"הבנתי שהם לא יצליחו לשרוד"

מלחמה לחיים ולמוות: סיפורם של הרב חיים סאסי, חובש איחוד הצלה בשדרות שנפצע קשה בניסיון להציל חיים ושל שלום אביטן מראשוני הכוחות שנכנסו לתוך התופת

הרב חיים סאסי
הרב חיים סאסי

הרב חייים סאסי, חובש איחוד הצלה מסניף שדרות המשמש גם כרב האזורי של הארגון בעיר, נפצע קשה בשעות הראשונות של מתקפת הפתע בשמחת תורה. מחבל שהתבצר בתחנת המשטרה ירה בו כאשר ניסה לחלץ את אחד השוטרים.

שוחחנו עם יעקב בר יוחאי, מתנדב של "איחוד הצלה" שהיה עד ראייה לאירוע. "בשבת, לאחר פרוץ הקרבות בשדרות, נסעתי למרפאה כדי לטפל במספר פצועים, לא ידעתי שיש כבר מחבלים בתוך העיר. תוך כדי נסיעה חלפתי על פני הרב סאסי שסייע לפצוע ששכב על הכביש, הוא נופף לי, אמר שהוא בשליטה ושאני אתקדם כי יש פצועים נוספים. בהמשך ראיתי גופות מוטלות ברחוב ומהר מאוד הבנתי שמדובר במצב חמור ומסוכן. היריות לא הפסיקו. ראיתי את הג'יפ של המחבלים עם הרובה על הגג. היו הרבה פצועים, טיפלתי בקצין ביטחון שנפצע קשה והיה זקוק לטיפול רפואי ובעוד כמה נוספים. ניסינו להתקרב ולהגיש סיוע רפואי, אבל מחבל שהתמקם על גג תחנת המשטרה ירה לעברנו כל הזמן. תוך דקות הרב סאסי הגיע. הוא ראה שוטר פצוע קשה ששוכב בצד השני של הכביש, שלא היה אפשר להגיע אליו בגלל היריות".

ומה קורה ברגעים האלו?

"הרב סאסי מבקש מהשוטרים שהיו במקום לחפות עליו ותוך כדי הירי רץ לכיוון השוטר. בשלב הזה תוך כדי הריצה והחתירה למגע חוטף הרב חיים כדור ברגלו, נפצע קשה ומתחיל לאבד הרבה דם. הוא חבר קרוב שלי, הוא הקריב את חייו באומץ רב כדי להציל את השוטר הזה ועכשיו הוא שוכב מדמם מולי ואני לא יכול לסייע לו. היו גם שוטרים נוספים ששכבו פצועים בקרבת מקום. קשרתי בקבוקי מים וציוד רפואי לאבנים כדי לזרוק לו שיוכל לחבוש את עצמו, לעצור את זרימת הדם שלו ולעזור לשוטרים ששכבו לידו ככל יכולתו".

איך מצליחים לצאת ממצב כזה בחיים?

"הרב סאסי התעשת במהירות החליף לעצמו תחבושות אבל הבנתי ברגעים האלו שאם לא נוציא אותו ואת שאר השוטרים משם בתוך רגעים ספורים, סביר להניח שהם לא יצליחו לשרוד את הפציעות הקשות. אמבולנסים לא היו בשלב הזה בעיר, מכיוון שכוחות הביטחון אפשרו רק לאמבולנסים משוריינים להיכנס בשל האיום הביטחוני. בשלב הזה אמרתי לשוטר שהיה לידי: אסור לנו לתת להם למות כאן בוא נוציא אותם וניסע במכונית שלי לבית החולים'".

איך מגיב הקצין ברגעים האלו?

"הקצין אמר: נאסוף צוות, ניתן מכת אש חזקה ונוציא אותם משם. אחרי מכת האש שנתנו השוטרים, המחבל הפסיק לירות לכמה רגעים, וזה נתן לנו כמה שניות להוציא משם את הרב חיים ועוד שני קצינים פצועים לרכב שלי. ברגע שכולם ברכב אנחנו מתחילים נסיעה מהירה ביותר לבית החולים ברזילי באשקלון, שם הם עברו טיפול מציל חיים. אני לא יכול לתאר מספיק את האומץ והגבורה של המעשה שחיים עשה, הוא ראוי למדליית הכבוד הגבוהה ביותר על כך שסיכן את חייו כדי להציל אחרים. הרב חיים סאסי פונה במצב קשה לבית החולים ברזילי, ובהמשך השתפר מצבו ושוחרר במצב טוב להמשך שיקום".

"מראות שלא אשכח בחיים"

המתנדב השני ששוחחנו עמו הוא שלום אביטן מתנדב ירושלמי באיחוד הצלה אשר היה מראשוני הכוחות שנכנסו לתוך התופת באותה שבת שחורה.

שלום, מתי אתה בעצם מבין שיש אירוע גדול ויוצא לכיוון הדרום?

