מאחורי הקלעים: כך התמוסס 'תיק 4000'

השופטים יצטרכו לקבל החלטה על קוצו של יוד, האם שלל המתנות שהעניק מילצ'ן היו בצד החוקי של מתנות חבריות, או שמא חרגו מהטעם הטוב והפכו להפרת אמונים פסולה

נתניהו  בבית הנשיא. צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
נתניהו בבית הנשיא. צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

בצהרי יום שלישי שעבר, בשעה שעשרות אלפי עורכי דין עטו על הקלפיות ברחבי הארץ כדי להשתתף במה שהתגלה כמפלה לא נעימה בעליל למועמד המזוהה עם הימין, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה (מפלה שכבר סיפקה את התירוץ הלא כל כך אלגנטי לחברים בקואליציה ליזום חקיקה להפיכתה של הלשכה לוולונטרית, כזו שאין לה מעמד חוקי מיוחד), התרחש אירוע חשאי ושולי לכאורה באולם בית המשפט המחוזי בירושלים. שלושת השופטים במשפט נתניהו זימנו את נציגי הצדדים, התביעה וההגנה, לחדר צדדי. מה שנאמר שם חולל טלטלה שאת השלכותיה העתידיות מוקדם עדיין לאמוד במלואן.

בחמישי בערב נחשפו הדברים לעיני כל האומה, תחילה בגרסה מרוככת יותר אצל שני כתבי חדשות 13 המזוהים עם הפרקליטות (ותזכרו טוב את הפרט הזוטר הזה), אביעד גליקמן וברוך קרא, ולאחר מכן בגרסאות קשיחות יותר אצל כל השאר. בתמצית, השופטים הבהירו לנציגי הפרקליטות בצורה הבוטה ביותר ששופטים מסוגלים להשתמש בה, כי על אף שמסע עדי התביעה המרכזיים שנועדו לתמוך בטענת השוחד בתיק 4000 (כולל ניר חפץ, אילן ישועה, מומו פילבר ואחרים) – כבר הסתיים, הם לא רואים שום דרך שהדבר יוביל להרשעתו של נתניהו בשוחד, וכפי שפורסם, הם גם ממליצים לתביעה לבטל את האישום הזה.

במילים אחרות, עוד לפני ששמעו אפילו מילה אחת מפיהם של עדי ההגנה, נדרשו השופטים להחליט האם השתכנעו בקוהרנטיות של אישום השוחד שהוצג בפניהם, והם לא. אין לדעת מה השפיע עליהם יותר, האם הניסיון לייצר תיק תקדימי של שוחד בצורת סיקור עיתונאי, או שמא המחסור בבדיקה השוואתית למערכות יחסים אחרות של פוליטיקאים וכלי תקשורת. האם השתכנעו שנתניהו לא היה מעורב באופן חריג בשום הקלה רגולטורית לאלוביץ', ושמא הזדעזעו מתרגילי החקירה המבחילים ומהטקסטים (שחלקם הוסתרו) שנחשפו בקטעי התיעוד שצולמו בחקירות.

צריך להדגיש כמה דברים: ראשית, כתבי האישום כוללים גם שלושה אישומים במרמה והפרת אמונים, עבירת סל שהגדרותיה מעורפלות וכבר שלחה בעבר פוליטיקאים אל מאחורי סורג ובריח. עם זאת, כאמור, ההגנה עוד לא אמרה את דברה, ורק השבוע החלה העדות המרכזית בתיק 1000, מפיו של מעניק השמפניות והסיגרים ארנון מילצ'ן. שנית, כפי שכבר פורסם בעבר, מנדלבליט עצמו היה נמנע מלהגיש את כתבי האישום בלעדי השוחד, שהפך אותם לעסיסיים ומתוקשרים בהרבה. וכמובן, אין לשכוח את עמדתו המנצחת למפרע של עו"ד רז נזרי, מי שהיה המשנה ליועמ"ש ומועמד טבעי להחליף את מנדלבליט, והיחיד שטען כבר בזמנו נגד הגשת אשמת השוחד בתיק 4000.

