למלחמת "חרבות ברזל" ישנן השלכות כלכליות מרחיקות לכת על עסקים ותושבים המתגוררים בסמוך לרצועת עזה. חבר הכנסת משה גפני, כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, מהווה דמות מרכזית בהתמודדות עם ההשלכות הכלכליות של המלחמה. תפקידו של גפני חורג הרבה מעבר לאחריות המיניסטריאלית של יושב ראש ועדה, והפך אותו לשחקן מרכזי בהתאוששות הכלכלית של האזורים שנפגעו מהמלחמה.
השפעתו של גפני ניכרת באינטראקציות שלו עם בעלי עניין שונים, כולל מנהיגים מהמגזר העסקי והציבורי. בהכירם במעמדו המשפיע של גפני, ביקשו ראשי המגזר העסקי לרתום אותו למאמץ לגבש חבילת פיצויים מיטבית לאלה שעסקיהם ופרנסתם נפגעו קשות עקב המלחמה. תהליך מעורבות זה, אף שהוא רצוף מורכבויות, מדגיש את תפקידו המשמעותי של גפני בניווט האתגרים הכלכליים שמעמידה המלחמה ואת הפוטנציאל של מנהיגותו לעצב מחדש את חוסנם וחוזקם של העסקים ומאות האלפים שהמלחמה פגעה בכיסם.
גפני נכנס לקואליציה הנוכחית מתוך כוונה נחרצת להיטיב עם עולם התורה והישיבות ולשפוך עליהם תקציב כיאה לעולם התורה. עם זאת, שאיפותיו הצטמצמו בפתאומיות עם פרוץ המלחמה, שתבעה התייחסות מיידית ושינוי סדרי עדיפויות לגפני, כמו גם לשאר השרים והח"כים החרדים שנאלצו לזנוח את שאיפותיהן על הגדלת תקציבים למוסדות התורניים לטובת המאמץ המלחמתי.
כתוצאה מכך, נאלץ גפני להניח בצד זמנית את המאבקים לטובת המגזר החרדי, לטובת הפניית מאמציו לשיקום כלכלי של עסקים ותושבים ברצועת עזה.
מאבקי החינוך החרדי
בתוך כל המערבולת הכלכלית והזזת התקציבים בגלל המלחמה, מורי החינוך החרדי שקיבלו הבטחה להעלאת שכר, התאכזבו לנוכח העובדה שההבטחה לא קוימה בפועל. ההבטחה לשלב אותם בתוכנית אופק חדש שתתקן בדיעבד את הפער בשכר הקיים, הוקפאה בעקבות מלחמת חרבות ברזל והסטת התקציבים למשאבים אחרים.
רשתות החינוך שחישבו את השכר על פי השינוי בתעריף, נקלעו למלכוד. היעדר התקציב משמעו שלא ניתן יהיה לממש את העלאות השכר המיועדות. הדבר העמיד את מנהלי המוסדות בפני דילמה – האם להמשיך לשלם את השכר הנמוך יותר, ובכך להימנע מקביעת תקדים שיחייב את משרד האוצר להמשיך לממן את תוכנית אופק חדש, או אולי לעכב את התשלומים כדי להפעיל לחץ על משרד האוצר?
המתח נמשך עד לתשיעי בחודש, כשהנושא עדיין לא נפתר. אולם, ביום חמישי שלאחר מכן, הועברו המשכורות הרגילות והנמוכות יותר, מה שהוביל לכך שמורים קיבלו תלושי שכר נמוכים בכ-25 אחוזים ממה שהם זכאים לו, משכורות שהגיעו מתקציב משרד החינוך המקורי ללא הכספים שהובטחו במסגרת "אופק חדש".
בתגובה לכך, ממידע שהגיע לידי 'קו עיתונות', הרשתות הגדולות במגזר החרדי פנו לבית המשפט בבקשה לקבלת סעד ופתרון בנוגע לעיכוב משכורות המורים. הציפייה היא שבית המשפט יורה על יישום מיידי של התוספות עליהן סוכם. השר במשרד החינוך חיים ביטון, על פי הדיווחים, פועל ללא לאות כדי להבטיח את מימוש מלוא תוכנית אופק חדש, בתקווה שזה יקרה בקרוב. בינתיים, לשכת יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני הודתה שהמשכורות אכן שולמו לפי השיעור הישן, אך הדגישה כי התקווה לעתיד לא אבדה. גורם בלשכה טען כי הם ממשיכים לפעול למען המורים מהציבור החרדי. אמנם הם נמנעו מלשער השערות לגבי העתיד, אך הם הצהירו כי הם מחויבים לפעול לטובת המורים כפי שהחוק מחייב.
בשיחות סגורות שתוכנן הגיע לידי 'קו עיתונות', היו"ר משה גפני הביע את זעמו על החלטת הקפאת שכר המורים החרדים. גפני השמיע את דבריו בחריפות, והשווה זאת לזעקה שתפרוץ אם יקפיאו את שכר המורה משדרות: "המורה בנתיבות שמקבלת פחות כי החליטו שזה הסכם קואליציוני. ידעתי שלא נקבל סעד, למה עוצרים למורים ולמורות במשכורת שלהם? אני יותר ויותר משוכנע שלא אקבל סעד ציבורי לעניין הזה. הרי כל אופק חדש זה פיקוח, לפני עשור היו רבנים שלא הסכימו לכך בגלל הפיקוח, כעת הסכימו, לומדים שם ליבה, איפה היושר שלכם, שהמורה חוזרת הבייתה ומקצצים לה בשכר?".
