'אין תקומה ליחסינו עם תורכיה'

"צריך לבחון את האפשרות של ניתוק היחסים עם דרום אפריקה, אחרי שהיא הוכיחה שהיא תומכת בארגון שגרוע מדאעש. אנחנו צריכים לפעול גם באופן אקטיבי בזירה הבינלאומית נגד כל מי שפועל לטובת חמאס ומגבה את הטרור"

כהן נואם באו"ם. צילום: לב רדין, קונסוליית ישראל בניו יורק
כהן נואם באו"ם. צילום: לב רדין, קונסוליית ישראל בניו יורק

מעט מאוד שרי אוצר במדינת ישראל חתומים על העברתם של ארבעה תקציבי מדינה. עד היום, אף אחד מהם לא עשה זאת בתוך שנה. השבוע, עשה סמוטריץ' צעד משמעותי לקראת השלמת התקציב הרביעי לשנה זו, עם העברתו של תקציב המלחמה לשנת 2024 בבוקר יום שני בממשלה. בעוד שבועיים יונח התקציב על שולחן הכנסת, שם הוא אמור לעבור בקריאה שלישית עד התשעה עשר בפברואר, ולהחליף את התקציב המקורי שעבר לפני כחצי שנה.

באופן מפתיע, על אף הקיצוץ הרוחבי שגדל משלושה אחוזים לחמישה בדקה התשעים, לאור דרישתו הבלתי מתפשרת של השר לביטחון לאומי, והגיע עד לסכום של כעשרים מיליארד שקל שנחתכו מכמעט כל משרד בממשלה – לא נרשם ציוץ מחאה של ממש. נכון, היו שר פה ושר שם שזעמו מעט, אחד מהם – שר התקשורת שלמה קרעי – אפילו הצביע נגד, במה שצפוי להסתדר גם בשבועות הקרובים בשיח עם האוצר, אבל סימני המלחמה הרגילים שמלווים כל תקציב, נעדרו הפעם.

האירוניה היא שדווקא התקשורת העוינת, באמצעות המתקפות הבלתי פוסקות על הממשלה ועל התנהלותה הכלכלית, הם אלו שעזרו לאותה ממשלה להתייעל ולחתוך עניין. השרים הבינו את גודל הסיטואציה ואת מורכבותה, הם הבינו שזה לא הזמן לריב על אי אלו שקלים, ובעיקר, הם זרמו עם הקו שהוביל שר האוצר – תקציב מאחד, בלי קיצוצים למגזר ספציפי כזה או אחר, בלי להעניש את הציבור כבר עכשיו על החובות של אחר כך, ומצד שני, גילוי הבנה שאין ברירה וצריך לחתוך כמעט בבשר החי כדי לסבסד את מחיר המלחמה.

הנה דוגמה להתנהלות הזו: העלאת המע"מ המיועדת בשנת 2025 באחוז בודד, משיגה שלוש מטרות – תחילה, היא מאותתת לעולם ולשווקים על רצינותה של ממשלת ישראל ועל הבנת הסיטואציה, גם בתכנון לטווח רחוק, מתוך הפנמה שהעלויות של משרד הביטחון יגדלו גם באופן קבוע. שנית, היא מונעת פגיעה עכשווית באזרחים ובעסקים, שרבים מהם נפגעו בעצמם מהמלחמה, וגם כאשר היא תתרחש, היא לא תהיה בגדר 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה'. ולבסוף, היא מאפשרת התנהלות כלכלית גמישה יותר בשנה הנוכחית.

והמחיר יקר: לא פחות מחמישים וחמישה מיליארד שקלים נוספו לתקציב משרד הביטחון השנה, פלוס כמיליארד שקל לבריאות הנפש בתקציב הבריאות, ועוד שני מיליארד פסיק ארבע שניתנו כפשרה לשר לביטחון לאומי, היחיד שעמד על שלו ומנע קיצוץ במשרדו. בן גביר טען, במידה מסוימת בצדק, שאם הצבא מגדיל את הסבסוד והתקציבים שלו בסכומי עתק, גם למשטרה ולשאר גופי הביטחון מגיע. בפרט לאור התפקוד שלהם באירועי השביעי לעשירי וההבנה שהם משמשים שכפ"ץ אזרחי ראשון במעלה במצבי חירום.

