השודדים ריחמו על הנשדד – והתנצלו

אחרי שכיהן כרב קהילה בקולוביה ולאחמ"כ כרבה של גואטמלה, מספר הרב יוסף גרמון, בוגר ישיבת תורה אור ותלמידו של הגרח"פ שיינברג, כיצד הספיק בגיל 34 לבקר ב-106 מדינות כדי לקרב יהודים בארצות נידחות

הרב גרמון בהרצאה
הרב גרמון בהרצאה

"תביא את הכסף או שנהרוג אותך!", צעקו שני השודדים על הרב יוסף גרמון, באותו זמן רבה הראשי של גואטמלה.

"הייתי אז בדרכי לבית הכנסת בגואטמלה", משחזר הרב גרמון. "לפתע קפצו עליי שני גנבים. הם ראו אדם הולך בחליפה ועניבה, והבינו שיהיה מה לשדוד ממנו. אך לרוע מזלם הם נפלו בדיוק על יום השבת, במקום בלי עירוב וכך לא היה לי כלום. כדי שהם יניחו לי, פניתי אליהם בתמיהה; מה קרה לכם היום? הם לא הבינו מה אני רוצה, אז הסברתי להם שכבר גנבו אותי קודם ונותרתי בלא כלום".

אחרי שבדקו אותו הגנבים ונוכחו לגלות כי כיסיו ריקים, הם התחילו לנחם אותו על דבר השוד והביעו את צערם מול מצבו. "צריך להבין, אדם שבא לגנוב בגואטמלה, בדרך כלל עושה זאת כדי שיהיה לו מה לאכול, ולא מתוך רוע. משם המשכתי לבית הכנסת של חב"ד, והרב שראה אותי נסער, שמע את שעבר עליי ואמר לי זה עוד כלום לעומת מה שקרה ליהושע השליח שקפץ עליו שבוע קודם גנב חמוש בנשק. אותו מקרה שוד הסתיים בכך שהשליח הזה ישב ללמוד עם הגנב במשך שעתיים ארוכות את שבע מצוות בני נח. ראיתי מול עיניי איך במקום להתמקד ברע ולהתלונן שהמציאות קשה, אפשר לראות טוב. היהודי הזה הצליח לגלות את האור אפילו בגנב, ומשם להרים אותו למקום טוב יותר".

כך מתחילה השיחה עם הרב יוסף גרמון, ששופע סיפורים לרוב על חוויות שונות מהמדינות השונות בהן ביקר עד כה, 106 מדינות ליתר דיוק. על אף גילו הצעיר – 34 בלבד, הקשר עם יהודי העולם החל אצלו עוד קודם. הרב גרמון נולד בירושלים ולמד בישיבת תורה אור אצל הגאון הגדול רבי פנחס שיינברג זצ"ל, משם עבר ללמוד בישיבת 'תורה אור' במקסיקו, שם קיבל את תפקידו הראשון כמרצה בקהילות שונות. לאחר שסיים את לימודי ההלכה והרבנות, עבר לקולומביה לכהן שם כרב הקהילה ומשם לגואטמלה – בה כיהן כרב הראשי של המדינה במשך 4 שנים. תפקיד רשמי בו כיהן והצליח לחבר בין גורמים שונים ולהיות חלק בהעברת השגרירות של גואטמלה ולאחר מכן גם במדינה השכנה בהונדורס לירושלים.

כמו רוב הקהילות באמריקה הלטינית, הקהילה בגואטמלה מורכבות מספרדים שהגיעו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ואשכנזים שהגיעו בעיקר לאחר מלחמת העולם השניה. הקהילות ברובן אינן גדולות, אבל חזקות ומשפיעות במדינה. לגואטמלה הוא הגיע עם רעייתו מרגלית שנולדה בצרפת ולה הוא זוקף את הצלחתו בשליחויות השונות, בתו נולדה להם בקולומביה וכשהיו בשליחות בגואטמלה נולד הבן יאיר.

במהלך מגוריו בגואטמלה, הקים הרב גרמון את 'הקואליציה ההומניטרית', המאגדת אנשים ממדינות ודתות שונות, לפעילות הומניטרית משותפת. "בין השאר, אנחנו פועלים לחלוקת מזון ותרופות לילדים הסובלים מתת-תזונה, הקמת מוסדות חינוך לילדים חסרי בית, בניית בתים למחוסרי דיור ועוד", הוא מפרט. "גם בישראל פועלת הקואליציה, ומסייעת במימון חתונות ליתומים, בשיתוף ארגון החסד יד עזרא ושולמית שעושים רבות למען העניין בישראל. הפעילות כולה מתנהלת ללא כסף מזומן, ונעשית תוך כדי חיבור בין ארגונים אזוריים לבני המקום".

