החרדים רמזו לגנץ: אופציה? רק בלי כהנא

כל מי שהעז לערער על שליטתו של נתניהו בליכוד כמו גם הגימיקים שאיימו על תדמית הליכוד, כמו מעניקת תליון הנאמנות או מועמדים בעייתיים אחרים, נותרו בגדר קוריוז עם מאות בודדות של קולות

יריב לוין פריימריז
יריב לוין פריימריז

יריב, בלי יריב

שלוש מפלגות ערכו השבוע פריימריז – הליכוד, העבודה וחד"ש. מטבע הדברים, הראשונה העסיקה את כולם, השנייה הבליחה בכותרות לרגע וקצת והחדשות על השלישית בקושי זלגו מתחומי המגזר הערבי. בנוהג שבעולם, גם אנחנו ננסה לפצח את השלכות הרשימה המחודשת של הליכוד, רשימת פרו-נתניהו מובהקת, שהורכבה על ידי מספר גבוה במיוחד של כשמונים אלף מתפקדים, שטרחו להגיע פיזית ולהצביע (בניגוד לפריימריז בעבודה למשל, שם היה ניתן להצביע דרך הסלולר), לא עניין של מה בכך בשבועות החמים של אוגוסט, ואולי רמז חיובי לבאות על התעוררות של ממש בשורות מצביעי הימין.

בפני נתניהו עמדה מטרה אחת עיקרית – לשבור את כוחם של הדילים המסורתיים והמתפקדים הממושמעים, וזאת משני טעמים: האחד, רצון לקדם את האנשים שהוא מעוניין בהם ולדחוק את אלו שאיימו מפעם לפעם בשנים האחרונות לתקוע סכין בגבו, באמצעות רמיזות על החלפתו האפשרית או ניהול מגעים מרומזים עם מפלגות אחרות. בפן הזה נתניהו רשם ניצחון על מלא. הרשימה הנבחרת נותנת לו את האפשרות ללכת גם לסיבוב בחירות שישי, שביעי ועשירי, כשאיש בתוככי המפלגה לא יעז להרים את ידו או את קולו ולערער על מנהיגותו.

נתניהו הצליח גם לשלב ולקדם את מי שרצה, כמעט לחלוטין: את צמרת הרשימה כבשו מי שזוהו כנאמניו המובהקים – אמיר אוחנה, דודי אמסלם ובעיקר יריב לוין, איש סודו בשנים האחרונות. גם בהמשך הרשימה הוא רשם לא מעט הצלחות, עם גלית דיסטל שיצרה היסטוריה קטנה בהיותה הח"כית המשוריינת הראשונה אי פעם להיבחר בפריימריז, עם בועז ביסמוט שקפץ למים רק שבועיים לפני כן והבטיח את מקומו בכנסת הבאה ועם עו"ד טלי גוטליב, שכבשה בסערה את המשבצת השמורה לאישה חדשה. על זה תוסיפו את העובדה שכל הח"כים הנאמנים התקדמו היטב ברשימה או שמרו על מקום ריאלי, בניגוד לתחזיות מוקדמות (כך למשל ח"כ שלמה קרעי שטיפס לצמרת העשירייה השנייה, או חברי הכנסת אופיר אקוניס, אופיר כץ ומאי גולן).

מי שנותרו בחוץ הם ארז תדמור ואבי שמחון, הראשון הפתיע עם קרוב ל-15 אלף קול, הישג מרענן למי שאינו ח"כ ולא נוכח בשום דיל. נתניהו עשוי לתגמל אותו בשיריון, לכל הפחות במקום ה-37 (השיריון הרביעי, אחרי סילמן, שיקלי ולפי המסתמן, גל הירש), כך שיוכל להיכנס בחוק הנורבגי ביתר קלות. השני אכזב באופן יחסי עם קמפיין פושר, והוא יזדקק לגלגל הצלה מסוג אחר, אולי בדמות תפקיד ביצועי, אם וכאשר נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה.

מנגד, כל מי שהעז לערער על שליטתו של נתניהו בליכוד, אפילו במרומז, כפי שעשו זאת ישראל כץ ומירי רגב, וקל וחומר במפורש בסגנון יולי אדלשטיין, נענש. כץ לא ביקר כבר 16 שנה בעשירייה השנייה ואדלשטיין קרס מהמקום הראשון לקמפיין גוואלד נואש. אחרים, שנאמנותם לליכוד הייתה חשודה במקצת, כמו ח"כ קרן ברק או גלעד שרון, נשארו הרחק מאחור. גם הגימיקים שאיימו על תדמית הליכוד, כמו מעניקת תליון הנאמנות או מועמדים בעייתיים אחרים, נותרו בגדר קוריוז עם מאות בודדות של קולות.

