גנץ או איזנקוט – מי יהיה ראש הממשלה?

איזנקוט, שנכנס לחיים הפוליטיים בגיל 62 מצהיר שהגיע לפוליטיקה לשנים ארוכות. גנץ הצהיר זאת ערב בחירות 2019. ריצה למרחקים ארוכים, בתרגום לפוליטיקה בת ימינו – היא השאיפה לכבוש את כס ראש הממשלה

גנץ, איזנקוט וסער משיקים מפלגה
גנץ, איזנקוט וסער משיקים מפלגה

אולי לא שמעתם את החדשות אבל בני גנץ השיק השבוע מפלגה חדשה. עוד מפלגה חדשה. האיש שנכנס לחיים הפוליטיים לפני פחות מארבע שנים, הספיק להעסיק את מחלקת הגרפיקה במפלגתו שעות נוספות. ב-2019 עוד עיצבו שם את הלוגו של 'חוסן לישראל'. חודשים אחדים לאחר מכן הושקה מפלגת 'כחול לבן'. לפני חודשיים הפתיע גנץ כשהשיק את 'כחול לבן – התקווה החדשה'. השבוע כבר עוצב לוגו חדש למפלגת 'המחנה הממלכתי'. יותר מפלגות מקדנציות. אחרי ארבע מפלגות, למיזם הפוליטי הבא של גנץ יקראו מן הסתם 'המימד החמישי'.

אחרי חודשים של פגישות והתלבטויות, הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט קיבל הכרעה. ממפלגת גנץ-סער, קיבלה המפלגה את הכינוי מפלגת גנץ-איזנקוט. סער שמר על המקום השני ברשימה, אך בתודעה הציבורית, איזנקוט מאפיל עליו.

גנץ, שכבר עמד בראשות רשימה עם שלושה רמטכ"לים בצמרת, עושה זאת שוב כשרמטכ"ל בדימוס נוסף לצידו. אחרי שאשכנזי ויעלון נפלטו מהמערכת הפוליטית, גנץ מקווה שתוחלת החיים הפוליטית של איזנקוט תהיה ארוכה יותר. באופן מסורתי, את המקום השני ברשימה מייעד גנץ לעיתונאים בדימוס. לפיד ככתב בשבועון הצבאי 'במחנה' בשלושת סבבי הבחירות הראשונים. סער ככתב פוליטי בשבועון 'העולם הזה' וכתב לענייני מפלגות בעיתון 'חדשות' בסבב הבחירות הנוכחי.

הפוליטיקה הישראלית מצמיחה שמות מפלגה חדשים בכל מערכת בחירות. המילים 'ישראלית', 'ציונית', 'יהודית' ו'ממלכתית' מככבות בראש. אחרי ש'ימינה' ו'דרך ארץ' נמחקו מהלקסיקון הפוליטי לטובת 'הרוח הציונית', גנץ וסער ויתרו על 'כחול לבן' ו'תקווה חדשה' לטובת 'המחנה הממלכתי'. הכנסת ה-24 נפרדת מארבע מפלגות שעברו שינוי השם. אין ספק, הפוליטיקה הישראלית חולה.

גנץ אינו הראשון שמנכס את הממלכתיות לשם מפלגתו. קדם לו דוד בן גוריון. אחרי שפרש ממפא"י שהיה ממייסדה ועמד בראשה, הקים את מפלגת רפ"י עימה זכה בעשרה מנדטים. כשמחצית מחבריו ברפ"י הפנו לו עורף ובחרו לחבור למפא"י ואל אחדות העבודה, בכדי לייסד את מפלגת העבודה, יצא בן גוריון להרפתקה פוליטית חדשה: ייסוד מפלגת 'הרשימה הממלכתית' לקראת בחירות 1969. הבוחר הישראלי לא קנה את הבשורה ועם סיום ספירת הקולות התברר: המפלגה החדשה קיבלה ארבעה מנדטים בלבד. במונחי הזמן הנוכחי, בן גוריון היה על סף אחוז החסימה. הוא הבין את הרמז ושנה לאחר מכן פרש מהכנסת אליה לא שב יותר. המפלגה התפצלה לכל עבר. חלק מחבריה חברו לגוש-חירות-ליברלים (גח"ל), שלימים הפכה למפלגת הליכוד.