משחקי הדלפות

ככלל, שופטי נתניהו כבר רמזו לא אחת לצדדים כי הם ממליצים להם לסגור את התיק בהליכי גישור או בעסקת טיעון. עד כה, עמדה היועמ"שית גלי בהרב מיארה על דעתה שלא לאפשר הסכם כזה מבלי שנתניהו יסכים לעטות על עצמו קלון ולפרוש לצמיתות מהחיים הפוליטיים, עניין שלא בא בחשבון מבחינת ראש הממשלה, כעת, המשחק השתנה לחלוטין.

כדאי להבין משהו על עסקאות טיעון: בדרך כלל, כמו בסוג של בזאר טורקי, מתנהל משא ומתן בין הצדדים והם נפגשים איפשהו בנקודת האמצע. לכן, כל עוד היה שוחד בתמונה, נקודת האמצע כללה ויתור של התביעה על סעיף השוחד – בתמורה להודאה של נתניהו בעבירות של מרמה והפרת אמונים פלוס קלון. כעת, כשנקודת המוצא של הפרקליטות מסתכמת בסעיפי המרמה לבדם, נתניהו צפוי להקשיח עוד יותר את עמדתו שלא להסכים לקלון בשום אופן.

אולי לכן מיהרה היועמ"שית להדליף כבר ביום שלאחר הפרסום כי למרות המלצת השופטים למשוך את סעיף השוחד, כל גורמי המקצוע בפרקליטות מאמינים בסעיפים האלו ומשוכנעים שבהמשך התהליך השופטים ישתכנעו גם הם (ככלל, נדמה שהפרקליטות לוקה בתסמונת שיכרון כוח, אם לא נמצא אפילו פרקליט אחד שהמליץ לרדת מסעיף בעייתי שכזה, גם אחרי אמירה נחרצת כל כך מצד השופטים). הבעיה: עיקר התהליך שנותר הוא עדותם של עדי ההגנה דווקא. קשה להאמין שסעיף שוחד בלתי קיים יצוץ דווקא בקרב העדים האלו. סיבה יותר הגיונית לרצון להשאיר את סעיף השוחד בכל מחיר, היא ניסיון לשפר את נקודת הפתיחה המידרדרת של התביעה במו"מ לעסקת טיעון, אלא שקשה לראות כיצד שימוש בסעיף שהשופטים כבר חרצו את גורלו ישפר עמדות לטובת הפרקליטות, ולא יסתיים בנסיגה מביכה בסגנון כוח ואגנר.

וכמובן, הרפורמה המשפטית יושבת ברקע כל העת. חובבי קונספירציות יטענו שאחרי הטפטוף הבלתי פוסק של המסר – הוא חלחל גם לאוזניהם של שופטי נתניהו, בסוג של סוגסטיה פנים קבוצתית. לאמור, ראש הממשלה עצמו לא באמת מעוניין ברפורמה, אבל כל עוד המערכת רודפת אותו, הוא מחזיר מלחמה. לפי גישה כזו, אולי העדיף מי שהעדיף להמשיך עם נתניהו המזוכה כראש ממשלה, ולכל הפחות להימנע מהפגיעה במעמדה של הרשות השופטת. במקרה כזה, נשמע כבר בקרוב על התרככות בעמדתה של היועמ"שית בכל הנוגע לשאלת הקלון. במילותיו של צ'רצ'יל, היא לא תברח, היא רק תבצע מהלך אסטרטגי לאחור.

