בכל הכח: חוק הגיוס עכשיו

בתוך שלושה שבועות עד חודש יובאו שני החוקים המתוכננים – חוק דחיית שירות וחוק הטבת משרתים – להחלטת ממשלה ולקריאה ראשונה בכנסת

Untitled-1
Untitled-1

במשך שבעים וחמש שנה וקצת התחמקה מדינת ישראל מקביעה מוסדרת באשר למעמדם של בחורי הישיבות וסוגיית שירותם בצה"ל. ככל והדבר היה תלוי בראש הממשלה, בנימין נתניהו, מדינת ישראל הייתה ממתינה עוד קצת – לפחות עד כנס החורף הבא של הכנסת, לפני העלאת הנושא הנפיץ לסדר היום. לצערו, בסיעות החרדיות סירבו לאפשר לו דחיה נוספת, מה גם שקיים ספק אם הדבר אפשרי בכלל.

תחילה נסביר בתמצית את הרקע ההכרחי: בנובמבר 2015 עבר בכנסת תיקון 21 לחוק שירות ביטחון ועל פיו מסתיימת 'תקופת ההסתגלות השנייה' (התקופה שהחליפה את מה שהוגדר בחוק לפיד המקורי כ'תקופת הקבע') בסיום חודש יוני 2023, בתאריך י"א בתמוז בשנה זו. למעשה, החוק לא הגדיר מה יקרה לאחר סיום התקופה. בינתיים, פסל בג"ץ את החוק עצמו, והעניק לא פחות מ-13 פעמים ארכה לממשלה, לבקשתה, לצורך תיקון החוק. כאשר ברוב הפעמים הנימוק לכך שהיא לא הספיקה לעשות זאת, היה עודף סבבי הבחירות שלא אפשרו לכנסת לתפקד באופן סדיר.

למעשה, נוצרו שתי בעיות הקשורות זו לזו: האחת, בג"ץ עשוי הפעם שלא להיעתר לבקשת דחייה נוספת, משום שאין עילה חריגה להסכים לבקשה כזו. השנייה, גם אם ייעתר להארכה כזו, אין חוק, משום שכאמור תוקף החוק עצמו פוקע והוא מסיים את תפקידו בעוד כשבועיים.

בהסכם הקואליציוני דרשו המפלגות החרדיות תחילה את השלמת חוק הגיוס המתוקן עוד לפני הרכבת הממשלה, והתרצו לבסוף להצמיד את החקיקה לתקציב. כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, בהוראתו של מרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, הוחלט על דחיית החקיקה לאחר התקציב, אך מתוך הבנה שהתהליך יצא לדרך כבר בכנס הקיץ של הכנסת.

ביום שני התכנסו בלשכתו של נתניהו בכנסת כל הגורמים הרלוונטיים: ראש הממשלה עצמו, מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס, שלושת ראשי הסיעות החרדיות יחד עם סגן השר מקלב, המנהל את הנושא במשך שנים ארוכות מטעם דגל התורה, ועם השר פרוש, המנהל אותו מטעם אגודת ישראל, שר הביטחון יואב גלנט והשרים אמסלם ולוין, היועצים המשפטיים של משרד הביטחון ומזכירו הצבאי של השר גלנט.

בפתח הפגישה, ניסה נתניהו לשכנע את המפלגות החרדיות להמתין לכל הפחות לסוף השבוע הנוכחי עם ההחלטות, כדי לראות אם בחירת נציגי הכנסת לועדה למינוי שופטים תייצר למחאה שוב את 'אפקט גלנט', ובמקרה כזה רצוי להמתין מעט עם חוק הגיוס. הנציגות החרדית סירבה לקבל את הבקשה והתעקשה להגיע להחלטה קונקרטית ומסודרת כבר בפגישה הזו.

במאמר המוסגר: עוד טרם כניסתם של נציגי אגודת ישראל לדיון, הם טרחו לתדרך את העיתונות כי בניגוד לדגל התורה ולש"ס, הם דורשים להתחיל את החקיקה כבר בכנס הנוכחי. בדגל זעמו על ההודעה וראו בה ניסיון מיותר לגרוף הון פוליטי ולתקוע טריז בשיתוף הפעולה הכלל חרדי בנושא. במפלגה גם מיהרו להוציא הודעת הבהרה ובה הודגש כי הן ש"ס והן דגל היו שותפות מלאות מתחילת הדרך לדרישה הזו.

