זה קורה: קדימה לרפורמה המשפטית

במשך חודשים ארוכים, מרשה לעצמו כל צרוע וכל זב בפוליטיקה ובתקשורת ובכלל לחבוט בציבור החרדי מכל זווית אפשרית. מגישה שמכנה את כולנו "מוצצי דם", ראש שב"כ כושל לשעבר שמכנה את הנציגות החרדית ג'יהאד

הפתעה צפויה מראש, הצבעה במליאת הכנסת - צילום נועם מושקוביץ דוברות הכנסת
הפתעה צפויה מראש, הצבעה במליאת הכנסת - צילום נועם מושקוביץ דוברות הכנסת

בשעת אחר צהריים של יום רביעי שעבר, כשארבעה חברי כנסת היו מסוגרים להם בלשכת מזכיר הכנסת ועסוקים בספירה השלישית של תוצאות ההצבעה בבחירות החשאיות שנערכו שעתיים ויותר קודם לכן לבחירת נציגי הכנסת בועדות למינוי שופטים, דיינים וקאדים, אולי מחוסר אמון למראה התוצאה המסתמנת, פגשתי במזנון את ח"כ זאב אלקין, אשף פוליטי עוד מימיו בשירות נתניהו. לא מן הנמנע שגם באותו יום הוא עשה שירות לא רע לנתניהו, אם כי מכיוון שונה לחלוטין.

עד שיגיעו התוצאות הסופיות, התעניינתי, אתה הרי יודע בוודאי כמה מקרב חברי הקואליציה הצביעו עבור אלהרר, אם וכאשר, ובכן, כמה קולות היא תקבל בסך הכל? אלקין הגניב את חיוכו הנצחי והשיב לאלתר: "אני יודע כמה הצביעו עבורה מהקואליציה, אבל אני פחות בטוח לגבי השאלה כמה הצביעו עבורה מהאופוזיציה…" אולי כרמיזה לדם הרע שזורם בין סיעות האופוזיציה ולעימותים שקדמו להצבתה של אלהרר כמועמדת מוסכמת.

קשה לשים את האצבע על נקודת הפתיחה של האירוע, אפשר שהיא התרחשה כשאחד מנציגי האופוזיציה התייחס לראשונה לקשר הרופף עד בלתי קיים בין ניהול שיחות המו"מ בבית הנשיא ובין בחירת נציגי הכנסת בועדה למינוי שופטים וכרך בין השניים, על אף הצורך לייצר חיבור מלאכותי (למעשה, הרפורמה דורשת בכלל לשנות את הרכב הועדה), ואפשר שהיא התרחשה לאחר מכן, כשנציגי ויחצ"ני המחאה הדועכת זיהו את האירוע כבעל פוטנציאל להבעיר את איילון מחדש.

כך או כך, נתניהו היה צריך לקבל החלטה, האם להיצמד לקו הממלכתי של חלוקה – נציג לאופוזיציה ונציג לקואליציה, מתוך הבנה של שלושה דברים: בלאו הכי יש לו בלוק חוסם למינוי שופטי עליון. בכל מקרה רוב רגיל בועדה יושג רק בהינתן ניצחון של עו"ד אפי נוה בבחירות לראשות לשכת עורכי הדין (שהסתיימו לאחר סגירת הגיליון, ולפיכך נעסוק בהן בהרחבה בשבוע הבא), ובכלל, הועדה מתכנסת רק ביוזמתו של יושב הראש שלה, שהוא ממש במקרה שר המשפטים יריב לוין. האפשרות השנייה שעמדה בפני ראש הממשלה, הייתה להיסחף אחר הטרנד שתפס את הימין, ולפיו, הגיע הזמן 'להעניש' את מי שבאשמתם הוקפאה הרפורמה ולבחור שני נציגי קואליציה לועדה.

בבוקר יום רביעי, כבר נפלה ההחלטה. נתניהו זימן לפגישה אישית קשה את חברת הכנסת היחידה שמועמדותה סיכנה את הסיטואציה, טלי גוטליב (שאר המועמדים מטעם הקואליציה מלבד המועמד הרשמי, ח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית, הם גברים, כך שבכל מקרה קארין אלהרר הייתה מדלגת עליהם ונבחרת, גם במיעוט קולות, משום שעל פי החוק הכנסת חייבת לבחור באישה למלא את אחת משתי המשבצות בועדה). בפגישה נכחו גם דרעי ואמסלם, שניים שאינם חשודים בהתנגדות לרפורמה, כל אחד מסיבותיו, וגוטליב ספגה אש משניהם – ובכל זאת עמדה על שלה ולא הסירה את מועמדותה.