"שבת, 6:30 בבוקר, ממדי הטבח המחריד עדיין לא היו ידועים בהיקפים המזעזעים שלהם. המוקד הארצי של איחוד הצלה הזניק אותי, תוך מספר דקות התארגנו צוות לקחנו אמבולנס מירושלים וטסנו לדרום. ככל שאנחנו מתקרבים לעוטף, התחילו להתברר לנו ממדי האסון. כאוס עצום, בלאגן מטורף, פצועים, הרוגים, גופות, מראות שאני לא אשכח בחיים. אנשים צועקים לעזרה ואין מושיע. עשן מיתמר מכל פינה, פיצוצים אדירים בשמיים, יריות, טירוף. חילצנו אנשים תחת אש וניסנו לסייע לכל מי שרק יכולנו".

איך אתה בוחר לאן ללכת קודם במצב כזה?

"בכניסה לכפר עזה פגשתי את ש. חייל מיחידה מובחרת. היו סביבו מספר פצועים, התחלנו בטיפול רפואי מציל חיים יחד עם עוד כמה חיילים שהיו במקום. הסתכלתי עליו והוא עלי, עמוק בתוך העיניים ומבלי לדבר הבנו שאנחנו לבד במערכה. ואז הוא אומר לי: "אתה צמוד אלינו, אם תהיה היתקלות אתה נשאר ואני מוציא אליך פצועים". וכך היה, הוא והחיילים שאיתו, נעלמו אל תוך מסך העשן שהסתיר את כפר עזה, כשאני ושאר צוות האמבולנס מאיחוד הצלה ממתינים בחוץ".

כמה זמן המתנתם ככה?

"לא זוכר במדויק אבל מעט זמן ממש ואז כמו סיוט שלא נגמר, הכוחות בשטח התחילו להוציא אלינו המון אזרחים וחיילים פצועים, פצועים קשה, בקצב מטורף, פציעות איומות, כאלה שאתה לא מתכונן אליהם, עבדנו בלי הפסקה, תחת אש, כדי לייצב אותם רפואית ולהעביר אותם למסוקים צבאיים. לא הייתה אפשרות לפנות אותם באמבולנסים, הסביבה שרצה רוצחים אכזריים שירו לכל עבר ללא הפסקה. הדקות מתחלפות לשעות ואתה בכלל לא מבין או קולט מה קורה, איפה אתה נמצא, ושכדורים שורקים לך מעל הראש".

יש את התמונה המפורסמת שאתה מאכיל תינוק בבקבוק מתי זה קורה?

"בסביבות 19:00, שני חיילים מגיעים לכיווני כשהם עם 2 תינוקות על הידיים. "מצאנו אותם", הוא אמר לי, "ההורים שלהם נרצחו או נחטפו כנראה, סומך עליך שתציל אותם". שניה אחרי שהוא סיים את המשפט, החייל כבר נעלם חזרה אל התופת של כפר עזה ואני מצאתי את עצמי עם 2 תינוקות על הידיים. הטילים שורקים מעלינו, קרבות עזים בכל פינה והמתוקים האלו בוכים בלי הפסקה. הנחתי שהם לא אכלו כלום מהבוקר ובהתחשב בנסיבות הצלחתי לארגן להם רק מים. אחד החובשים שהיה איתי, עזר לי והחזיק את אחד מהם. נתנו להם לשתות והם פשוט גמעו את המים בשניה, זה הרגיע אותם קצת. התינוק שהחזקתי חיבק אותי, חיבק חזק ולא הסכים לשחרר, כנראה הוא סוף סוף הרגיש מעט בטוח, אחרי שעות ארוכות של תופת.

"לעולם אני לא אצליח לתאר את התחושות של אותם רגעים, זה היה מרגש, זה היה נורא. בדקנו שהם בסדר ושהם לא נפצעו במהלך היום, ולאחר מכן דאגנו שיעבירו אותם לסורוקה שם יחברו אליהם עובדים סוציאליים. המשכנו לפצועים הבאים, חיות הטרף של החמאס טבחו בקדושים האלה וחלק מהפצועים היו במצב קשה מאוד. לא היתה לנו הפריווילגיה לעצור לרגע, המצב היה נורא, נלחמנו על כל פצוע, לא אפשרנו שהם ימותו לנו בידיים. לאחר שלושה ימים חזרתי הביתה, מנסה לישון, עוצם עיניים והכל חוזר אליך בבום. המראות, הריחות, הקולות, אתה מתהפך מצד לצד ולא מוצא מנוח. הדבר היחיד שמנחם אותי זה שלמרות כל המצב הקשה הזה הצלחנו להציל חיים של לא מעט אזרחים וחיילים אשר לא היו שורדים ללא הטיפול הראשוני והמייצב שקיבלו ברגעים הראשונים מהצוות שלנו".

השארת תגובה