win win – אהרון ברק ייצג את ישראל

אם ייכשל ברק בשליחותו – הדבר יעמעם את ההילה שנוצרה סביב בג"ץ, ובעיקר ימסמס את הטענה שהושמעה שוב ושוב מפי מתנגדי הרפורמה, ולפיה, בג"ץ חזק חיוני כדי לבצר את ההגנה על ישראל בטריבונלים בין-לאומיים

ברק ונתניהו, צילום: עמוס בן גרשום לעמ
ברק ונתניהו, צילום: עמוס בן גרשום לעמ

בכל שבעים וחמש וקצת שנות קיומה של מדינת ישראל, מעולם לא הודח פרלמנטר מכהן על ידי חבריו לספסלי המליאה. בשבוע הקרוב, אם הכל יתנהל כמתוכנן, זה יקרה בפעם הראשונה וחבר הכנסת עופר כסיף מהרשימה המשותפת יתכבד להיות הראשון שיסיים את כהונתו בהצבעה, זאת בתנאי שבג"ץ – נטול השופטות חיות וברון – לא יתגייס ברגע האחרון למנוע את ההדחה.

ראשיתו של התהליך בהודעתו של כסיף בתחילת השבוע על הצטרפותו ותמיכתו בתלונה נגד מדינת ישראל שהגישה דרום אפריקה בפני בית הדין בהאג, ולפיה ישראל מבצעת 'רצח עם' בעזה. ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו הרים את הכפפה ואסף בזריזות את שבעים החתימות הנדרשות לקיום דיון, בשלב השני, יהיה עליו לוודא שתשעים חברי כנסת מצביעים בעד ההדחה עצמה, כדי לרשום הישג פרלמנטרי תקדימי ונאה במיוחד.

בימים שבשגרה, הסיעות החרדיות לא מתלהבות מהצטרפות ליוזמות שכאלה (וגם לא מפסילה מלכתחילה של רשימות מועמדים במסגרת הדיונים הקבועים לפני בחירות בועדת הבחירות בכנסת), מתוך חשש שמדובר במדרון תלול, ומה שמשמש היום למטרה מוצדקת, יהפוך לכלי משחק מקובל בכנסת ישראל וישמש בעתיד נגד חברי כנסת ממיעוטים אחרים, למשל נגד ח"כים מהמפלגות החרדיות. עם זאת, במקרה דנן, חתמו על העצומה רוב מוחלט של חברי הכנסת החרדים.

מה בכל זאת השתנה הפעם? שני דברים: האחד, הקונצנזוס בכנסת עצמה – בין החותמים על העצומה (נכון לשעת כתיבת השורות) חברים מכל סיעות הבית, למעט המפלגות הערביות ושרידי מפלגת העבודה. כחצי מח"כי יש עתיד, לצד נציגות נאה למחנה הממלכתי וכל ח"כי ישראל ביתנו, וכמובן, רוב חברי הכנסת של כל מפלגות הקואליציה. קיימת הבנה כי קונצנזוס חד כל כך לא יתגבש אלא במקרים נדירים באמת.

השני, גם לגופו של עניין, מדובר במעשה חמור ומתועב במיוחד. צריך להבין, ישראל ניצבת תוך כדי מלחמה בחזית קשה נוספת, מאבק תדמיתי בעולם הרחב, הדורש ממנה להתגבר על מסע הסתה אנטישמי אגרסיבי של תומכי חמאס ושונאי ישראל מכל הסוגים והגוונים. הדרום אפריקאים, ברצונם לקנטר את ישראל באופן כואב במיוחד, בחרו להשתמש בסעיף של 'רצח עם' כרמז לטענות האנטי ישראליות שנשמעות בעשורים האחרונים ולפיהם דווקא העם שסבל מג'נוסייד הוא זה שמבצע אותו בפלסטינים. הצטרפות לשקר המסית הזה, כשהיא באה מפיו של פרלמנטר במדינת ישראל עצמה, מעניקה לטענות משקל כבד במיוחד בדעת הקהל העולמית, והנזק עשוי להיות משמעותי, גם במחיר עקיף של חיי אדם, במקרה שהלחץ שיופעל על ישראל יפגע בפעילות הצבאית וביעדי המלחמה. על דבר כזה אי אפשר ואסור לשתוק.