בפני נתניהו עמדה סיטואציה של בחירה בין רע, רע מאוד ורע יותר מדי: בסיטואציה הרעה, אלהרר וקרויזר היו נבחרים כמתוכנן, בוחרי הימין היו כועסים במקצת, שוכחים אחרי יומיים, המגעים בבית הנשיא היו נמשכים ואולי, מתישהו, גם הרפורמה. בסיטואציה הרעה יותר, גוטליב הייתה נבחרת כנציגת הקואליציה (לצד אלהרר), ואז בן גביר היה מצטרף לרשימת הנפגעים ודורש לקיים את ההבטחה שקיבל בהסכם הקואליציוני לנוכחות נציג מטעמו בועדה למינוי שופטים. במקרה כזה, כך הובטח לו, הייתה ח"כ לימור סון הר מלך מצטרפת באופן מיידי כשרה בממשלה ומקבלת את המשבצת השנייה מטעם הממשלה בועדה (הראשונה משוריינת ליו"ר הועדה, שר המשפטים, ובשנייה, על פי חוק, חייבת לכהן שרה אישה). באופן אבסורדי, התסריט הגרוע מכל מבחינת נתניהו, היה בחירתם של שני נציגי קואליציה וצמיחה מחודשת של מחאת קפלן, בסוג של 'אפקט גלנט'.

ההברקה שנמצאה כפתרון, מיוחסת למוחו התוסס של יו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן. לפי התקנון, כאשר ישנם יותר מתמודדים ממשבצות פנויות, על חברי הכנסת המצביעים לסמן באלו מבין המתמודדים הם בוחרים. לעומת זאת, במקרה בו מספר המועמדים שווה למספר המקומות הפנויים, ההצבעה היא ספציפית על כל ח"כ באופן של 'בעד' ו'נגד', ובמידה ויש רוב מתנגדים – הח"כ לא נבחר לתפקיד, ועל הכנסת לבצע הצבעה נוספת והתמודדות מחודשת על המקומות שנותרו פנויים בתוך 30 יום.

לפיכך, החליטו ראשי הקואליציה להורות לכל החברים המתמודדים מטעמה לכל הועדות למשוך את מועמדותם (למעט גוטליב הזועמת, כמובן), ולהתנגד לכל המועמדויות שיציגו חברי האופוזיציה. בתוך שלושים יום – כך הוצע – תקיים הכנסת בחירות חוזרות, ועד אז יימצא פתרון לסוגיית גוטליב.

אבל ביבי הוסיף נדבך משלו לסיפור והבטיח באופן מעשי את בחירתה של אלהרר ואת העובדה שבסיבוב הבחירות המשלים יהיה כבר לאופוזיציה נציג אחד בועדה. כך לפחות על פי השמועות, ונראה שגם על פי הרוגע והשאננות שהפגין, כשבמקום לכסוס ציפורניים עם כל השאר בהמתנה לתוצאות – הוא צילם סרטון תוקפני על החלטתם המפוקפקת של גנץ ולפיד להקפיא את השיחות בבית הנשיא, על אף שקיבלו את מבוקשם, ויצא ללוות לנתב"ג את רעייתו המסורה. כיצד הדבר נעשה? תלוי את מי שואלים.

התוצאה של 58 תומכים מול 56 מתנגדים (ארבעה חברי כנסת מקוזזים שהו בחו"ל, וכך גם ח"כ פוגל הבלתי מקוזז נעדר מההצבעה, מה שהותיר סך כולל של 115 קולות, כשאחד מהם בחר שלא להצביע בעד או נגד אלהרר) מצביעה על לפחות ארבעה ח"כים שחצו את הקווים (מאחר ובאופוזיציה יש רק 56 חברים ושניים מהם בחו"ל, כאמור).

החשודים הטבעיים היו נציגי ש"ס, הן בגלל מעורבותו האקטיבית של דרעי (כמשתמע בין השאר מעדותה של גוטליב, על נוכחותו בלשכת רה"מ והלחץ שהפעיל עליה לפרוש) והן בגלל הדיסקרטיות והנאמנות שמאפיינת אותם. ח"כ בש"ס הוא אולי סוג הנציג היחיד בכנסת הנוכחית שיבצע במאה אחוז את הוראות הבוס – תמוהות בעיניו ככל שתהיינה – ולא יספר מילה מיותרת בחוץ. החשודים הטבעיים השניים היו רשימת ה'מתונים' סטייל אדלשטיין, דנון וביתן, שלפי השמועה קיבלו מסר מהנהלת הסיעה ובו נרמז להם כי אף אחד לא יכעס אם הם יוודאו את בחירתה של אלהרר.