אחד הפרויקטים הגדולים בהם עסקה הקואליציה, הייתה בניית שכונת 'ירושלים' בגואטמלה. "גואטמלה העבירה את השגרירות לירושלים והכירה בירושלים, אנחנו הבאנו את ירושלים לגואטמלה", הוא מחייך. "לאחר התפרצות הר הגעש פאגו במקום, ראינו את אלפי המשפחות האומללות שאיבדו את בתיהן, והחלטנו להתחיל במה שרק אפשר. מצאנו שטח חקלאי גדול ובעזרת ראש העיר הפכנו אותו למקום יישוב. עליו התחלנו לבנות את הבית הראשון במקום, בלי לדעת איך נוכל לממן את בנייתו או בניה של בתים נוספים. חודש אחר כך נכנס לבית הזה אדם שאיבד חלק ממשפחתו והיה כולו מלא כוויות. המאורע המרגש התפרסם בכל אמצעי התקשורת, וכך הצטרפו ארגונים שונים מרחבי העולם לסייע בפרויקט. גם מדינת ישראל תרמה בניית 45 בתים, ואשת ראש הממשלה הגיעה למקום כדי לחנוך אותם בטקס מרגש. כך הגענו בסופו של דבר לכדי בנייה של 1039 בתים, בית ספר, מרפאה, מתחם ספורט, תחנת משטרה וגן שעשועים לילדים. זאת בנוסף לסיוע כלכלי לתושבים".

"מספיק סבלנו בהיסטוריה"

כאשר שואלים את הרב יוסף גרמון איפה בדיוק הוא מתגורר, התשובה היא בדרך כלל "רשמית באשדוד, אבל בדיוק חזרתי בחמישי האחרון ארצה מטורקיה ואמריקה הלטינית ואני טס שוב בשבוע הבא לאוסטרליה ופפואה גינאה". כבר כמה שנים שהוא מסתובב ברחבי העולם, ומגיע לקהילות יהודיות קטנות ומרוחקות. את אותן הקהילות, המפוזרות על פני 38 מדינות ברחבי אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, הוא פוקד במסגרת פרויקט של משרד התפוצות ואור תורה-עמיאל. הצלחתו והשפעתו שם כל כך משמעותית, עד שבשנה שעברה נבחר על ידי JNS לאחד מארבעים המנהיגים המשפיעים באמריקה הלטינית על היחסים בין ישראל לאמריקה הלטינית.

בקהילות רבות באמריקה הלטינית כגודל המרחק שלהם מישראל, לפעמים גם המרחק שלהם מהיהדות וכך יוצא שתושבי המקום די רחוקים מיהדות. בכל זאת, כאשר הוא מגיע, מגלה הרב גרמון כי קיים צימאון רב לחיבור למקורות. "המטרה היא לסייע להם במגוון תחומים, תוך תמיכה של משרד התפוצות וקרן 'עמיאל'", הוא מסביר. "מה שמרגש אותי במיוחד בעבודה הזו, הוא החיבור הקיים באופן טבעי בין יהודים בכל מקום שהם, למרות הקילומטרים הרבים המפרידים בינינו. גם מי שמדבר בשפה שונה, עדיין שמח בבואנו ומרגיש מחובר למקורות היהודיים. כאן בארץ מרגישים לפעמים עוינות בין קבוצות שונות, ודווקא החיבור המיוחד הזה לקהילות הנמצאות במקומות הנידחים ביותר על פני תבל, מראה איך כולנו עם אחד".