למעשה, כמעט עם כל המשרדים התנהל מו"מ עד הדקה האחרונה. בן גביר, שהביע כבר מלכתחילה את דרישתו לתוספת של שמונה מיליארד שקלים (מעבר לתשעה שניתנו לו בהסכם הקואליציוני) אותת על רצינות כוונותיו כשנעדר מישיבת הממשלה שהתכנסה ביום ראשון בלילה. כשהגיע, למחרת בבוקר, נכנס ישירות לדיון עם נתניהו. ראש הממשלה עוד ניסה להתמקח, אבל גם הוא הבין שבן גביר רציני בכוונותיו והוא לא יסכים לצאת בלא כלום. מפה לשם קיבל נתניהו את ההחלטה על הפשרה ולשרים הייתה הרווחה.

וצריך לומר גם את זה: באופן יחסי, תקציבי המגזר החרדי לא נפגעו, נכון, העלאות נוספות שתוכננו במקור להתרחש בשנת 2024 לא יהיו, וגם מה שיש לא נכנס עדיין לבסיס התקציב, ועדיין, במצב הדברים הנוכחי ובדעת הקהל העוינת, זהו הישג שאין לזלזל בו כלל. יפה עשתה הנציגות החרדית שלא פצחה בתופים ובמחולות (בתקווה שמשעת כתיבת השורות ועד לקריאתן לא קם איזה שהוא חכמולוג ופתח את פיו). זה לא הזמן ולא המקום. את הקרדיט והתודות אפשר לחלק גם אחרי המלחמה.

שר אנרגטי

רק לפני שבוע נפרד אלי כהן מתפקידו כשר החוץ לטובת קיום הרוטציה עם עמיתו למפלגה, ישראל כץ, במשרד האנרגיה. באופן נדיר במחוזותינו, בוצעה הרוטציה באופן חלק ומהיר, בלי חיכוכים ועימותים והדלפות הדדיות כמקובל, ובלי ניסיונות לעיכוב התהליך. אבל מי שמכיר את כהן לא התפלא במיוחד, במובנים רבים, שר האנרגיה הנכנס אינו פוליטיקאי ישראלי קלאסי, והוא מתנהג כדיפלומט גם בפוליטיקה הפנימית. לא לחינם הוא הצליח להשתבץ במקום השני והנחשק בפריימריז שנערכו טרום הבחירות ברשימת הליכוד.

כשמסכמים את השנה בה כיהן במשרד החוץ, בין בתקופה שלפני השביעי לאוקטובר ובין בחודשים שחלפו מאז, יכול כהן להצביע על רצף עשיר של פעולות משמעותיות לחיזוק יחסי החוץ של ישראל, כולל ביקורים וביקורי גומלין בשלושים וארבע מדינות, פגישות עם יותר משישים שרי חוץ, חידוש היחסים עם סרביה ועם פולין, סיכומים עם ארבע מדינות נוספות על העברת שגרירויותיהן לירושלים (פרגוואי, ארגנטינה, סיירה ליאון ופפואה ניו גיני), מיסוד היחסים עם טורקמניסטן ואזרבייג'ן, כניסת הסכם הסחר החופשי עם האמירויות לתוקף, וגולת הכותרת – ההסכם לפטור מויזות אמריקאיות עבור אזרחי ישראל.

בשבוע משמעותי כל כך למעמדה הבינלאומי של ישראל, הניצבת לפתחו של בית הדין בהאג וממתינה להכרעתו בתביעה תומכת הטרור שהגישה דרום אפריקה, שוחחנו אתו כדי לקבל תמונת מצב על יחסיה של ישראל בזירות העכשוויות. "הקנצלר הגרמני שולץ כבר אמר שבמאבק בין ישראל לחמאס יש רק צד אחד צודק, הגורם היחיד שאחראי לטבח וגם למה שעובר על עזה זה חמאס, ולכן כל מי שמייצג את החמאס ותומך בארגוני טרור ובאותן זוועות – ההיסטוריה תשפוט אותו. ישראל יצאה למלחמה צודקת וכעת בית הדין הבינלאומי צריך להוכיח אם הוא שופט לפי הצדק או שהוא שופט באופן פוליטי, כך שעמדות השופטים נקבעות מראש. אני מקווה מאוד שהם ילכו עם הצדק, בפרט אחרי ההופעה של הצוות הישראלי המצוין ששלחנו לשם", פותח כהן.

מה דעתך על ההתנהלות של דרום אפריקה בפרשה ועל הבחירה שלה להיות הפרוקסי של חמאס?