למעשה, התוצאה עדיין הייתה צמודה. לא צריך להיות אלקין כדי לנחש שהיו באופוזיציה מי שהצביעו נגד מועמדותה של אלהרר, הן מטעמים אישיים והן מתוך ניסיון להוביל לכישלונה ולהצתת המחאה. משכך, צריך להניח בסבירות גבוהה שהרבה יותר מארבעה חברי כנסת מהקואליציה הצביעו בעד אלהרר, ולא, אין שום סיכוי שיש יותר מארבעה מורדים (וגם לא ארבעה) שפעלו בניגוד להוראות הקואליציה. לכן, כאמור, המסקנה ההגיונית היא שזו הייתה מטרתם של ראשיה מלכתחילה.

רמז לאופן הצבעתם של חלק מנציגי האופוזיציה, בצבץ בדבריו של יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ איווט ליברמן, שהאשים את גנץ ולפיד ב'דיל מרובע' עם נתניהו ודרעי. לפי איווט, חברי הכנסת של ש"ס הצביעו עבור אלהרר. נוסיף ונציין כי על פי השמועה, החברים של איווט הצביעו דווקא נגד אלהרר, כדי לקדם את פיצוץ השיחות בבית הנשיא, כך גם כנראה כמה מחברי הכנסת מהמפלגות הערביות, מסיבות אישיות שונות. במצב דברים כזה, לא די בקולותיהם של הש"סניקים, ולא מן הנמנע – כאמור – שגם בליכוד זכתה אלהרר לתמיכה מפתיעה.

לא סביר

אפשר להרחיב ולהתייחס לזעמה הבלתי כבוש בעליל של גוטליב, שהסתפקה בחמישה עשר תומכים ונקלעה לעימות פומבי עם יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ. עימות שבשיאו הודיעה גוטליב, לא פחות, כי תעתור לבג"ץ נגד סנקציות סיעתיות אם הללו יוטלו עליה. בשעות הערב של יום שני אכן הוטלו הסנקציות, וקשה לשער לאן יתגלגל כדור השלג מבחינתה, והאם הוא יוביל בצעד חריג להפרשתה מהליכוד. אפשר גם להתייחס לחלק שכמעט לא זכה להתייחסות פומבית, בחירתה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה מהמחנה הממלכתי כחברה בועדה למינוי דיינים ברוב של 60 תומכים. אגב, במקרה של תמנו שטה פעלו לטובתה החברויות האישיות, לצד העובדה שלא הייתה כל מחלוקת על בחירתה המיועדת.

אבל הנושא המשמעותי יותר הוא ההחלטה הפזיזה של גנץ ולפיד לפרוש מהשיחות בבית הנשיא, למרות שדווקא המועמדת שלהם לוועדה היא זו שנבחרה. הנימוק: לטענתם, ההבנה הבלתי כתובה להמשך קיום השיחות הייתה הקמה מלאה של הועדה למינוי שופטים, ולפי רמיזות שכבר נשמעו מכיוונו של הנשיא בדימוס אהרן ברק ומכיוונם של כמה מהשופרות התקשורתיים של המחאה – גם מינוי של כמה עשרות שופטים.

בקואליציה החליטו שדי ונמאס. יש גבול גם לסחטנות, מה גם שהשיחות בבית הנשיא מדשדשות במי אפסים כבר שלושה חודשים. לפי גורמים המעורבים בשיחות, למרות ההבנה הראשונית של גנץ ואנשיו לכך שמרבית סעיפי הרפורמה נדרשים וגם נחוצים, אין להם את האומץ לנקוט צעד ולהגיע להסכמות. לפיד, לטענתם, נמצא שם רק כדי 'לשמור' על גנץ ולוודא שלא יעשה חלילה צעד פופולארי של הסכמה לאומית ושתיית מנדטים אישית על חשבון 'יש עתיד'.

בתגובה, הודיע נתניהו בתחילת השבוע על החזרת הרפורמה לשולחן הכנסת, גם אם בצעדים איטיים. נתניהו, מעודד גם משורה ארוכה של בשורות כלכליות חיוביות בשבוע האחרון (בין השאר: בלימת האינפלציה, הבטחה להשקעת עתק מתוכננת של אינטל בקרית גת – ההשקעה הגדולה בהיסטוריה של חברה זרה בישראל ועוד אי אלו צימוקים), מבין שיש גבול גם לסבלנות של הבייס שלו. במקרה הזה, יו"ר ש"ס אריה דרעי שהתואר שר טרם הוצמד בחזרה לשמו, ויו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר שמאגף את ראש הממשלה מימין.

