25 ימים של מלחמה ומערכה מול חמאס וההכרעה אינה נראית באופק. צה"ל כבר עמוק בתוך שטח הרצועה, מהדק את לולאת החבל סביב חמאס. עכשיו זהו משחק של עצבים: מי ימצמץ ראשון, מי יעשה את הטעות ומי ינצל אותה להישגים – טקטיים ואסטרטגיים.
נתחיל בחמאס: ראשי התנועה בלחץ כבד והסימנים לכך ברורים: צפון הרצועה נראית כמו עיי חורבות, צה"ל שועט דרומה והשתלט על ציר החוף, אספקת המים, החשמל והדלק מצטמצמת (אין משבר הומניטרי. ארה"ב לא מאפשרת), סרטון שלוש הנשים ומעל הכל ההצלחה המודיעינית-מבצעית של ישראל לחלץ מהשבי את אחת החטופות.
כל אלה מוסיפים לחץ על הנהגת חמאס ברצועה (יחיא סנואר, מחמד דף, מרואן עיסא) שלא לדבר על מניין ההרוגים בצד הפלסטיני שלפי דיווחי משרד הבריאות הפלסטיני הוא מעל 8,000.
לכל אלה יש להוסיף את העובדה שחמאס, חרף מאמץ רחב, אינה מצליחה, לפי שעה, לרתום גורמים נוספים למערכה רב זירתית נגד ישראל. חיזבאללה מציק בצפון, ביהודה ושומרון המחאה בעוצמה נמוכה וסיכול הטרור בעיצומו וערביי ישראל בסך הכל שומרים על שגרה (אין להתעלם מביטויי תמיכה בחמאס ויש למצות את הדין עם תומכי טרור).
כל זה רחוק מאוד ממה שחמאס רוצה ואין זה פלא שראשי התנועה מבקשים פעם אחר פעם הפסקת אש. במצב כזה, ההסתברות שחמאס תעשה טעות טקטית או תפחית את דרישותיה במשא ומתן על שחרור החטופים (בהנחה שמשא ומתן רציני אכן מתקיים), עולה.
באשר לישראל, יש לברך על שחרור על כל ישראלי חטוף, אך אסור בשום פנים ואופן להסתנוור מההישג הטקטי המוצלח. יש עדיין למעלה מ-220 או 230 חטופים ויש לעשות הכל להחזרים הביתה בשלום, בין אם במבצע ישראלי או במשא ומתן עם האויב.
כדאי גם שהישראלים, שחלק מתרבותם הוא לרוץ ולספר בפומבי על הישגיהם, יפעלו על פי הכלל "המשכיל בעת ההיא יידום". כל חטוף או חטופה שחולצו בשלום הם פוטנציאל לאיסוף מודיעין חשוב ביותר למבצעים עתידיים. על כן הימנעות מפרסום של שחרורם מעניקה לישראל יתרון משמעותי על חמאס ועשויה להיות מנוצלת להישגים חיוניים נוספים.
כרגע, ישראל בוחרת להדק את המצור על עזה וחמאס באיטיות ובביטחה. הדבר מקטין את הסיכון לחיי כוחותינו כמו גם את הסיכון לפגיעה בחפים מפשע. עם זאת, יש לזכור כל העת כי הפעילות הישראלית אינה מוגבלת בזמן משום שהיא תלויה גם בתמיכה בינלאומית.
ניסיון העבר כבר הוכיח כי תמיכה כזו אינה מובטחת לעד ויש לנצל את חלון הזמנים להכרעה חדה וברורה ככל שניתן. זהו השלב שבו ישראל צריכה להתחיל לצבור נצחונות טקטיים ומבצעיים על מנת לתרגם זאת לניצחון מערכתי שמשמעותו יצירת מציאות חדשה בגבול הדרומי ביום שלאחר המלחמה.
ניצחון כזה הכרחי משום שהוא יחזיר את ההרתעה הישראלית ויסמן לאויבים קווים ברורים שאין לחצות, במקרה זה כיבוש טריטוריה ישראלית ורצח ישראלים בבתיהם. לניצחון כזה יש עוד השלכה: הוא יאפשר חזרה בטוחה יותר, אולי גם מהירה יותר, של תושבי היישובים ההרוסים לבתיהם ויוכיח הלכה למעשה שישראל אכן יישבה את חבל התקומה לאחר האסון שפקד אותנו.
הכותב הוא ראש המחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת אריאל
