לנצח בלי לעקוף: חוק הגיוס לבג"צ

הרעיון הנוכחי גורס להפסיק ליצור שוויון מדומה, ולהשתמש בקלף המשמעותי החדש 'טובת המדינה', טיעון שיזכה לגב נחרץ של הפקידות המקצועית במשרד האוצר

 ראש העיר אלעד ישראל פרוש
ראש העיר אלעד ישראל פרוש

ימים מאתגרים עוברים על נציגי המפלגות החרדיות האחראים על ההתנהלות מול מזכיר הממשלה וחבריה בסוגיית הגיוס – סגן שרת התחבורה אורי מקלב והשר לשעבר אריאל אטיאס. לא לחינם נבחרו לעמדה הרגישה הזו שניים מהמנוסים שבנציגינו, ולו בגלל הצורך לסנן בעקביות את רעשי הרקע, את הכותרות האמינות למחצה, את הסנסציות היומיומיות, את האיומים המפוקפקים, את ההדלפות חסרות האחריות ואת הברברת האינסופית בסוגיה הנפיצה כל כך.

ננסה גם אנחנו כאן לסנן קצת רעשים מיותרים ולהתמקד בעיקר – מה באמת הולך לקרות בפתיחת כנס החורף של הכנסת, והאם סוף סוף, אחרי שבעים וחמש שנה וקצת, יימצא פתרון מניח את הדעת לסוגיית גיוסם של בחורי הישיבות? ושמא, הדבר הנכון בעת הזו הוא דווקא להסתפק בפתרון זמני נוסף, כזה שיחזיק זמן מה גם במבחן בג"ץ.

ראשית, כדאי להבהיר שהן בש"ס והן בדגל התורה, וכך גם בקרב לא מעט גורמים באגודת ישראל, זועמים על השימוש הבוטה שנשמע פה ושם באיומים בסגנון של "הממשלה לא תשרוד בלי חוק גיוס" או כותרות מיותרות על ה'אולטימטום' הדמיוני שהציבו החרדים לנתניהו, ואשר גוררות בתורן כותרות שכנגד בשם 'בכירים בליכוד' על הצורך לעכב או לדחות את הטיפול בחוק הגיוס.

"כל שימוש בשפה של איומים מיותר כאן", מסביר אחד מבכירי הנציגים החרדים, "נתניהו והליכוד מבינים מצוין שצריך להעביר חוק גיוס, בדיוק כמו שהיה צריך להעביר תקציב, וברור להם גם שבלי זה הממשלה הזו לא תחזיק מעמד. אבל זה לא בא ממקום של איום, אלא ממקום של מטלה הכרחית שהממשלה צריכה לבצע. ברגע שנותר ואקום ופג התוקף של החוק הקודם, צריכים לסגור את ההיבט החוקי באופן שיחזיק מעמד. זו נקודה שברורה ומוסכמת על כולם, וכך גם יקרה".

במפלגות החרדיות גם לא מתרגשים מהעיסוק האובססיבי של התקשורת הכללית בסוגייה, אולי מתוך תקווה מדומה להעיר באמצעותה את המחאה הגוססת. ביותר ממקרה אחד נתקלו דובריהם של הח"כים החרדים בתחינות נואשות של כתבים המסקרים את התחום לספק להם כותרת, אפילו פיקטיבית למחצה. קל וחומר כאשר יש מי שמתפתה פה ושם לתרום ליטרת בשר של ממש, גם אם סיבותיו האישיות קשורות בכלל להיבטים אחרים, כמו הפעלת לחץ על הקולגות בסיעות החרדיות האחרות להתפשר במחלוקות מוניציפאליות.

הדרך השלישית

בכל זאת, דיון ענייני מתקיים, והוא נסוב בעיקר סביב שאלת העמידות המשפטית. בשביל להבין את העניין, צריך לחדד בקצרה את ההיסטוריה של חוקי הגיוס והפתרונות שהיו בעבר ואת הסיבות לפסילתם בבג"ץ. עד כה, מנע בג"ץ בכל פעם את הפתרון שהיה על הפרק – החל מפטור גורף שניתן על ידי שר הביטחון לבחורי ישיבה וכלה בחוקי הגיוס השונים – בנימוק עיקרי של פגיעה בשוויון, אותו ערך מומצא שלא הופיע במכוון בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והוכנס לשם בדלת האחורית על ידי אהרן ברק וחבריו.