לפי התוכנית, כבר בכנס הנוכחי של הכנסת תקודם צמצום עילת הסבירות, במה שמכונה 'מתווה סולברג', כאשר הכוונה היא לפרשנותו של שופט העליון, ולפיה מן הראוי להשתמש בנימוק של 'סבירות' רק כאשר שופטי העליון בוחנים החלטות מנהליות של פקידים מקצועיים, ולא כאשר הם עוסקים בהחלטות של הממשלה ושל פוליטיקאים. בהמשך, אם יגבר הלחץ, תשוב לשולחן ועדת חוקה גם ההצעה לשינוי הרכב הועדה למינוי שופטים.

ספק אם צמצום ואפילו ביטול מוחלט של עילת הסבירות יועיל לדרעי. כזכור, מתוך עשרת השופטים שפסלו את כהונתו, חמישה ציינו גם את עילת ההשתק (העובדה שלא השתמש בטיעון בדיון קודם, על אף שבמקרה דנן מדובר בטיעון שהובן שלא כהלכה על ידי השופט בערכאה הנמוכה יותר, משום שדרעי לא התחייב בשום אופן לפרוש לתמיד מהחיים הפוליטיים). במידה והוא יתמנה מחדש, צפויים גם שופטים נוספים להצטרף לעילה הזו, ומניסיון עבר ובהתחשב במוחם היצירתי של יושבי מגדל השן, לא מן הנמנע שניתקל בנימוקים חדשים וב'עילות' פסילה מומצאות מהשרוול.

מותר גם להיות סקפטי במקצת לאור ניסיון החודשים האחרונים, לגבי מידת עמידותו של נתניהו מול המחאה – אם זו אכן תתרומם מחדש. גם משתנים לא צפויים אחרים עשויים להשליך על חקיקת הרפורמה בפועל, למשל הזמנה מכובדת לבית הלבן, הסכם שלום עם ערב הסעודית או עניינים בינלאומיים אחרים. אנחנו, כרגיל, נמשיך ונעקוב.

גזענות והסברה

בתזמון מושלם, העבירה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק של יו"ר ועדת הפנים ח"כ יעקב אשר, להחשיב הסתה נגד חרדים כעבירה פלילית לפי חוק הגזענות. אם למישהו היה ספק לגבי נכונותה וחיוניותה של ההצעה, באה המתקפה הברברית של תושבת הוד השרון על יונתן הירש, שהוא במקרה גם יהודי בעל מראה חסידי נאה וגם קצין במילואים ועו"ד מצטיין בפרקליטות, והוכיחה את חשיבות החקיקה.

במשך חודשים ארוכים, מרשה לעצמו כל צרוע וכל זב בפוליטיקה ובתקשורת ובכלל לחבוט בציבור החרדי מכל זווית אפשרית. יום אחד זה כדורגלן עבר מתוסכל שקיבל משבצת טלוויזיונית, ובמשנהו צצה מגישה אחרת שמכנה את כולנו "מוצצי דם". במקרה אחד זה ראש שב"כ כושל לשעבר שמכנה את הנציגות החרדית ג'יהאד, ובמקרה אחר צץ פעיל תימהוני של 'אחים לנשק' וזורק חבילות של שטרות מדומים על צעירים חרדים.

בשורה התחתונה, דמם של החרדים בישראל הותר. גם מזהה תהליכים מנוסה פחות מיאיר גולן ימצא בנקל את הדמיון בין הקריקטורות, המסרים והמתקפות על החרדים ובין מה שספגו יהודים לאורך ההיסטוריה במדינות שונות ובזמנים אפלים.

עם זאת, וחרף חשיבות הצעד, כדאי לזכור שאין בו די משתי סיבות: האחת, חוק יכול להיות גם 'אות מתה'. בסופו של דבר, מימוש החוק תלוי באנשי הפרקליטות ובמשטרה, שני גופים שלא מזוהים יתר על המידה עם אהבת חרדים. שנית, כי בסופו של דבר המענה צריך וחייב להינתן באמצעות הסברה. מן הראוי שהמפלגות החרדיות, וגם פילנתרופים פרטיים המסוגלים לכך, ייזמו וייסדו פרויקט הסברה חרדי מרכזי ומסודר, כזה שירכז נתונים מקצועיים, ינפיק דו"חות באופן סדיר וינהל מערך דוברות משומן. זו השפה היום ואלו הכלים, ואין לנו ברירה אלא להיות שם, ויפה שעה אחת קודם.

השארת תגובה