הסכמה מלאה: לא לרשות הפלסטינית

"על פי מידע מודיעיני שהגיע לידי ישראל, הם היו בטוחים שישראל לא תעמוד בזה ולא תוכל להתמודד כי היא מפורקת ומפולגת מבפנים. הם חזו והיו משוכנעים בכך לחלוטין שישראל לא תעבוד כמקשה אחת ותהיה התמוטטות פנימית"

קאמבק מזהיר לליבת קבלת ההחלטות. דרעי בקבינט המלחמה
קאמבק מזהיר לליבת קבלת ההחלטות. דרעי בקבינט המלחמה

ביום ראשון ערך שר הבריאות הטרי והמועמד לראשות העיר בני ברק, ח"כ אוריאל בוסו, שמחת בר מצווה בהשתתפות כל המי ומי. רבנים ואישי ציבור, לצד עיתונאים וסתם עמך. רק דמות אחת בלטה בחסרונה – יו"ר המפלגה והאיש שהציב את בוסו בתפקיד השר ושלח אותו (בברכת רבני התנועה, כמובן) להתמודד לראשות העיר, ח"כ אריה דרעי.

בימים כתיקונם מקפיד דרעי שלא להחמיץ אף אירוע שעורכים נאמניו או אלו הנחשבים פעילי המפלגה הבולטים, שמחה כאבל, אבל אלו אינם ימים כתיקונם, ובזמן שהאורחים התענגו על הבורקסים והכיבוד העשיר, שהה דרעי בעוד דיון אינסופי בקבינט המלחמה שהתכנס בבור המפורסם בקריה, שם הוא כמעט מתגורר כבר למעלה מחודש, מאז הוקם הקבינט המצומצם והחלה הכניסה הרגלית לרצועת עזה.

בזמן שראשי מפלגות אחרות, כמו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' או השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, לוטשים עיניים בקנאה ובלא מעט סקרנות לפורום שמקבל את ההחלטות הרגישות באמת, ומנסים להשפיע על הנעשה בעיקר באמצעות ציוצי טוויטר וראיונות לתקשורת, ובזמן שמרבית שרי הליכוד יודעים על ההתפתחויות הרגישות בחדרי חדרים עוד פחות ממרבית העיתונאים, שאלת נוכחותו של דרעי כחבר-משקיף ובעל השפעה עצומה על קבלת ההחלטות ברגעי האמת אפילו לא עמדה לדיון.

לכולם ברור שאין תחליף לניסיון רב השנים שהוא מביא אתו לחדר פנימה, לפרספקטיבה של מי שישב בקבינטים עוד בשנות התשעים אצל ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, לתובנות הישיבתיות הלמדניות והמעמיקות ולחריפות המפורסמת, ולא פחות חשוב, ליכולת לנהל את היחסים הבין-אישיים בזירה עמוסת אגו, בה מרבית המשתתפים בוחנים זה את זה בחשדנות קבועה, כולל ראש ממשלה ושר ביטחון שמתקשים לקיים מסיבת עיתונאים משותפת, ויו"ר מפלגת אופוזיציה שעסוק בלנגח את הציבור החרדי וכבר רואה בעיני רוחו את הממשלה שירכיב ביום שאחרי.

צריך גם לזכור שהסיטואציה רחוקה מלהיות מובנת מאליה, רק לפני חצי שנה נאלץ דרעי בהוראת בג"ץ להתפטר מחברותו בממשלה כשר פנים ובריאות וכמשנה לראש הממשלה, ולאור מצבה המגמגם של הרפורמה המשפטית היו כבר לא מעט שהספידו אותו והתחילו לספור את הימים לאחור לקראת פרישה אפשרית שלו מהנהגת התנועה. העובדה שכרגע דרעי הוא אחד מאנשי המפתח החיוניים לקיומה של ממשלת ישראל ואחד ממקבלי ההחלטות הרגישות ביותר, היא כמעט נס תחיית המתים במהדורה פוליטית.

אבל כל זה שייך להיסטוריה הרחוקה מאוד, כיום, דרעי לא רק שותף לקבינט המצומצם, הוא נוכח גם בדיונים המקצועיים ביותר, כולל אלו שנערכים בהשתתפות ראש הממשלה ובכירי מערכת הביטחון בלבד. ככלל, במערכת הביטחון מספרים על ערוץ ישיר ויעיל במיוחד בין יו"ר ש"ס ובין ראש המוסד וראש השב"כ, ערוץ שסייע להעביר לא מעט מההחלטות הרגישות בתקופה האחרונה.

