העיניים מופנות לצפון

פרופסור אייל זיסר
פרופסור אייל זיסר

מלחמתה של ישראל בחמאס נמשכת זה למעלה ממאה ימים וידה של ישראל עודנה נטויה. בציבור הרחב שוררת אמנם ציפייה להכרעה מהירה ולתמונת ניצחון ברורה, אבל צה"ל בחר מראש ובמידה רבה של צדק, בדרך פעולה זהירה ומדודה, כדי למנוע נפגעים בקרב כוחותינו כמו גם כדי שלא לפגוע בבני הערובה שעודם מוחזקים בידי החמאס.

כך או כך, התוצאה בהחלט משביעת רצון, שהרי החמאס ככח לוחם, שלו מפקדים ומפקדות, בסיסי אימונים ומחסני נשק, אינו קיים יותר בצפון רצועת עזה. מחבלים בודדים ואף חוליות טרור עודן פעילות בשטח, בדיוק כפי שהן פועלות בג'נין, שכם או חברון, אבל צבא הטרור של חמאס כבר אינו מהווה איום בשטחים אלו.

אחרי צפון הרצועה, מגיע בימים אלו תורו של מרכז הרצועה, העיר ח'אן יונס וסביבותיה, ולאחר מכן עתיד צה"ל, כך מבטיחים לנו מפקדיו לטפל גם בשטחים שנותרו בדרום רצועת עזה.

זוהי כאמור מלחמת ארוכה וצריך בעבורה אורך נשימה וסבלנות. גם לאחר מבצע חומת מגן באביב 2002 שהחזיר את יהודה ושומרון לשליטה ביטחונית של ישראל נדרשו חודשים רבים ואף שנים כדי לחסל את כלל תשתיות הטרור שהוקמו ופעלו בשטח בשנים שלאחר הסכם אוסלו.

למעשה, המאבק בטרור ביהודה ושומרון המשך גם בשעות ובימים אלו, שהרי על כל מחבל שמחוסל צץ מחבל חדש. אבל מדובר באיום טקטי ולא באיום שהיווה שלטון החמאס ברצועה ושאותה חווינו כולנו ב-7 באוקטובר 2023.

הלחימה בדרום, ברצועת עזה, עברה אפוא שלב. וכפי שמסרו מפקדי צה"ל, כוחותינו עוברים  משלב של לחימה עצימה שמטרתה הכרעת חמאס, לשלב של לחימה שיטתית ואיטית במטרה למנוע ממנו להתאושש ולחסל את מנהרות הטרור ואת החוליות של אנשי חמאס שעודן פזורות בשטח.

צה"ל מתקדם לעבר השגת מטרותיו, לאט אבל בטוח, וכל שנותר לוודא שהוא שהדרג המדיני יעניק לו את חלון ההזדמנות הנדרש להשלמת המשימה.

למותר לציין שהלחץ הצבאי המופעל על חמאס מביא לכך שהארגון מוכן להיכנס למשא ומתן עם ישראל על השבת החטופים. זהו בעצם האתגר המשמעותי הניצב כיום בפני ישראל בזירה הדרומית, שהרי בלא השבתם לא יהיה נצחוננו במלחמה שלם.

כשזהו מצב הדברים בדרום, מופנות מדרך הטבע העיניים לצפון בו מתנהל עימות מוגבל זה שלושה חודשים בין חיזבאללה לבין כוחות צה"ל לאורך גבולנו עם לבנון.

לשני הצדדים היה נוח להציב גבולות לעימות זה שכן שניהם נרתעים מהאפשרות של הסלמה והידרדרות למלחמה כוללת.

אלא שהמצב שהשתרר לאורך גבולנו הצפוני אינו יכול להימשך לאורך זמן. עשרות אלפי ישראלים פונו מבתיהם לאורך הגבול ועל ממשלת ישראל החובה להשיבם הביתה. ולבד מכך, הלהבות בגבול הן אמנם על אש קטנה אבל דרכן של להבות להתלקח ולהתפשט, גם אם אלו שמשחקים באש מן הצד הלבנוני אינם מעונינים בכך.

ישראל הבהירה, חזור והבהר, כי סבלנותה פוקעת וכי יש לשנות את המציאות לאורך הגבול – אם ניתן בדרכי שלום אך בלית ברירה היא תצא למלחמה אמיתית וכללת לשם כך.

כל שנותר לחכות ולראות הוא מי ימצמץ ראשון. האם החשש של חיזבאללה פן ביירות ועימה לבנון כולה יהפכו לעזה שנייה, ירסן את נסראללה ואת שלוחיו האירנאים ויביא אותו לקבל את דרישותיה של ישראל, או שמא פנינו להסלמה ואף לפתיחת חזית נוספת בצפון.

חשוב לזכור כי בשלב זה נמנעים בכירים ישראלים מלהכריז כי מטרתנו היא חיסולה של ארגון חיזבאללה והשמדת יכולותיו הצבאיות, כפי שקרה במקרה של החמאס בעזה. כל שישראל דורשת הוא להרחיק את חיזבאללה מן הגבול ובכך ליישם למעשה את החלטת האו"ם 1701 שהתקבלה לאחר מלחמת לבנון השניה ושעניינה פריסה של צבא לבנון בדרום לבנון.

ישראל גם נתנה ככל הנראה אור ירוק לצרפת ולארצות הברית לנהל משא ומתן שקט עם ממשלת לבנון שיביא לפתרון חלק מהמחלוקות שבין ישראל לבין לבנון בנוגע לסימון הגבול היבשתי בין שתי המדינות, כצעד שיוביל לכך שלחיזבאללה לא יהיה עוד תרוץ להישאר על הגבול.

אלא שחיזבאללה אינו מוכן להפסיק את האש כל עוד הלחימה בעזה נמשכת, וזו עתידה להימשך עוד זמן רב. וגם במצב של הפסקת האש בעזה לא בטוח שיסכים לפנות את כוחותיו מהגבול הישראלי.

הדילמה הישראלית ברורה. אי אפשר להמשיך לאורך זמן במצב הקיים ולספוג ולהכיל את מתקפותיו של חיזבאללה. ובכל המקרה המצב יכול לצאת מכלל שליטה, שכן ישראל מגיבה, הגם שבמינון נמוך, פוגעת באנשי חיזבאללה ובשלוחיהם האיראנים, והאש יכולה כאמור לצאת מכלל שליטה.

אם חיזבאללה לא יתעשת, התלקחות בגבול הצפון היא שאלה של זמן. דומה אף שהספירה לאחור לקראת כבר החלה, וכל שנותר הוא להתכונן למציאות שכזו וכמו במקרה של עזה, להכות באויב בעצמה ולנסות להביא לשינוי יסודי של המציאות הביטחונית שעימה אנו חיים זה שניים בגבול הלבנון.

הכותב שימש ראש מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה

השארת תגובה