דיין אלמנות: כאב העגונות במלחמה

חמישים שנה לאחר שאביו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל הקים בית דין מיוחד לעגונות של חללי מלחמת יום הכיפורים, מצא עצמו בנו הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א מתמודד עם הסוגיא הרגישה וכבדת המשקל

בדיון עם אנשי הרבנות הצבאית ומשרד הדתות בלשכת הראשל''צ הגר''י יוסף
בדיון עם אנשי הרבנות הצבאית ומשרד הדתות בלשכת הראשל''צ הגר''י יוסף

מול מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, כאשר אבדו חיים רבים ונחטפו בני ערובה בעזה, מערכת הביטחון של ישראל, המגזר הרפואי והרבנות הראשית התמודדו עם דילמות הלכתיות עמוקות. שאלה אחת שהעסיקה במיוחד את כל הצדדים הייתה כיצד לקבוע את מותם של השבויים בהיעדר שרידיהם הפיזיים.

הגישה ההלכתית לקביעת המוות בהיעדר גופה היא סוגיה מורכבת הדורשת שילוב של היצמדות להלכה עם נסיבות מודרניות. מבחינה היסטורית, ההלכה היהודית הציבה דרישות מחמירות כדי להכריז על מישהו כמת, בדרך כלל נדרשות ראיות פיזיות. עם זאת, כאשר אין שרידים פיזיים, על פוסקי ההלכה להסתמך על צורות אחרות של ראיות ועדויות.

בשביל להבין את הדרמה שהתחוללה בשבועות אחרונים בלשכתו של נשיא בית הדין הגדול, הראשון לציון והרב הראשי הגאון רבי יצחק יוסף, נחזור חמישים שנה אחורה: תוצאות מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 העמידו בפני ישראל אתגרים חברתיים וערכיים רבים, ואחד מהם, אולי החריף מכולם, נגע למעמדן של נשות החיילים שנעדרו בקרבות. נשים אלה, המכונות "עגונות", נלכדו במצב ביניים הלכתי, שבו לא יכלו להינשא בשנית או להמשיך בחייהן בשל אי-הוודאות בנוגע לגורל בעליהן.

במרכז סוגיה זו עמדה הדרישה לפתרון הלכתי, שיאפשר לנשים אלה להינשא בשנית אם אכן בעליהן הלכו לעולמם. מצב הלכתי מורכב זה דרש גישה עדינה ומאוזנת, שתשקול את הצורך בחמלה לצד הדבקות וההיצמדות להלכה.

הרב הראשי לישראל דאז, מרן פוסק הדור הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, מונה ב-1974 לראש "בית הדין לעגונות", שהוקם במיוחד כדי לדון במקרים אלה. הגר"ע יוסף, שכבר נודע כסמכות הלכתית משפיעה, ניגש למשימה זו ברצינות הראויה. הידע הנרחב שלו והבנתו את ההלכה היהודית אפשרו לו לנווט בסבך המקרים הקשים הללו.

בספרו "יביע אומר" הקדיש מרן הגר"ע יוסף שני פרקים מקיפים למקרים של עגונות. הוא פירט את העקרונות ההלכתיים שאפשרו את שחרורן של כ-1,000 עגונות על סמך עדויות שונות וחלקיות על מות בעליהן. חיבור מונומנטלי זה שיקף את עומק מומחיותו ההלכתית ואת גישתו הרחומה לפתרון תרחישים קורעי לב שכאלה.

כעבור שנים, אתגר דומה ניצב בפני בנו ממשיך דרכו הראשון לציון מרן הגאון רבי יצחק יוסף. הדיונים ההלכתיים המתנהלים תחת סמכותו מעלים שוב לדיון את סוגיית הנעדרים ושבויי המלחמה, ומזכירים את התקדימים ההיסטוריים שקבע אביו. אחד העקרונות שניתן להחיל במקרים מעין אלו הוא המושג של הכרזת חייל נעדר כקדוש מעונה, אשר מקום קבורתו לא נודע, דבר שיכול לעיתים לספק את העילה ההלכתית הנדרשת לשחרר עגונה מכבלי נישואיה.