את חמשת השבתות האחרונות עשה דרעי בקריה, שם הוא 'החרים' את משרדו המרווח והנוח יחסית של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, שם גם הוא עורך מדי שבת 'קידוש' ומפנק את חברי הקבינט בעוגיות הייחודיות מעשה ידי אשתו, הגב' יפה דרעי. באחד המוצ"שים, כשתכנן לצאת בחזרה לירושלים, בידיעה שכבר בבוקר הוא ייאלץ לחזור לדיון נוסף, עיכב אותו נתניהו כמעט בכוח לצורך דיון נוסף שנערך מאוחר יותר והסתיים רק לקראת השעה אחת. למעשה, אפשר לומר שדרעי העתיק את מגוריו מהבית המיתולוגי בשכונת הר נוף הירושלמית לאזור חיוג 03.

והדיונים רגישים במיוחד, בשבוע האחרון עסק קבינט המלחמה בעיקר בשאלת היום שאחרי בעזה. בעוד האמריקנים מרככים במעט את עמדתם הקובעת כי יש להשיב את הרשות הפלסטינית לשליטה גם ברצועה, מקשיח נתניהו עמדות ומבהיר פעם אחר פעם במסיבות העיתונאים השבועיות כי לא יאפשר לרשות להשתלב בתמונה. נתניהו מקפיד להצמיד בכל פעם שלושה נימוקים, מהסוג שהוא יודע שאי אפשר לחלוק עליהם ושגם לא ישתנו במהרה: האחד, החינוך לטרור ולשנאת ישראל בבתי הספר של הרשות. השני, התקציבים הנאים והמלגות שמשלם אבו מאזן למחבלים ולבני משפחותיהם. והשלישי, העובדה שגם כיום – לאחר חודשיים מאז הטבח הנורא – לא טרח אותו אבו מאזן להוציא ולו מילת גינוי מהשפה ולחוץ, ואדרבה, בכירים ברשות ציינו את חמאס לחיוב ורמזו כי מן הראוי לחולל 'שביעי לאוקטובר' גם בשטחי הגדה.

למעשה, ניתן לומר כאן בפרסום ראשון, כי בקבינט המלחמה קיימת הסכמה מלאה מקיר לקיר באשר לשאלת מידור הרשות הפלסטינית מנוכחות בעזה של אחרי המלחמה. יותר מכך, עמדותיהם של החברים בקבינט עצמו בשאלה הזו, קיצוניות אף יותר ממה שפורסם ונאמר בחוץ. מנגד, ישנה גם הסכמה כי ישראל לא מתכוונת ליטול על עצמה את הניהול האזרחי של הרצועה (בשונה משליטה ביטחונית בשטח), ובשבוע האחרון מנסים שם לגבש את האופציות ליצירת מעטפת חלופית.

לפי דרעי, הוא לא זוכר תקופה אינטנסיבית כל כך, בה עלו על השולחן ברצף כמות כה גדולה של החלטות דרמטיות, שכל אחת מהן בעלת משקל ודורשת עיון משמעותי. קחו למשל את סוגיית ההפוגה ועסקת שחרור החטופים. במשך יומיים עבר דרעי 'מתקפה' של יותר מאלפיים הודעות למכשיר הסלולר האישי ממתנגדי העסקה, שהצטרפו ללחצים אינסופיים מגורמים שונים בימין. למרות זאת, ברגע האמת הוא היה ממובילי הקו של 'פדיון שבויים', כהוראת חברי מועצת חכמי התורה.

במקביל, הוא גם משקיע לא מעט אנרגיות בהרחבת הממשלה. למי שטרם התאושש מהשיחה הטלפונית שערך בשליחות נתניהו כדי לגייס לממשלה את ידידו משכבר הימים ואויבו כבר כמה שנים, יו"ר ישראל ביתנו ח"כ איווט ליברמן, חיכתה השבוע מהלומה נוספת – השניים תועדו כשהם משוחחים ארוכות במליאת הכנסת, מחזה שלא נראה מאז נפרדו דרכיהם בממשלת נתניהו הקודמת.

דרעי מסביר את פשר העניין בפשטות: "על פי מידע מודיעיני שהגיע לידי ישראל, בישיבות המקדימות של בכירי החמאס לפני המבצע הרצחני שלהם, הם היו בטוחים שישראל לא תעמוד בזה ולא תוכל להתמודד כי היא מפורקת ומפולגת מבפנים. הם חזו והיו משוכנעים בכך לחלוטין שישראל לא תעבוד כמקשה אחת ותהיה התמוטטות פנימית". זו הסיבה שמנחה אותו להשקיע מאמצים מרובים, גם בימים אלו, כדי לצרף הן את ליברמן והן את לפיד לממשלה, וזו הסיבה שהוא נאבק כל כך למען צירופם של גנץ וסער, על שתי מפלגותיהם. "גם שאר אויבינו הופתעו, זה היה הקו שהנחה את כולם, כולל איראן וסוריה וחיזבאללה ואחרים, שהפילוג הפנימי בישראל יפרק אותנו", הוא מסכם.