במהלך הישיבה הושגה ההסכמה כדלקמן: בתוך שלושה שבועות עד חודש יובאו שני החוקים המתוכננים – חוק דחיית שירות וחוק הטבת משרתים – להחלטת ממשלה ולקריאה ראשונה בכנסת (חוק המוגש על ידי הממשלה אינו דורש קריאה טרומית). הדיונים הממושכים בחוקים, הצפויים להיערך בועדת חוץ וביטחון בין קריאה ראשונה לקריאה שניה ושלישית, ייערכו כבר בפגרה או מיד עם תחילת כנס החורף הקרוב, ולאחר מכן תושלם החקיקה.

למעשה, מדובר על חבילה משותפת של שני חוקים המכונים 'מקל וגזר' – האחד חוק דחיית השירות שיאפשר את הסדרת הפטור באופן מוחלט וסופי, בלי יעדים וסנקציות. והשני הוא חוק הטבת משרתים שיעניק תגמול כלכלי הוגן לחיילים, בדגש על לוחמים קרביים. בניגוד לחוק הראשון שהטיוטות הכמעט סופיות שלו כבר מוכנות, בנוסח המוסכם על כלל הסיעות החרדיות, הרי שהחוק השני עודנו נתון בדיונים, בהם מעורבים משרדי הביטחון והאוצר, ומשכך נדרשת תקופה של כשלושה שבועות להשלים את הכנתו.

כעת התעוררה בעיה באשר לתקופת הביניים. על פניו, שר הביטחון יכול להשתמש בסמכותו לפטור את בחורי הישיבות באופן זמני, אולם זו בפני עצמה בעיה שאינה עומדת במבחן בג"ץ, משום שכך בעצם התחילה כל סאגת חוקי הגיוס, לאחר שבג"ץ קיבל עתירה בנושא וקבע כי שר הביטחון אינו יכול לפטור באופן גורף את בחורי הישיבות משירות צבאי ולפגוע בערך השוויון. חרף זאת, טענו היועמ"שים של משרד המשפטים כי מאחר ומדובר בתקופת ביניים בלבד, יעמוד הפטור הזה במבחן בג"ץ, ובתנאי שבג"ץ יוכל להיווכח כי הממשלה אכן פתחה בהליך חקיקה שיפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

באופן ספציפי הועברה סוגיה זו לבחינת היועמ"שית לממשלה, כשהצפי הוא לשתי תשובות אפשריות מבחינתה: האחת, כי ניתן להגן על החלטה כזו בבג"ץ. והשנייה, כי ניתן לעשות זאת רק בכפוף לתיקון בחוק הנוכחי – כך שתתבצע חקיקה מהירה (בנפרד מחקיקת חוקי הגיוס עצמם) של תיקון בחוק הגיוס הנוכחי, ובו יוחלף התאריך 30 ביוני ב-30 בדצמבר. עם זאת, כאמור, הערכת היועמ"שים שנכחו בדיון, כי לא תידרש חקיקה שכזו.

כך או כך, המדינה צפויה להגיב לבג"ץ ולבקש ארכה נוספת לאור תחילת החקיקה הנדרשת, עילה שתחליף את העילות הקודמות (מערכות בחירות צפופות וכדומה). על פניו, צפוי בג"ץ להימנע מהתערבות ולאפשר בפעם הארבעה עשר את דחיית החוק, ובתנאי שיוסדר עניין תקופת הביניים, כפי שפירטנו.

הדגש חשוב נוסף של המפלגות החרדיות, שעשוי לסייע גם במבחן בג"ץ וגם בתמריצים של משרד האוצר לתמוך בחוק: המפלגות החרדיות אינן מתכוונות להתערב בסוגיה של הורדת גיל הפטור, בניגוד לניסיון לצייר אותן כמי שעושות זאת בכדי להקשות על אברכים המעוניינים לצאת לעבוד. משכך, גיל הפטור ייקבע ככל הנראה בסף הנמוך ביותר (21 או 22).