"אני חושב שההחלטה שלי מלפני חודשיים להחזיר את השגריר מדרום אפריקה התגלתה כהחלטה נכונה. נכון לעכשיו צריך לבחון את האפשרות של ניתוק היחסים עם דרום אפריקה, אחרי שהיא הוכיחה שהיא תומכת בארגון שגרוע מדאעש. ככלל, אנחנו צריכים לפעול גם באופן אקטיבי בזירה הבינלאומית נגד כל מי שפועל לטובת חמאס ומגבה את הטרור".

בימים האחרונים מתחולל שוב משבר עם טורקיה, אחרי תקופה בה היה נראה שהיחסים דווקא התחממו…

"הטורקים הם כפויי טובה. בפברואר, כשהייתה שם רעידת האדמה, היינו הראשונים לשלוח מטוס חילוץ, הקמנו בית חולים שדה והצלנו חיים בהיקף מדהים. ארדואן פשוט כפוי טובה, כל עוד הוא מכהן כנשיא טורקיה אני לא חושב שיש תקומה ליחסים בין ישראל לטורקיה", קובע כהן בתקיפות, ומסביר כי "אחרי 11 שנים של יחסים קרירים עם טורקיה, בשנה וחצי האחרונות אכן הייתה התחממות ביחסים, אבל התנהגנו במערך יחסים של כבדהו וחשדהו. השבועות האחרונים הוכיחו שהאג'נדה האנטישמית של ארדואן והעובדה שהוא נתן בעבר מחסה לבכירי חמאס – זה מה שמוביל אותו, ולכן אין תקומה ליחסים כל עוד הוא בתפקידו".

עם זאת, כהן מעדיף באדיבות דיפלומטית להימנע מקביעה נחרצת באשר לתגובה ישראלית אפשרית בדמות תמיכה בשאיפתם הלאומית של הכורדים למדינה עצמאית, וביחס להכרה בשואת העם הארמני הוא מסתפק בקביעה כי "בכל אירוע היסטורי צריך לבחון אותו ולשפוט לפי ההיסטוריה, אי אפשר להתעלם משואת הארמנים". אולי מתוך מודעות לאפשרות שביום שאחרי ארדואן, המחנה המתון יותר יחדש את הקשרים עם ישראל ביתר שאת.

אי אפשר שלא לתהות בימים אלו באשר ליחסינו מול האמריקנים, ובפרט ביחס לביידן ואנשי המפלגה הדמוקרטית. האם אכן יש משבר כפי שמציירת זאת התקשורת הישראלית? והאם לדעתך אנחנו צריכים לקבל כל הנחיה או בקשה של האמריקנים בסוגיית עזה?

"היחסים שלנו עם האמריקאים מצוינים, יש שותפות אסטרטגית בין המדינות. יש לנו תמיכה גם דמוקרטית וגם רפובליקנית, בתור שר חוץ קידמנו חקיקה מול החמאס בדומה לאל קעידה על ידי נציגים משתי המפלגות. אני רוצה להודות גם לנשיא ביידן על התמיכה שלו בנו. תמיכה שבאה לידי ביטוי גם בזירה הבינלאומית, גם באספקת ציוד וכן הלאה. אני חושב שאנחנו והאמריקאים רואים את הדרבים עין בעין, חיסול החמאס, החזרת החטופים, חתימת הסכמי שלום נוספים, על הדברים העיקריים אנחנו מסכימים והם ידידים גדולים שלנו, אבל ישראל היא מדינה ריבונית שתקבל את ההחלטות בסופו של דבר לבד, יחד עם זאת יש לנו הערכה גדולה מאוד לארה"ב בכלל ולנשיא ביידן בפרט".

לסיום, מבקש השר להתייחס למגזר החרדי, בהיותו השר הראשון שהקפיד לקדם חרדים לתפקידים בכירים גם בשירות הדיפלומטי. "זכיתי במשרד החוץ לפעול לשילוב חרדים, מונו חרדים וחרדיות לתפקידים בכירים בזירה הדיפלומטית, בבלגיה, בהאג וכן הלאה. בנוסף לכך, גם במשרד האנרגיה תמיד אפעל לעבוד בשת"פ. יש לי הרבה חברים ברוך ה' במגזר החרדי, כולל בעיר מגוריי חולון – שם חיים כולם בכבוד הדדי, וכך יהיה גם בהמשך".

