מורשת חיות: בג"צ נגד חוק יסוד

חיות, יודעת היטב נפש שופטיה, לא צופה באמת שהרכב כזה יפסול חוק יסוד או אפילו ידחה את תחולתו. הדיון בעיקר, יקבע לגיטימציה לדון בחוקי יסוד

קץ הדמוקרטיה בישראל. מגדל השן של הפרלמנט החדש (עמוס בן גרשום לע"מ)
קץ הדמוקרטיה בישראל. מגדל השן של הפרלמנט החדש (עמוס בן גרשום לע"מ)

מעשייה אידישאית עתיקה מספרת על אותו מבריח שהיה חוצה את הגבול דבר יום ביומו כשהוא מגלגל לפניו מריצה עמוסה בחול ובעפר. שומרי הגבול החשדניים סרקו את החול בדקדקנות יום אחרי יום, מבלי למצוא דבר מה מוטמן בתוככי הפסולת. אחרי תקופה, כשהתייאשו, הציעו למבריח דיל – לא נציק לך יותר, ובתנאי שתשתף אותנו בסוד ותספק את סקרנותנו: מה אתה מבריח? המבריח קיבל את הדיל והשיב: "זה פשוט, אני מבריח מריצות".

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, היא פוליטיקאית מחוננת מהשורה הראשונה, וגם, כפי שנוכחנו השבוע – "מבריחת מריצות" מצטיינת. בזמן שהימין גועש ורועש לקראת הדיון בהרכב נרחב שקבעה כבודה כדי לדון בתחולתו של חוק הנבצרות ולקבוע האם הוא יידחה לכנסת הבאה, תוך חשש שבכנסת הנוכחית תחזיק היועמ"שית מעין אקדח שיכוון לרקתו של נתניהו כל העת ויאפשר לה להדיח אותו בכל שלב, חיות מכוונת למקום אחר לחלוטין. מבחינתה, היא מצליחה להעביר בשקט בשקט מריצה אחר המריצה.

עד לפני שבועיים שלושה, היה ברור לכולם שפסילת חוק יסוד אינה נמצאת על הפרק בכלל. נכון, כבר בעתירות שהוגשו נגד חוק יסוד הלאום לפני שנים אחדות, הניחה כבוד הנשיאה בפסיקתה יסודות אפשריים למהלך כזה של ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד – אבל אף אחד לא העלה בדעתו שהיא תעז לעשות שימוש בפועל בקלף אקטיביסטי כל כך, בוודאי לא במצב בו קרוב למחצית השופטים הבכירים הם שמרנים או נוטים לשמרנות, ובוודאי לא תקופה סוערת כל כך, כשמעמדו של בית המשפט העליון רעוע מאי פעם.

אבל חיות, שצפויה לסיים את תפקידה בחודש אוקטובר הקרוב, לא מעוניינת להיזכר כמי שאיבדה את עודף הסמכויות שנטל בג"ץ לעצמו במהלך השנים. אדרבה, המורשת שהיא מתכננת להשאיר תהיה כזו שמרחיבה עוד יותר את סמכויותיו של מגדל השן, עד לרף בלתי מוגבל כמעט. הישג כזה יהיה אפשרי רק אם בג"ץ יצליח לייצר תקדים לגיטימי להעברת ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד.

כמו תלמידה מצטיינת של הכהן הגדול של מערכת המשפט, הנשיא בדימוס אהרן ברק, מבינה חיות שאי אפשר לבצע צעד דרסטי כזה במכה אחת. התשתית הרעיונית, כאמור, הונחה כבר לפני 6 שנים בסוגיית חוק הלאום. כעת, היא מתכוונת לבצע צעד או שניים נוספים, ולשם כך היא תיעזר בעתירות שהוגשו נגד חוק הנבצרות ונגד צמצום עילת הסבירות – שניהם תיקונים שנערכו בחוקי יסוד קיימים.

נתמצת את הרקע: בחוק הנבצרות המקורי משתמעת פרשנות מילולית פשוטה של נבצרות מעשית, כזו הנובעת ממקרה רפואי, למשל. אלא שהדברים לא היו מחודדים דיים בלשון החוק, ומאחר ופרשנות החוק נתונה בידי היועמ"שית, עלה בתחילת הקדנציה החשד שעוה"ד גלי בהרב מיארה תבחר בפרשנות מרחיבה ותמציא מושג חדש של 'נבצרות משפטית', כך, יתאפשר לה לקבוע שנתניהו פעל בניגוד עניינים כשעסק ברפורמה המשפטית והיא תוכל להדיח אותו. נתניהו, נאמן למנהגו לראות צל הרים כהרים, נמנע במשך חודשים ארוכים מעיסוק פומבי ברפורמה והותיר את השרביט לשר המשפטים – עד להעברת התיקון לחוק הנבצרות שמנע מחטף אפשרי מהיועמ"שית והכרזת ראש הממשלה על "כניסתו לאירוע".