בשבועות הקרובים, כאמור, יושלם הנוסח הסופי של שני החוקים, ואם לא תתרחש דרמה פוליטית של ממש, הם יגיעו להחלטת ממשלה כבר בתחילת חודש יולי. מיד לאחריה הם יעברו לקריאה ראשונה מזורזת בכנסת, ואז ייפתחו הדיונים בועדת חוץ וביטחון, שעשויים ללוות אותנו עוד שבועות ארוכים.

גדול מספרי הסיפורים

כפי שהוזכר קודם לכן, נתניהו חושש מ'אפקט גלנט' שיתפרץ שוב השבוע, אם וכאשר תבחר הכנסת את שני נציגיה לועדת מינוי שופטים מקרב שלל המועמדים שהציבה הקואליציה, ולא תיתן מקום אחד לחברת הכנסת קארין אלהרר מטעם האופוזיציה. אם להתייחס ברצינות לאיומים של מובילי המחאה, וכמו גם ראשי המפלגות המעורבות במו"מ, דבר כזה יהיה עילה עבורם לפוצץ את השיחות בבית הנשיא ולהבעיר מחדש את המחאה הדועכת.

נכון לשעת כתיבת השורות (צהרי יום שלישי) נוטה נתניהו לתמוך בחלוקת הנציגים בין הקואליציה והאופוזיציה. עם זאת, כפוליטיקאי מפוכח ומנוסה, הוא מודע לכך שקיומן של בחירות חשאיות בכנסת מאפשר תוצאות מפתיעות ועליו להיערך לכל תרחיש. בנוסף, עליו להתחשב בדרישתו של שר המשפטים, יריב לוין, לקבל תמורה אופוזיציונית בדמות הסכמות ראשוניות או חלקיות באשר לרפורמה המשפטית. הצעה מסקרנת שעלתה בתחילת השבוע, מציעה לבחור שני נציגים מקרב הקואליציה, תוך הבטחה שאם אכן השיחות בבית הנשיא יתקדמו באופן יעיל, יתפטר אחד מהם לטובת נציג מהאופוזיציה.

בשל חוסר ההסכמות ועודף המועמדים שהציעו את עצמם לתפקיד מטעם הליכוד, לא נערכה השבוע ישיבת סיעה במפלגה. במקביל, גם סיעת האופוזיציה הגדולה, יש עתיד, לא ערכה ישיבת סיעה בנימוק שונה לחלוטין – התייצבותו של יו"ר הסיעה ויו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, על דוכן העדים במשפט נתניהו בימים שני ושלישי, כדי למסור את עדותו בתיק 1000, העוסק ביחסיו של נתניהו עם ארנון מילצ'ן.

במקור, הפרקליטות הביאה את לפיד כדי שזה יעיד על כך שבהיותו שר אוצר, לחץ עליו נתניהו לקדם את הארכת החוק שיספק הטבות במס לתושבים חוזרים ויסייע כלכלית למילצ'ן. במציאות, אם להתבטא בעדינות, לפיד היה רחוק מלספק את התוצאה.

כבר בתחילת העדות הדגיש לפיד כי להבנתו כאשר נתניהו שאל אותו בהקשר לחוק המדובר, הוא עשה זאת שלא מתוך כוונה אמיתית לקדם אותו אלא רק כדי 'לסמן וי' על מטלה. בהמשך, הסתבך לפיד פעמיים עם העובדות, כשהתברר שאחת הפגישות עליה העיד לא יכולה הייתה להתקיים בבלפור, כפי שטען בתחילה, וגם לא בקבינט בירושלים, כפי שטען בהמשך (הקבינט התכנס בתל אביב בכלל…). לפיד גם סיפק שלוש גרסאות שונות לשאלה מה הוא השיב לנתניהו – האם בחר שלא להשיב, האם הגיב כי "לא בטוח שהחוק טוב" או שמא הגיב "אני חושב שזהו חוק לא טוב". בניסיון לצמצם את הנזק, הצטדק לפיד וטען כי "כל הנושא היה שולי בזמן אמת, קשה לזכור את הפרטים".