בינתיים, אולי מתוך רצון 'לחנך' את השופטים, הגישה הפרקליטות לבית המשפט בבוקר יום שני בקשה כפולה ותמוהה, בלשון המעטה. תחילה, מבקשת הפרקליטות להאיץ את התהליך. "על דעת היועמ"ש ופרקליט המדינה, בית המשפט מתבקש להוסיף מועדי דיון בפגרה… להוסיף ימי דיונים בשנת המשפט הבאה ולהאריך את ימי הדיונים", מבקשים ליאת בן ארי וחבריה, כאילו לא באשמתם נרשמו לא מעט ביטולי דיונים ועיכובים משמעותיים עד כה, כולל שבועות ארוכים של עיכוב אחרי שנחשף כי התביעה לא העבירה להגנה חומרים חיוניים.

הבקשה השנייה, יצאה ישירות מבית הספר לצביעות תקשורתית. בהתייחס להדלפה מסוף השבוע כותבים הפרקליטים הנכבדים: "השיח שהתקיים בלשכת השופטים הודלף לתקשורת באופן מגמתי ולא מדויק ובאופן שיש בו כדי לפגוע בהתנהלותו בתקינה של המשפט. לפיכך מבוקש כי מעתה ואילך, כל שיח בין בית המשפט לצדדים יתקיים באולם בית המשפט בלבד תוך שייערך פרוטוקול". במילים אחרות, הפרקליטות מתנערת מאחריותה השקופה להדלפה, וטוענת כי דווקא היא זו שניזוקה מהאופן בו עוותו הדברים. במקביל, היא רומזת לשופטים כי נפשה קצה בהצעות הפשרה הלא רשמיות והיא מחפשת ללכת בכל מחיר עד הסוף, לפחות לעת עתה.

פרקליטי נתניהו לא נשארו חייבים, בפרט להאשמה המרומזת האחרונה, "אכן מדובר בהדלפה סלקטיבית שכללה גם פרטים לא נכונים במפגיע על שהתרחש בלשכת השופטים, ושהחסירה את העיקר מן הספר", כותבים עורכי הדין ז'ק חן ובועז בן צור, "בעקבות הדלפה זו החל רצף של פרסומים שגויים ומוטים שהתאפשרו בשל העיקר שהושמט ממנה, והוא המלצת בית המשפט הנכבד לתביעה לשקול חזרה מאישום השוחד… והנה, בצל הפרסומים האמורים, החליטה המאשימה להודיע לאמצעי התקשורת תוך זמן קצר ביותר, עוד בטרם הספיקה לשקול לעומק את פניית בית המשפט, שבכוונתה להמשיך בניהול התיק כרגיל. על כך יש לתמוה", הם ממשיכים בעקיצה מכוונת היטב למדליפים המקצועיים של הפרקליטות, שהיו כבר מוכנים עם התגובה לתקשורת בו ביום.

בהמשך, מסרבים הפרקליטים גם לניסיון להאיץ את המשפט בקצב מהיר יותר מכפי שהוא מתנהל כעת, הם מזכירים את חוסר ההוגנות במשאבים הבלתי מוגבלים שהפרקליטות יכולה להקדיש לאירוע לעומת הסיטואציה האישית שלהם, מתייחסים למצב הנוכחי והעמוס בלאו הכי ומפרטים חלק מהדחיות שנגרמו באשמת הפרקליטות דווקא. לסיום הם מציינים, כי "בניגוד לזעקות השבר של גורמים מעוניינים חיצוניים, המשפט מתנהל ברצף וביעילות מרביים", ברמיזה לכך שהפרקליטות מוכוונת על ידי גורמים פוליטיים ובעלי עניין.

בשורה התחתונה, הספיק בית המשפט בין דיון למשנהו וצפיה בשידור החי והמקרטע במעט של עדות ארנון מילצ'ן היישר מברייטון האנגלית, לשחרר החלטה בנוגע לבקשה אחרת שהוגשה על ידי כלי תקשורת, ובה הצהיר כי יפרט במדויק את גרסת השופטים לנעשה בתוך החדר פנימה באותה פגישה מדוברת. אנחנו, כרגיל, נמשיך לעקוב.