כדי לגבור על ההיבט הזה, הוצעו בחודשים האחרונים שני פתרונות אפשריים: האחד, חוק יסוד לימוד תורה שיקבע את ערך לימוד התורה כערך עליון במדינת ישראל, וממילא, לומד תורה ייחשב כתורם באופן שוויוני למי שמשרת בצבא. בנציגות החרדית נמצאו גם מי שהסתייגו מחקיקה כזו, מהסוג שעשויה לדקור את העין החילונית יתר על המידה, והזכירו ציטוט המיוחס למרן הגראמ"מ שך זצ"ל, כי "עם הצבא לא מתווכחים על אידיאולוגיה, איתם מתעסקים רק בפרקטיקה".

הפתרון השני הוא העברת פסקת התגברות שתאפשר לכנסת לאשרר את החוק גם במידה והוא ייפסל בבג"ץ, או לחילופין תגן עליו מראש מפני פסילה, משום שהיא תקבע שהחוק יגבר על ערך השוויון. בתחילה, קיוו במפלגות החרדיות שהעברת פסקת התגברות מלאה במסגרת הרפורמה המשפטית תחסוך להם את הצורך בשילובה של פסקה ייחודית בחוק הגיוס. כעת, נראה שגם שר המשפטים יריב לוין זנח את נושא ההתגברות, לפחות באופן זמני, והנושא היחיד שהוא מתכנן לקדם בכל מחיר הוא הרכב הועדה למינוי שופטים. לפיכך, נותרה רק האופציה של העברת פסקת התגברות נקודתית.

אבל ביהדות התורה ובש"ס מודעים גם לבעיות: תחילה, הסוגייה הציבורית. בשני המקרים מדובר בסדין אדום תקשורתי שעשוי להביא לתסיסה ממשית, כולל בקרב משרתים בסדיר. בוודאי כשהתקשורת והנהגת המחאה ינפנפו בזה בכל שעה עגולה. לצורך כך, וגם כדי להבטיח את תמיכתו של שר הביטחון יואב גלנט – מקדמים שם במקביל גם את חוק ייקור השירות, שמבטיח העלאות שכר מתגמלות למי שמשרת שירות בעל ערך משמעותי.

הבעיה השנייה, כזו שהתחדדה בעיקר בתקופה האחרונה, עם החלטותיה של נשיאת בג"ץ השופטת אסתר חיות לקיים דיון על חוקיותם של חוקי יסוד בענייני הנבצרות והסבירות, היא ההבנה שגם פסקת התגברות לא תמנע באמת מבג"ץ לדון בסוגיה ולקבל החלטה כרצונו. אדרבה, יש מי שטוען שדווקא הכללתה של פסקת התגברות תהווה סדין אדום בעיני השופטים, שימצאו את הדרך להתגבר על ההתגברות ולפסול את החקיקה. קשה לראות את הממשלה הולכת למשבר חוקתי דווקא בנושא הרגיש כל כך של גיוס חרדים, נושא שגם בימין הרך ואפילו בשורות הקואליציה יש מי שמתקשה לבלוע.

הרעיון הנוכחי גורס שאולי מן הראוי לשנות לחלוטין את הגישה, להפסיק לנסות ו'לרמות' את בג"ץ בהיבט של יצירת שוויון מדומה, מה גם ששוויון כזה לא קיים בכל מקרה, גם ביחס לציבור הערבי וגם ביחס שבין המשרתים בקרבי לאחרים. במקום זאת, הקלף המשמעותי החדש הוא טובת המדינה, טיעון שיזכה לגב נחרץ של הפקידות המקצועית במשרד האוצר, בדגש על סעיף הורדת גיל הפטור, שיאפשר לצעירים חרדים להשתלב בשוק התעסוקה כבר בתחילת שנות העשרים לחייהם.

לפי הטיעון הזה, אין צורך בפסקת התגברות (וכאמור, היא עשויה דווקא להזיק), אבל יש בהחלט צורך להשיג את תמיכתם הנלהבת של אנשי אגף התקציבים, תמיכה שמתחזקת לאור נתונים שפורסמו לאחרונה על שיעורי התעסוקה בקרב גברים חרדיים והגידול המשמעותי שנרשם בהם בשנים האחרונות, מאז ניתן בחוק הגיוס האחרון פטור שאפשר לצעירים רבים לצאת ולעבוד. באופן אירוני, דווקא הקמפיין התקשורתי שנעשה כאן על 'חוסר התרומה' הכלכלית של החרדים, עשוי להיות זה שיכשיר ציבורית את אסדרת נושא הגיוס לטווח הרחוק.

