המלחמה שפרצה במלוא עוזה ביום שמחת תורה תשפ"ד תפסה את כולנו לא מוכנים. מספר הנרצחים הוא בלתי נתפס, כמו גם מספר החטופים המוחזקים בידי חמאס בעזה. בתוך החושך המצמית הזה פועלים מתנדבי ארגון החסד זק"א מסביב לשעון וללא הפסקה של רגע למען המטרה הנעלה, למען כבודם של המתים. המלאכה קשה ומורכבת, הם נאלצים להיות עדים לזוועות עולם, להביט לאויב הרצחני והשטני בעיניים, להריח את ריח המוות הנורא ולחוש את הדממה החונקת. למרות הקושי הכבד מנשוא הם לא מפסיקים לרגע. כבר במוצאי השבת ושמחת תורה הם הוזנקו לדרום, עבדו מסביב לשעון בשדרות, מקום המסיבה ברעים, ביישובי וקיבוצי עוטף עזה ועד לרגע זה לא עוזבים את המקום. מבחינתם הם שם עד שאחרון הנרצחים הקדושים יובא למנוחת עולמים בכבוד הראוי.
העבודה הקשה והקדושה כמו גם המסירות האדירה שלהם ראויה לשבח יוצא דופן. כשאנו נוברים בפרטים המצמררים אנו מגלים כי הגבורה של אנשי זק"א היא גבורה עילאית שלא ניתן להעלותה על גבי הכתב. במקומות רבים שאף אחד לא מסוגל להיכנס ולדאוג לכבוד המתים הם אלה שנכנסים ועוסקים במלאכת הקודש, הם אלה שבסופו של יום מפנים את מאות הגופות למנוחת עולמים והם אלה שלא עוצרים לרגע, לא עוזבים את השטח, גם כשהם חשופים לטרור המחבלים, לשריקות הכדורים ולאימת הרקטות, הם עדיין שם, חדורי מטרה ושליחות באופן חסר תקדים.
למעלה משלושה שבועות לאחר שלראשונה נחשף לזוועות בעוטף עזה אנו משוחחים עם מפקד היחידות המיוחדות בארגון החסד זק"א, חיים אוטמזגין אשר מעדיף להתמקד בשיחה הזו דווקא במעשי הגבורה העילאיים של מאות המתנדבים אשר במשך שבועות ארוכים עובדים במסירות נפש יוצאת דופן למען כבוד המתים והחיים.
גבורת קצין הביטחון
כשאנו מתיישבים לשיחה עמו אנו נזכרים בסיפור המצמרר שהתרחש עמו רק לפני כשבועיים. הסיפור התרחש ביישוב נחל עוז כאשר הנער אריאל זוהר יצא לריצת בוקר ביום השבת בשעה 07:00 בבוקר. בעודו נמצא בסמוך ליישוב הוא שמע קולות יריות וניסה לחזור לביתו שהיה הבית הראשון בקו היישוב. הקולות שהוא שמע הבהירו לו שזו סכנה ולכן הוא מיהר לעבר ביתו של קצין הבטחון ביישוב אשר הסתיר אותו בחדר הממ"ד יחד עם בני משפחתו. שעות לאחר מכן אותו קצין ביטחון נהרג בקרבות ובזכות התושייה, בני המשפחה כמו גם הנער לבית זוהר קבלו את חייהם במתנה.
למרבה הצער והכאב, גם הוריו של זוהר ושני אחיותיו נהרגו במתקפה האכזרית, ובכך למעשה הוא נותר בן המשפחה היחיד. בדרך לא דרך הוא שרד, ורק כאן הסיפור מגיע למתנדבי זק"א. היה זה כאשר מפקד היחידות המיוחדות בארגון חיים אוטמזגין קיבל שיחת טלפון מאישה שהציגה את עצמה כאחות של יניב זוהר שנרצח כאמור יחד עם רעייתו ושני ילדיהן.
האחות ביקשה בדמעות ואמרה כי בנם של הקדושים לבית זוהר, אריאל, ששרד את התופת יחגוג בעוד שבועיים ימים את הבר מצווה והוא מבקש ומתחנן ממתנדבי זק"א שיכנסו לזירת הדם ויביאו את התפילין בכדי להניחן ביום הבר מצווה. האחות סיפרה כי התפילין האלה בעלות ערך משפחתי רב שכן הן נרכשו על ידי הסב שהעבירן לאב שנרצח שהוא תכנן להביא אותן לבנו שחוגג בר מצווה בעוד כשבועיים.
מפקד היחידות המיוחדות בזק"א לא חשב פעמיים. בזכות קשרים עם גורמי ביטחון הוא לקח עמו צוות של ארבעה מתנדבים ויחד הם נכנסו לבית שהיה מוכתם בדם ובמראות קשים מנשוא. כשהם בשיחת טלפון עם האחות היא כיוונה אותם בדיוק למקום בו מונחות התפילין כאשר הם אף טורחים להביא עוד מספר מזכרות לנער שלנצח לא יראה יותר את הוריו.