ואי אפשר בלי להתייחס בקצרה לחלקה הראשון של עדות מילצ'ן, שצפויה להימשך עוד כשבוע וחצי, ובה הדגיש הטייקון חובב המנהיגים את החברות העמוקה בינו ובין משפחת נתניהו. הדגשה שיש בה כדי להשפיע על ההחלטה האם אכן נעברה עבירת הפרת אמונים. השופטים יצטרכו לקבל החלטה על קוצו של יוד, האם על הספקטרום שבין חברות ואינטרסים, היו שלל המתנות שהעניק מילצ'ן בצד החוקי של מתנות חבריות, או שמא חרגו מהטעם הטוב והפכו להפרת אמונים פסולה. קשה לדעת לפי איזה קריטריון יוכלו לפסוק והאם יהיה ניתן לטעון שנתניהו היה יכול לסמן את הקו האדום במדויק. והנה לכם עוד סיבה לביטולה של עבירת הסל המפוקפקת הזו, כפי שהצהיר בעבר יו"ר הציונות הדתית, השר סמוטריץ'.

אחווה דתית

בשקט בשקט, אחרי חצי שנה של פעילות, דווקא הציר שרשם הכי הרבה התנגשויות בממשלות הימין בעבר ועורר גם לא מעט חששות בהווה, הוא הרגוע והנינוח ביותר. מדובר כמובן על היחסים בין ש"ס והציונות הדתית, שתי מפלגות שהתנגשו בעבר לא מעט בשל ניגודי אינטרסים אינסופיים, שעיקרם במשרד הדתות ונספחיו, ולעיתים בקושי הצליחו להגיע להסכמה על זהות מחזיק התיק עד שנוצר צורך באיתור פתרונות יצירתיים במיוחד. הקרדיט במקרה הזה מגיע לדרעי ולסמוטריץ', שניים מהחברים היותר בוגרים ואחראיים בממשלה הנוכחית, וגם לא מעט לשר הדתות המכהן, מיכאל מלכיאלי, שמתמרן בזהירות ובהצלחה – ומצליח להוציא את כולם מרוצים.

בחמישי שעבר, במהלך יום עיון לראשי המועצות הדתיות, נצפה רגע כמעט בלתי הגיוני למתבונן המכיר את הפוליטיקה הישראלית, כאשר עשרות ראשי מועצות חובשי כיפות סרוגות עמדו במשך דקות ארוכות וקידמו במחיאות כפיים ובתרועות את פניו של שר הדתות, בעיקר כאות תודה על העלאת שכרם – אחרי קיפאון של עשור. כעת ניתן לספר איך הדברים התפתחו וכיצד הפך חשד הדדי מסויג למצב של אמון מוחלט ויחסים חמים.

כבר בימים הארוכים של הרכבת הממשלה, אחרי שהבין שתיק הדתות לא ייפול בחלקו, סימן סמוטריץ' את מלכיאלי כשר ש"יהיה אפשר לעבוד אתו" והציע לו ישירות להתערב עבורו אצל דרעי כדי שהוא יהיה זה שיקבל את תיק הדתות. מלכיאלי חמק באלגנטיות וענה כי הוא מעדיף דווקא להמשיך ולכהן כיו"ר ועדה וכמחוקק פורה. למצער, התברר כי הוא אינו זקוק לחסדים מבחוץ, דרעי, מודע לרגישות התפקיד ומנוסה, לאחר שכבר נכווה משר פחות יעיל בקדנציה קודמת, הניח את התיק בידיו של הכוכב העולה שייבא באופן אישי מעיריית ירושלים לפני שנים ספורות, מבלי להזדקק להמלצות מהקולגות.