מתחת לפני השטח, מי שעשה סיבוב פוליטי נאה הוא מי שנאלץ לעזוב השבוע את משרד הדתות – מתן כהנא. איזנקוט הביא איתו את כהנא כנדוניה. גנץ חוזר על משגי העבר. מעתה, איזנקוט הוא סיעה בתוך סיעה. כהנא, ששמר על נאמנות לבנט לאורך הקדנציה הנוכחית, ישמור נאמנות לאיזנקוט שסידר לו את הג'וב הבא. בכל מחלוקת פנימית בתוך המפלגה, כהנא ואיזנקוט יפעלו כסיעה עצמאית.

כהנא היה מנודה פוליטית במשך שבועות ארוכים. מאז פיזורה של הכנסת, גם במפלגות מחנה 'רק לא נתניהו' נמנעו מלהעניק לו מקום ריאלי. גם לפיד, גם גנץ, גם סער, מכוונים ליום שאחרי. הם משוועים לשיתוף פעולה עם המפלגות החרדיות. כהנא, כמו יועז הנדל, נחשבים לסדין אדום בש"ס וביהדות התורה. באיחוד בין רשימות 'כחול לבן' ל'תקווה חדשה', הנדל והאוזר אפילו לא עודכנו. הם חברו לאיילת שקד והקימו את ברית 'שתי המפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה'. הם עדיין מחפשים את המצביעים. כהנא העדיף מסלול בטוח יותר. הוא פעל מאחורי הקלעים, חבר לאיזנקוט והגיח השבוע כשהוצנח אל המקום התשיעי במפלגה החדשה. גנץ וסער לא היו משריינים את כהנא, אלמלא חששו לאבד את איזנקוט לטובת 'יש עתיד'.

גדעון סער, הצלע השלישית בהנהגת 'המחנה הממלכתי', נהנה במשך שנים ארוכות מיחסים קרובים עם המפלגות החרדיות. הקרדיט נשחק עם השנים. השנה האחרונה מחקה גם את יתרת האשראי שעוד נותרה. סער מצהיר בבטחה שהדיאלוג עם המפלגות החרדיות יימשך ואל להם לחשוש מצירופו של כהנא לרשימתם. העובדה ששר המשפטים סבור שהמפלגות החרדיות ישעטו לכל קואליציה עתידית שתקום, התבררה כבדיה. הוא ממשיך לשווק את הסחורה הזו מבלי שיש לו קבלות לפרוע.

גם ערב הקמת הממשלה הנוכחית היו שהצהירו בבטחה כיודעי דבר: זמן קצר לאחר שלפיד יקבל את המנדט מנשיא המדינה, עוד בהיותו בדרך מבית הנשיא ללשכתו, הפוליטיקאים החרדים יהיו הראשונים שיתקשרו כדי לנהל מו"מ קואליציוני. מסתבר שהם לא היו הראשונים. גם לא האחרונים. הם פשוט לא התקשרו. גם אחרי שהוקמה הממשלה והצעות נדיבות רבות זרמו ללשכותיהם של הח"כים החרדים, הם השיבו בסירוב מוחלט. מי שניסה לשווק את הרעיון ולפיו את החרדים קונים בכסף, גילה מהר מאד שלא כל מה שעובד על האחים המוסלמים עובד גם אצל האחים היהודים.

איזנקוט מגיע לחיים הפוליטיים אחרי שעשה שיעורי בית. את לשכת ראש הממשלה הוא מכיר היטב. הוא כיהן כמזכיר הצבאי תחת שני ראשי ממשלה – אהוד ברק ואריאל שרון. את גנץ הוא מכיר שנים ארוכות מעבודתם המשותפת במטה הכללי. גנץ כיהן כרמטכ"ל, איזנקוט כסגנו. לפיד הרבה להתייעץ עם איזנקוט, גם במהלך מבצע 'עלות השחר'. כשהשמש זרחה, לפיד גילה שהמועמד הביטחוני שכה חיזר אחריו, בחר להצטרף למי שהיה בעבר שותפו להקמת 'כחול לבן'.

גנץ, בדרכו השקטה, יכול לסמן וי ולשחרר חיוך. בקרב כיפופי הידיים בין השניים, גנץ הכניע את לפיד. בעוד האחרון לקח לשורותיו את מיכל שיר, הח"כית הנורווגית של 'תקווה חדשה', גנץ גייס לצידו את איזנקוט. צריח מול חייל, קוראים לזה השחמטאים. לא כוחות. אם לפוליטיקה יש חוש הומור, גנץ היה מציב את עופר שלח בחמישייה הפותחת ברשימת המחנה הממלכתי.