גפני הוסיף: "יש מורה בשדרות שהיא מורה ברשתות החרדיות, ועכשיו היא מקבלת משכורת יותר נמוכה. אם זה היה קורה במקום אחר, הייתי שומעים את הצעקות על הדבר הזה".
למען העסקים
המסע הבלתי נלאה של גפני לבנות את חבילת הפיצויים האידיאלית לתושבי העוטף הוא עדות למסירותו הבלתי מעורערת לעסקים הנאבקים להמשך קיומן. תפקידו אינו מיועד לחלשי הלב, ובוודאי לא לאנשים כמו גפני, שהצליח לחזור לחיים הפוליטיים לאחר התקף לב שעבר לפני שלוש שנים. יתרה מכך, האחריות אינה הולמת את מי שמחפשים שבחים אישיים.
לדברי חבר כנסת החבר בוועדת הכספים, המשימה דורשת אדם שמבין שהנהגה אמיתית עוסקת בשירות ובהעמדת צורכי כלל הציבור הישראלי לפני אינטרסים מגזריים, חשובים ככל שיהיו. תובנה זו התקבלה מהשתתפות של כתב 'קו עיתונות' באחת מהישיבות הללו עם בעלי העסקים, בה נחשפו המורכבויות שבהחזקת דיאלוג עדין עם קבוצת אנשים העומדים על סף אובדן מקור פרנסתם עקב המלחמה.
כך יצא שאחרי אינספור שינויים מהמתווה המקורי שהוצג על ידי האוצר, וחודש אחרי תחילת המלחמה – מליאת הכנסת העבירה בקריאה שנייה ושלישית את מתווה הפיצויים לעסקים ולאזרחים. העלות: 15 מיליארד שקל.
ההצעה המקורית לפיצויים שהגיעה ממשרד האוצר והועלתה על ידי יו"ר ועדת הכספים משה גפני שבועיים אחרי הטבח, הסתכמה בארבעה מיליארד שקלים. עם זאת, באמצעות דיונים נמרצים עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ובכירים כלכליים נוספים, הצליח גפני להעלות את הסכום הכולל ל-15 מיליארד שקלים.
השלבים הראשוניים של תוכנית הפיצויים נתקלו בזעקה ציבורית נרחבת. ועדת הכספים ספגה ביקורת על חוסר התגובה לכאורה שלה לנושאים כלכליים משמעותיים. המבקרים טענו כי תוכנית ארבעת מיליארד השקלים הראשונית לא מספקת, כאשר הסכומים המוצעים לעובדים ולמעסיקים נחשבים מזעריים.
בתגובה, גפני קיים סדרת פגישות ופיתח תוכניות מתוקנות. חברי הוועדה, בהם מרכז האופוזיציה ולדימיר בליאק ומרכז הקואליציה אליהו רביבו וח"כ ינון אזולאי, עבדו בשיתוף פעולה כדי לטפל בסוגיות הדחופות. ההצעה הנובעת מכך מתארת כעת תוכנית של 15 מיליארד שקלים, שתתפרס על פני שנתיים, וזכתה לאישור נרחב. התוכנית החדשה מתרחבת גם לקבלנים, חקלאות וענפי התיירות.
שר האוצר סמוטריץ' מילא תפקיד מכריע במשא ומתן, כשהתעקש שהתוכנית המתוקנת תושג בקונצנזוס. זה כלל דיונים ארוכים, כולל עם יו"ר ההסתדרות, ונציגים מהקואליציה, מהאופוזיציה ומארגונים כלכליים.
למרות הביקורת העזה במהלך המשא ומתן, גפני נותר מחויב להשגת תוצאה מספקת. התגובה הראשונית בחדר הוועדה, שאופיינה על ידי גפני כ"זעקות עד לב השמיים", פינתה מאז את מקומה לברכות הדדיות ולשבחים מכל צידי המפה הפוליטית. התוכנית המתוקנת מייצגת ניצחון משמעותי לאלה שחייהם הכלכליים עמדו בסכנה. תוצאה זו התקבלה בברכה כהדגמה של אחדות בכנסת. גפני הביע תקווה שהתקשורת תכיר במאמצים הבונים ובתוצאות החיוביות שהושגו באמצעות עבודת הוועדה.
המעסיקים יצאו מרוצים אך לא רק הם, גפני נשמע אומר לאחר העברת החוק בקריאה שניה ושלישית: "לא היה אחד מבין חברי הכנסת שלא שיבח את השני. האם העיתונאים שכתבו נגדי שלושה שבועות יכתבו על זה מילה?"
גפני הוסיף לסיום: "אנשים, חייהם הכלכליים כמעט ונהרסו. באנו עם פתרונות ושיתוף פעולה של האוצר, עשינו פשרות אבל לא וויתרנו על העקרונות. שמישהו יקום ויגיד 'יש אחדות בכנסת!"