כהמחשה לדבריו, מספר הרב גרמון כי לפני כמה שנים פגש במעלית הבניין בו התגורר בגואטמלה, אישה בשנות השמונים שלה. "היא שאלה אותי, אתה יורד? לא, אמרתי לה, אני עולה. טוב, אני יורדת אבל אני אעלה איתך. דקה אחר כך היא אומרת לי: אני יהודייה ניצולת שואה והבת שלי גרה כאן (לאחר כשבועיים והכרות גיליתי שהיא נשואה לבחור יהודי ממוצא ספרדי, ממשפחה של מגורשי ספרד). אמרתי לה: וואו, בואי תכירי את הקהילה המקומית. ואז היא מזעיפה פנים ואומרת לי, אני עם היהדות סיימתי, מספיק סבלנו בהיסטוריה. האמת, נשארתי עם הפה פתוח (וגם עם הלב) ואחרי מספר שניות אמרתי לה: את צודקת, העם היהודי סבל בלי סוף, אבל אנחנו כבר מעבר לזה. סיפרתי לה שפעם כתבתי ספר על היסטוריה, והקדשתי פרק לצרות של עם ישראל, אבל זה הפך לספר שלם. אם היום אכתוב ספר על הדברים הטובים שיש לנו, גם אנציקלופדיה לא תספיק. עם ישראל נמצא כיום במצב הכי טוב בהיסטוריה שלו: יש לנו מדינה שתורמת ומשפיעה לטובה בכל מקום ומאירה את העולם, וזה בזכותכם. הדבר מסמל בדיוק את העם שלנו – עצב ושמחה משמשים בערבובייה. עכשיו אנחנו רק בשמחה, העצב הלך ולא יחזור. אחרי כל מה שסבלת, אמרתי לאישה, הגיע זמנך וחובה עלייך להנות מהטוב שיש. אל תברחי מהאוטובוס שהגיע אחרי שהמתנת לו כל כך הרבה זמן. אנחנו עולים למעלה, לא למטה!".

"קצת לפני שעזבנו את גואטמלה, אשתי רצתה להעניק מתנת פרידה לאותה אישה, בתה של האישה שפגשתי במעלית, אך היא ביקשה ממנה להשאיר לה דווקא את נרות השבת תוך כדי הבטחה שהיא תדליק כל יום שישי את האור, אור אמיתי שיגרש את החושך, אור שיאיר את העתיד וירחיק את חשכת העבר של כל מה שמשפחתה סבלה בעבר. זה הזכיר לי את אותו יהודי שפגשתי בעיירה קרובה לקוצביו שבאלסקה, שאמר לי שהוא אמנם היהודי היחיד ועל אף שאינו דתי הוא שומר את השבת כי הוא מרגיש שהוא מייצג קהילה שלמה, שמורכבת רק ממנו".

אם היינו מבקשים ממך לסכם במשפט אחד את המסר שלך, מה היית אומר?

"די לדבר נגד אנטישמיות!", משיב הרב גרמון ומסביר: "לכאורה המצב בעולם מחמיר כל יום, היוקר מאמיר, הממשלה, האנשים, הקור, החום, שמאל, ימין רע וטוב משמשים בערבוביה וכולם אשמים, מהסינים שאכלו את העטלף ועד הישראלים שגנבו את העננים מהאיראנים ובגלל זה אין להם גשם, כולם שונאים אותנו, אנחנו לקראת מפלה היסטורית ואין סיכוי לצלוח את העשור השמיני. אז זהו שלא!".

"אני לא טוען שהמצב מושלם, תמיד יש מה לתקן", הוא מבהיר. "אבל אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו חיים בתקופה הטובה ביותר מכל נקודה היסטורית הן כעם בישראל והן כאנשים בעולם, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. נתחיל עם החלק הרוחני, מתי היו כל-כך הרבה לומדי תורה, מדף היומי ועד שיעורים בכל השפות ובכל הרמות, בחי וברחבי המרשתת. מוצרים כשרים כמעט בכל מקום, קהילות יהודיות ברוב העולם, בתי חב"ד פזורים בתפוצות, מעולם לא היה ליהודי כל-כך קל להסתובב בעולם ולהיות גאה ביהדותו".

הרב גרמון מציין כי יש מושג שתופס תאוצה ומלמד על התהליכים הללו, הוא נקרא 'פילושמיות' – "הפך האנטישמיות ואני פוגש במושג הזה כמעט כל יום וכמעט בכל מקום. אני לא מדבר רק על אמריקה הלטינית או על ריכוזים של אוונגליסטים באסיה, אפריקה ואמריקה שאוהבים את ישראל יותר מהישראלים עצמם. גם במדינות ערביות וגם ברשתות בתוך בליל השיח, אפשר למצוא הרבה אהבה לישראל, די להביט על הסכמי אברהם בשביל להבין את התהליכים החיוביים".