ומה באמת הולך לקרות ביום חמישי הקרוב בהאג? למעשה, ועל אף ההצגה הפסבדו-משפטית שהגוף המכונה 'בית הדין הבינלאומי' מנסה לשוות לאירוע, בנוכחותם של חמישה עשר שופטים ממדינות שונות ובקיום הליכי משפט לפי הספר (כולל בקשת סעד של ממש על ידי דרום אפריקה, שעשויה לקבל מענה בדמות צו להפסקת הלחימה בעזה. צו שאין באמת מי שיאכוף אותו, אך הוא עשוי להשפיע בעקיפין על מועצת הביטחון של האו"ם ועל מכירת נשק לישראל), למרות הכל, מדובר באירוע פוליטי למהדרין.

עם כל הכבוד לאוטוריטה המשפטית הישראלית שצורפה לצוות השופטים בדמותו של אהרן ברק, ועם כל ההערכה לצוות המשפטי הנכבד שייצג את ישראל (המשפטן היהודי-בריטי פרופ' מלקולם שואו ועוד שלושה עו"ד בכירים לצדו), ההחלטה כבר נקבעה מראש, והשופטים יצטרכו רק לדברר את המסרים שהוכתבו להם על ידי המדינות שהם מייצגים. כך, ישראל יכולה להיות רגועה לכאורה מהחלטתה של נשיאת בית המשפט האמריקנית, וגם מהחברים המייצגים את אוסטרליה, סלובקיה וכנראה גם יפן וג'מייקה. מצד שני ברור למדי מה יקבע הנציג הלבנוני, וכנראה גם עמיתיו מסומליה ומרוקו. ממש כמו בבית המשפט העליון שלנו, גם כאן שתי המחנות ידועים בבסיסם, וההחלטה עשויה ליפול על חודו של קול. בישראל בונים על שלושה מתוך הנציגים של צרפת, גרמניה, ברזיל והודו, עם סיכוי מסוים להפתעות חיוביות מכיוונם של הנציג הסיני או האוגנדי.

בינתיים, בבית פנימה ספג נתניהו ביקורת על מינויו של אהרן ברק, חרף העובדה שאין חולק על ידענותו המשפטית המופלגת וגם על היותו ככל הנראה המשפטן הישראלי בעל הרזומה הבינלאומי הנכבד ביותר. בשורות הליכוד נשמעה ביקורת חריפה על הבחירה בו, בזמן שיש לא מעט משפטנים המזוהים דווקא עם הצד הימני של המפה ומתמחים במשפט בינלאומי. ציניקנים טוענים כי נתניהו בחר בשיטת ה'ממה נפשך': אם תתקבל החלטה אוהדת לישראל, הוא יטען כי למרות המתח המובנה שיש לו כמנהיג מחנה הרפורמה מול מייסד האקטיביזם השיפוטי בישראל, הוא נקט בצעד הנכון כדי להביא תוצאה מוצלחת למדינה. אם ייכשל ברק בשליחותו – הדבר יעמעם את ההילה שנוצרה סביב בג"ץ, ובעיקר ימסמס את הטענה שהושמעה שוב ושוב מפי מתנגדי הרפורמה, ולפיה, בג"ץ חזק חיוני כדי לבצר את ההגנה על ישראל בטריבונלים בין-לאומיים.

נבצר מהם

בינתיים, גם בית הדין המקומי שלנו לא טמן את ידיו בצלחת, ובסוף השבוע שעבר הוא פרסם את פסיקתה האחרונה של הנשיאה בדימוס אסתר חיות, בשאלת תחולתו של חוק הנבצרות. כצפוי, על חודו של קול הכריע הרכב של אחד עשר שופטים כי חוק הנבצרות יחל רק מהכנסת הבאה. לאמור, בכנסת הנוכחית יכולה היועמ"שית להחליט על הוצאתו לנבצרות של ראש הממשלה גם מטעמים שאינם מגבלות בריאותיות. במילים אחרות, בג"ץ העניק לעוה"ד גלי בהרב מיארה שוט שהיא יכולה להפעיל ביחס לראש הממשלה, אם זה האחרון יעז להחזיר את הרפורמה המשפטית לשולחן הכנסת בתום המלחמה.