לא ביג דיל

הטעם השני בשלו חפץ נתניהו לנפץ את מעמדם של קבלני הדילים, הוא העניין התדמיתי וההשפעה על השטח: נתניהו מבין את מה שהפרשנים הפוליטיים לא השכילו להפנים, הבחירות הקרובות אינן על מנדט או שניים מתנדנדים, כי אין כאלו, וכי הסיכוי להכריע את התיקו החוזר על עצמו באמצעות מעט המהססים שכן ישנם, קלוש עד בלתי קיים. כדי להשיג את שישים ואחת האצבעות צריך לעשות משהו אחר, למשל, הבאתם לקלפי של אותם מאות אלפי מצביעי ליכוד פוטנציאליים מערי הפריפריה שלא טרחו להשתתף בסבבים האחרונים. הגיוס שלהם יהיה קל יותר עם רשימה שצבועה באנשי שטח ולא בכוכבי דילים, עם אוחנה ואמסלם ולא עם הנגבי וחיים כץ.

את המטרה הזו נתניהו השיג באופן חלקי, משום שהוא לא אמד נכונה את כוחם של הדילים. בסביבתו העריכו אותם בכ-15 עד 18 אלף קול וקיוו שהארכת יום ההצבעה וההגעה ליעד של שמונים אלף מצביעים פתרה את הבעיה. במציאות הביאו הדילים כ-23 אלף איש, וכדי לבטל את השפעתם נדרש נתניהו להגיע למספר גבוה יותר של מצביעים חופשיים, בין 90 למאה אלף.

התוצאה: מצד אחד, כוכבי הדילים – ובהם בין השאר חיים כץ, דוד ביטן, גילה גמליאל ואתי עטיה – נדחקו לאחור, ואף 'מועמד דילים' חדש לא השתבץ במקום ריאלי ברשימה. מצד שני, כל הארבעה נשארו ויהיו ככל הנראה בכנסת הבאה, ממורמרים ופגועים. לא בטוח שזה יתבטא בצעדי מרד או בפרישה, בעיקר אחרי שהם מתויגים כלוזרים וככאלו שמעמדם הציבורי נפול וערכם האלקטורלי התרסק (בניגוד לאקזיטים שעשו בזמנו סער, כחלון או בוגי, שהיו במיקום גבוה ברשימה), אבל מי כמו נתניהו יודע כמה נזק מסוגלים לעשות חברי ליכוד זועמים. למשל באמצעות היחלצות 'ממלכתית' להגנתה של מערכת המשפט…

בהערת אגב, הקבוצה החרדית המזוהה עם מקורבו של איווט ליברמן, איציק קויפמן, נכשלה כישלון חרוץ ולמעשה איבדה לחלוטין את השפעתה. למעט אמסלם, שגם כך מקומו בצמרת היה מובטח, תמכו חבריה בישראל כץ המתרסק, בהנגבי וגלעד שרון שנשארו בחוץ ובמועמדים אלמוניים שגם נותרו כאלה, כמו אברהם נגוסה (למשבצת העולים), מרדכי בניטה (למחוז ירושלים, שם ניצח ח"כ לשעבר עמית הלוי) ופליסיה מועלם (אל תטרחו לברר במי מדובר, זה לא באמת משנה).

קויפמן וחבריו יוכלו להתנחם רק בכך שגם הדילים האחרים, כמו המתפקדים של חיים כץ, נכשלו לחלוטין ובקושי רב הביאו את ח"כ אתי עטיה להשיג יתרון קלוש על ח"כ קטי שיטרית, מה שהציב אותה במקום ה-35 ברשימה, על גבול הצפי שנותנים הסקרים למפלגה, והיא עשויה להיות תלויה ברצונו הטוב של נתניהו להעברת החוק הנורבגי.