בעתירות שהוגשו נגד החוק, על ידי התנועה לאיכות השלטון וח"כ עודד פורר, התבקש בג"ץ לבטל אותו בנימוק שהכנסת השתמשה במקרה הזה בסמכותה המכוננת לרעה, ותוך הצבעה על כך שמדובר בחוק פרסונאלי המכוון באופן אישי לנתניהו (במאמר המוסגר: אין חולק על כך שהחוק פרסונאלי, השאלה המשפטית היא האם החוק מכוון לפרסונה שתכהן כראש ממשלה, יהיה מי שיהיה, ואז החקיקה לגיטימית, או שמא היא מכוונת לראש הממשלה הספציפי – ואז יש מקום לטעון לשימוש בסמכות לרעה).

באופן אירוני ומפתיע, למרות שהיועמ"שית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, ביקשה בתגובתה המנומקת היטב לדחות את העתירות וטענה בעד החקיקה – גם אם יש בה אי אלו לקונות שניתן לתקן, דווקא היועמ"שית מיארה – המצויה בניגוד עניינים ישיר, משום שהחקיקה תמנע ממנה אישית את הקלף של הדחת ראש ממשלה – הודיעה כי היא תומכת באפשרות של דחיית תחולת החוק על ידי בג"ץ, כך שהוא יחול רק מהכנסת הבאה. כמו כן, ביקשה היועמ"שית מבג"ץ שלא להסתפק בהרכב מצומצם של שלושה שופטים בבואו להכריע בסוגיה.

חיות נעתרה לבקשה והודיעה על הרכב מורחב של אחד עשר שופטים שיתכנס בערב חג הסוכות הבעל"ט לדון בעניין. מתוכם, ישנם לפחות ארבעה המזוהים כשמרנים (סולברג, מינץ, אלרון ושטיין) ועוד שניים שאינם אקטיביסטים (וילנר וגרוסקופף). חיות, יודעת היטב נפש שופטיה, לא צופה באמת שהרכב כזה יפסול חוק יסוד או אפילו ידחה את תחולתו. היא גם לא תרצה שפסיקה דרמטית כל כך תתקבל על חודו של קול. לפיכך, נשאר רק להניח שהדיון הזה יהיה בגדר 'הברחת מריצה'. הוא יספק לכמה מהשופטים היותר אקטיביסטים הזדמנות לבקר בחריפות את החוק, ואולי גם לתת דעת מיעוט בעד פסילתו, ובעיקר, הוא יקבע בתודעה את הלגיטימציה של בית המשפט העליון לדון בחוקי יסוד, בהרכב שכולל אפילו את השופטים היותר שמרנים.

בשלב הבא, בין אם יהיה זה בעתירה נגד צמצום עילת הסבירות ובין אם בהקשר אחר (למשל, אם יתוקן הרכב הועדה למינוי שופטים, כפי שהצהיר השבוע ראש הממשלה בראיונות לתקשורת הזרה), יוכל בג"ץ לפסוע צעד קטן נוסף וגם לפסול את החוק או חלקים ממנו, כשהוא יכול להצביע על ה'איזון' בפסיקותיו, פעם מאשר חקיקה כזו ופעם פוסל, הכל כמובן לפי העניין ובמקצועיות…

אולי לכן הרחיבה הנשיא חיות את ההרכב שידון בצמצום עילת הסבירות לכדי חמישה עשר שופטים, בפעם הראשונה בתולדות בית המשפט העליון. ההבדל בין אחד עשר לחמישה עשר, הוא ארבעת השופטים שמונו בממשלת בנט-לפיד (רונן, כשר, כבוב וכנפי שטייניץ) – שלושה מהם אקטיביסטים מובהקים והרביעית נייטרלית למחצה. בהרכב כזה, יכולה חיות להשיג בנקל רוב שנע בין תשעה לאחד עשר בעד ביטול חוק יסוד, אם רק תחליט שהגיעה השעה לכך.

אקטיביזם חיובי

מי שדווקא הפגין במפתיע מעט אקטיביזם שיפוטי מתבקש, היה השופט השמרן סולברג, שפרסם בשעות אחר הצהריים של יום שני את החלטתו לקבוע דיון בעתירה שהוגשה על ידי שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, ח"כ יצחק וסרלאוף, נגד היועמ"שית בהרב מיארה, בטענה לאכיפה בלתי שוויונית ולהתנהלות פגומה באי הגשת כתבי אישום ותביעות נגד מפגיני קפלן.