כמו בפסק דין הסבירות, בו עסקנו בשבוע שעבר, גם הפעם כדאי להתמקד דווקא בחוות הדעת של נציגי המיעוט, בדגש על זו של השופט נעם סולברג, מי שאמור לכהן בעתיד כנשיא בית המשפט העליון. סולברג תוקף בחריפות את חבריו לכס השיפוט על הביקורת שהעבירו על חוקי יסוד, ומוסיף: "דחיקת הקץ החוקתית אינה אלא מקסם שווא. בניין חוקתי שנבנה בדרך זו – סופו להיסתר. כך תעיד, בין היתר, השנה המשטרית הקשה שחווינו בטרם פרוץ המלחמה הנוראה".

סולברג גם מתייחס לטיעון, המושמע לאחרונה דווקא מכיוונם של נציגי המחנה הממלכתי, בדבר הצורך בהשלמת חוק יסוד: החקיקה. הטענה היא כי השלמת חוק יסוד שכזה תגדיר במדויק את ההבדלים בין חוק רגיל לחוקי יסוד, וממילא תגדר את מעורבותם של שופטי בג"ץ בביקורת חוקתית. הטענה הנגדית גורסת כי דווקא חקיקה שכזו תספק מצב של קיבעון ביחס לחוקי יסוד מהעבר, כאלו שהתקבלו ברוב דחוק בהרבה, ותאפשר לבג"ץ להמשיך לעשות כרצונו, פחות או יותר.

סולברג טוען כי התמהמהותה של הכנסת נובעת מ'מעגל שוטה', בו אשמים שופטי בג"ץ. "בית המשפט העליון נוקט בגישה ביקורתית מרחיבה… המחוקק מצידו, מתבונן בנעשה, נרתע לאחוריו, חושש להפקיד בידינו, השופטים, כלים חוקתיים נוספים – אשר תחילתם ידועה, וסופם מי ישורנו". והפתרון, "ניטיב לעשות אם נתרום את חלקנו לשבירתו של המעגל השוטה, בדרך של אימוץ גישה מרוסנת, מאופקת, מעוררת אמון". הוא קובע וקורא לכנסת בכל זאת להשתדל ולקדם את חוק היסוד המדובר.

גם השופט דוד מינץ, השמרן המובהק השני במגדל השן, לא חוסך את שבטו מהקולגות. מינץ מתייחס בהרחבה לחוסר הסמכות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, ומסביר כי ביקורת כזו "כורתת את הענף עליו נשענת הסמכות לבקר חוקים רגילים", אותה סמכות שהמציא נציגנו להאג, השופט בדימוס אהרן ברק, כשקבע כי חוקי היסוד מהווים מעין חוקה ומאפשרים לפסול חוקים הסותרים אותם. לסיכום, הוא קורא לחבריו לשוב בתשובה: "לא מאוחר לשנות מוסכמות אף אם אלו 'התקבעו' בפסיקתנו, כמאמר חז"ל: שערי תשובה לעולם פתוחים". ואף אנו נסיים באיחולי "השיבה שופטינו כבראשונה".

בין נציבה למפכ"ל

אחרי הקרב המתוקשר שניהל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר על הפסקת כהונתה של נציבת שב"ס, כמשקל נגדי, הוא הודיע השבוע על הארכת כהונתו של המפכ"ל קובי שבתאי בחצי שנה, הארכה שתובא לאישור הממשלה. נראה כי גם השר גנץ, על אף נוהגו לדרוש עמידה דקדקנית בקוצו של יוד בהסכם הקואליציוני החפוז שנחתם מולו, יראה בשבתאי פרס ניחומים ראוי ואקורד סיום לאירוע, גם אם הדבר נתפס ככיפוף ידיים מוצלח שעשה לו בן גביר בסוגיית הנציבה.

בסביבתו של השר לביטחון לאומי מסבירים כי מבחינתם הם לא מחויבים להסכם מול גנץ. לדבריהם, ההבדל בין הנציבה למפכ"ל נעוץ בכך שהנציבה לא יודעת לעבוד עם השר ויש חוסר אמון מוחלט בין השניים. "השר גם הבהיר את זה בדוגמאות במכתב הפומבי שהוציא, וגם ראינו את תגובתה, שרק עליה לבד היא הייתה צריכה ללכת הביתה באותו יום", הם מסבירים, ומנגד, "עם המפכ"ל יש אמון בין השר ובינו, בפרט בחודשים האחרונים שהמדיניות של השר חלחלה לתוך המשטרה, ולכן הוא יקבל הארכה של חצי שנה. גם גנץ מבין את ההבדל בין השניים ולכן הוא ירד מהעץ במקרה של הנציבה".