בתי הדין הרבניים אינם מקלים ראש במורכבותם של מקרים אלו. החשש להתיר בטעות לאישה להינשא בשעה שבעלה עדיין בחיים מרחף מעל כל הכרעה. סיפורו של חזי שי, שנעדר במלחמת לבנון הראשונה, מדגים היטב את החשש הזה. הועלו הצעות להתיר את אשתו מעגינותה, אך בהמשך התברר כי הוא הוחזק בשבי ולבסוף שב לביתו, מה שממחיש את ההשלכות האפשריות של הכרעות הלכתיות מוקדמות.

דיון הלכתי מדוקדק

עם זאת, האחריות לספק סגירת מעגל ודרך קדימה לאלו שנותרו מאחור בעקבות המלחמה, נותרת סוגיה בוערת. בתגובה לכך, הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף הוציא השבוע פסק הלכה משמעותי ובו הכריז על מספר חטופים כחללים קדושים. הכרעה זו, המעוגנת בעומק העיון ההלכתי והחמלה, מאפשרת את האפשרות שנשים אלו יינשאו בשנית ובכך מעניקה להן הזדמנות לשקם את חייהן.

השר לשירותי דת, מיכאל מלכיאלי, לקח חלק בדיונים האינטנסיביים עם הרב הראשי הגר"י יוסף. בשיאם של דיונים אלה, ניתנה ההכרעה המאפשרת לעגונות – להשתחרר מכבלי הנישואין שלהן, לאחר שבעליהן הוכרזו כחללים.

השר מלכיאלי, מה המשמעות של הפסיקה הדרמטית?

"להחלטה יש השלכות מרחיקות לכת; היא מאפשרת למשפחות להתאבל רשמית (לשבת שבעה) ומספקת סגירת מעגל. עבור נשים אלמנות, פירוש הדבר שהן יכולות להינשא בשנית ולהמשיך בחייהן, כשהן כבר לא כבולות לעבר לא פתור".

בשיחה עם 'קו עיתונות', השר מלכיאלי מצהיר עוד כי  "הבהירות הזו עשויה לפשט את המאמצים לאחזר שרידים מגופים טרוריסטים עוינים, כאשר המיקוד עובר מהצלה לשחזור".

תעשה לנו סדר, בכמה משפחות של חללים מדובר?

"קשה לומר מספר מדויק, ככל שהלחימה מתקדמת ישנו גם מודיעין נוסף כמו גם ממצאים נוספים. נכון לעכשיו אלו האנשים שפורסם לגביהם".

"מספר המשפחות שנפגעו מאובדן הוא נזיל וקשה לכמת", אומר מלכיאלי. "ככל שמתקבלים עדכוני מודיעין ותגליות, רשימת הנופלים מתפתחת. עם כל התקדמות במלחמה המציאות משתנה, ומשקפת את האופי הדינמי ולעתים קרובות כאוטי של הלחימה ותוצאותיה. משך הזמן – כמעט חודשיים – עד לקבלת ההחלטה הזו מדגיש את חומרת העניין. התהליך דרש חקירות ממצות, איסוף מודיעין ועדויות כדי לוודא מעל לכל ספק את גורלם של אלה שנשבו או נרצחו, עצם המתקפה באוקטובר, חסרת התקדים בתולדות ישראל, חייבה דיון הלכתי מדוקדק כדי להבטיח שכל דרך אפשרית נבדקה לפני הכרזת אדם כחלל".