לא בכדי התעקש איזנקוט על התפטרות מהנכסים הפוליטיים – קרי, שמות המפלגות של גנץ וסער. לא עוד כחול לבן, לא עוד תקווה חדשה. הרשימה החדשה עברה אתחול. למחנה הממלכתי ראש חץ משולש, ששניים ממנהיגיו מכוונים לעבר ראשות הממשלה. איזנקוט, שנכנס לחיים הפוליטיים בגיל 62 מצהיר שהגיע לפוליטיקה לשנים ארוכות. גנץ הצהיר זאת ערב בחירות 2019. ריצה למרחקים ארוכים, בתרגום לפוליטיקה בת ימינו – היא השאיפה לכבוש את כס ראש הממשלה.

הערה לסיום: שמישהו יעדכן את דף המסרים של המפלגה החדשה; ממלכתיות וחרמות לא משתלבים יחד. מי שמצהיר בנאום הבכורה שלו שלא ישב עם נתניהו ובאותה נשימה מצהיר על כך שחייבים ממשלה רחבה, מוכר לציבור מוצר שלא קיים על המדף. איזנקוט אומר את מה שכבר שמענו אינספור פעמים בשנים האחרונות. עוד שחקן שמצטרף לנבחרת 'רק לא נתניהו'. ככה לא משנים את מפת הגושים.

טירונות פוליטית

חמישה רמטכ"לים התמודדו מול נתניהו בשנים האחרונות. מופז, יעלון, אשכנזי, גנץ – ומהשבוע, גם איזנקוט. מופז ויעלון החלו את דרכם בליכוד. האחרים בחרו מראש לצאת לדרך פוליטית חדשה. בשנות התשעים, שני רמטכ"לים נוספים קראו תיגר על נתניהו – אהוד ברק ואמנון ליפקין שחק. ברק הוא היחיד שמתהדר בניצחונו על נתניהו. השאלה – האם גנץ ואיזנקוט יצליחו להעמיד בראשות הממשלה רמטכ"ל במיל', תישאר פתוחה עד למוצאי הבחירות.

מתוך 21 רמטכ"לים בדימוס, 14 מהם בחרו להצטרף לפוליטיקה. רק שניים – יצחק רבין ואהוד ברק נבחרו לראשות הממשלה. היתר הסתפקו בשרי ביטחון (דיין, מופז, יעלון וגנץ), חוץ (אשכנזי), משטרה (חיים בר לב), בריאות (מוטה גור) חקלאות ואיכות הסביבה (רפול), תחבורה ותיירות (ליפקין שחק), סגן ראש ממשלה והשר הממונה על פרויקט שיקום שכונות (יגאל ידין) או ח"כ מן המניין (צבי צור).

אם הסטטיסטיקה תתיישר, לאיזנקוט צפוי מסלול דומה. התברגות בצמרת רשימה פוליטית וישיבה סביב שולחן הממשלה הבאה, בהנחה שמפלגתו תהיה חלק ממנה. בכל מקרה, משרד הביטחון לא יופקד בידיו. אם גנץ יעמוד בראשות הממשלה הבאה, התפקיד יוענק לשותפה הפוליטית הבכירה. אם המחנה הממלכתי יהיה חלק מהממשלה הבאה, גנץ יישאר בתפקיד שר הביטחון. איזנקוט ייאלץ להסתפק בתפקיד שר הבט"פ, החקלאות או התחבורה. לא בשורה גדולה מידי עבור מי שלמעלה משנה המערכת הפוליטית ממתינה בדריכות למוצא פיו באשר לעתידו.

בצבא הם היו רבי אלופים וכולם סרו למרותם ונשמעו לפקודותיהם. לפוליטיקה הם מגיעים ללא הדרגות וללא המדים. קוראים לזה טירונים.

מפלגת הפורשים

אם הייתה קמה בישראל מפלגת הפורשים, פליטי 'ימינה' היו נבחרים כולם יחד וכל אחד לחוד לעמוד בראשה. האירוניה בהתגלמותה: רק לפני חודשים אחדים עמדו חברי סיעת 'ימינה' והסבירו, נימקו, התראיינו והצביעו על עמיחי שקלי כפורש מ'ימינה', בטענה שנטש את ערכי המפלגה. השבוע ארבעה מחברי הרשימה הגישו בקשה לוועדת הכנסת לפרוש מימינה כל אחד כסיעת יחיד. מתן כהנא, הקים את סיעת היחיד 'ביחד', לקח את המנדט ואת מימון הבחירות וחבר למחנה הממלכתי. שירלי פינטו הקימה את סיעת 'זה אפשרי', עידית סילמן ואביר קארה הגישו אף הם בקשה לפרוש מימינה.