באותו הערב התבקשו המתנדבים מהמשימה להגיע לבית הסב והסבתא בראשון לציון שם שוהה הנער היתום שאיבד את משפחתו במתקפה הרצחנית. המתנדבים מיהרו למקום שם הם הגישו את התפילין ואת המזכרות לנער שהיה עצוב ומדוכדך.
אוטמזגין סיפר כי היו אלה רגעים מרגשים ועצובים כאחד, "עמדנו שם במשך ארבעים דקות ופשוט בכינו ובכינו. כולם בכו שם כמו ילדים קטנים. המשפחה, הסבתא, הסבא, הנער היתום, אנחנו המתנדבים, זה היה רגע מצמרר ונורא לראות נער שזה המזכרת היחידה מכל המשפחה היפה שהייתה לו ונעלמה. זה לא נתפס".
חיים אוטמזגין אף סיפר כי הסב סיפר בדמעות כי גם הוא איבד את אביו ומשפחתו כשהם נרצחו בשואה והוא היה רק נער בן 13. "חשבתי שלא נראה דברים כאלה יותר לעולם, כעת זה קורה לנכד היקר שלנו שנשאר לבד בעולם, ללא הורים וללא האחיות שלו. הלב פשוט נקרע".
מפקד היחידות המיוחדות סיכם את הסיפור המרטיט ואמר כי, "במשך כשבועיים כבר אנחנו מתנדבי זק"א עובדים ללא הפסקה. אין לנו זמן לרגש, אין לנו זמן לבכות. אנחנו פשוט צריכים לעבוד. הרגע הזה היה רגע מטלטל כאשר לראשונה פרצנו בבכי והרגש עלה על גדותיו. לראות ילד שהדבר היחיד שהוא רוצה אחרי כזה חורבן זה את התפילין, את האמונה ואת המסורת. זה רק מראה לנו שעם ישראל חי וללא ספק בעזרת השם עם ישראל ינצח".
כעת שאנו משוחחים עמו, אוטמזגין מעדיף דווקא להתמקד בגבורה העילאית שהפגינו מאות מתנדבי זק"א מאז פרצה המלחמה. לדבריו, "להתעסק בקושי ובזוועות זה פחות מתאים כרגע. אנו מתנדבי זק"א עומדים עם הפנים קדימה ואני חושב שדווקא בתקופה קשה כזו צריך להעלות על נס את הגבורה של מתנדבי זק"א ואת המעשים הכבירים שהם עושים בגזרות השונות. אין טעם להתבכיין. צריך להיות חזקים", כך לדבריו.
אנו מבינים שאכן היו מעשי גבורה, תשתף אותנו בסיפור מיוחד.
חיים אוטמזגין מעדיף שלא להתמקד בסיפור מסוים. "תראה", הוא אומר, "אכן היו סיפורי גבורה מיוחדים אך אני חושב שכל בית ובית, כל זירה וזירה, כל קדוש וקדוש הוא סיפור גבורה בפני עצמו. תחשוב שנייה על מאות המתנדבים שנחשפו לזוועות עולם, שנחשפו למראות שהם לא ישכחו לעולם. מבחינתי כל פעם שמתנדב עטף גופה במסירות נפש תחת אש תופת זה מעשה גבורה. כל אחד ממאות המתנדבים הוא גיבור עילאי. פשוט ככה".
זה לא קשה למתנדבים?
"אם כל מתנדב היה מגיע לזירה לבדו והיה מתמודד עם זה לבד, ללא ספק הוא היה קורס", אומר אוטמזגין, "הייחודיות שלנו בארגון זק"א זה שאנו עובדים כצוותים. אנו מגיעים יחד לזירות הקשות ויחד מטפלים בכבוד הקדושים האלה. אנו יחד מחזקים אחד את השני ותומכים אחד בשני, רק ככה אנחנו מצליחים לשרוד ולעמוד בזוועות האלה. שכולנו יחד אנו חזקים. אנו גיבורים. זה עובדה בשטח".
מתנדבי זק"א השאירו מאחור נשים ומשפחות, זה לא קשה להם?
"אתה צודק", אומר אוטמזגין, "ברגע שהוזעקנו למשימה עזבנו מאחורינו אישה וילדים שעומדים כגיבורים לבד בכדי לאפשר לנו לעמיד בחזית ולכבד את המתים ואת החיים. זה ממש לא פשוט. רק בשבוע האחרון הקמנו קבוצה של נשות זק"א שם הן גם מחזקות אחת את השנייה. זה משהו שעובד. כשאנחנו ביחד אנחנו מצליחים להתגבר על הקשיים ומחדירים את האמונה בתוכנו. רק ככה ננצח".
מה אתה מרגיש כשאתה מטפל במאות גופות?
