בשליחות אביו: הרב דוד יוסף

"אבי מורי ועטרת ראשי מרן הרב עובדיה ציווה אותי קודם פטירתו ואמר כי אכהן כראשון לציון וכרב הראשי הספרדי. בסוף אבי מורי רצה שאשפיע על כמה שיותר יהודים עם הכוחות שנתן לי הקדוש ברוך הוא ואת זה אני הולך לממש. שמעתי את הדברים גם מיו"ר תנועת ש"ס הרב אריה דרעי שאמר לי מספר פעמים כי אבי מורי אמר לו שזו צוואתו"

הרב דוד יוסף
הרב דוד יוסף

השעה שעת ערב מאוחרת. שכונת הר נוף בירושלים שקטה מתמיד. הרחובות יחסית שוממים ואני צועד לאיטי, נכנס בין כותלי בית המדרש "יחווה דעת". לאחר דקת הליכה אני נוקש על דלת העץ הגדולה והמרשימה ונכנס פנימה. שם מסביב לשולחן העתיק של מרן הגאון רבי עובדיה יוסף אני מוצא את בנו, הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א יושב והוגה בתורה. ידיו מונחות על ספר עב כרס, משקפיו שמוטות, וראשו כמו מונח בין דפיה. מרוב עומק העיון הוא לא שם לב שנכנסתי. כשאני מביט במראה הזה, דמותו הטמירה של אביו כמו צפה ועולה בראשי. אמנם אנו בשנת תשפ"ד אך אני זוכה לראות כאן את בבואת אביו, ממש כך.

הדקות חולפות בזו אחר זו, מידי מספר רגעים ישלוף הגאון רבי דוד יוסף את העט הנצחי וישרבט עוד תשובה ארוכה בנייר שלפניו. מוחו חרוש קמטים ולא נראה שזה עתיד להסתיים בזמן הקרוב. רגע לפני שאני כבר חושב לצאת מן החדר ולא להפריע לתורתו, נכנסים מספר תלמידים להתייעצות. הרב שמעבר לדמותו ההלכתית הכבירה הינו גם אב רחום לתלמידיו, סוגר את הספר ומאיר להם חיוך רחב, חיוך שמזכיר את חיוכו של אביו, חיוך שחודר כליות ובטן, חיוך שברגע אחד מרים אותך מאשפתות.

את הרגעים האלה ניצלתי היטב. נגשתי אף אני לשולחן הקדוש והצגתי את עצמי. מבקש לשוחח עם הרב, לשמוע ממנו על עשרות השנים שידו לא משה מידי אביו פאר הדור, לשמוע ממנו על צרכי הדור, על הזירה הפוליטית הסוערת, על הרוחות הסוערות בין המחנות בעם וגם על חג הסוכות, על עבודת הקודש, על הרבנות הראשית ועל השפעתו וכח תורתו. הרב מהרהר קמעא ומסכים לבקשתי. במשך השעה הקרובה אהיה מרותק לחלוטין. פיו יהגה חוכמות ותבונות, כושר דיבורו רהוט, ניסוחיו מופלאים ואני כמו נשבה בקסמו של האיש שאלפים הולכים לאורו, מנסים לגעת בשולי אדרתו.

סליחה שאנו מפריעים לרב, אך בכל זאת היינו שמחים לשמוע מעט דברי חיזוק לקראת חג הסוכות.