עו"ד עמית חדד, שביצע את החקירה הנגדית מטעם נתניהו, לא פספס את ההזדמנות להציף את שאלת שירותו הצבאי של לפיד, כדי לערער את אמינותו כמי שנוהג לספק מספר גרסאות לאירועים, וגם הטיח בו כי הוא "גדול מספרי הסיפורים", ובלשונו: "פעם הפגישה הייתה בבלפור ופעם בקבינט ופעם בכניסה לקבינט ופעם היא רשמית ופעם שיחת מסדרון. זה טיבם של סיפורים – הם משתנים…". חדד גם הציף את הקשר האישי רב השנים בין לפיד עצמו למילצ'ן, ואת העובדה שלמרות זאת לפיד לא ציין את מילצ'ן בהסכם ניגוד העניינים שלו, במה שמהווה רמיזה להתנהלותה הבררנית של הפרקליטות, שהאשימה את נתניהו בהקשר דומה בתיק 4000 על כך שלא ציין את ניגוד העניינים שלו מול אלוביץ'.

בשלב זה, נותרו עוד עשרות עדי תביעה, כולל כאלו שחקירתם תימשך מספר ימים. לאחר מכן יגיע גם תורם של עדי ההגנה, כשעו"ד חדד כבר הספיק לציין כי בכוונתו לזמן לדוכן העדים לא מעט פוליטיקאים, כולל דמויות כמו ציפי לבני. בהערכה מצמצמת, ספק רב אם משפטו של נתניהו – כולל ערעור צפוי לבג"ץ של לפחות אחד הצדדים – יסתיים עוד בעשור הנוכחי.

לקראת הכרעה

בשלישי הבא ייערכו הבחירות ללשכת עורכי הדין, וכפי שכבר הורחב כאן, עיקר המאבק הוא הקרב על ראשות הלשכה (בנוסף להתמודדויות במחוזות השונים ולהרכבי הסיעות) בין שני המועמדים המובילים – יו"ר הלשכה המכהן עו"ד עמית בכר ויו"ר הלשכה לשעבר עו"ד אפי נוה.

בשבוע האחרון הספיק אחד המועמדים, עו"ד אבי ללום, לפרוש מההתמודדות ולהעביר את תמיכתו לנוה. למען ההגינות ראוי לציין כי חברי רשימתו של ללום בחרו דווקא להודיע על תמיכתם בבכר. כך או כך, מדובר בשברי אחוזים, ועיקר הלחץ מתמקד בשני המועמדים הנוספים שטרם פרשו, ואשר תמיכה שלהם בנוה עשויה להטות את הכף לטובתו – עו"ד דורון ברזילי ועו"ד ארקדי אליגולאשוילי, הראשון יו"ר לשכה לשעבר והשני דמות בולטת במחוז ירושלים. שניהם מזוהים עם האגף הימני ועם תמיכה ברפורמה המשפטית, לפחות באופן יחסי.

מנגד, בכר זוכה לתמיכה אגרסיבית של השמאל וארגוני המחאה, כולל 'אחים לנשק' (הארגון שערך את ההפגנה מול ביתו של מרן הרב אדלשטיין זצ"ל), וכולל תרומות לקמפיין בעשרות ומאות אלפי שלקים משורה ארוכה של דמויות בולטות בשמאל הישראלי. למעשה, בכר, בוגר פרקליטות מיסוי וכלכלה, בחר להפוך את הלשכה בתקופה האחרונה לשחקן אקטיבי במאבק שהתחולל כאן, והתייצב למאבק נגד הרפורמה המשפטית.

על אף ניסיונו לחבור לסיעה החרדית בלשכה, נדמה כי השבוע האחרון הרחיק מבכר את מרבית התומכים הפוטנציאליים מימין. הזיהוי המובהק עם 'אחים לנשק' והעובדה שהבחירות הללו עשויות להכריע איזה צד במפה הפוליטית יחזיק ברוב בועדה למינוי שופטים (הכוללת כזכור שני נציגים מלשכת עורכי הדין), עשויות לגרום לאחוז ניכר מקרב עורכי הדין החרדים, הדתיים והמסורתיים להעדיף את נוה, גם אם במישור האישי הוא אינו מודל נבחר אידיאלי של איש ציבור.

