"איזנקוט דוחף להשמדת חמאס"

אם הממשלה תיפול ומדינת ישראל תלך לקלפי, יהיו כאן לפחות ארבעה חודשים של מאבק ציבורי קולני, במסגרתו יחדד כל צד את עמדותיו הפוליטיות וייצמד לרצונותיו של הבייס שלו

צילום דני שם טוב
צילום דני שם טוב

קרוב לחודשיים, מאז הסתיימה הפעימה הראשונה של שחרור החטופים, פוקדים נציגי משפחות החטופים שנותרו בידי חמאס את הכנסת באופן קבוע. בהוראתו הישירה של יו"ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה, הם זוכים להקלות חריגות במיוחד – מתוך התחשבות בסיטואציה הרגישה, כולל האפשרות להפר את קוד הלבוש הקשוח למדי של הכנסת ולהיכנס עם חולצות ועליהן תמונות החטופים, כולל האפשרות להכניס שלטי מחאה לבניין הפרלמנט הישראלי וכולל אפילו ואוצ'רים לרכישת מזון במזנון הכנסת. אם לא די בזה, אוחנה הגדיל לעשות ואפשר הצבת תערוכה מיוחדת למען החטופים בבניין הכנסת.

בין השאר, עשו להם נציגי המשפחות מנהג לפקוד את שתי הועדות הנחשבות והמסוקרות ביותר – ועדת הכספים וועדת חוץ וביטחון – מדי שבוע בפתיחת הדיונים. מתוך התחשבות ורגישות, הנהיג יו"ר ועדת הכספים ויו"ר דגל התורה, ח"כ משה גפני, מצב בו מוקדשים מדי שבוע בין חצי שעה לחמישים דקות על חשבון דיוני הועדה לטובת האזנה לדברי בני המשפחות השבורים, כאשר חלקם מטיחים בחברי הועדה מילים קשות, הנספגות בדומיה.

גם השבוע, נפתח הדיון – בהשתתפות נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, אליו עוד נשוב – בדבריהם של נציגי המשפחות. ראשון לדבר היה צביקה מור, אביו של החטוף איתן מור. בשיקול דעת ובאיפוק ראוי לציון, הסביר צביקה כי על אף החשיבות העצומה של פדיון שבויים, ומאחר שמדינת ישראל נתונה במאבק קיומי, הוא מבקש לנהל את הדיון על החטופים מתוך מקום אחראי ולא להיגרר חלילה לעסקת שליט נוספת, כזו שתמיט בעתיד הרס, חורבן והרג על מדינת ישראל. מיותר לציין שאת הקו הזה כמעט לא תשמעו בתקשורת המיינסטרים הישראלית, שמכתיבה כמעט בכוח קו אגרסיבי וחסר אחריות של תמיכה בעסקה 'עכשיו' ו'בכל מחיר'.

ארבעה בני משפחה נוספים נשאו דברים, שלושה מהצד הנגדי של מטה משפחות החטופים, ואחד נוסף המשתייך לפורום תקווה, בועז מירן, אחיו של החטוף עומרי מירן, שהציג את התביעה הנגדית – להגביר את הלחץ על חמאס גם ברפיח, במקביל ללחץ המופעל בחאן יונס, ולתפוס את השליטה בציר פילדלפי, כדי להסיר חשש ממצב בו החטופים יוברחו למצרים במנהרות המובילות מעזה לסיני. יו"ר הועדה סיים את החלק הזה בדיון, כפי שהוא מסיים מדי שבוע, בהבעת תמיכה במשפחות ובמאבקן ובהבטחה לפעול למענן ככל שיוכל ולתמוך בעסקה – אם תהיה כזו על השולחן.

במשך שעה וחצי נוספות, התנהל הדיון על מי מנוחות, ואז הוא נקטע בגסות על ידי קבוצה של מפגינים שהתפרצו לחדר הועדה, תקפו את אחד הסדרנים – שגם ספג מכה בצלעותיו ונזקק לטיפול רפואי – והחרישו אוזניים בצעקות, כולל כאלו שנטפו ניחוח פטרוני בסגנון "איפה חובשי הכיפות פה", כאשר בין המשתתפים גם כמה מאלו שנשאו דברים באופן מנומס יותר קודם לכן. גפני, באיפוק מופלג, הבהיר שוב שהוא תומך בהם ומבין אותם, וקטע את דיוני הועדה להפסקה מאולצת.

