לראשות העיר מרתק במיוחד: האתגר הגדול של דגל התורה ושלומי אמונים הוא להימנע מסיבוב שני ולהצליח להביא את ארבעים האחוזים הנדרשים למועמדם, שמוליק גרינברג, כדי לנצח בסיבוב הראשון. אחרת, בסיבוב שני עשויה עליזה בלוך לסגור דיל עם תומכיו של מועמד ש"ס בעיר, משה אבוטבול, שצפוי לסיים שלישי עם כעשרים וחמישה אחוזים, ולייצר קרב מכריע על ראשות העיר. הסיבה: דגל התורה ושלומי אמונים יחד שוות, כזכור, עשרה נציגים בקירוב, שהם – הפלא ופלא – בדיוק ארבעים אחוז מהמועצה. אם הדבר יתורגם אחד לאחד גם בפתק הצהוב, ובהינתן תוספת של לא מעט קולות של חרדים מודרניים וקבוצות קטנות מתוך הציונות הדתית שעשויות להצביע לגרינברג, הוא יכול להתחיל לתכנן את היום שאחרי.

בסביבתו של אבוטבול טוענים כי דווקא הוא זה שצפוי להתמודד מול גרינברג בסיבוב שני, אם וכאשר יהיה כזה. איך יתרחש הנס הזה? לדבריהם, שלושים האחוזים שאינם חרדים, לא יצביעו כמקשה אחת לבלוך. כך למשל חלק ממצביעי הליכוד, מפלגה שהצהירה באופן רשמי על תמיכתה באבוטבול. לפי הש"סניקים, גם אם נסכים שמצביעי ליכוד אינם נוהגים להצביע 'ככל אשר יורוך', עדיין לא מעט מהם יבחרו באבוטבול, גם בשל הרקורד ארוך השנים שלו כראש העיר.

מנגד, תומכי בלוך מצביעים על המציאות המקובלת של הצבעה שבטית, וטוענים כי בסופו של יום, ברגע האמת, מרבית המצביעים שאינם חרדים יצביעו לה, ובתוספת קטנה של קבוצות חרדיות בעיר שתומכות בה, היא תשיג את שלושים וקצת האחוזים שיבטיחו לה את המקום השני ואת האפשרות לעלות להתמודדות מכריעה בסיבוב שני, ושם, כפי שמלמד הניסיון, הכול פתוח.

הקרב על אלעד

העיר השלישית במשולש הדילים שפילג את הסיעות החרדיות, אלעד, כבר התרגלה להיות במוקד העניינים. מי שרוצה לשנות את ההרגל הנוסף שהתקבע בעיר הוא יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, שנחל בה לא מעט אכזבות מקומיות בעבר. הפעם, דרעי עשה הכול כולל הכול כדי להבטיח את הניצחון למועמדו לראשות, יהודה בוטבול. ובאמת, על הנייר, אם מסתכלים רק על המספרים היבשים ומניחים שמצביעי ש"ס יישרו קו ועמם יצטרפו גם חסידי ויז'ניץ, בוטבול צפוי לנצח.

אבל מי שחושב שבכך הסתיים האירוע ונאמרה המילה האחרונה, לא מכיר את ההיסטוריה המורכבת של אלעד. בעבר, הוכיח ראש העיר המכהן שרוליק פרוש יכולת להעביר לחיקו קבוצות מקרב המצביעים הספרדים בעיר, וגם יכולת הארגון המרשימה של סיעתו לא הזיקה. הפעם, הוא יתמודד לבטח מול האתגר הקשה ביותר שהוצב מולו מאז רץ לתפקיד לראשונה, ובכל זאת, לא כדאי להספיד אותו לפני סגירת הקלפיות בעשרים ושבע לחודש בשעה 22:00 בלילה, ואולי עד תום ספירת קולות הימאים.

בריכוזים החרדיים האחרים לא צפויות מלחמות בסדר גודל דומה. אפשר אמנם להצביע על כמה מאבקים נקודתיים או אנקדוטות מקומיות יחסית, אבל שום דבר לא משמעותי בסדר הגודל של המשולש בני ברק-בית שמש-אלעד, שהשלכותיו ניכרות גם במישור הארצי, עם שבועיים ברצף בהם דגל התורה עורכת את ישיבות הסיעה בכנסת באופן עצמאי, ורוחות הפילוג בתוככי יהדות התורה שנושבות בעוצמה חזקה מתמיד.

ובכל זאת, על קצה המזלג, כמה מקומות ששווה לעקוב אחריהם: בירושלים תתנהל תחרות ברוח חברית באופן יחסי בין הסיעות החרדיות על הגדלת הכוח החרדי, בתקווה כוללת להשיג רוב במועצה. במצב דברים נוח ובאחוז הצבעה כולל סביר, עשויה כל אחת מהסיעות החרדיות לגדול בנציג (קרי: שבעה לדגל התורה, שישה לש"ס וארבעה לאגודת ישראל). בקריית יערים יתנהל קרב מסקרן בין סיעתו של ראש המועצה יצחק רביץ ובין סיעת שץ (המאחדת את נציגי ש"ס ונציגי הקהילות ביישוב) על השגת רוב במועצה. באשדוד יהיה מרתק לבחון מי יזכה לבסוף בראשות העיר והאם יצליח ראש העיר שזכה לתמיכה חסידית נאה לשמור על כסאו. ובמודיעין עילית, כרגיל, נעקוב במתח אחרי אחוזי התמיכה בראש העיר הנצחי יעקב גוטרמן, בסדר גודל שעשוי לגרום אפילו לאסד להסמיק מקנאה.

