צוואת הנופלים: במותם ציוו לנו חיים

המחשבה שמנסים בכוח לטעת בקרב הציבור, לפיה הפסקת המלחמה ובמילים אחרות כניעה מוחלטת לטרור של החמאס – היא זו שתביא לשחרור החטופים, מוטעית מיסודה והיא המשך ישיר לקונספציות השגויות | שניאור ובר בטור מיוחד

שניאור וובר בעזה
שניאור וובר בעזה

עם ישראל התעורר לבוקר יום שלישי עצוב וקשה מנשוא, עם קבלת הבשורות האיומות מעזה. עשרות חיילים, קדושים וטהורים, שחרפו נפשם למען העם היושב בציון, נפלו על קידוש השם, והותירו עשרות משפחות אבלות וכואבות.

הלב נשבר על הפרחים שנקטפו. המלחמה המדממת גובה מאיתנו אינספור קורבנות. טובי בניה של הארץ מקריבים את חייהם עבורנו, על מנת שנוכל לחיות בביטחון בארץ המובטחת. במותם ציוו לנו חיים.

דווקא משום כך, אסור בשום אופן להעלות על הדעת אפשרות של הפסקת הלחימה בשעה גורלית זו. הקריאות להפסקת המלחמה ברגע מכריע זה, מסוכנות וצריכות להידחות על הסף. הן מעניקות אוויר לנשימה עבור מחבלי החמאס שנמקים ומסתתרים עמוק במנהרות, ונושמים את נשימותיהם האחרונות.

כולנו רוצים בשובם של החטופים הביתה בריאים ושלמים. הסבל האיום והנורא שעובר עליהם מחריד כל לב יהודי. האכזריות הבלתי אנושית של מחבלי החמאס הנתעבים כלפי החטופים אינה יודעת גבולות ומיום ליום נחשפים עוד ועוד מעשי זוועה שהם מבצעים בהם.

על כולנו מוטלת החובה להרעיש עולמות ולפעול בכל דרך על מנת להביא לשחרורם מהשבי האכזרי. אין כוחנו אלא בפה, והתפילות של עם ישראל למען שחרורם בטח בוקעות שערי שמים. אסור להרפות מלפעול למען אחינו היקרים הנתונים בצרה ובשביה.

יחד עם זאת, המחשבה שמנסים בכוח לטעת בקרב הציבור, לפיה הפסקת המלחמה ובמילים אחרות כניעה מוחלטת לטרור של החמאס – היא זו שתביא לשחרור החטופים, מוטעית מיסודה והיא המשך ישיר לקונספציות השגויות שקנו שביתה בישראל למן הסכמי אוסלו למיניהם, דרך הגירוש מגוש קטיף ועד לטבח המזעזע בשמחת תורה.

אי אפשר בשום אופן לשפוט את משפחות החטופים שחרדים באמת ובתמים לגורל יקיריהן ואינן יודעות מנוח מאז הרגע הקשה שבו נחטפו בני משפחתם באכזריות למנהרות החמאס בעזה. יש להן זכות מלאה וחובה להשמיע כל מחאה ולפעול כפי שהן רואות לנכון על מנת להביא ישועה לחטופים.

הבעיה מתחילה כשבעלי אינטרסים זרים, פוליטיקאים שונים ואנשי שמאל שדוגלים בהשקפת עולם מעוותת ומסוכנת, חוטפים את סיפור החטופים לידיהם ומשתמשים בהם כדי לקדם מדיניות מסוכנת שעלולה לעלות בקורבנות רבים ואסונות נוספים, רחמנא ליצלן.

האויב הנאצי-חמאסי מבין רק שפה אחת, וזה כבר ברור: רק כח, ועוד כח. זו הדרך שהוכחה עד כה כיעילה מול החמאס. זו הסיבה היחידה שהם הסכימו לשחרר חטופים בפעימה הקודמת. הם מבינים ערבית, לא מערבית.

ככל שהלחץ הצבאי יתגבר ויהיה קטלני יותר, כך הסיכויים לשחרור החטופים יעלו. אין שום הצדקה אנושית לרחם על האכזריים ומשתפי הפעולה שתומכים בהם, תושבי העזה ה"בלתי מעורבים".

כל מי שביקר בעזה בחודשים האחרונים יודע לספר שאין בלתי מעורבים ברצועה הארורה הזו. רובם המוחלט של התושבים פעילים בארגוני הטרור בדרך כזו או אחרת, או לכל הפחות תומכים במעשים הנפשעים והנתעבים שבוצעו על ידם.

העובדה שיש מי שעדיין מגלים רגישות לאותם אזרחים "תמימים", שבמקרים רבים הוכח כי הם אינם אלא פעילי חמאס בהסוואה, מלמדת שחלק מהקונספציות עדיין קיימות כאן. עד שלא נשתחרר מהן לחלוטין, קשה לראות כיצד נשיג הכרעה מהדהדת על האויב.

השארת תגובה