כך מתכונן גלנט להתמודד עם 'סרבנות'

נדמה כי גלנט הצמיח עמוד שדרה. בסביבתו טוענים כי בסבב הזה הוא יגבש את אבחנתו באשר להיקפי הסרבנות הצפויים והשפעתם על צה"ל ביחד עם הרמטכ"ל

משנה גישה? שר הביטחון בנאום נגד הסרבנות | צילום: עומר מירון לע"מ
משנה גישה? שר הביטחון בנאום נגד הסרבנות | צילום: עומר מירון לע"מ

עשרים ושבעה אלף, שש מאות שבעים ושש, זה מספר ההסתייגויות שהגישה האופוזיציה לועדת חוקה, חוק ומשפט לקראת השלמת חקיקת צמצום עילת הסבירות. אחרי ימים ארוכים של עמל רב, גיוס סטודנטים ועבודה בצוותים מלאים של עוזרי הח"כים, הציגו חברי יש עתיד לראשונה תוצרת אופוזיציונית ראויה, גם אם עצם הרעיון הועתק ושוכפל ממקרי עבר, בהם דווקא יש עתיד הייתה בצד הלא נכון של ההסתייגויות. חובבי הז'אנר יזכרו מן הסתם את טרפוד חוק מע"מ אפס מבית היוצר של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, באמצעות רבבות הסתייגויות שהגישו האופוזיציונר דאז גפני ועוזריו.

בניגוד לנציגות החרדית בזמנו, שידעה למצות את המיטב מכל הסתייגות ועל פי כל כללי התקנון, כולל אינספור הצבעות רביזיה והתייעצויות סיעתיות, ובשלבים מסוימים גם שילוב של הומור יידישאי עסיסי בנימוק שליווה כל הסתייגות, החברים מיש עתיד יצאו ידי חובת מאבק בעצם הגשת ההסתייגויות ואספקת הכותרות. כשהחלו הדיונים עצמם הם כבר לא טרחו להישאר באזור, למעט המינימום המתחייב.

כך, אם לא תתחולל דרמה של ממש, תעבור החקיקה לצמצום דרסטי של עילת הסבירות בקריאה שניה ושלישית כבר בתחילת השבוע הקרוב. כדי לצמצם את הנשק ואת 'ימי השיבוש', החליטה הכנסת לכנס את המליאה באופן חריג כבר ביום ראשון, במטרה לזרז את התהליך במידת האפשר. עם זאת, יו"ר ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן נזהר שלא לדלג על אף צעד חיוני בתהליך החקיקה, כדי לא לאפשר לבג"ץ פתחון פה או הסתמכות על כשל טכני, כאשר זה האחרון ידון בעתירות שיוגשו לו נגד החקיקה.

הכנסת גם הספיקה בשבוע האחרון להשלים את בחירתם של נציגיה לועדה למינוי שופטים ודיינים, בבחירתם של חה"כ יצחק קרויזר ואליהו ברוכי, בהתאמה, ברוב מוחץ של יותר משמונים תומכים לכל אחד מהם. גם כאן, ניצב ברקע צלו של בג"ץ ואיומיו של לפיד לעתור ולחייב את שר המשפטים לכנס את הועדה למינוי שופטים.

בינתיים, הספיק בג"ץ לקבל שתי החלטות שהציפו שוב את חמת הימין: הראשונה היא הסכמת מגדל השן לעסוק במה שזכה בינתיים לכינוי 'עתירת חלוץ' – עתירה שהוגשה על ידי כמה ממובילי המחאה בטענה שנתניהו אינו מכבד את הסדר ניגוד העניינים שהוא מחויב לו, כולל ההתחייבות שלא לעסוק בנושאים הקשורים למערכת המשפט. כזכור, בתחילת הקדנציה הנוכחית אכן נמנע נתניהו ממעורבות ישירה בנושא, בשל החשש שהיועמ"שית תראה בזאת תירוץ מספק להכריז על הוצאתו לנבצרות, ורק אחרי החקיקה שמנעה את האפשרות הזו, הוא בישר לאומה על "כניסתו לאירוע".

בימים שבשגרה, נוהג בג"ץ לדחות עתירות קנטרניות שכאלו על הסף. הפעם, החליטה השופטת הסופר אקטיביסטית, רות רונן, לקיים דיון בנושא בקרוב. קשה להניח שהשופטים יקבלו החלטה אנטי דמוקרטית מובהקת כמו קביעה שנתניהו לא יכול לכהן בתפקידו, אולם נראה שלא מעט מהם ישושו להביע בפומבי את דעתם בהרחבה בענייני הרפורמה המשפטית, תחת הכסות של דיון מקצועי רשמי במעורבותו של נתניהו ובשאלת ניגוד העניינים שלו. קל לנחש כי הדיון יהיה מאלו שמערכת המשפט מאפשרת להעביר בשידור ישיר, ולא בכדי.