בשיחה עם חברים בועדה הם מביעים תמיהה רבתי. לדבריהם, הם הספיקו להכיר בחודשים האחרונים את מרבית בני המשפחה מקרבה ראשונה של החטופים, אלה שמעורבים במאבק. חלקם הגדול הופיע בכנסת יותר מפעם אחת, כולל בועדת הכספים עצמה. הפעם, כך הם מספרים, היו לא מעט פרצופים חדשים, חלקם אמנם קרובי משפחה, אחרים קרובי-רחוקי משפחה, מהסוג שספק אם הכיר את החטוף עצמו לפני ה7.10, וחלקם הוגדרו 'חברים' של חטופים, כשכמה מהם גם מוכרים מהעבר כפעילים פוליטיים לכל דבר. או כמו שמסכם זאת אחד החברים: "נראה שבהוראת המטה והיועצים שלו, הם בחרו להשאיר בצד את ההורים ואת בני המשפחה הקרובים, כדי להעלות רמה במאבק, והם הגיעו הפעם מלכתחילה עם שחקני חיזוק כדי לחולל רעש ולייצר מופע".

אם תהיתם לאן הם מכוונים, כדאי להאזין לאחד הפעילים שזעק לגפני, "על חמץ הפלתם את הממשלה, תפילו את הממשלה הזו". מיותר לציין שגפני מעולם לא הפיל ממשלה על החמץ, והכוונה כנראה לפרישתה של השרה עידית סילמן בקדנציה הקודמת בנימוק הקשור לבג"ץ החמץ. אבל גם בלי להיתפס לקטנות, קשה להבין מדוע ואיך תסייע הפלת הממשלה לחטופים.

באופן סביר, אם הממשלה תיפול ומדינת ישראל תלך לקלפי, יהיו כאן לפחות ארבעה חודשים של מאבק ציבורי קולני, במסגרתו יחדד כל צד את עמדותיו הפוליטיות וייצמד לרצונותיו של הבייס שלו. הבייס הימני, שאינו נלהב מעסקאות 'בכל מחיר', לא יאפשר במקרה כזה שום סוג של עסקה בסגנון שהמוחים מעוניינים בו, ומכאן שהפלת הממשלה תותיר כמעט בוודאות את החטופים במנהרות של עזה ורפיח לעוד חודשים ארוכים.

ככלל, הגיע הזמן להסיר מהשיח הציבורי שלושה ביטויים שנכנסו לתוכו בקמפיין מתוחכם ומוגזם: 'בכל מחיר', 'עכשיו' ו'מותר להם הכל'. מדינת ישראל, ובעצם כל מדינה, לא יכולה להצהיר מראש בשום משא ומתן, וקל וחומר לא כזה שנערך מול ארגון טרור החפץ בהשמדתה, שהיא תשלם 'כל מחיר'. הרי כל מחיר יכול להיות גם דרישה של חמאס להפסקת הלוחמה באופן קבוע בתוספת ערובות בינלאומיות. כל מחיר גם יכול לכלול דרישה לנמל עזתי עם גישה איראנית להעמסת נשק, ואולי אפילו דרישה מופרזת של סיפוח חלק משטחי העוטף לרצועת עזה, כי למה לא. מיותר כמובן לציין שאם מוכנים לשלם 'כל מחיר', אז סינוואר עשוי להחליט שאפשר גם להרוג חלילה חלק מהחטופים, כי הרי בלאו הכי ישראל תשלם כל מחיר עבור שארית ה'סחורה' שהוא יציע.

גם הביטוי 'עכשיו' הוא ביטוי ילדותי וחסר טעם ומשמעות. ראשית, משום ש'עכשיו' אין שום עסקה ממשית על השולחן, למעט גישושים ראשוניים והצעות מנותקות שעלו על ידי המתווכים. שנית, משום שכאשר הדרישה הזו מופנית פנימה, יש במשמע כאילו ממשלת ישראל וקבינט המלחמה אינם מעוניינים בשחרור החטופים והלחץ הנדרש הוא לחץ עליהם, ולא למשל על שגרירויות מצרים וקטאר, על האו"ם והצלב האדום ועל התקשורת הבינלאומית. ובעיקר משום שזו דרישה גחמנית וחסרת פשר. ברי שכולם רוצים לראות את החטופים עכשיו, אתמול, חוזרים לבית ולמשפחה. למרבה הצער, לא כל רצון יכול להתממש, והדבר שקול למחאה שתדרוש את החזרת הנרצחים 'עכשיו'.