ומה באשר למשברים הקואליציוניים החוזרים ונשנים שמחוללת עוצמה יהודית? המקורבים מסבירים בפשטות כי עוצמה יהודית היא השותפה הטבעית וכך היא רואה את עצמה. אבל, וזה אבל שכדאי לנתניהו לעקוב אחריו, "מטרות המלחמה היו על השולחן מתחילת המלחמה, במידה והמלחמה נמשכת והמטרות יישארו על הכוונת, נעמוד לצד נתניהו על מלא מלא, אבל אם הולכים לצמצום היעדים והמלחמה – אז אין לנו מה לחפש בממשלה", מציינים המקורבים ומסייגים מיד: "כמובן, אנחנו לא מאיימים בפרישה ובוודאי לא בזמן מלחמה. הקו האדום שלנו הוא הפסקת המלחמה בלי השגת היעדים". במקרה כזה, הם מבהירים, עוצמה יהודית לא תישאר בקואליציה.

בדרך להארכה נוספת

שבוע עמוס במיוחד עובר על שר הדתות, מיכאל מלכיאלי, שעסוק ראשו ורובו בהיערכות להילולת הענק של הבאבא סאלי זיע"א במוצ"ש הקרוב. ובכל זאת, הוא מצא מעט זמן כדי לקדם את הצעתו לדחייה נוספת בחקיקה של מועד הבחירות לרבנים הראשיים, עד לחודש אב הקרוב. למעשה, בהנחה שהחוק יעבור – הרבנים יוכלו להשלים כמעט 11 שנה בתפקידם. ביני לביני, מצא השר גם כמה דקות כדי להסביר לנו את המהלך.

"הרי מלכתחילה דחינו את הבחירות לרבנים ראשיים לאחר הבחירות המקומיות, כדי להשלים מינויים של רבני ערים ויושבי ראש מועצות דתיות שאמורים להיות חברים בגוף הבוחר. ממילא, ברגע שהבחירות המקומיות נדחו לסוף פברואר, זה יוצא בקושי חודש וחצי לפני המועד שתוכנן לבחירת הרבנים הראשיים. חודש וחצי הם לא זמן מספק לראשי ערים להשלים את בחירת הרבנים וראשי המועצות החסרים, ולכן צריך לתת עוד כמה חודשים", מסביר השר.

"צריך להבין שהמטרה בסוף היא שהרכב הגוף הבוחר ישקף את הציבור. לא הגיוני שעיר כמו ירושלים תיוצג בחסר רק על ידי קול אחד של ראש העיר, וערים קטנות יותר תקבלנה שלושה נציגים בגוף הבוחר – ראש העיר, רב העיר ויו"ר המועצה הדתית. לכן חייבים לתקן את העיוות הזה בגוף הבוחר ולהשלים את המינויים הנדרשים לפני שנקיים את בחירתם של הרבנים הראשיים לישראל".

ככלל, מלכיאלי זוכה לשבחים מקיר לקיר, כולל בתקשורת שאינה נוהגת לפרגן – בלשון המעטה – לשרי הממשלה האחרים. יחד עם עמיתיו מש"ס הוא מוכתר כאחד השרים היותר יעילים, ובש"ס עצמה מצביעים על משרד הדתות, בהובלתו של השר ובשיתוף פעולה צמוד ויעיל עם המנכ"ל יהודה אבידן, כאחד המשרדים המוצלחים בקדנציה הנוכחית, בוודאי בהשוואה לקדנציות קודמות של המפלגה במשרד.

הערה לסיום

בשבוע הקרוב, לקראת הדיונים על תקציב 2024, התקבלה הסכמה עקרונית על כך שכל מפלגה בקואליציה תוותר על משרד ממשלתי אחד. בליכוד כבר הודיע השר שיקלי כי הוא מוותר על תיק השוויון החברתי ונותר רק עם תיק המורשת. שיקלי גם ישוב לכנסת אחרי שהתפטר במסגרת החוק הנורבגי. בש"ס יידרש דרעי ככל הנראה לוותר על אחד מששת שריו, בציונות הדתית נמצא משרדה של השרה סטרוק בסכנה, ובעוצמה יהודית זהו השר עמיחי אליהו שעשוי לאבד את משרדו. נותר רק לתהות מה יעשו ביהדות התורה, והאם יבחרו לוותר על המשרד לענייני מירון, הכלול במשרדו הנרחב של השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל, מאיר פרוש.

 

השארת תגובה