ההחלטה השנייה ניתנה דווקא בבקשה שהגיש נתניהו: ביום שני התפרסמה החלטת השופטים לדחות את עתירת ראש הממשלה, בדרישתו לכפות על היועמ"שית לחקור את ההדלפות בתיקי החקירה בעניינו. מדובר בשורה ארוכה של הדלפות מגמתיות, כולל מקרים ספציפיים בהם המידע הודלף עוד טרם הגיע בכלל לידי פרקליטיו של ראש הממשלה. לכולם ברור כי המדליפים הגיעו משורות מערכת אכיפת החוק, המשטרה והפרקליטות. שופטי בג"ץ, אם אתם מופתעים, בחרו לקבוע שאף שהדבר מאפשר חקירה פלילית, הם מאמצים את עמדת היועמ"שית ולפיה במקרה הנוכחי הסיכויים לאתר את המדליף נמוכים למדי ולפיכך אין טעם בפתיחת חקירה.

על הדרך, זימן הרכב השופטים בהחלטה עימות צבעוני בין השופטת דפנה ברק ארז, אקטיביסטית ידועה שרמזה בפסיקתה לעותר נתניהו בהקשר אקטואלי, כי אילולי עילת הסבירות לא היה מקום לעתירתו (אף שצמצום עילת הסבירות אינו עוסק כלל בהחלטות של פקידים, כולל היועמ"שית ואנשיה), ובין השופט סולברג, העסוק בימים אלו בהנפקת הבהרה על גבי הבהרה באשר למתווה הקרוי על שמו, והנחשב מוביל דגל השמרנות בסוגיית עילת הסבירות ובכלל.

סולברג התקשה להתאפק ושרבט "הערת שוליים" בהחלטתו, ובה תקף את הקולגה ברק ארז על ש"ראתה לנכון לפרוש ולו בקצרה את משנתה שלה ביחס לעילת הסבירות. דעות והשקפות אחרות היו כלא היו". סולברג הוסיף ועקץ כי "בשים לב לכך שבעתירה דנן כלל לא התחדדה שאלת טיבה והיקפה של עילת הסבירות… מוטב לנו שלא נעשה את העתירה כבקעה להתגדר בה". הוא גם התייחס נקודתית לעילת הסבירות והסביר כי "עילה זו בעלת חשיבות, אך לוקה בבעייתיות". בהנחה ששיטת הסניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון תמשיך ללוות אותנו בשנים הקרובות, צפויים גם סולברג וגם ברק ארז לכהן בעתיד בתפקיד, והעימותים ביניהם עוד עשויים להחריף.

המוחים לטיס

במקביל לנעשה בכנסת, ניסו מובילי המחאה להבעיר שוב את הרחובות, הן באמצעות הכרזות על ימי שיבוש, והן באמצעות ניסיון אקטיבי להצמיד את ממשלת ישראל לקיר. ניסיון הכולל בתוכו לחץ אסרטיבי על ההסתדרות להשבית את המשק, מכתבי רופאים המאיימים להשבית את בתי החולים ואת שירותי הרפואה, ובעיקר, מכתבי סרבנים פוטנציאליים, בדגש על טייסים ולוחמים ביחידות יוקרתיות שחלקן עדיין מזוהות עם השמאל.

בניגוד לסיבוב הקודם, בו נשבר שר הביטחון יואב גלנט, במה שהוביל להכרזה על פיטוריו ולנסיגה מהם, הפעם נדמה כי גלנט הצמיח עמוד שדרה. בסביבתו טוענים כי בסבב הזה הוא יגבש את אבחנתו באשר להיקפי הסרבנות הצפויים והשפעתם על צה"ל ביחד עם הרמטכ"ל, והשניים יציבו את הנתונים על שולחנו של ראש הממשלה רגע לפני העברת החוק במליאה. מכאן, תהיה האחריות מוטלת על כתפיו של נתניהו.

ראש הממשלה, שהספיק בינתיים להתאושש מהטיפול בבית החולים תל השומר בעקבות ההתייבשות שעבר, משדר עד כה מסר נוקשה. נתניהו הבהיר, גם בישיבת הממשלה האחרונה, כי הוא מעדיף לאבד טייסת או שתיים מאשר לאבד את סמכויותיה של ממשלת ישראל. את ההיגיון אין צורך להסביר, נתניהו מבין מצוין שהמחאה לא מכוונת לרפורמה המשפטית אלא לעצם קיומה של הממשלה. אם יאפשר פעם אחת לקבוצת כוח, תהיה מי שתהיה, להחזיק אותו בגרון ולמנוע מהממשלה לבצע את מדיניותה, הוא לא יוכל יותר להוביל שום מהלך מבלי להיתקל בביקורת הטייסים והרופאים.