והיו גם הפתעות, שלוש כאלה, ליתר דיוק: דני דנון המתקמבק שהשתחל כמעט בקלות למיקום סביר ואחרי שנות היעדרות ארוכות – עקף בהליכה כמחצית מהח"כים המכהנים, וכמובן, שני יוצאי 'כולנו', השרים לשעבר אלי כהן ויואב גלנט, שהתברגו בחמישייה הראשונה. הראשון בזכות עבודה קשה של חיבור עם השטח, עבודה שנעשתה במשך שנים מתחת לפני השטח. השני בזכות הרזומה הביטחוני והיציבות האידיאולוגית שהוא משדר, בניגוד ללא מעט ביטחוניסטים שביקרו בליכוד בעבר. לא הזיקה לגלנט (וגם לדיכטר) העובדה שרק יומיים לפני הפריימריז הסתיים מיני-מבצע צבאי, והם שהו לא מעט באולפנים וזכו לזמן מסך עודף על רוב חבריהם.

בתקשורת כבר החלו לתקוף את הרשימה מזוויות עדכניות, אם אין תליון, יתעסקו שם ב'ביביזם', משל נתניהו מילא במו ידיו את שמונים אלף פתקי ההצבעה. גם הטיעון המופרך ולפיו הרשימה תדחק לעבר מפלגות השמאל-מרכז את אותם שני מנדטים מתנדנדים, הופרך כבר בתחילת השבוע, כשהסקרים הצביעו על יציבות גושית.

ממלכתיות בסגנון צבאי

אפרופו יציבות גושית, מי שקיווה להיות שחקן מפתח בבחירות הללו הוא הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, רא"ל בדימוס גדי איזנקוט. ביום ראשון, אחרי למעלה מחודש של היסוסים, נחשפה ההחלטה הדרמטית – איזנקוט יחבור לגנץ ולסער. שנאמר, אם שלושה רמטכ"לים לא הצליחו, אולי שניים יעשו את העבודה.

איזנקוט ערך בשבועות האחרונים מכרז פנימי משלו בין לפיד וגנץ שחיזרו אחריו. התנאי המרכזי היה עריכת פריימריז פנימיים במפלגה בתום הקדנציה הנוכחית. בתרגום לעברית: איזנקוט מאותת למארחיו שהוא מתכוון לטפס לפסגת הפירמידה ומעוניין להתמודד בעתיד על מקומו מול היו"ר המכהן. באורח פלא, לפיד התחמק, גנץ וסער הסכימו והשאר היסטוריה.

כנדוניה, צורף גם מתן כהנא, שצירופו עד כה נמנע – לפחות על פי השמועה – בגלל וטו חרדי. המפלגות החרדיות רמזו לגנץ בסוג של קריצה שאם יש על מה לדבר ביום שאחרי, יהיה זה רק בלי שר הדתות לשעבר, וגנץ נמרח עם ההחלטה. יש רגליים לדבר שהאמירה החד משמעית של יו"ר דגל התורה, ח"כ משה גפני, על כך שהחרדים ילכו עם נתניהו גם לאופוזיציה, הייתה סוג של סתימת הגולל עבור גנץ המאוכזב. לא מן הנמנע שצירוף כהנא היה גם מעשה של התרסה מצדו.

השם שילווה את המארז המשולש החדש יהיה 'המחנה הממלכתי', ממלכתיות היא סוג של ערך ערטילאי המהווה אולי מכנה משותף יחיד בין מרכיבי האירוע – נציג הציונות הדתית הליברלית כהנא, איש ההתיישבות אלקין, כוכב הליכוד לשעבר גדעון סער, רמטכ"ל בעל עמדות שמאל מובהקות כאיזנקוט ורמטכ"ל שנדמה כי הוא נטול דעה של ממש כמו גנץ. לרוע מזלם, העמימות לא תורמת למפלגה בדעת הקהל, והסקרים ביממה שלאחר צירוף איזנקוט הצביעו על אפס השפעה בחלוקה הבין-גושית ובקושי רב כיסוי למנדט של איזנקוט עצמו. לכל הפחות, גנץ יוכל לטעון שהוא בלם את העלייה התלולה של לפיד בסקרים על חשבונו ומנע ממנו את צירופה של דמות ביטחונית בכירה.

מי שעוד סובלת מהעמימות היא מפלגת הרוח הציונית, שהתנדפה לה עם הרוח. בארבעה סקרים רצופים שפורסמו בתחילת השבוע, היא לא עוברת את אחוז החסימה ואפילו לא קרובה לשם. למעשה, רק סקר אחד נותן לה מעט יותר מ2%, וגם זה הרחק מאוד מאחוז החסימה (3.25%). אפשר לקבוע כמעט בוודאות שבמתכונת הנוכחית שקד לא תיבחר לכנסת הבאה, ואם לא תמצא בהקדם כוכב-על ממגנט מנדטים שיסכים לסכן את שמו בניסיון להציל אותה, או לחילופין תצליח לחבור למפלגה אחרת, היא תסיים את דרכה הפוליטית שלא לפי התוכניות המוקדמות.