טיעון כזה גם יעזור 'למכור' את החוק מבחינה תקשורתית, בשנים האחרונות ההיבט הכלכלי הולך ותופס את מקומו של ההיבט הביטחוני כנושא מספר אחת בתודעה הציבורית בישראל. סוגיית יוקר המחיה, נושאים כמו מיסוי או שער הריבית, ואפילו דירוג האשראי (שנשאר על כנו, גם השבוע, ועל אף ההפחדות האינטנסיביות) – מככבים יותר ויותר במהדורות החדשות. חקיקה שתוצג כך שהיא מסייעת לשילובו של הציבור החרדי בשוק התעסוקה באחוז גבוה יותר, תוכל להחליק בגרון גם אצל חילוני מן השורה שאינו מכיר בערך לימוד התורה.

ש"ס כפייבוריטית

חודשיים וחצי לפני הבחירות המוניציפאליות, הזירה מתלהטת והמפלגות מתחילות לחדד עמדות ולנהל גישושים ראשונים של מסחר פוליטי. מי ימכור את איזו עיר למי ובתמורה למה. בני ברק, אלעד, אשדוד ובית שמש, הן הערים המרכזיות שנמצאות על הכוונת, ויש מי שגם פוזל לכיוונים נוספים כמו קרית יערים או אפילו מודיעין עילית (אולי בסיבוב הנוכחי גוטרמן יכול להישאר שאנן לנוכח העדר יריב בעל משקל, אבל כדאי שיתחיל לשים לב לנעשה סביבו. המצב התחבורתי בכביש הגישה לעיר עשוי להוות מקבילה תדמיתית לעכברי בני ברק, ולא תמיד השקה של גנרטור שבת נוסף מספיקה לחפות על הבעיות).

מרבית הכותרות והדיונים עד כה עסקו בעיקר בהיבט המצומצם של דיון או עסקה בתוככי עיר ספציפית, כעת, העיסוק עולה למישור הארצי, לזירה עם שלושה שחקנים מרכזיים (ש"ס, דגל התורה ואגודת ישראל), כשאחד מהם (אגודת ישראל) מפוצל בעצמו לשחקני משנה – לרוב מתואמים ביניהם, וגם בדגל התורה יש מי שמצפה לראות כיצד היא מתנהלת ללא דמות מרכזית של גדול דור מובהק, כפי שהיה לה בכל מערכות הבחירות האחרונות.

השחקן היחיד שמגיע מגובש ואחיד לשולחן המשא ומתן הוא ש"ס, לכולם ברור מי קובע ומי מחליט, מה שפחות ברור הוא ההחלטות עצמן. בין אם מדובר בהתעקשות על הראשות באלעד ובין אם בהימור (הלא רע בכלל, לפחות בינתיים) על מועמדות בבני ברק. גם דרעילוגים ותיקים במיוחד מתקשים לפענח את היו"ר המיתולוגי ולנסות להבין לאן הוא חותר, מה היעדים המרכזיים שלו בסבב הנוכחי ואיפה הוא מתכוון להילחם עד הסוף.

כדאי לציין שש"ס מגיעה לבחירות המוניציפאליות בעמדה נדירה בחוזקתה. היא מחזיקה באמתחתה רשימה מכובדת של משרדי ממשלה עם השפעה על הזירה המקומית, היא מביאה ניסיון של חמישה סבבים מוצלחים במישור הארצי עם מספרי שיא של מצביעים וגידול ניכר בכמעט כל עיר משמעותית, והיא מציגה לא מעט שחקנים מקומיים שצברו מעמד בעריהם בשנים האחרונות. מצד שני, בניגוד לפעם שעברה, בה הצליחה השותפות עם דגל התורה 'לאורך כל הציר' – הפעם הצדדים לא ממהרים לחדש את השותפות, ובדגל נשמעות גם זמירות של חידוש השותפות המקורית עם האגודאים דווקא, כפי שנרחיב.

ציר ללא תנועה

בשבוע שעבר עסקנו כאן בקרב הצמוד המתפתח בבני ברק, אבל בש"ס לא מזניחים את הזירות האחרות: בשלב זה עוסקים שם בגיבוש הקהילות המקומיות באלעד, מתוך תקווה להשיג ניצחון שאינו תלוי בחסדי אחרים. אם להתחשב בתוצאות הבחירות האחרונות לכנסת, בהן קיבלה ש"ס לבדה 49.6% מהקולות, לעומת 35% בלבד ליהדות התורה (והשאר לציונות הדתית ולליכוד), מדובר ביעד ריאלי לחלוטין.