גם במישור הבינלאומי יכול נתניהו לסמן וי קטן. אמנם בזמן שהנשיא בוז'י הרצוג מתענג על שטיחי הבית הלבן – מסתפק נתניהו בתכנון גיחה קצרה לקפריסין, ועדיין, אחרי סדרת ההשפלות המתוכננת שהעביר אותו הנשיא ביידן בתקופה האחרונה, טרח נשיא ארה"ב להתקשר לראש הממשלה הישראלי בתחילת השבוע ולשוחח אתו ארוכות. לפי לשכת רוה"מ, הזמין הנשיא את נתניהו לביקור בוושינגטון עוד השנה. על הפרק עלו גם איראן, הפלסטינים, ההתנחלויות וכמובן, הרפורמה המשפטית. גם בבית הלבן אישרו את הפרטים בריכוך קל. בלשונם, הדיפלומטית בהגזמה, הם ציינו כי אכן תהיה פגישה בין שני המנהיגים בארה"ב "בהמשך השנה".

התחמקות אופרטיבית

בתחילת השבוע הואילה היועמ"שית ברוב טובה לספק לממשלה את המסמך שהתבקשה לייצר בישיבת הממשלה בשבוע שעבר, קרי, תפריט והנחיות למפגין, מה מותר ומה אסור, מה דורש מעצר והגשת כתב אישום ועל מה ניתן לסלוח, האם מותר לחסום כביש או שדה תעופה ועוד מעין אלה. קצת כצפוי, נמנע המסמך הארוך עד לזרא מלספק אמירה ברורה באחת או יותר מכל השאלות הפשוטות למדי שהגברת בהרב מיארה נשאלה.

למעשה, מיארה סיפקה תחת הכסות של חוות דעת מקצועית, פמפלט תועמלני ממדרגה ראשונה, הכולל אוסף של מראי מקומות לנהלים שונים מהעבר, נזיפות חוזרות ונשנות בחברי הממשלה על שהעזו ברוב חוצפתם להתערב בנושא ("הממשלה והשרים אינם רשאים להתערב בפרטי הביצוע האופרטיבי והמבצעי של המדיניות, כל שכן עובר לאירועי מחאה קונקרטיים", במילותיה של המשנה ליועצת, עו"ד אביטל סומפולינסקי, החתומה על המסמך), וכמובן, הדגשה על כך שהאכיפה נעשית תמיד באופן שוויוני. אשרי המאמין.

אם המסר לא היה ברור דיו, חוזרת היועמ"שית בשורות הסיום ומדגישה: "אין צורך לומר שמערכת אכיפת החוק אינה יכולה לגזור על עצמה עמידה ברף מספרי כלשהו של שימוש בכלים לפיזור הפגנות, של מעצרים, של כתבי אישום וכדומה. הנחה אפריורית כי על מערכת אכיפת החוק לעמוד 'במכסות' היא שתוביל לפגיעה קשה בערך השוויון בפני החוק".

ייתכן שחייזר שיגיח ממאדים לביקור קצר בארצנו, יקבל את דבריה של היועמ"שית כתורה למשה מסיני. פחות מסתבר שאזרח מן השורה, שזוכר את התנהלותן של מערכות אכיפת החוק, בדגש על המשטרה והפרקליטות, בשורה ארוכה של אירועי מחאה קודמים, בהם הפגינו המתיישבים, מתנגדי ההתנתקות, חרדים, יוצאי אתיופיה, ערבים ומיעוטים אחרים, יסכים שהאכיפה שספגו אותן קבוצות – רמת האלימות, מספר כתבי האישום, השימוש במכת"זיות, באלות וברימוני הלם – שווה או אפילו דומה לנעשה בחודשים האחרונים בהפגנות המחאה נגד הרפורמה המשפטית.

לסרי VS סרי

בעוד שלושה וחצי חודשים יצעדו רבבות תושבי אשדוד לקלפי כדי לבחור את ראש העיר הבא, באחד העימותים היותר מאתגרים ומסקרנים במישור המוניציפאלי. בזירה החרדית, לפחות בינתיים, מדובר בעימות בין שני שחקנים בולטים – האחד, ראש העיר המכהן ד"ר יחיאל לסרי, הנתמך בינתיים על ידי אגודת ישראל, והשני, המועמד הטרי ברק סרי, מי שהיה במשך שנים ארוכות איש אמונו של יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי, ונחשב כזה שיודע להביא תמיכה חוץ-חרדית גם בקרב ציבורים מסורתיים בעיר. כמובן מאליו, סרי צפוי לקבל את תמיכתה של ש"ס.

