במלאות 30: הסודות של אוסלו נחשפים

30 שנים אחרי: הפרוטוקולים החסויים של ישיבת הממשלה שאישרה את הסכם אוסלו האומלל מתגלים לראשונה ושופכים אור על מאחורי הקלעים של הישיבה הדרמטית

דרעי ורבין | צילום: לע"מ
דרעי ורבין | צילום: לע"מ

ארכיון המדינה התיר לפרסום את פרוטוקול ישיבת הממשלה ההיסטורית שאישרה את הסכמי אוסלו שהובילו לפיגועים רבים וקרבנות ששילמו בחייהם על ההסכם הנורא, במה שהוגדר אז "טיוטת הצהרת עקרונות עם הפלסטינים". הישיבה התקיימה לפני 30 שנה פחות יום – ב-30 באוגוסט 1993.

מדובר בסטנוגרמה בת 81 עמודים שסווגה "סודי ביותר", והייתה חסויה עד היום. גם כעת, חלקים מהתמלול הושחרו מפאת ביטחון המדינה – חלקם יפורסמו בעוד 20 שנה (50 מיום ההסכם) וחלקם בעוד 60 שנה (90 מיום ההסכם).

כך למשל, כשהשרים דיברו על עתיד ההתנחלויות טושטש חלק מהתמלול. כך או אחרת, זו הייתה התוצאה הסופית: מבין 18 חברי הממשלה, 16 הצביעו בעד אישור הסכמי אוסלו ושניים נמנעו – אריה דרעי (ש"ס) ושמעון שטרית (העבודה).

הישיבה התקיימה בשעה 19:00 במזכירות הממשלה, וניהל אותה ראש הממשלה יצחק רבין. בנוסף לדרעי ולשטרית המשתתפים היו השרים שולמית אלוני, בנימין בן אליעזר, עוזי ברעם, מיכה חריש, דוד ליבאי, אורה נמיר, שמעון פרס, יאיר צבן, יעקב צור, ישראל קיסר, אמנון רובינשטיין, חיים רמון, בייגה שוחט, משה שחל ויוסי שריד. נכח בה גם הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק.

במידה רבה, את הישיבה, את ההסכמים ואת העתיד לבוא הסביר או ניבא רבין כבר בפתח דבריו: "זה הסכם לא פשוט", אמר. "כל הסכם אוטונומיה היה מורכב בתוקף הנסיבות, לא במלל שלו, אלא איך מתרגמים אותו בשטח, במציאות סבוכה… יש גם ניסוחים לא סימפטיים (אני מנסח את דבריי בזהירות), אבל מוכרחים לראות את כל המרכיבים השונים בראייה הרבה יותר כוללת".

ניכר היה בדבריו שהוא לא בטח בצד השני של ההסכם, ולמרות זאת יצא למהלך. "יש את הנושא הפלסטיני, שברור שמדובר בהסדר ביניים וברור שהפעם המשא ומתן לא היה עם המשלחת, כי המשלחת היא רק פסאדה – פסאדה לפאקסים וטלפונים לטוניס. אין לה שום כוח עצמאי. במשך שנה קיוויתי שייצא מהם משהו. אין ברירה. הגעתי למסקנה שאיתם בלבד אי אפשר להצליח".

בשלב מסוים האשים רבין: "ההתיישבות היהודית, בעיקר באזורים הצפופים, סיבכה את החיים – זו הייתה המטרה הפוליטית שלה. זו הייתה התיישבות פוליטית ולא ביטחונית, בלי שום תרומה ביטחונית. הם באים הנה להפגין, אבל צה"ל וחיילי מילואים שומרים על היישובים שלהם, לא הם".

ואם ראש הממשלה שהוביל את המהלך לא הצליח להסתיר את הספק שניקר בראשו, אצל משתתפים אחרים בישיבה זה בולט, מפורט ומנומק אפילו יותר. שר הפנים דרעי, שכאמור נמנע לבסוף, הסביר לנוכחים: "קשה לי מאוד לדבר. הייתי צריך כוחות מיוחדים כדי לבוא היום לישיבה. אני מקווה שהחברים מבינים זאת. אני לא רוצה לפתח את הנושא. באתי לכאן מפני שכולם יודעים… מה חשיבותו של השלום בעיני הרב עובדיה יוסף… אבל אני חושב שבקרב הציבור שאותו אנו מייצגים, שהוא די ימני, שהיה רגיל להיות ימני, שארץ ישראל, שכם, חברון ומקומות נוספים כאלה חשובים לו רגשית… לציבור זה קשה מאוד לקבל זאת".

דרעי פנה לחבריו לממשלה ממרצ, השרים אלוני ושריד, ואמר להם: "ברור שבשבילכם זה הישג. סוף-סוף הצדקתם את הישארותכם בממשלה. אבל אתם יודעים ששלום לא עושים רק בין שני צדדים, צריך שגם העם יהיה איתך. אז אולי באמת אנשי מרצ מרוצים… אבל חלק (אחר) מהציבור חשוב לא פחות… זה לא דומה לביקורו של סאדאת בירושלים, כשהאויב הכי גדול שלנו מגיע… וישב בכנסת ישראל. פה עדיין לא רואים שום דבר. ערפאת הוא נעלם. המשלחת הפלסטינית לא ברורה. לא יודעים מה יהיה בשבוע הבא. בינתיים הכול אלו דברים עלומים… בינתיים יש רק ויתורים שלנו, והימין מנצל זאת בצורה חזקה מאוד. אסור שיהיה מצב חלילה שייראה שהממשלה מרוב לחץ קיבלה את הדרך הזאת. לכן, לטובת הנושא שאתם מאמינים בו, צריך ללכת על קונצנזוס.

"לאור הדברים הללו, ולאור זאת שהרב רואה את עיקר העבודה של הממשלה בהמשך המו"מ, וממובנים שאני לא רוצה להרחיב בהם… איני יכול להצביע בעד ההסכם. זה לא אומר שאין לי דעה בעניין, אלא שבנסיבות שנוצרו אנו נימנע. לא בגלל שאנו נגד ההסכם, אלא בגלל שלא נוכל לקחת חלק באחריות הקולקטיבית לגבי המשך המו"מ וההשגחה שאכן הדברים שאנו חוששים מהם ייושמו על הצד הטוב ביותר".

השארת תגובה