התקווה בש"ס היא שהפעם, כשהמועמד הוא יהודה בוטבול המקומי ולא דמות מוצנחת מבחוץ, תצליח המפלגה להחזיר לבית את הקהילות האבודות, אלו שתמכו בראש העיר המכהן ישראל פרוש בפעמים קודמות. רק אחר כך, יפנו שם למו"מ רציני מול דגל התורה, מתוך הבנה שבדגל המקומית יש מי שמחזיקים בעצמאות מסוימת ולא מתייחסים יתר על המידה להחלטות שמתקבלות 'למעלה'.

ש"ס גם מתמודדת עם המשבר המקומי באשדוד, שם היא מריצה כרגע שני מועמדים במקביל – ברק סרי שעודנו עסוק בגיבוש תמיכה באזורים החוץ-חרדיים, ויו"ר המפלגה המקומית אבי אמסלם שהוצב כדי למגר באופן סופי את מועמדותו של ראש העיר המכהן יחיאל לסרי. אפשר לנחש בעדינות שלא נראה את שני המועמדים על קו הגמר, וברגע האמת יידרש דרעי להכריע על מי הוא שם את הז'יטונים, בהנחה שמדובר בקרב מקדים לקראת הסיבוב השני. דרעי גם יצטרך לטפל במשברון המקומי שהתחולל עם פרסומם של מכתבי רבנים בעיר, כאלו שהתפרשו כסותרים להחלטתה של מועצת חכמי התורה.

בזירה הדגלאית נערכה בשבוע האחרון חלוקת עבודה בין חברי הכנסת. בפגישה שנערכה בין יו"ר הסיעה, ח"כ משה גפני, ובין רבניה הגר"נ זוכובסקי והגר"י אפרתי, הוסכם על חלוקה שתפקיד את סגן השר מקלב על ירושלים ורכסים, את ח"כ יעקב אשר על העיר שניהל בעבר (בני ברק) ועל הזירה הרגישה של אלעד, ח"כ יצחק פינדרוס יטפל בשתי ערים בהן מצבה הפנימי של המפלגה רגיש במיוחד – לוד ופתח תקווה (בשתיהן קיימים חילוקי דעות פנימיים בקרב הקהילות הדגלאיות עצמן, מהסוג הדורש מעורבות ארצית אקטיבית כדי להרגיע את הרוחות), ח"כ אליהו ברוכי יתמקד בביתר עילית (שם עשוי יו"ר הסיעה דודי זלץ להוות מועמד אידיאלי לראשות העיר, אם ייווצר לבסוף דיל ארצי בין דגל ובין ש"ס), ואילו גפני עצמו – באמצעות נאמנו סגן ראש העיר בני ברק מנחם שפירא, המופקד גם על המחלקה המוניציפאלית בדגל התורה – יעקוב אחרי מועמדותו המבטיחה של שמוליק גרינברג בבית שמש.

במסגרת זו הוחלט גם על פתיחת מסע הגישושים מול אגודת ישראל, ועל פי פרסומים זרים נערכה כבר פגישה ראשונה בין הצדדים. בשלב זה קיימת הסכמה דווקא באשר להעדר הצורך בריצה משותפת. שני הצדדים מסכימים שדווקא ריצה נפרדת מובילה למקסום הקולות ולהצבעה מאסיבית יותר, ונראה כי כבר עכשיו אפשר להניח לכל הפחות לגבי ערים בהן נערכה בפעם האחרונה ריצה נפרדת, כמו ירושלים, למשל, כי גם הפעם תישמר המתכונת של נהרא נהרא ופשטיה.

המתיחות העיקרית בין הצדדים נוגעת למשולש אלעד-בית שמש-בני ברק. באגודת ישראל דורשים תמיכה בפרוש באלעד (תוך הפרת ההסכם של דגל עם ש"ס מהסיבוב הקודם), ותמיכה מלאה ואקטיבית במועמדותו של זייברט בבני ברק. בדגל התורה ירצו להבטיח תמיכה אגודאית בגרינברג בבית שמש, וכמו גם התחייבות אגודאית להארכת ההסכם הבני ברקי – כך שאגודת ישראל תתמוך במועמד דגל לראשות העיר בפעם הבאה. יש מי שמזכיר שם גם את הסעיף המאפשר לדגל להתערב בזהות המועמד האגודאי לראשות העיר ולהטיל עליו וטו, תזכורת שעשויה לזרז את אגודה להסכים להארכת החוזה לסבב נוסף. על כל זה, יש בתוך דגל גם מי שמעדיף שידור חוזר של הבחירות הקודמות, יד ביד עם ש"ס. אנחנו, כמובן, נמשיך ונעקוב.

השארת תגובה