מימין לימין

אחד העקרונות שמובילים את נתניהו מאז הקאמבק האחרון לראשות הממשלה, בעקבות הניסיון המר עם ימינה ז"ל של נפתלי בנט, הוא לא להותיר בשום פנים ואופן מפלגת ימין שמימין לימין באופוזיציה, כדי לא לאפשר לאף אחד לאגף אותו מימין. מה שנתניהו לא שיער, היא האופציה שגם בתוך הקואליציה אפשר לעשות לו בנט (במהדורתו המוקדמת של לפני החבירה לממשלת השינוי) ולבקר כל צעד ושעל שלא עונה על הדרישות האולטימטיביות של הימין האידיאולוגי.

נדמה שהשר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, אולי כנקמה מתמשכת על השמטתו מקבינט המלחמה לטובת הצמד גנץ ואיזנקוט, לא מפספס שום הזדמנות לבקר את התנהלות הממשלה – שהוא עדיין חבר בה, וכנראה גם יישאר כך כל עוד הקואליציה עומדת על כנה. בין אם מדובר בהכנסת סיוע הומניטרי לעזה, ובין אם מדובר בהתנגחות בהתנהלותו של הנשיא ביידן, בן גביר שם, חד ומושחז, עם סכין בין השיניים. נשאר רק לקוות שהממשל האמריקני לא יגדיר אותו כמתנחל אלים וידרוש להקפיא את חשבון הבנק שלו.

בן גביר משחק משחק מסוכן, מצד אחד, הוא יודע את האמת הפשוטה – לנתניהו אין תחליף, ההצהרות הריקות מתוכן של יאיר לפיד על הסכמתו להיכנס לקואליציה כגיבוי במקום בן גביר ושות' תקפות אולי לעניין אישור עסקת בלהות עם חמאס, אבל בשום אופן לא כהבטחה להמשך שלטונו של נתניהו. במילים אחרות, נתניהו יכול לשחרר אותו מהקואליציה רק במידה שהוא בשל לקבוע תאריך מוסכם לבחירות. מצד שני, גם לראש הממשלה יש קווים אדומים עד כמה הוא יכול לאפשר מרדנות פנימית בקואליציה.

נכון, יש מקום להניח שבחלק מהמקרים, לפחות, הייתה הביקורת של בן גביר על התנהלות הממשלה 'מוזמנת' על ידי נתניהו. לראש הממשלה נוח להציג בפני העולם את מגבלותיו ואת הויתורים העצומים שהוא עושה בכל מחווה הומניטרית כשהוא מסכן את קואליציית הימין שלו. עם זאת, ההליכה של בן גביר על חבל דק, גם אם היא מגדילה את כוחו בסקרים, עשויה לסכן את ממשלת הימין כולה.

בינתיים, שני הצדדים מכירים את גבולות הגזרה ונמנעים מפיצוץ של ממש. התגובות של ראש הממשלה לפרובוקציות המתוכננות היטב של השר לביטחון לאומי, מדודות ושקולות, שלא לומר חלביות. נתניהו כבר הוכיח בעבר שכשהוא רוצה להגיב בחומרה הוא יודע לעשות זאת, ולא להסתפק בהבהרות חלקיות, שאינן כוללות את השם המפורש של יו"ר עוצמה יהודית. גם בן גביר, בהקפדה מעוררת השתאות, נמנע מלקבוע אפילו מצב מוחלט אחד מהסוג שיאלץ אותו בהמשך לפרוש מהממשלה. למעט אמירות סתמיות כמו הצהרה על פרישה במקרה של כניעה לחמאס וכדומה.

מבחן אמיתי עשוי להיווצר אם תגיע לשולחן הצעה אמיתית לעסקה כואבת עם חמאס, בסגנון שפורסם בשבוע האחרון: החלפתם של החטופים או חלקם תמורת שחרור אלפי מחבלים והפסקת הלחימה בעזה באופן מוחלט, כולל מתן ערבויות בינלאומיות שימנעו מישראל לחדש אותה גם בהמשך. בן גביר כבר הבהיר שהוא לא יוכל להיות שותף למהלך כזה. נתניהו, לפחות בינתיים, נדמה כמי שמנסה לחסום גם אופציה שכזו. למזלם, גם חמאס ביכר שלא לקבל את ההצעה, לפחות נכון לשעת כתיבת השורות.

אם וכאשר חמאס ישנה את דעתו, יעמוד ראש הממשלה בפני לחץ מאסיבי במיוחד שיגיע בראש ובראשונה מכיוונו של הנשיא האמריקני הצולע ג'ו ביידן, שהסקרים מעבר לים ממשיכים להרחיב את מגמת ההפסד הצפוי שלו בנובמבר הקרוב, יהיה מי שיהיה המועמד הרפובליקני. לזה יתווסף הלחץ מבית של משפחות החטופים ושל תקשורת המיינסטרים. נתניהו כבר הוכיח בעבר שהוא עמיד, אבל לא באופן מוחלט. במקרה כזה, בן גביר עשוי להיות חבל ההצלה האחרון שיקשור אותו לספינת הימין וימנע עסקה מפוקפקת של כניעה לארגון טרור.

השארת תגובה