בעתירה מנומקת ונרחבת במיוחד (292 עמודים כולל נספחים) פורש עו"ד איתמר מירון בשם העותרים תמונת מצב בלתי נתפסת של מחאה הכוללת אלפי חסימות כבישים בלתי חוקיות ואף מסכנות חיים, הנענות באפס מעש ואפס כתבי אישום מצד היועמ"שית, וזאת בניגוד גמור להתנהלות הפרקליטות במחאות עבר, ותוך התעלמות מפניות חוזרות ונשנות של השר וסרלאוף ושל הממשלה בנושא.

בתרגיל טקטי מחוכם, הוגשה העתירה בשבוע בו השופט סולברג מכהן כשופט תורן, מתוך הנחה ששופטים המזוהים יותר עם הממסד יבכרו לדחות על הסף את העתירה בנימוקים קלושים כאלו ואחרים, ובלבד שלא לקיים דיון רציני שיעמיד את היועמ"שית במצב בלתי מחמיא בעליל. במשך שלושה ימים המתינה העתירה לטיפולו של סולברג, עד לפרסום ההחלטה הדרמטית ובה הוא מחייב את המשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה עד אמצע החודש הבא.

במילים אחרות, במקביל לדיונים על חוקי הנבצרות והסבירות, צפוי לנו דיון מרתק ובו תידרש היועמ"שית להתגונן ולהסביר את היחס המלטף שקיבלו מפגיני קפלן. לא מן הנמנע שהיא תספוג ביקורת חריפה – לפחות בדעת מיעוט – כזו שעלולה אף לסכן את מעמדה ואת תפקידה. אנחנו, כמובן, נמשיך ונעקוב.

עיר התורה והבחירה

אם בתחילת הדרך, כשיו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי הודיע על מועמדותו של יו"ר ועדת הבריאות, ח"כ אוריאל בוסו, לראשות העיר בני ברק, נדמה היה כי מדובר בצעד מאיים גרידא, כזה שנועד לאלץ את אגודת ישראל לבחון מחדש את תמיכתה בראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, הרי שהזמן החולף מלמד על קרב צמוד ומשמעותי המתפתח בעיר התורה והחסידות, לראשונה אי פעם.

השבוע פרסם מכון המחקר 'דיירקט פולס', הזוכה ליחס של כבוד במדור זה, את תוצאותיו של סקר מפתיע שנערך בקרב למעלה מארבעת אלפים מתושבי העיר (!) ומצביע על יתרון דרמטי במיוחד לבוסו. נציין, כי גם אם מדובר בסקר 'מוזמן', וגם אם נקזז אי אלו הטיות אפשריות, מדובר עדיין בפער בלתי נתפס כמעט, שעשוי ללמד על מהפך משמעותי בהתנהלותה של ש"ס המקומית.

לפי הסקר, אילו נערכו הבחירות בבני ברק השבוע, היה בוסו זוכה ב-45%, מול 27% לזייברט. 21% טרם החליטו ושבעה אחוזים לא יבחרו באף אחד מהמועמדים. אבל הנתון המדאיג יותר מבחינת זייברט, מצוי בפילוח לפי קהלים. על פי הסקר, בקרב הציבור החסידי, ה'בייס' הטבעי של ראש העיר לשעבר, רק מחצית יצביעו זייברט לעומת 30% לבוסו, ואילו בקרב הציבור הליטאי יצביעו 42% לבוסו ורק רבע ישימו פתק עם הכיתוב חנוך זייברט.

מבלי להיכנס לשאלות של אשמה והיסטוריה, נדמה כי הסקר משקלל בעיקר את המבט המקדים של התושבים על המועמדים: מחד גיסא זייברט, המזוהה עם הממסד המקומי שסופג בתקופה האחרונה ביקורת נוקבת עטופה בלהקות עכברים, ומאידך גיסא בוסו, הנתפס כאיש מקצוע עם רקע מוניציפאלי מכובד (בפתח תקווה, שם כיהן כסגן ראש עיר בעבר) ומגיע על תקן של מעין ועדה קרואה כדי להציל את העיר.

אלא שברגע האמת, כמו שכולנו יודעים, הציבור החרדי מצביע על פי הוראות רבותיו, וכאן נעוצים סיכוייו של זייברט להתאושש, אך גם במקרה כזה נצחונו רחוק מלהיות מובטח, והוא תלוי בשתי התפתחויות שמן הראוי לעקוב אחריהן: הראשונה, ביחס לציבור החסידי – האם תצליח אגודת ישראל לכנס לתוכה בחזרה מגוון של קהילות חסידיות קטנות, שחלקן כבר שיגרו שליחים לש"ס והודיעו על תמיכה שקטה בבוסו. השנייה, ביחס לציבור הליטאי – כיצד תמלא דגל התורה את ההסכם עליו היא חתומה והמחייב אותה לקרוא להצביע עבור מועמד אגודת ישראל.