לסיום, גם הביטוי הסלחני 'מותר להם הכול', בהתייחס לבני המשפחות, הוא כמובן ביטוי שגוי בתכלית. משום שגם בן משפחה של חטוף מחויב לשמור על החוק, משום שכשם שאם חלילה הוא יפגע פיזית באדם אחר או יגנוב מאזרח אחר, הוא לא יוכל להשתמש בתירוץ של 'מותר לי הכל', הרי שגם כאשר הוא דורש להחליש את מדינת ישראל, לסכן את אזרחיה ואת חייליה, וגם את החטופים, הוא לא יכול להתעטף בכסות של 'מותר לי הכל'. הכאב מובן, אבל כאב אינו תירוץ לכל פעולה, לכל היותר, הוא יכול להוות נסיבות מקלות.

נגיד שהמצב טוב

בחזרה לדיון המקצועי שהספיקה לערוך ועדת הכספים, בהובלתו של נגיד בנק ישראל, שהגיע לפרוש בפני חברי הועדה סקירה שנתית על מצבה הכלכלי של המדינה, גם ובעיקר בעקבות הנחתו על שולחן הכנסת של תקציב המדינה המתוקן לשנת 2024. אם הכל יתנהל כמתוכנן, תתקיים ההצבעה על התקציב בקריאה ראשונה כבר ביום שני הקרוב, ולאחר מכן הוא צפוי לעבור לדיונים בועדת הכספים לקראת קריאה שנייה ושלישית.

ההערכה הרווחת בכנסת היא, כי לא יתנהל מאבק של ממש סביב התקציב, בעיקר עקב ההסכמה העקרונית על כך שרוב הדברים שנכנסו לתקציב 2023 ימשיכו גם בשנה העוקבת ליהנות מהתקצוב הנדרש, כפי שהכתיב שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. עיקר המאבק צפוי להתנהל בזירה התקשורתית והאופוזיציונית, וכמובן, המגזר החרדי והמגזר הדתי לאומי יעלו על המוקד, תוך הבלטה של כל שקל שהולך לכיסיהם של חובשי כיפה ונמנע, למשל, מכיסיהם של מפיקי תוכניות חסרות תוחלת בתאגיד השידור הציבורי, בסכום הזעום של 3.6 מיליון שקל עבור סדרה בת שישה פרקים.

בסקירה שנתן הנגיד, הוא הצביע אמנם על המצב המורכב אליו נכנסה ישראל, בעיקר עקב המלחמה, אולם התייחס גם לסיטואציה המוקדמת ולכלכלה היציבה במיוחד ובעלת הפוטנציאל הקיימת כאן, והבהיר כי מדינת ישראל חסונה דיה להתמודד עם משבר לא צפוי בסגנון הנוכחי וגם לצאת ממנו. נכון, צפוי עדיין דיון באשר למקורות כיסוי לאותו תקציב ביטחון חריג של 55 מיליארד שקל נוספים, והחשב הכללי גם הוא טרם אמר את המילה האחרונה באשר להשגת הסכום, ועדיין, מי שזוכר את איומי מחאת בלפור על הכלכלה שאוטוטו קורסת, יתפלא לגלות ששום דבר מזה לא היה מחובר למציאות. תזכורת חשובה בימים בהם אותן דמויות באותם אולפנים מספרים לנו את אותם סיפורים בהקשר אחר.

שלוש ממלכות

הנעלם העיקרי בהקשר לתקציב, הוא שאלת אופן ההצבעה של חברי מפלגת המחנה הממלכתי, שחלקם צפויים להימנע או להתנגד, בעיקר עקב הטענות שהעלו על העברתם של כספים קואליציוניים. ככלל, חלק משרי המפלגה נעדרים מישיבות הממשלה לאחרונה, והתחושה הרווחת היא כי חלקים ממנה עשויים לנטוש את הקואליציה כבר בשבועות הקרובים.