הרב מיישר את מבטו ואומר, "ובכן, חג הסוכות הוא בבחינת תשובה מאהבה. ישנה שאלה ידועה, הרי יש מצווה לשמוח בחג, הפסוק ושמחת בחגך נאמר בתורה בחג הסוכות, כך גם כותב הרמב"ם שהייתה שמחה יתירה בבית המקדש, ואם כן יש לתמוהה, ראשית כיצד אפשר לצוות בן אדם לשמוח, הרי שמחה הוא דבר שברגש ואם יש משהו שיפריעו כיצד אפשר לצוות בן אדם בדבר שכזה. מצד אחד ישנם את האמצעים להביא בן אדם לשמחה שהוא בשר ויין, ומאידך גיסא צריך לעזוב את דירת הקבע וללכת לדירת עראי ואלה דברים שמונעים מאדם את השמחה ואם כן יש כאן לכאורה סתירה, מצד אחד מצויים אותנו לשמוח ומצד שני נותנים לנו את מצוות סוכה שגורם בדיוק ההיפך לכאורה. והתשובה בזה שאחרי שזכינו לעבור את יום הכיפורים ואנו בטוחים בניצחון שלנו, יש לנו את הלולב ביד שהוא שרביט המלך, אנחנו נחתמנו לחיים טובים, אם כן במצב שכזה כיצד אפשר שלא לשמוח. הרי אם יגיעו לאדם עני ואביון ויספרו לו שזכה בסכום עתק הרי בוודאי ישמח, השמחה פורצת מאליה. וכך גם לגבי חג הסוכות השמחה כל כך גדולה שמגיעים לתשובה מאהבה שהופכת את העוונות לזכויות כיצד אפשר שלא לשמוח. זהו המשמעות העמוקה של חג הסוכות".

מן הסתם הרב רואה את הפילוג בעם, מה ניתן לעשות בעניין?

"הפילוג בעם קורע את ליבי. כשאני רואה יהודים אחים נאבקים זה בזה. מפגינים זה לעומת זה, זה שובר את הלב, זה כואב. הרי בני איש אחד אנחנו, מידת השלום זו המידה הכי גבוהה שיכולה להיות. כולנו צריכים לשאוף לאחדות ולשלום. אבי מרן הרב עובדיה תמיד שאף לשלום, תמיד ניסה לעשות הכל למען השלום ובפרט בקרב העם. בכל פעם שהייתה מחלוקת זה כאב לו באופן אישי. ראינו בחוש כיצד זה מפריע לו. בסופו של יום כולנו צריכים לעשות הכל על מנת להשכין שלום בין הציבורים. האחדות חשובה יותר מכל רפורמה משפטית שהיא. לא חושב שיש מישהו שחולק על זה".

הרב הזכיר את הרפורמה המשפטית, אם יורשה לנו נשמח לשמוע מה דעת הרב בסוגיה הנפיצה הזו.

"לפני מספר חודשים נכנס לכאן יו"ר המחנה הממלכתי, חבר הכנסת בני גנץ, ואני אגיד עכשיו שוב את מה שאמרתי לו אז: האחדות בעם חשובה יותר מהכל. ללא ספק יש שינויים חשובים ונצרכים שזקוקים לעשות במערכת המשפט אבל עם כל הכבוד ויש כבוד זה לא אמור להביא לקרע עצום שכזה בעם. הייתי מצפה מנבחרי הציבור לשים את השיקולים האחרים בצד ולהתעלות למען המטרה הסופית שהיא האחדות. יחד הם ללא ספק יוכלו להגיע להבנות ולהסכמות ולחוקק את השינויים הנדרשים במערכת המשפט למען האזרחים כולם מתוך הבנה והתחשבות הדדית. זה הדבר היחיד שיעצור את הפילוג שאנו רואים ברחובות".

בעוד כחודש ייערכו הבחירות המקומיות, הזירה המוניציפאלית רותחת מתמיד, ציבור החרדים לדבר השם נאבקים זה בזה יותר מתמיד, מה דעת הרב?

"תאמין לי שזה כואב לי מאוד באופן אישי. הרי אנו נמצאים בדור שהיינו אמורים כלל הציבור החרדים לדבר השם להיות מאוחדים יותר מתמיד. אינני רוצה להתייחס לעיר ספציפית אך מבחינתי צריכה להיות אחדות ושלום. כל הנציגים יראי השם ואוהבי שמו שידאגו למען כלל המגזרים והקהילות ואינני מבין על מה בדיוק צריך לחולל מהומות וקרבות בין נציג אלמוני לפלמוני. ברוך השם, כולם אהובים וכולם ברורים. מה שנשאר לנו לעשות זה להתפלל שהקדוש ברוך הוא ישכין שלום בינינו".