לרפורמים מותר

כאמור, בין מבצע צבאי בעזה לפיגוע דקירה בירושלים, נערכו השבוע בחירות פנימיות גם במפלגת העבודה, שם נקבע מראש בצל האג'נדה של היושבת ראש, מרב מיכאלי, כי המקומות יתחלקו לסירוגין בין המועמדים והמועמדות. התוצאות מעוררות מחשבות, נוגות בעיקר, על גורלה של המפלגה שפעם "הקימה את המדינה".

צמד השרים, נחמן שי ועמר בר לב, נדחקו לאחור – לאו דווקא בגלל ההבלים שנפלטו להם בקדנציה האחרונה. בוחרי המפלגה העדיפו להיפטר מכל הסממנים הישנים והדמויות שמזוהות עם 'העבודה של פעם', הם נותרו ללא דמות ביטחונית בצמרת ועם רשימה אלמונית באופן יחסי, כשנעמה לזימי, עד לא מכבר חברת מועצה חיפאית, היא מובילת הרשימה, ואחריה אפרת רייטן, עוד אחת שלמעט יודעי ח"ן איש לא הכיר לפני הכנסת האחרונה. ייאמר לשבחן של השתיים שהן גרפו מחמאות בשנה החולפת על הפעילות בכנסת, ועדיין, לא משהו שמצדיק הובלה במפלגה שמתיימרת לספק איזו חלופה שלטונית עתידית.

המאבק המרכזי ניטש באגף הגברי של הרשימה: חרף מאמציהם של גורמים שונים, הצליח הראביי הרפורמי גלעד קריב להשיג את הבכורה, עוד מכה לחלומו (הלא רלוונטי במיוחד) של יאיר לפיד להקים ממשלה שתתפרס מהמפלגות החרדיות ועד העבודה ומרצ. אחריו הגיע ח"כ רם שפע, שנתן פייט ראוי ליאיא פינק והוא זה שיזכה במקום החמישי ברשימה, וכנראה גם האחרון שיש לו עוד שבריר סיכוי להשתחל לכנסת.

לרגל זכייתו, התפנק קריב גם בתחקיר עומק של העיתונאי קלמן ליבסקינד, שהצביע על המסלול בו העביר משרד התפוצות (שהיה כזכור בידיו של השר נחמן שי) עשרות מיליוני שקלים לעמותה רפורמית אלמונית עם היקף פעילות דליל ומחזור כספים מינורי. המוקש: קריב היה עד לא מזמן חבר בעמותה וקידם לא מעט את ענייניה, תוך ניגוד עניינים ברור. קל לנחש שאם ח"כ חרדי היה נתפס במצב דומה, הוא כבר היה נחקר בשעה זו במרתפי להב 433.

זה לא היה האירוע היחיד שהמחיש את תופעת ה'איפה ואיפה' בכל הנוגע להחלטות משפטיות, חקירות או פעילות בניגוד עניינים בסוף השבוע האחרון. די אם נציין את הדוגמה הבלתי נתפסת של מינוי שופט העליון לשעבר מני מזוז לתפקיד יו"ר הועדה למינוי בכירים, כדי לאפשר לשר הביטחון בני גנץ לקדם את המינוי המפוקפק לכשעצמו של רמטכ"ל עוד בטרם הבחירות. מזוז, נזכיר, הוא האיש שהטיל את המגבלות הקשיחות ביותר על מינויים בממשלת מעבר, כעת, הוא אמור להתמנות לכהונה של 8 שנים במחטף חפוז בדקה התשעים. אם שאלתם, היועמ"שית גלי בהרב מיארה הכשירה את מינוי מזוז, מה הפלא, אחרי הכל מזוז היה בין הממליצים על מיארה לתפקידה. אם וכאשר ישוב הימין לשלטון, מבחן המשילות הראשון ידרוש ממנו לשלוח את הצמד לפנסיה מוקדמת. לא תקציבית.

הערת שוליים

מחמת חוסר עניין לציבור ואי רלוונטיות של הכרזות מוקדמות, בשלב זה לא נעסוק במשחקי כיפוף הידיים בין בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. נזכיר רק שגם בעבר, הפיצולים בימין והירי בתוך הנגמ"ש הובילו להסכם אוסלו. אין חדש תחת השמש, השאלה רק ממי היא זורחת הפעם.

השארת תגובה