מקורביו, מאוכזבים במקצת בשל חוסר הזמינות של הבוס, משתפים באנקדוטה נוספת לסיום: בשבוע השני של הלחימה, היה דרעי אמור להשתתף בשמחת חתונה משפחתית, אלא שאז הוא זומן לדיון דחוף והתעכב במשך שעה ארוכה. בסופו של דבר נערכה החופה בלעדיו, ובזמן שבני המשפחה פיזזו, התקבלה במרחק קילומטרים אחדים משם החלטה רגישה לגבי אופן חיסולו של אחד מבכירי החמאס. את ההשתתפות בחתונות ובאירועים, הוא מבטיח, ישלים ביום שאחרי…

מקומי וסופי

בשעות הערב של יום שני, שיגר שר הפנים משה ארבל פצצה כלאחר יד, במכתב מנומק כדרכו שנשלח ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ח"כ יעקב אשר, ובו הודיע בתמצית כי אין בכוונתו לדחות את הבחירות לרשויות המקומיות בחודש נוסף, כפי שהתאפשר לו מתוקף החקיקה שהועברה בכנסת בשבועות האחרונים, והן תתקיימנה במועדן העדכני, קרי, ביום כ' בשבט ה'תשפ"ד, השלושים לינואר 2024.

ביקום מקביל, היו ראשי הרשויות הנבחרים משלימים בימים אלו את הליכי החפיפה עם קודמיהם. ביקום הנוכחי, בו מאות אלפי ישראלים משרתים במילואים ורבים אחרים נעקרו מבתיהם, בצפון ובדרום, מהווה החלטתו של השר ארבל הרבה יותר מסתם החלטה ביורוקרטית. ראוי לציין כי ארבל מתייחס לשני ההיבטים במכתבו, לראשון באופן מרומז ולשני באופן נרחב יותר.

באשר למשרתי המילואים, הוא קובע כי "בחנתי את עמדות גורמי הביטחון כפי שהוצגו לי… כלל הגורמים לרבות גורמי השלטון המקומי וגורמי הביטחון, יירתמו ויפעלו ככל הנדרש ועל אף הקשיים שעשויים לעלות במסגרת זאת בשים לב למצב בו מצויה מדינת ישראל, על מנת להבטיח את קיום הבחירות במועד ובאופן תקין ובטוח ולאפשר לכל אדם לממש את הזכות לבחור ולהיבחר". למעשה, מדובר בסוגיה לוגיסטית מורכבת במיוחד, משום שבניגוד לבחירות ארציות, לא ניתן להציב קלפיות של מעטפות כפולות עבור משרתי המילואים בכל עיר בפני עצמם. היערכות כזו תדרוש שחרור לוחמים להצבעה במקום מגוריהם, אולי באופן הדרגתי, כך שחלק מהם יצביעו לפני או אחרי יום הבחירות הרשמי, וכולנו נמתין במתח לקולות הימאים הבני ברקים.

בנוגע ליישובים שנעקרו זמנית ממקומם, ובעיקר המועצות האזוריות בעוטף עזה ובצפון, קובע ארבל כי הבחירות בהן יתקיימו לכל הפחות 150 יום לאחר סיום פינוי התושבים. במילים אחרות, לפחות בעוד חצי שנה. מאחר וכך, במועצות הללו יידרשו המועמדים והמתמודדים השונים להגיש מחדש את הרשימות, והשר ארבל מציע לח"כ אשר לקיים דיון בשאלת מימון הבחירות עבורם, משום שרבים מאותם מועמדים כבר הוציאו סכומים משמעותיים בהתבסס על אותו מימון, שכרגע לא מגיע להם על פי החוק.

המשמעות העיקרית בהודעתו של השר, היא ההבנה שמערכת הבחירות המקומית תחזור לחיינו בחודשיים הקרובים, גם אם רק כנושא משני למלחמה. מלחמות היהודים באלעד ובבית שמש, בבני ברק ובאשדוד, ילוו אותנו במהדורה מצומצמת יחסית, ובתקווה שהאחדות הכלל ישראלית שנרשמה בחודש האחרון, תקרין גם במעט לזירה המוניציפאלית.