באשר לתהליך שעוברות המשפחות בקבלת החלטות קורעות לב אלה, מבהיר השר מלכיאלי כי בעוד שראיות פיזיות כמו חפצים אישיים יכולות לסייע בקביעת מצב, הן לא תמיד הכרחיות. במקרים רבים ישנן אינדיקציות מספיקות אחרות שמנחות את מתן הפסיקה: "וודאי שכאשר ישנו פריט כזה או אחר זה מסייע לקביעת המצב. אבל אין בהכרח צורך כזה, היו מספיק אינדיקציות אחרות על פיהן יצאה ההכרעה ופסק ההלכה".

באשר לאנשים נעדרים נוספים שיוכרזו מתים בעתיד, אומר השר מלכיאלי כי כרגע אין מידע המעיד על מקרים כאלה. התקווה היא שלא יהיה צורך בפסיקות נוספות כאלה: "נכון לעכשיו אין עוד מידע נוסף בנושא הזה. לפחות לא מידע שהגיע אלינו כמשרד הדתות או לשולחנו של הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א נתפלל שכך ימשיך בע"ה".

את הרגישות של נושא זה, במיוחד בכל הנוגע לנשים אלמנות, אי אפשר להמעיט בערכה. השר מלכיאלי ממעט לדבר ולחשוף פרטים מהחדר אך מוסיף בנימה של כאב: "מדובר בשעה קשה מאד. שעה בה החלום נגוז והתקווה מתפוגגת. חובתנו ליידע את המשפחה וכך אנו עושים. לאחר מכן ישנה עבודה רבה לפחות בחלק מהמקרים להרגיע ולנחם. מעבר לזה נותר לנו רק להתפלל לקב"ה שיושיע אותנו מכל אויבנו מסביב".

"ראינו חלומות מבועתים"

איך התהליך התבצע בפועל? בפרק זמן קצר יחסית, צוותים ייעודיים עבדו ללא לאות כדי לזהות ולהכריז על מעמדם של החיילים והנעדרים שנרצחו מאז ה-7 באוקטובר. מאמצים אלה מובלים על ידי שתי קבוצות נפרדות: צוות צבאי בראשות הרב הצבאי הראשי וצוות אזרחי שיזם המנכ"ל של המשרד לשירותי דת, יהודה אבידן, בהנהגתו של הרב הראשי מרן הגאון רבי יצחק יוסף. מטרתם העיקרית היא לאשר את מותם של אזרחים ואנשי צבא על סמך מידע חדש שהתגלה.

תהליך איסוף המידע והאימות שלו כרוך באנשי מודיעין ואנשי צבא, לצד קלט מחטופים ששבו. חטופים אלה סיפקו תובנות מכריעות המסייעות באימות צולב של נתונים קיימים המצויים בידי ישראל. לדוגמה, הדיווח של חטופה אחת שהייתה עדה למוות במהלך אשפוזה תרם ליצירת תמונה אמינה שאפשרה לרבנים המעורבים לקבל החלטות סופיות על הכרזת פטירתם של אנשים.

העבודה שמבצע הצוות האזרחי מציבה אתגרים נוספים בשל הרגישות הרבה של המידע שהם מטפלים בו, אשר כפוף לסיווג ביטחוני ממלכתי. מחברי צוות זה נדרשים להקפיד על הסכם סודיות מחמיר, תוך הדגשת חומרת משימתם. המשך עבודה זה מהדהד את המאמצים שעשה אביו של הרב הראשי הנוכחי, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שנאלץ לעסוק בנושא רגיש זה לאחר מלחמת יום הכיפורים.

המנכ"ל יהודה אבידן הקים את הצוות האזרחי, כאשר משרד הדתות אחראי על שירותי הקבורה. הצוות כולל דמויות בולטות ובהן הרב עדו שחר דיין בית הדין הגדול, והם פועלים בשיתוף פעולה עם הרב הצבאי הראשי. בסוף השבוע האחרון הציגו גורמי בריאות וביטחון נתונים שהובילו את הרב הראשי לאשר את מקרי המוות, ובכך סיפקו תמיכה חיונית למשפחות שנפגעו.