אלא שאז, בימינה כמו בימינה, במפלגה שבנט הותיר ממנה עיי חורבות, גם טקס הקבורה של המפלגה לא עובר בשקט. נפתלי בנט, שמאז שנאלץ לעזוב את לשכת רוה"מ, כמעט ולא נראה בציבור – החליט ללמד לקח את עידית סילמן. מחשש שחבריה לשעבר לא יתמכו בפרישתה, היא התנתה את תמיכתה בפרישתו של כהנא בכך שהקואליציה תתמוך בפרישה שלה. לבנט היו תכניות אחרות. הוא רואה בסילמן כאחראית ישירה לעובדה שכהונתו כראש ממשלה נגדעה בטרם עת. מאז אותו בוקר של השישי באפריל, שבו הופתע לשמוע בחדשות שיו"ר הקואליציה שלו נטשה את הספינה ועברה לצד השני, בנט שומר לה טינה. ביום שני השבוע הוא בחר לנקום בה בדרך הצינית והאכזרית ביותר שנראתה בפוליטיקה הישראלית. הוא הצטרף לבקשת הפיצול מימינה כדי לאפשר לשליש סיעה יחד עם כהנא ופינטו לפרוש ובכך למנוע מסילמן לממש את האיום שלא לתמוך בפרישת כהנא. הפיצול אושר, ובאופן אירוני גם בנט פרש מ'ימינה'. בכך איפשר בנט לשניים מנאמניו – כהנא ופינטו, להתחיל פרק פוליטי חדש. אחרי שאושר הפיצול, בנט חזר לימינה כדי להעניק לשקד את מימון המפלגות שלו.

אין ספק שבנט רושם פרק מביש במיוחד בהתנהלות פוליטית. מי שהתהדר ביכולות ניהול ("תנו לי לנהל את הקורונה", זוכרים?), מסיים את הקריירה הפוליטית שלו עם אקט מביש של נקמנות פוליטית קטנה וצרות עין גדולה. את מפלגתו שלו לא הצליח לנהל. הוא ידע בדיוק מדוע בחר לפרוש לביתו. סיכוייו לעבור את אחוז החסימה, שקולים לסיכוי ששני קודמיו בתפקיד – אהוד ברק ואהוד אולמרט ייבחרו מחדש לראשות הממשלה.

אחרי שאורבך שוקל פרישה מהחיים הפוליטיים, או הבטחה ערטילאית למינוי שר בממשלה הבאה על מכסת 'הליכוד', איילת שקד נותרה האחרונה מתוך שבעת החברים שנבחרו לכנסת ה-24 מטעם 'ימינה'. דרכה לכנסת ה-25 מלאת מהמורות. היא מתנדנדת על סף אחוז החסימה. מי שכאבי הבטן היו סימן ההיכר שלה בקואליציית השינוי, מתרגלת כעת גם לכאבי הראש שמתלווים לניסיון להחיות את הקריירה הפוליטית שלה.

שקד היא לא עוף החול. אחרי שעברה חמש מפלגות (הבית היהודי, הימין החדש, איחוד מפלגות הימין, ימינה, הרוח הציונית), הקריירה הפוליטית שלה מזכירה את זו של ציפי לבני שנדדה אף היא על פני הקשת הפוליטית (הליכוד, קדימה, התנועה, המחנה הציוני), עד שנפלטה אל מחוץ לחיים הפוליטיים. ב-2009 עוד הייתה ללבני הזדמנות נדירה לעמוד בראשות הממשלה אחרי פרישתו של אולמרט. הפוליטיקה אכזרית; היא לא מעניקה הזדמנות שניה. אם שקד תמצא עצמה מחוץ לכנסת, סיכויה להנהיג מפלגה בעתיד, הולכים ומתרחקים.

אם מרבית הסקרים יגשימו את תחזיותיהן ו'הרוח הציונית' לא תעבור את אחוז החסימה, איילת שקד תהיה הפורשת האחרונה של 'ימינה'. מפלגת שלטון שנמחקה מהמפה הפוליטית בתום שנת שלטון אחת, טרם ידעה הפוליטיקה הישראלית. גם 'קדימה' נמחקה מהמפה הפוליטית, אך היא לכל הפחות נבחרה לארבע כנסות והחליפה חמישה יושבי ראש במשך עשר שנות קיומה – אריאל שרון, אהוד אולמרט, ציפי לבני, שאול מופז ואכרם חסון. האחרון קיבל את הנהגת המפלגה לאחר פרישתו של מופז מהחיים הפוליטיים לקראת בחירות 2015. חסון בחר שלא להתמודד עצמאית, חבר ל'כולנו' בראשות כחלון, שנטמעה בסופו של דבר חזרה ברשימת הליכוד.