סכנה ושמה שב"כ

באופן תמוה במקצת, בעקבות אולטימטום שהציבו האחים רביבו (ח"כ אלי רביבו ואחיו ראש העיר לוד יאיר רביבו) ובו איימו להפיל את הממשלה, וכמו גם בעקבות הרצח המאסיבי במגזר הערבי (יותר ממאה הרוגים מאז תחילת השנה), החליטה הממשלה לדון בקידום 'חוק השב"כ', שיאפשר לארגון להיכנס לטיפול גם בנושאים המוגדרים כיום פליליים.

כדאי להסביר משהו: השב"כ בהגדרתו הוא ארגון ביון, ותפקידו לסכל טרור וריגול. לצורך כך, הוא משתמש לא אחת בכלים השייכים למתחם האפור מבחינת החוק. בעבר אף התנהל דיון ציבורי סוער אחרי שנחשפה העובדה שהארגון לא בוחל גם בשימוש בעינויים. בסופו של דבר, הוגבלו העינויים להגדרות מחמירות של לחץ פיזי מתון.

עם זאת, מתן אישור לשב"כ לעסוק גם בסוגיות אזרחיות במהותן, במקום להשתמש לשם כך בארגונים הקיימים (המשטרה, למשל) או בארגונים חדשים (דוגמת המשמר הלאומי המתוכנן), עשוי להוביל לתוצאות לא רצויות בהכרח, והימין עוד עשוי להצטער על קידום החוק. ככלל, אחד המאפיינים הגלובליים של הימין הוא תמיכה בצמצום המעורבות השלטונית וסמכויותיו בחיי הפרט, בניגוד גמור לתהליך שחוק השב"כ צפוי לקדם.

ההנחה במערכת הפוליטית כרגע היא שראש הממשלה עצמו מעוניין רק לשלם מס שפתיים מן השפה ולחוץ, והוא בונה על התנגדותה הנחרצת של היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה, שתטרפד את החוק עבורו. במקרה כזה, נתניהו ירוויח פעמיים: הוא גם יצביע על ניסיונו לקדם את החוק כדי להילחם בפשיעה במגזר הערבי (ולרצות את השר לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר, שהלחץ הציבורי מופעל עליו), וגם יוכל להאשים את היועמ"שית כמי שפגעה ביוזמה ומנעה מהממשלה את המאבק בפשיעה. אנחנו, כרגיל, נמשיך ונעקוב.

 

##טיזרים

טיזר 1: במהלך הישיבה הושגה ההסכמה כדלקמן: בתוך שלושה שבועות עד חודש יובאו שני החוקים המתוכננים – חוק דחיית שירות וחוק הטבת משרתים – להחלטת ממשלה ולקריאה ראשונה בכנסת. הדיונים הממושכים בחוקים, הצפויים להיערך בועדת חוץ וביטחון בין קריאה ראשונה לקריאה שניה ושלישית, ייערכו כבר בפגרה או מיד עם תחילת כנס החורף הקרוב, ולאחר מכן תושלם החקיקה

טיזר 2: עו"ד עמית חדד, שביצע את החקירה הנגדית מטעם נתניהו, לא פספס את ההזדמנות להציף את שאלת שירותו הצבאי של לפיד, כדי לערער את אמינותו כמי שנוהג לספק מספר גרסאות לאירועים, וגם הטיח בו כי הוא "גדול מספרי הסיפורים", ובלשונו: "פעם הפגישה הייתה בבלפור ופעם בקבינט ופעם בכניסה לקבינט ופעם היא רשמית ופעם שיחת מסדרון. זה טיבם של סיפורים – הם משתנים…". חדד גם הציף את הקשר האישי רב השנים בין לפיד עצמו למילצ'ן, ואת העובדה שלמרות זאת לפיד לא ציין את מילצ'ן בהסכם ניגוד העניינים שלו, במה שמהווה רמיזה להתנהלותה הבררנית של הפרקליטות

 

##תמונות

תמונה מרכזית: ראשי הסיעות החרדיות עם נתניהו. כיתוב: הסכמות בסוגיית הגיוס, ראשי הסיעות החרדיות וראש הממשלה

תמונה קטנה: לפיד. כיתוב: גדול מספרי הסיפורים, יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד

השארת תגובה