הקאמבק של טראמפ

קצת לפני השעה 6 בבוקר לפי שעון ישראל, עלה דונלד טראמפ לנאום מול המצלמות ולחגוג את תוצאות הקרב הפומבי הראשון במסגרת הקאמבק המתוכנן לבית הלבן – הפריימריז באיווה. כצפוי, טראמפ גרף במדינה 51% מהקולות ואת מחצית הנציגים מתוך הארבעים שהיא שולחת לועידה הרפובליקנית, עשרים נציגים ראשונים מתוך 1,215 שהוא יזדקק להם כדי לקבל את המועמדות בפעם השלישית ברצף.

הבשורה הטובה לטראמפ הגיעה דווקא מכיוונם של יריביו: העובדה שרון די סנטיס וניקי היילי קיבלו גם הם כצפוי כעשרים אחוז מהקולות לכל אחד (21.2% עם 8 נציגים לדי סנטיס, 19.1% עם 7 נציגים להיילי) תשכנע את שניהם להישאר במרוץ לפחות עד המדינה הבאה – ניו המפשייר, שתערוך את הפריימריז בשבוע הבא. במצב דברים כזה, סביר להניח שגם שם טראמפ יצליח להביא את הניצחון. ההנחה המוקדמת הייתה שאם אחד מהם יסיים במקום השלישי בתוצאה נמוכה במיוחד ביחס לקודמו, הוא ייאלץ לפרוש וירכז את הרפובליקנים שאינם מעוניינים בטראמפ סביב מועמדותו של השני.

באופן אירוני, אם השניים ישכילו לשלב ידיים והאחד יפרוש לטובת השנייה (אולי בתמורה למינויו כמועמדה לסגנות הנשיא) הם עשויים לשנות את המשחק. ממוצע הסקרים בשבוע האחרון בניו המפשייר נותן לטראמפ רק 43%, לעומת 30% להיילי. הצטרפות של די סנטיס (ואולי מועמד או שניים נוספים מבין המועמדים הקטנים יותר), יכולה להעביר לה את הניצחון במדינה, וניצחון בניו המפשייר – כך מלמדת ההיסטוריה – מחולל לא פעם כדור שלג שמסתיים במועמדות לנשיאות.

בסופו של דבר, לישראל פחות אכפת אם יהיה זה טראמפ או אם תהיה זו היילי, שניהם אוהדי ישראל מושבעים והסביבה שתגיע איתם לבית הלבן תהיה פרו ישראלית הרבה יותר מסביבתו הנוכחית של ביידן. הסקרים מלמדים גם שבשלב זה הפריימריז הרפובליקני הוא בעצם המועמדות לנשיאות, משום שביידן מפסיד לכל אחד מהמועמדים כמעט בכל סקר. באופן אירוני, ברבים מהסקרים, דווקא היילי היא זו שרושמת את היתרון הגדול ביותר מול ביידן.

במפלגה הדמוקרטית מתרבים הדיבורים על פרישה אפשרית של ביידן מרצון, במצב הדברים הנוכחי, כששני שליש מהאמריקנים לא מרוצים מהכיוון אליו הולכת המדינה, ביידן זקוק ליותר מנס, כדי לנצח, הוא יצטרך כמעט תחיית המתים. מועמד אחר של המפלגה, אולי בדמותה של סגנית הנשיא קמלה האריס, עשוי לשנות את המצב.

ההשלכות העתידיות על ישראל עצומות: סביר להניח שהקדנציה הבאה תהיה זו שבה יוכרע גורלה של עזה, ואולי ממילא גם גורלן של יהודה ושומרון. גם הניסיון להציל את הסכמי אברהם מול סעודיה – בהנחה שהללו לא ייחתמו תוך כדי לחימה ברצועה, למרות הלחץ שמפעיל ממשל ביידן – עשוי להיות מנת חלקו של הנשיא הבא, וכך גם שאלת חיזוק והגדלת התמיכה הביטחונית בישראל. אותה תמיכה שהדמוקרטים כרכו בחבילת הסיוע לאוקראינה, והרפובליקנים צפויים לאשר בנפרד. אפשר לומר שתוצאותיהן של הבחירות בארה"ב משמעותיות לעם היושב בציון לא פחות מהבחירות הבאות שייערכו בישראל עצמה, ואולי יותר.

 

השארת תגובה