הסכמים, כידוע, יש לקיים (ואכמ"ל להאריך בסוגיית אלעד המעטירה), אבל גם כשמקיימים הסכם, יש שני דרכים לעשות זאת: בדרך הראשונה, מתפרסמת קריאת קודש בחתימות מרנן ורבנן, נערכים כנסי בחירות ועצרות בהולות, והמפלגה כולה מתגייסת למען המועמד. בדרך השנייה, מתפרסמת בשבוע שחל בו יום הבחירות מודעה במספר האינצ'ים המותר בחוק ובה הודעה לקונית על תמיכתה של דגל התורה במועמד האגודאי. ההבדל בין שתי האפשרויות הוא ההבדל בין כהונה שנייה של זייברט כראש עיר ובין כהונה ראשונה של נציג הציבור הספרדי בתפקיד.

עיר התורה והבחירה

אם בתחילת הדרך, כשיו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי הודיע על מועמדותו של יו"ר ועדת הבריאות, ח"כ אוריאל בוסו, לראשות העיר בני ברק, נדמה היה כי מדובר בצעד מאיים גרידא, כזה שנועד לאלץ את אגודת ישראל לבחון מחדש את תמיכתה בראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, הרי שהזמן החולף מלמד על קרב משמעותי המתפתח בעיר התורה והחסידות, לראשונה אי פעם.

השבוע פרסם מכון המחקר 'דיירקט פולס', הזוכה ליחס של כבוד במדור זה, את תוצאותיו של סקר מפתיע שנערך בקרב למעלה מארבעת אלפים מתושבי העיר (!) ומצביע על יתרון דרמטי במיוחד לבוסו. נציין, כי גם אם מדובר בסקר 'מוזמן', וגם אם נקזז אי אלו הטיות אפשריות, מדובר עדיין בפער בלתי נתפס כמעט, שעשוי ללמד על מהפך משמעותי בהתנהלותה של ש"ס המקומית.

לפי הסקר, אילו נערכו הבחירות בבני ברק השבוע, היה בוסו זוכה ב-45%, מול 27% לזייברט. 21% טרם החליטו ושבעה אחוזים לא יבחרו באף אחד מהמועמדים. אבל הנתון המדאיג יותר מבחינת זייברט, מצוי בפילוח לפי קהלים. על פי הסקר, בקרב הציבור החסידי, ה'בייס' הטבעי של ראש העיר לשעבר, רק מחצית יצביעו זייברט לעומת 30% לבוסו, ואילו בקרב הציבור הליטאי יצביעו 42% לבוסו ורק רבע ישימו פתק עם הכיתוב חנוך זייברט.

מבלי להיכנס לשאלות של אשמה והיסטוריה, נדמה כי הסקר משקלל בעיקר את המבט המקדים של התושבים על המועמדים: מחד גיסא זייברט, המזוהה עם הממסד המקומי שסופג בתקופה האחרונה ביקורת נוקבת עטופה בלהקות עכברים, למרות שאיש לא יטען שיש לו אחריות ישירה לעניין, אבל כשיש זעם על ממסד פעיל – כולם ניזוקים. לכן בוסו, הנתפס כאיש מקצוע עם רקע מוניציפאלי מכובד (בפתח תקווה, שם כיהן כסגן ראש עיר בעבר) מגיע על תקן של מעין ועדה קרואה כדי להציל את העיר.

אלא שברגע האמת, כמו שכולנו יודעים, הציבור החרדי מצביע על פי הוראות רבותיו, וכאן נעוצים סיכוייו של זייברט להתאושש. זה כולל ישנן שתי התפתחויות שמן הראוי לעקוב אחריהן: הראשונה, ביחס לציבור החסידי – האם תצליח אגודת ישראל לכנס לתוכה בחזרה מגוון של קהילות חסידיות קטנות, שחלקן כבר שיגרו שליחים לש"ס והודיעו על תמיכה שקטה בבוסו. השנייה, ביחס לציבור הליטאי – האם וכיצד תמלא דגל התורה את ההסכם עליו היא חתומה והמחייב אותה לקרוא להצביע עבור מועמד אגודת ישראל.

הסכמים, כידוע, יש לקיים (ואכמ"ל להאריך בסוגיית אלעד המעטירה), אבל גם כשמקיימים הסכם, יש שתי דרכים לעשות זאת: בדרך הראשונה, מתפרסמת קריאת קודש בחתימות מרנן ורבנן, נערכים כנסי בחירות ועצרות בהולות, והמפלגה כולה מתגייסת למען המועמד. בדרך השנייה, מתפרסמת בשבוע שחל בו יום הבחירות מודעה במספר האינצ'ים המותר בחוק ובה הודעה לקונית על תמיכתה של דגל התורה במועמד האגודאי. ההבדל בין שתי האפשרויות הוא ההבדל בין כהונה שנייה של זייברט כראש עיר ובין כהונה ראשונה של נציג הציבור הספרדי בתפקיד.

השארת תגובה