"מרגיש שאני זוכה לטפל באנשים קדושים שזוכים לכינוי הרוגי מלכות. זה משהו שלא היה כאן כמעט מעולם וזו זכות עצומה. אנו נגשים לכל גופה וגופה בחרדת קודש של ממש ועושים הכל בכדי להביאן לקבורה בצורה המכובדת ביותר בדיוק כפי שמגיע להם. הם ממש הרוגי מלכות, הם זוכים להגיע למקום גבוה מאוד וכך אנו מתייחסים אליהם. זה מאוד קשה אך בד בבד אנו מאמינים בזכות העצומה הזו".
אם חשבנו שמלאכת הקודש הסתיימה, מתברר כי בימים אלה מאות המתנדבים בזק"א חוזרים שוב לתופת, חוזרים שוב לזוועות, וזאת בכדי לפנות ולהביא לקבורה את הממצאים האחרונים שעוד נשארו בין הקירות ההרוסים, בין רגבי העפר השרופים. ממצאים שהמתנדבים לא הספיקו להוציא בזמן אמת, הן מפני הסכנה הביטחונית והן מפני המורכבות הקשה של הממצאים והזירות השונות שנחסוך מלפרטן.
מזה ימים ארוכים שהם שוב חוזרים למקור הזוועות, שוב מגיעים ליישובים ולקיבוצים, שוב מסתכלים לרוע הצרוף בעיניים, לטבח, לאכזריות והכל מתוך מטרה אחת פשוטה: לדאוג לקדושי הטבח, לדאוג לאנשים הקדושים האלה שנרצחו בדם קר, תוך עינויים קשים בטבח האכזרי שלא היה כאן מאז ומעולם.
מפקד היחידות המיוחדות בארגון זק"א מספר ואומר: "זה באמת לא פשוט. מדובר בגבורה יוצאת דופן. לאחר שמאות המתנדבים היו בשטח שבועות ארוכים ופינו את הגופות תחת אש תופת, אנו שוב חוזרים לזירות הקשות בכדי לטהר אותן מעוד ממצאים ודם שהושארו במקום. זו משימה לאומית קדושה ולמרות הקושי אנו עושים זאת. אני יכול לומר לך שלא היה מתנדב שניסה להתחמק מן המשימה, הפוך כולנו רבים על הזכות הגדולה מי יזכה להיות חלק מהעוסקים במלאכה הקדושה הזו. זה מעורר התפעלות".
האמנת שהמתנדבים יפגינו יכולות שכאלה?
"בהחלט. מדובר במתנדבים שעשויים מחומר אחר, אם כי מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי בזירות שכאלה. הטבח כאן היה מחריד ונורא, אך דווקא מתוך הקושי והכאב העצום הזה, מאות מתנדבי זק"א התגלו במלוא הדרתם. מאות אנשים, רובם חרדים, וחלקם שלא עשו צבא, שהתגייסו בצורה מעוררת התפעלות ומיד התגייסו למשימה הקשה והמורכבת ביותר תוך מסירות נפש של ממש. אני עדיין לא מצליח לעכל את מה שעשינו כבאן. זה לא נתפס".
לא פחדת לזנק לזירות הטבח בשעה שיש עדיין התראות על מחבלים?
"אגיד לך את האמת, יש פחד, אך המשימה שקיבלנו היא זו שעומדת לך אל מול העיניים. היא ורק היא. אתה לא חושב על שום דבר אחר מלבד המשימה הקדושה שאתה צריך לעשות. אנו מגיעים לזירות וממש חותרים למגע. היו פעמים רבות שנאלצנו להסתתר כי נתקלנו במחבלים אך עבדנו יד ביד עם גופי הביטחון וקבלנו אבטחה תמידית. זה היה מפחיד אך אתה מסתער קדימה, לא חושב על שום דבר אחר. רק על המשימה".
איך אתה מסכם את הפעילות של המתנדבים בשטחי הטבח?
"המתנדבים הוכיחו יכולות ומקצועיות יוצאת דופן, משהו שלא האמנתי. אתה צריך להבין שבעקבות המצב הביטחוני נאלצנו לפנות גופות במהירות שיא. אני לא אוהב להיכנס לפרטים אך אתן לך דוגמא: עטפנו גופות בתוך שלושים שניות. זה מהירות שלא נתפסת. עשינו זאת בכובד ראש ובכבוד הראוי ובאמת הוכחנו פה יכולות מקצועיות ומנטליות יוצאות דופן".
כארגון, זק"א תצא מחוזקים מהטבח הנורא הזה?
"נרקם פה קשר דם בין מאות המתנדבים. זה מתנדבים שיחד נכנסו למקומות הכי קשים ויחד נחשפו לזוועות הכי מחרידות. נרקם ביניהם קשר עצום. אם עד היום המתנדבים נתנו מעצמם מאה ועשרים אחוז, אזי מעכשיו הם יתנו מאתיים ועשרים אחוזים. כולם נהיו אחים בדם. זה עצוב נורא שאלה הן הנסיבות אך רק יחד הם מצליחים לעמוד במשימות. כל אחד מחזק ומעודד את השני. קשר דם של ממש".