עד כה, ממידע שהגיע ל'קו עיתונות', מאמצים מרוכזים אלה הובילו להכרזה על חמישה חללים אזרחיים, בתוכם ההכרזה על אל"מ אסף חממי כחלל. חממי נפל על פי הממצאים כבר בשבת בה התבצע הטבח.

כשמדברים על התרת עגונות אי אפשר שלא לשים דגש מיוחד על שהתרחש במלחמת יום הכיפורים. מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בתחילת כהונתו כרב הראשי, הפגין שילוב ייחודי של בקיאות משפטית והבנה רחומה במהלך מלחמת יום הכיפורים. כראש "בית הדין לעגונות" של צה"ל, הוא ניווט באחת מהסוגיות ההלכתיות המסובכות ביותר של אותה תקופה.

הגר"ע יוסף ובית הדין עבדו ללא לאות, לעתים קרובות שעות בכל יום, כדי לבחון את הראיות ולקבוע את גורלם של החיילים הנעדרים. התהליך היה מתיש רגשית, כפי שהגר"ע יוסף סיפר מאוחר יותר בראיון לעיתון דבר (טו באלול תשע"ט, 7.9.1979): "אז ישבנו כששה חודשים, ארבע חמש שעות בכל יום, היו כאלה שלא נשאר מהם זכר. עצמות, קצת אפר. היו צריכים לגבות עדות מפי חיילים שראו את האסון שהתרחש. היינו מזילים דמעות, דמעות כמים נגרו. גם בלילות לא שכבנו, לא ידענו שינה. ראינו חלומות מבועתים כאלה, במשך שישה חודשים. יותר מתשע מאות ושישים תיקים שבעליהם מתו מיתה אכזרית כל כך… אני הכרתי אישית כמה מן הבחורים שנהרגו, ולמדתי באלו נסיבות נהרגו".

"למרות המחיר הרגשי הכבד, עבודת בית הדין הביאה הקלה וסגירת מעגל למשפחות רבות. תוך מספר חודשים, רוב המשפחות קיבלו את אישור בית הדין לכך שאכן יקיריהן נפלו בקרב. הדבר אפשר לעגונות להמשיך בחייהן, להינשא בשנית ולשקם את ביתן.

"גישתו של מרן רבי עובדיה יוסף לפתרון משבר העגונות, התאפיינה בשילוב של כבוד עמוק לעקרונות ההלכתיים המסורתיים ונכונות לאמץ שיטות וטכנולוגיות מודרניות. הוא הבין שהנסיבות הייחודיות של מלחמת יום הכיפורים דרשו פתרונות חדשניים, ולא נרתע מלהשתמש באמצעים עכשוויים כדי לטפל בסוגיה.

לדוגמה, מרן הגר"ע זצ"ל דן במעמד ההלכתי של דיסקית צה"ל, אמצעי זיהוי מודרני, כמקור אמין לראיה בקביעת גורלם של חיילים נעדרים. הדבר הדגים את יכולתו לאזן בין הצורך בדבקות קפדנית בחוק היהודי לבין המציאות המעשית של החיים העכשוויים.

גישתו של מרן זצ"ל לסוגיית העגונות לא הייתה רק חדשנית, אלא גם מושרשת עמוק ברחמים ובאמפתיה. הוא היה מודע מאוד לסבל שחוו העגונות ובני משפחותיהן והונע על ידי הרצון להקל על כאבן. זה הפך את עבודתו בבית הדין לעגונות לדוגמה מופתית של מנהיגות הלכתית. חמישים שנה אחרי, נראה שלמרבה הצער ההנהגה הרבנית מתמודדת עם סוגיות סבוכות דומות, כאשר הפסיקות ההלכתיות נשענות בין היתר על הפסיקות התקדימיות של מרן זצ"ל.

השארת תגובה