מערכת היחסים בין הצדדים מתנהלת בשלוש רמות של ערוצים: הישיר והחשוב ביותר הוא כמובן הערוץ של סמוטריץ' ודרעי עצמם, שני ראשי המפלגות היותר יציבים בקואליציה הנוכחית. הערוץ השני הוא זה של השר מלכיאלי מול שר האוצר ואנשיו, ואת הערוץ השלישי, ביורוקרטי ומקצועי במהותו, מוביל מנכ"ל המשרד יהודה אבידן מול יועצו הקרוב של סמוטריץ', עומר רחמים. תוצאה לדוגמה אפשר לראות בזהותם של ארבעת רבני הערים שכבר מונו, שניים מהם סרוגים – רבני קרית ארבע ובית אל, לשביעות רצונה של הציונות הדתית.

אבל לא רק במישור הפוליטי, האידיליה בין הצדדים מחלחלת גם לשטח, בדמות קריאת רחוב על שמו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בבית אל. גם סמוטריץ' מצדו לא נשאר חייב והוא מחזיר למשרד הדתות באמצעות תמיכה תקציבית מאסיבית, כולל אישור מינוי של מאות רבני שכונות (כיום ישנם רק 60 כאלו בכל הארץ), שיפור בשכר רבני הערים ושכר ראשי המועצות הדתיות ועוד.

הצדדים גם הקימו יחד את ועדת משגיחי הכשרות, בה חברים אבידן ורחמים יחדיו, והם משתפים פעולה גם בגזרת המאבקים הפנימיים בקואליציה, דוגמת ההתגוששות העדכנית מול בן גביר בסוגיית חוק דחיית בחירת הרבנים הראשיים לישראל. אפרופו רבנים ראשיים, בש"ס נחושים לעמוד במילתם ולבחור לפחות אחד משני הרבנים הראשיים מהציבור הסרוג. נקל לנחש כי לא מדובר במשבצת הראשון לציון הספרדי…

בשיחות פנימיות, יש מי שחושש מהיתקלויות עתידיות, בפרט כאשר יידרש משרד הדתות לקדם את בחירתם של רבני ערים בפריפריה, שם צפויות לא מעט התנגשויות בין הצדדים, מאחר והקהלים חופפים יחסית. ועדיין, כפי שמסכם לנו אחד מבכירי המשרד: "כשיש רצון טוב ואחרי תקופה של שיתוף פעולה יעיל, אפשר להאמין שנצלח גם אתגרים וחיכוכים אם וכאשר יגיעו. בסך הכל, הרבה יותר קל למצוא פתרון לחלוקת העוגה כשמדובר בעוגה שהתרחבה משמעותית, וכשחלקים גדולים ממנה מצויים באזורי חיוג נפרדים…"

 

##טיזרים

טיזר 1: השופטים יצטרכו לקבל החלטה על קוצו של יוד, האם על הספקטרום שבין חברות ואינטרסים, היו שלל המתנות שהעניק מילצ'ן בצד החוקי של מתנות חבריות, או שמא חרגו מהטעם הטוב והפכו להפרת אמונים פסולה. קשה לדעת לפי איזה קריטריון יוכלו לפסוק והאם יהיה ניתן לטעון שנתניהו היה יכול לסמן את הקו האדום במדויק. והנה לכם עוד סיבה לביטולה של עבירת הסל המפוקפקת הזו, כפי שהצהיר בעבר יו"ר הציונות הדתית, השר סמוטריץ'

טיזר 2: מערכת היחסים בין הצדדים מתנהלת בשלוש רמות של ערוצים: הישיר והחשוב ביותר הוא כמובן הערוץ של סמוטריץ' ודרעי עצמם, שני ראשי המפלגות היותר יציבים בקואליציה הנוכחית. הערוץ השני הוא זה של השר מלכיאלי מול שר האוצר ואנשיו, ואת הערוץ השלישי, ביורוקרטי ומקצועי במהותו, מוביל מנכ"ל המשרד יהודה אבידן מול יועצו הקרוב של סמוטריץ', עומר רחמים. תוצאה לדוגמה אפשר לראות בזהותם של ארבעת רבני הערים שכבר מונו, שניים מהם סרוגים – רבני קרית ארבע ובית אל, לשביעות רצונה של הציונות הדתית

השארת תגובה