לדבריו, בדיאלוגים בין-דתיים המתקיימים כמעט בכל נקודה בגלובוס, יזמינו תמיד נציג יהודי וישמעו אותו בכבוד רב ולעיתים אף יבקשו ממנו לפתוח את הערב. "יש עשרות רחובות בעולם עם השם ירושלים, יש אלפי קהילות ומיליוני אנשים שמתפללים למען השלום בישראל ודי היה לראות את רבבות האנשים של מצעד העמים שהגיעו מכמעט כל העולם בשביל להשתתף בחג הסוכות בירושלים בשביל לקיים את נבואת זכריה. ישראל מדורגת כאחת המדינות החזקות בעולם, אנחנו 0.4% מאוכלוסיית המזרח התיכון אבל משפיעים כמעט בכל מקום ובכל תחום. נכון שהחשמל, הדלק, הגז והמים התייקרו, אבל שכחנו שהדורות הקודמים אפילו לא חלמו על הדברים האלה. העולם שלנו שכל יום הופך לטוב יותר וכמעט בכל תחום".

אבל הקונפליקט ערבי-ישראלי עדיין מבעבע והאנטישמיות רק צומחת.

"ככל שנדבר על זה, זה רק יצמח וזה מה שקורה כשאנחנו מנסים לפתור את הבעיות עם הבעיות. הנה חלק קטן מהסיפור הגדול הזה. לא מזמן בבולגריה, פגשתי בחור מאיראן עם כיתוב על ידו שהוא אוהב את ישראל וכששאלתי אותו למה הוא עשה את זה, הסביר שראה את הדברים הטובים שישראל עושה. הנשיא של אל סלבדור שהוא ממוצא פלסטיני, עשה לנו אירוע ואמר לי שהוא רואה את הטוב שאנחנו מביאים ואת כל העזרה ההומניטרית, אתם בצד שלי, אני אתכם, אמר".

"לא מזמן העלתי סרטון עם בחור מסוריה שפגשתי בדובאי, ואמר לי שהוא אוהב את ישראל כי ראה איך ישראל הצילה ילדים באידליב. הייתי באוקראינה בזמן המלחמה וגם שם מישהו אמר לי שהוא מתחיל לאהוב את ישראל אחרי שראה כל-כך הרבה ארגונים ישראלים שעוזרים שם. באוניברסיטה בקולומביה עניתי לאחד שהאשים אותי ברצח ילדים, עם סרטון של פעולה הומניטרית שעשינו שם ואמרתי לו; 'תראה, זה מה שאני עושה כאן למען האנשים של כאן, מה אתה עושה? לדבר איתם על קונפליקט של אלפי ק"מ מכאן, יעזור להם? הילד הרעב כבר לא יצטרך אוכל? יש כאן ילדים שמתים ברעב ואתה יכול לעזור להם ובמקום זה אתה מדבר איתם על משהו שלא מעניין אותם כרגע'. כך גם הצלחתי בגואטמלה לרתום את השייח המוסלמי למען ישראל בלי שהסברתי לו על ישראל, התרכזנו במרחב ההומניטרי שמשותף לנו כבני האדם עוד מאדם הראשון, אנחנו בסופו של דבר משפחה אחת, עוד טרם הפכנו ליריבים".

באמתחתו של הרב גרמון, עוד סיפורים רבים מעין אלו מאפריקה, כורדיסטאן, אירופה ואסיה. "כל אלו מלמדים דבר אחד: ככל שניצור מטרה גדולה יותר ביחד, הקונפליקט לא ייעלם אבל יהפך לקטן יותר ומשמעותי פחות. זה גם מה שקרה עם הסכמי אברהם, מדינות ערב שהבינו שיש לישראל משהו גדול יותר להציע לעולם כפתרון ולא רק בעיה. הם לא שכחו את הקונפליקט ערבי-ישראלי, הם פשוט התרכזו בדבר הגדול יותר".

התרופה לאנטישמיות

ובכלל על מסעותיו ברחבי העולם, יכול הרב גרמון לספר במשך שעות ארוכות. בספרו 'מסביב לעולם ב-54 פרשות' שראה אור לאחרונה הוא שוזר את הסיפורים הללו בפרשות השבוע. "הרי כפי שאנחנו יודעים התורה לא נכתבה רק לזמן מסויים, היא רלוונטית תמיד, לכל אדם, בכל מקום ובכל זמן. בכל מקום בו הייתי, כתבתי את הסיפורים, תוך חיבור שלהם לפרשת השבוע".