נקודת שבר פנימית ומפתיעה נרשמה בסוף השבוע האחרון, בראיון שהעניק חבר קבינט המלחמה, הרמטכ"ל לשעבר והאב השכול גדי איזנקוט לתוכנית 'עובדה', ובמסגרתו ביקר בחריפות את ראש הממשלה בקביעתו כי אין למדינת ישראל מנהיגות שאומרת אמת לאזרחים. איזנקוט חשף את מניעיו להצטרף לממשלה מיד לאחר טבח שמחת תורה ורמז כי בכך מנע חזית שנייה בלבנון, ובהמשך גם חמק מלהשיב לשאלה האם הוא רואה בעצמו מועמד אפשרי לראשות הממשלה. הוא אמנם התייחס למחויבותו לשותפו במפלגה, בני גנץ, אך קבע גם כי אם ירגיש שנחצה קו אדום מבחינתו, לא יהסס לפרוש מהממשלה – גם אם יעשה זאת לבדו.

על הנייר, מסתמנים בשלב הזה שלושה ראשי חץ אפשריים בתוך 'המחנה הממלכתי': החץ האחד, זה של השר גדעון סער, שבוחן את האפשרויות העומדות בפניו ולא מן הנמנע שירוץ באופן עצמאי ויפנה לקהל של ימין מאוכזב. בניגוד לשמועות שהופצו השבוע, סער אינו בוחן חבירה לליברמן, הגם ששניהם נמצאים על טיקט דומה ומתמודדים על קהל יעד חופף. החץ השני, זה של גנץ, מכוון לאזור ה'ממלכתי', ובעיקר בניסיון להישאר במרכז הישראלי, מתוך תקווה למנף את המיקום חסר הזיהוי בדרך לאקווריום הממשלתי. החץ השלישי האפשרי, הוא זה של איזנקוט, אם אכן יבחר לפעול עצמאית ואולי גם לחבור בהמשך למפלגה החדשה שעשויה לקום על חורבות השמאל.

מבין חברי המפלגה, איזנקוט נחשב כמי שמזוהה יותר מכל עם עמדות של שמאל מדיני, דוגמת תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית ובהעמקת השת"פ עם הרש"פ – גם בתוככי עזה, אפילו יותר מאלו של גנץ. לזיהוי הפוליטי הזה תרמו גם דבריו באותו ראיון ב'עובדה' על האפשרות להפסיק את המלחמה לצורך עסקה, גם אם זו תהיה הפסקה לתקופה ארוכה יחסית.

מאידך, מקורביו מבהירים כי בקבינט המלחמה הוא זה שדוחף יותר מכל לקו אגרסיבי של מבצע באורך מלא – עד להשמדתו של חמאס. דווקא בגלל זה, הם טוענים, הוא הסביר כי צריך לומר ביושר לציבור, כי מאחר ומדובר במערכה ארוכת טווח, בדרך להשגת היעד של מיטוט חמאס, נצטרך לשלם גם מחיר כואב לצורך השבת החטופים, כולל הפוגה אפשרית באורך משמעותי.

המרוץ לבית הלבן

בשעת קריאת השורות, לבטח כבר התפרסמו תוצאות הבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית בניו המפשייר, מדינת המפתח הנחשבת כזו ש'מזהה' את המועמד המנצח. בשלב זה, עם פרישתו של המועמד רון די-סנטיס, נותרה השגרירה לאו"ם לשעבר, ניקי היילי, תקוותם היחידה של מתנגדי טראמפ במפלגה.

בסקרי השבוע האחרון הצליחה היילי לחזק את סיכוייה במדינה ושברה את מחסום השלושים אחוז, והצליחה לטפס עד למספרים שנושקים לארבעים אחוז. אולם פרישתו של די סנטיס והכרזתו על תמיכה בטראמפ, חיזקו עוד יותר את מצבו של הנשיא לשעבר, שסגר את סקרי ערב הפריימריז עם קרוב לשישים אחוזים.

אם היילי הצליחה בכל זאת לעשות את הבלתי ייאמן ולנצח, או אפילו להגיע לתוצאה שוויונית, היא עשויה לחולל מומנטום שבסופו של דבר יביא אותה לבית הלבן. אם לא, ובכן, נקבל כאן בנובמבר שידור חוזר של בחירות 2020, בסופן קיים סיכוי סביר לשובו של הטראמפ.

תגובה אחת
  1. להוריד מסדר היום אפשרות הכניעה הכוללת "בכל מחיר" ו"עכשיו" עם כל הכאב הנורא. אחרת יש לאירגון הטרור קלף מנצח אסטרטגי שאנחנו נותנים לו שיוביל להרס כללי של המדינה בעתיד.

השארת תגובה