לפני מספר חודשים הרב הכריז על התמודדותו לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי הספרדי, מה הביא את הרב לכך?

"בכל שנותיי הדבר היחיד שעומד לנגד עיניי הוא טובת הכלל. את טובת עצמי אינני דורש ואינני מבקש. בעניין הזה עומדת לפני צוואתו הברורה של אבי מורי ועטרת ראשי מרן הרב עובדיה שציווה אותי קודם פטירתו ואמר כי אכהן כראשון לציון וכרב הראשי הספרדי. בסוף אבי מורי רצה שאשפיע על כמה שיותר יהודים עם הכוחות שנתן לי הקדוש ברוך הוא ואת זה אני הולך לממש. שמעתי את הדברים גם מיו"ר תנועת ש"ס הרב אריה דרעי שאמר לי מספר פעמים כי אבי מורי אמר לו שזו צוואתו. שאני אכהן כרב הראשי וכראשון לציון. זה מה שעומד לנגד עיניי, צוואתו הברורה. תאמין לי שבתחילה חשבתי לוותר על זה אך נכנסתי למעונם של רבותיי אשר פסקו כי אני מחויב לקיים את הצוואה הזו ולעשות הכל בכדי לקרב לב עם ישראל לאביהם שבשמים. תקוותי ותפילתי שאזכה לקיים את השליחות בצורה הטובה ביותר".

היו שמועות שטענו כי הרב יכהן כרבה של ירושלים, הן נכונות?

"ירושלים היא אורו של עולם. עיר הקודש והמקדש. כאן אני גר במשך עשרות שנים וכאן היה גר אבי עשרות שנים. זו העיר כלילת יופי משוש כל הארץ. אך אינני מתכוון לכהן בתפקיד זה. אני כפי שאמרתי נצמד להוראת גדולי ומאורי התורה ולצוואת אבי מורי ועטרת ראשי. זה מה שעומד לנגד עיני וזה מה שאני עושה. אינני מחפש כאן שררה או תפקיד, אינני מחפש את טובתי האישית. אני בן שרוצה לכבד את אביו, לקיים את צוואתו ולהשפיע במאור פנים על כל חלקי העם".

מתקרבים אנו ליום ההסתלקות העשירי של מרן הרב עובדיה, נשמח לשמוע על הקשר שלכם, הרי ידכם לא משו מידיו עשרות בשנים.

"זכיתי בחסדי שמים לקשר יוצא דופן עמו. במשך עשרות שנים זכיתי להיות הבן היחיד שלמד עמו בחברותא דבר יום ביומו. ממנו ינקתי את תורתי ואת כח הפסיקה ואני חב לו את כל חיי הרוחניים והגשמיים כאחד. כשאנחנו מדברים על קשר צריך להבין שזה היה קשר הדוק במיוחד. עמדתי לצידו עשרות שנים והייתי שם ברגעי הכרעות דרמטיות, ברגעי שמחה ועצב וברגעים הרי גורל לכל העם היושב בציון. כל דבר שראיתי אצל אבי נחקק בעצמותיי וכך עד היום אני ממשיך לנהוג ולעשות בכל מקרה. דמותו של אבי היא ההולכת לפניי ואת רצונו והנהגותיו אני מקיים. הוא היה מנהיג בחסד עליון אשר ידע להנהיג את צאן מרעיתו ביד רמה. תמיד הוא היה משוחח עמי על הדרך הנכונה כיצד צריך להנהיג וכיצד צריך לפסוק. הוא היה אומר לי תמיד שביום מן הימים הדברים יבואו לידי שימוש ואני צריך להיות מוכן. כל מילה שלו חקוקה היטב בזכרוני. הוא היה אבא ומנהיג שלא ניתן להסביר במילים. חסרונו מורגש אצלי בכל שנייה ושנייה".