באופן חריג במקצת, אם להתחשב בהתנהלותה המקובלת בדרך כלל, הקדימה אגודת ישראל והודיעה כבר בשבוע שעבר על תמיכתה בלסרי. דורשי רשומות בעיר טוענים כי במקרה של אגודה, מדובר לכל היותר במבוא להחלטה סופית. הם מזכירים את אירועי הסבבים הקודמים: כבר ב-2008, כאשר התמודד לסרי לראשונה מול ראש העיר המיתולוגי צבי צילקר, בחרה אגודת ישראל לחצות את הקווים לשורותיו של לסרי רק ימים אחדים לפני הבחירות. גם ב-2018, בסיבוב הקודם, ניהלה אגודה מגעים נרחבים עם הלן גלבר (מי שזוהתה בהמשך דווקא כמועמדת אנטי חרדית), והכריזה על תמיכתה בלסרי יומיים בלבד לפני הבחירות. בשני המקרים, אגב, דווקא ש"ס הייתה זו שהכריזה זמן רב קודם לכן על תמיכתה בלסרי.

הזעם של ש"ס על ראש העיר המכהן ניצת כבר באותו סבב של 2018. דרעי, בהחלטה מחושבת היטב ובניגוד לאגודת ישראל, הודיע על תמיכתו בלסרי בזמנו כשישה חודשים לפני הבחירות. ש"ס גם הייתה המפלגה היחידה שתמונתו של לסרי עיטרה את שלטי הבחירות שלה, לאמור, תמיכה בלתי מסויגת במועמדותו לראשות.

האכזבה הראשונה התרחשה כבר בליל הבחירות: לאורך הלילה צפו פעילי ש"ס המודאגים בלוח התוצאות המתעדכן שהצביע על סדר גודל של 36-37% תמיכה בלסרי. בעברית פשוטה, תוצאה כזו הייתה גוררת את העיר לסיבוב שני – בו בסבירות גבוהה היה מנצח מועמד אנטי חרדי. רק בשעות הבוקר המוקדמות נשמו הש"סניקים לרווחה, כשהתפרסמה התוצאה הסופית ובה חצה לסרי את קו ארבעים האחוזים הנדרשים על חודם של שברירי קולות. בניתוח שלאחר מעשה, קיבל לסרי קרוב ל-30% מכלל המצביעים מקרב קולות התושבים החרדים בעיר, כחמישה אחוזים נוספים ממצביעי מפלגה מקומית המזוהה עם יוצאי גיאורגיה, ובקושי שישה אחוזים שהביא מעצמו – נתון מקביל למצבו במועצת העיר, שם הכניס בדקה התשעים את הנציג השני.

ההמשך כבר עבר לפסים של משבר ממשי: במוצאי השבת של אחרי הבחירות, חמק לסרי מהגעה למסיבת הניצחון של ש"ס. מיד לאחר מכן הוא מיהר לסגור הסכם קואליציוני עם סיעת 'אשדוד ביתנו' המקומית, המזוהה עם 'ישראל ביתנו' הארצית, על אף שכוחה שווה ערך לזה של ש"ס (שישה נציגים לכל אחת). את ש"ס הוא הותיר בחוץ, ורק פגישת חירום שערך השר דרעי בלשכתו בין לסרי ובין יו"ר ש"ס המקומית, אבי אמסלם, הובילה לשילובה של המפלגה בקואליציה המקומית, שלושה ימים לפני כינוס המועצה, ותמורת אי אלו עצמות שנותרו.

הנחת היסוד בקרב מקבלי ההחלטות בש"ס קובעת כי לסרי נשחק בקדנציה האחרונה גם בבסיס התמיכה המצומצם שהיה לו, כך שסיכוייו לנצח קלושים למדי. מנגד, הופתעו שם מהתנהלותה של אגודת ישראל, גם אם הם סבורים שטרם נאמרה המילה האחרונה, ויש מי שטוען שאגודה מנסה בינתיים 'לסחוט את הלימון' ולרשום עוד אי אלו הישגים בזמן שנותר עד לסיום הקדנציה.

באגודה, מנגד, מצביעים על החלטתו של דרעי להציב את ח"כ אוריאל בוסו כמועמדו לראשות העיר בני ברק כצעד מתריס. יש מי שרומז שם כי אם הדברים ימשיכו להתגלגל כך, לא מן הנמנע שיוסדר דיל נקודתי אשדוד-בני ברק, ולפיו בוסו לא יתמודד בבני ברק, בתמורה לשינוי תמיכתה של אגודת ישראל באשדוד. אנחנו, כמובן, נמשיך ונעדכן.

 

 

השארת תגובה