בין בני לבנימין

לא רק בזירה המקומית, גם במישור הארצי חוזרים אט אט לעיסוק בפוליטיקה, גם אם תחת המסווה המתבקש של 'צרכי המלחמה' או 'אחריות לאומית'. שתי התפתחויות משמעותיות נרשמו בשבוע האחרון, האחד בגזרת מי שמעוניין בקיומן של בחירות כמה שיותר מהר, והשני בגזרתו של מי שמעוניין לקיים את הבחירות במועדן הרשמי, ככל והקואליציה תצלח את מפגני הזעם שיופנו כלפיה.

גנץ, שכבר עסקנו כאן בהרחבה בהשפעת ניחוח הסקרים על התנהלותו הפוליטית, ניגח השבוע – ולא בפעם הראשונה מאז הצטרף לקבינט המלחמה – את נתניהו בפומבי, בהתייחס לדברים שאמר נתניהו במסיבת העיתונאים על מותו הטראגי של יובל דורון קסטלמן ז"ל, מי שנטרל את המחבלים בפיגוע בכניסה לירושלים ונורה בעצמו בשוגג על ידי חיילים ששהו במקום וחשבו שמדובר במחבל נוסף. נתניהו התייחס לקמפיין השגוי שניסה לקשור בין המוות המיותר ובין חלוקת הנשקים לכמעט כל דורש באדיבות השר לביטחון לאומי, והבהיר כי אדרבה, כאן דווקא קסטלמן היה בעמדת האזרח שהצליח לנטרל את המחבלים במהרה בזכותה הנשק האישי שהיה ברשותו, רק בחירת מילים לא מחוכמת במיוחד עוררה מיני סערה, ששככה למחרת בהתנצלות שפרסם ראש הממשלה.

גנץ גם ניסה השבוע להתניע מחדש את חימום היחסים עם המגזר החרדי, אחרי שהוביל לחינם את מסע ההסתה נגד תקצוב רפורמת אופק חדש ברשתות החינוך החרדיות, באמצעות אי אלו ביקורים בחצרות רבנים ואדמו"רים. הפעם, הוא נתקל בתגובה חריפה של הנציגות החרדית, שהקפידה לתדרך בכינון ישיר לעברו ולסמן אותו כאחראי להתססה מיותרת. אם ירצה לתקן, כך לפי ראשי הסיעות החרדיות, הוא יוכל לעשות זאת בהצבעות בכנסת על התקציב ולא במסעות סרק לערים החרדיות.

נתניהו, מנגד, השקיע השבוע שעות ארוכות בביסוס הקואליציה, הן בקרב חברי הליכוד פנימה והן בקרב השותפות הקואליציוניות. בישיבת סיעה חריגה באורכה, הוא שוחח עם הח"כים בזה אחר זה, האזין להם וגם הקפיד לוודא שכולם מתייצבים מאחוריו. בלט בהיעדרותו "מנימוקים ביטחוניים" שר הביטחון יואב גלנט, בלט פחות השר ברקת, שעל פי פרסומים מוכחשים מתכוון להתמודד בפריימריז מול ראש הממשלה ביום שאחרי המלחמה.

אבל נתניהו גם הוכיח בפעם המי יודע כמה שכשהוא רוצה לחזק את הבייס, אין כמותו לסנגר על הציבור החרדי. במסיבת העיתונאים במוצאי שבת, ניצל ראש הממשלה שאלה קנטרנית כדי להשיב בחריפות ביחס לדיון על תקציב המדינה. "כל הדיון הזה רווי בפופוליזם ובשנאת חינם, אישרנו תקציב לחודש וחצי של שלושים מיליארד שקל, זה עונה על הצרכים הביטחוניים, האזרחיים והחברתיים. עשו קיצוצים אבל אישרו תקציבים למטרות שכבר אושרו ואני לא נתתי לקצץ בתקציב התיאטראות, כמו שלא אישרתי תקציב בקיצוצים אחרים", פתח נתניהו, ועלה למתקפה.

"על מה היה הויכוח בממשלה? ישבתי ושתקתי אבל בסוף לא יכולתי להתאפק, יותר משעה דנו שם על אופק חדש, תקציב לחינוך החרדי שנותן 30 מיליון שקל למורים ומורות שמקבלים 5,000 שקל ויקבלו 6,000 או 7,000 שקל, משכורות רעב! וזה מורות שמלמדות גם באופקים ובשדרות ובעוטף עזה. זה אפילו לא אחוז, זה אלפית. כי זה חרדים, ומורה חרדית היא לא מורה וילד חרדי הוא חצי ילד… הוא לא חצי ילד והיא לא חצי מורה! אלה בני אדם, אחינו ואחיותינו", סיכם נתניהו וסיים בתיאור ססגוני של פגישתו עם אנשי זק"א. אכן, ראו מה בין בני ובין בנימין.

 

 

תגובה אחת
  1. איתמר בן גביר אוהבים אותך!

השארת תגובה