מרן היה מנהיג אמיתי, זה חסר לכולנו. יש דרך למלא את החיסרון הזה?

"למלא את זה לחלוטין אין דרך. אבד חסיד מן הארץ, אבל הדרך היחידה למלא במעט את החיסרון זה לדבוק באורחות חייו ובמורשת המפוארת שהוא הניח אחריו לברכה. הרי אבא היה מנהיג אמיתי כפי שאמרתי, מנהיג שלא פחד מאיש אך בד בבד דאג לכולם ועשה הכל למען האחדות. לשם אנו צריכים לשאוף, ואת זה אנו נדרשים לעשות. להשכין שלום ולפעול למען אחדות מלאה בין כל חלקי העם. בטוחני שזה גם היה רצונו אם היינו זוכים והיה מרן חי עמנו היום".

מהי מורשתו האמיתית של מרן הרב עובדיה?

"אנו מתקרבים לעשור לפטירתו. עשר שנים שאצלנו זה כמו שזה קרה רק אמש. ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. אנו מתגעגעים אליו מאוד מאוד, אך אני רוצה לציין נקודה חשובה ששזורה לאורך ימי חייו עוד מהיותו נער צעיר. הייתה אצלו מחשבה תמידית למען הכלל. למען הרבצת תורה ושיעורי תורה. הוא היה מכתת רגליו למען שיעורי תורה עוד מהיותו נער צעיר. אני נזכר בסיפור אישי, כשהייתי לומד עמו בצעירותי בישיבת חברון היינו לומדים שעות רבות מידי יום, לפעמים היה מזעיק אותי מהישיבה בכדי ללמוד איתו, באותה תקופה התחלתי למסור שיעורים בבית הכנסת פאר ירושלים בשכונת קטמון, היו באים לבית הכנסת לאחר מנחה וערבית כמניין אנשים והייתי מוסר שיעור כשעה.

הייתי צעיר מאוד והייתי מתכונן מראש לשיעור הזה באחריות כי זה היה שיעור בהלכה והיו שם הרבה שאלות מהציבור. והנה הייתה תקופה שהלחץ של הלימוד עם אבא היה גדול והייתי צריך להפסיק בכדי ללכת להכין את השיעור אך אבא לא הסכים הוא רצה להמשיך ללמוד עמי. הייתי מסביר בצער שאם אמשיך ללמוד לא אוכל למסור את השיעור הוא השיב שהוא ילך במקומי למסור את השיעור, אמרתי לו, "אבא זה לא בשבילך, זה שיעור קטן מאוד, בקושי מניין אנשים", אבא הגיב ואמר "הרבצת תורה זה דבר עצום ולא משנה לי כמה אנשים יהיו", ואכן היו פעמים שהמשכנו ללמוד והוא היה הולך במקומי למסור את השיעור. אנשים בבית הכנסת התרגשו מהמעמד וכך זה התפרסם שהרב עובדיה מגיע לשם פעם או פעמיים בשבוע, השיעור הלך והתעצם והיו בשיעור הזה למעלה ממאה איש מידי יום. השיעור היה שייך לארגון תורה ויהדות לעם של אגודת ישראל, ראש הארגון היה הרב מרדכי דוד לודמיר, והוא היה מתפעל מאוד שזה השיעור הכי גדול שיש לארגון ברחבי הארץ. התפעלתי מאוד אז לראות את המסירות שלו בהרבצת תורה. זה המורשת שצריך ללמוד ממנו, ללכת במסירות נפש להרבצת תורה ולזכות הרבים. המסר שלו להחזיר עטרה ליושנה לא היה סתם סיסמה הוא התמסר לזה בגופו ובנפשו".

איך היה נראה חג הסוכות במעונו של מרן אביכם?