"מתוך סיפור החוויות שצברתי במהלך מסעותיי, חשוב לי להראות את הכוח של היהדות בעולם. אין לנו מושג עד כמה אנחנו מאירים החוצה והופכים את העולם למקום טוב יותר. זו גם התרופה לאנטישמיות – להאיר מכוח הטוב שלנו. בכלל לא פעם, כאשר אני פוגש יהודים בחו"ל, ואפילו מטיילים מהארץ, אני רואה בעיניים שלהם הערכה אמיתית ליהדות. לא רק לעגבניות השרי והווייז, אלא לחלק הרוחני העמוק של היהדות. אנשים מסביב וגם לא יהודים מעריכים באמת את היהודים שמעריכים את היהדות. יש שופטים, מנהיגים דתיים, פוליטיקאים רבים ועוד אנשים רבים מכל הסקטורים שצמאים לשמוע על חכמת היהדות העמוקה".

הרב גרמון מעביר הרצאות וקורסים קבועים על ההיסטוריה היהודית, משפט עברי וכדומה. "באחת המדינות הנשיא הזמין אותנו לארוחה חגיגית והוא הזמין מהקהילה אוכל כשר, פתאום כשראה שאחד מהנציגים שהגיעו איתנו אוכל מהאוכל הרגיל, הוא פנה אלי בתמיהה. 'תסביר לו שהאוכל הכשר נמצא בצד השני', הוא ביקש. אותו אדם ראה שהנשיא בא לדבר איתי, מיד הגיע להיות חלק מהשיחה, אז הנשיא הסביר לו שבדיוק הוא אמר לי שהאוכל הכשר נמצא בצד השני. 'אל תדאג, אני לא אוכל כשר', ענה אותו נציג. הנשיא היה בהלם, הוא אפילו כעס עליו, הוא לא הצליח להבין את זה".

במקומות אחרים בעולם, מתגלים סיפורי היסטוריה מפעימים. "כאשר הגעתי לעיר אנטיגואה בגואטמלה סיפר לי הרב אליהו בירנבאום בעודנו מהלכים בעיר אנטיגואה כי במקום עומדת כנסיה שנוהגים בה מנהג לא רגיל", מתאר הרב גרמון. "כאשר הכמרים נכנסים אליה, הם שמים את היד שלהם על המשקוף ואומרים טקסט מסוים, שהם עצמם לא מבינים. מסתבר שהמילים הנאמרות שם הן 'שקץ תשקצנו תעב תתעבנו כי חרם הוא'".

איך אפשר להסביר את זה?

"אם נחזור אחורה בשנים, האינקוויזיציה הגיעה גם לאמריקה הלטינית, ויהודים שהיגרו אליה, היו חייבים להסתיר את יהדותם. הם אפילו היו שותפים בבניית אותה כנסיה, אך הקפידו לומר את הפסוק הזה, כדי לא לשכוח לאן הם שייכים באמת".

אך בזאת לא נגמר הסיפור. "זמן מה לאחר ביקורי בעיר, סיפרתי על כך בתוכנית רדיו מקומית. לאחר השידור, התקשר אליי אדם, נרגש כולו, וביקש לפגוש אותי. פגשתי אותו במסיבת חנוכה מקומית, ושם הוא סיפר לי כי הינו נצר למשפחה שבנתה את הכנסיה. אותו אדם הראה לי מחברת שהיתה שייכת לסבתו, בה נכתב כי בכל יום שישי עליהם להכין חלה מיוחדת, שיש בתוכה עוף. את המסורת הזו קיבלה הסבתא מדורות קודמים, אשר הסתירו את יהדותם. בדרך הזו הם הצליחו לאכול סעודת שבת חגיגית מספיק, כולה בתוך כיכר הלחם, בלי לעורר את תשומת ליבם של שכניהם הנוצרים".

לדברי הרב גרמון, זאת נקודה חשובה שמראה איך כשהיה קשה כל כך לשמור את היהדות, היה לנו קל יותר להעריך אותה ולהעביר את המסורת הלאה. היום קל כל כך להיות יהודי, אבל קשה לנו יותר להעביר הלאה ולגרום גם לצעירים להעריך את מה שיש לנו. "למרות כל הקשיים. חשוב לי גם לתת תקווה, להראות שהעולם טוב יותר ממה שאנחנו לפעמים חושבים. להראות איך גם גנב יכול לנחם אדם עצוב, ואיך אפילו שייח מצרי יכול לפעול לטובת ישראל. אפשר לקרוא בחדשות כל היום דברים רעים, אך בפועל – כאשר מביטים על העולם בעין טובה ופועלים עם הראיה הזו במציאות, הוא הופך באופן מיידי למקום טוב יותר".

תגובה אחת
  1. ראיון מדהים עם תובנות חשובות מאוד. שמחתי לקרוא.

השארת תגובה