"במשך שנים רבות זכיתי לשבת עמו במהלך ימי חג הסוכות. כשהייתי ילד צעיר אני זוכר כיצד אבא בעצמו היה משתתף בבניית הסוכה וקטיפת הסכך. במהלך החג עצמו היה אבא יושב בסוכה לאורך כל היום. פשוט ישב ולמד. היו מגיעים לסוכתו גדולי וצדיקי עולם, אני זוכר איך שהיו מגיעים לסוכה מרן רבי עזרא עטייה, מרן רבי יהודה צדקה, מרן רבי בן ציון אבא שאול ומרן רבי בצלאל ז'ולטי. כולם היו מגיעים לשוחח עמו בלימוד. אני זוכר שלפני החג אבא היה מכין פלפול עמוק בתורה בכדי להציג את זה בפני גדולי העולם שבאו לסוכתו לביקור חג. אלפים היו מגיעים לסוכתו במהלך ימי החג והוא היה מקבל את כולם. בכל שבת אבא היה ממהר לשיר זמירות בכדי לשוב לתלמודו אך בסוכות הוא היה מאריך בשירה. ראו אצלו את השמחה היתירה שיש בחג הסוכות. זה היה נורא הוד להיות במחיצתו בחג".

מה חסר לנו יותר מתמיד מאז פטירתו?

"ראשית כל כמובן חסר לנו אדם שימסור את נפשו ויהווה דוגמא לכולם מהי מסירות נפש אמיתית למען הרבצת תורה. אך מעבר לזה, אני בהלווייתו אמרתי את מה שכתוב בגמרא, "הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן", הכוונה ישנם הרבה שאלות קשות בהלכה, שאלות בענייני עגונות, ממזרות, טהרת המשפחה, שבת, אישות אך מאז הסתלקותו לשמי מעלה יתומים היינו ואין אב, היתמות היא לא רק שלי פרטית כבן שאהב אהבת נפש את אביו, היתמות היא של כולם, חסר לנו פוסק הלכות בשיעור קומה הזה.

אני נזכר שפעם הייתה בארצות הברית שאלה קשה מאוד בעניין אישות, והיו צריכים למצוא היתר. בית הדין שם פנה לרבנים גדולים בארצות הברית שימצאו היתר אך ללא הצלחה ואז הגאון רבי יוסף הררי רפול שליט"א שהוא מנהיג היהדות החרדית הספרדית בארצות הברית, שלח את השאלה לאבי מורי והוא ישב ימים ולילות ומצא פתרון הלכתי לשאלה הסבוכה. הדברים האלה היו זמן קצר אחר הסתלקותו של רבי משה פיינשטיין ובדיוק הייתי צריך לנסוע לארצות הברית. אבא מסר בידי את התשובה בכתב ידו ומסרתי אותה לרב רפול, הוא ישב ולמד את התשובה שעות על גבי שעות בעיון מופלא ואז אמר בהתרגשות אדירה, "מה היינו עושים אם לא היה לנו את אביך. בארצות הברית היה לנו את הרב פיינשטיין אך לאחר שהסתלק אין לנו מישהו בשיעור קומה שכזה, אך הקדוש ברוך הוא השאיר לנו את אביך שפוסק לנו. מה היינו עושים בלעדיו". וזה מה שחסר בעיקר. בעזרת השם הקדוש ברוך יצמיח לנו הנהגה חדשה, הנהגה של תורה, שינהיגו אותנו עד ביאת משיח צדקנו בקרוב".

השעה מתאחרת, רחובות ירושלים שקטים מתמיד, פה ושם נראים ישישים לצד נערים הסוחבים את דפנות הסוכה בחסות החשיכה. האוויר הצח מכה בפניי, מחזיר אותי חזרה למציאות החומרית, לחיי הגשם, לחיי המעשה, אני צועד בצעדים איטיים ובראשי חולפת המחשבה הזכה הזו, זכינו. פשוט זכינו שיש בדור שלנו אדם כה מורם מעם, כה שקוע בעסק התורה, כה ממשיך את מורשת אביו מרן פאר הדור הרב עובדיה. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם.

השארת תגובה