הבחירות הקרובות הן מבחן למפלגות הקואליציה הנוכחית. מלבד יש עתיד ששומרת על מעמדה כמפלגה היציבה בגוש, יתר המפלגות – העבודה, מרצ, ישראל ביתנו, הרוח הציונית ואפילו רע"מ, מתכתבות עם אחוז החסימה. חלקן מלמטה, חלקן מלמעלה. המחנה הממלכתי היא היחידה שבחירתה מובטחת. אך בהתחשב בעובדה שסער אינו נחשב כמגנט קולות, וריצה עצמאית הייתה מרימה את המסך על הקריירה הפוליטית של שר המשפטים הנוכחי – לא אתפלא אם הרשימה שכה הרבה ציפיות תולים בה, תסיים את המערכה הנוכחית עם מספר חד ספרתי של מנדטים.

עקיפה מימין

קרבות הבוץ בין סמוטריץ' ובן גביר ממשיכים להעסיק את הכתבים הפוליטיים. המשא ומתן בין השניים שידע עליות ובעיקר מורדות, רשם השבוע עוד פרק עכור.

בשעות הערב של יום שני כינס איתמר בן גביר מסיבת עיתונאים והכריז על ריצה עצמאית של 'עוצמה יהודית'. בתגובה, קרא לו בצלאל סמוטריץ' לשוב אל חדר המשא ומתן כדי ללבן את הנושאים שבמחלוקת.

לבן גביר אצה הדרך. אחרי מערכות בחירות רבות שבהן היה סרח עודף במפלגות הציונות הדתית על שמותיהם השונים, הוא מגיע למערכה הנוכחית עם ביטחון מלא ביכולתו לעבור את אחוז החסמה ועם שלל סקרים מחמיאים שמעניקים לו בין שבעה לשמונה מנדטים במקרה של ריצה עצמאית.

כדרכם של משאים ומתנים, הסיפור לא נגמר. נותר חודש ימים עד למועד סגירת הרשימות. ארשה לעצמי להעריך שבסופו של דבר תימצא הנוסחה לריצה משותפת. סמוטריץ' מסכים לשלב שני נציגים של עוצמה יהודית בשמינייה הראשונה. בן גביר לא מוכן לשמוע על פחות מארבעה. כלומר, על המקום השביעי הוא מוכן להסכים על מועמד מוסכם. אולם טרם נמצא המועמד ששני הצדדים מסכימים.

ברקע, נתניהו בוחש מאחורי הקלעים. כדרכו, הוא מנסה להנדס את מפלגות הגוש בכדי שלא לאבד אף קול. השבוע אף הציע יו"ר הליכוד, כביכול במחווה אבירית מצידו, להציב את עידית סילמן במקום השביעי. בכך מנסה נתניהו לממש את הבטחת השריון לסילמן מבלי שזה יבוא על חשבונם של ח"כי הליכוד. בינתיים, סילמן במצב בעייתי: טרם נמצא הרוב שיצביע על היותה סיעת יחיד. ומשכך, לא ברור אם תוכל לקבל שריון בבחירות הנוכחיות. על הבטחות לכהן כשרה לאחר הבחירות היא יכולה להתייעץ עם ניר ברקת ומשה פייגלין.

הכרזת העצמאות של בן גביר היא המשך המשא ומתן ולא סיומו. בן גביר סבור שכעת עמדת המיקוח שלו גבוהה יותר. מבחינתו, הסיכומים שהיו עד כה בטלים ומעתה הדרישות של עוצמה יהודית גבוהות יותר. סמוטריץ', בוגר כמה משאים ומתנים פוליטיים שנמשכו עד לרגע סגירת הרשימות, לא מתכוון למצמץ ראשון. הוא מכיר את מנופי הלחץ הללו. עד לפני שנים אחדות, בהיותו יו"ר האיחוד הלאומי, מפלגתו נחשבה למפלגה הקטנה, בשולי המפלגות שייצגו את הציבור הציוני דתי. במפד"ל דאז, ולאחמ"כ בבית היהודי, ביקשו לגמד את כוחה והעניקו ייצוג בודד, מקסימום שניים למפלגה הקטנה. כיום, סמוטריץ מוביל את המחנה. בן גביר נמצא במקום שבו עמד סמוטריץ'.

ובשולי המחנה הדתי לאומי: מפלגת הבית היהודי מנסה להחיות את המפלגה לקראת הבחירות. יו"ר המפלגה חגית משה הציבה את ראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני בראשות הרשימה לכנסת. ברודני נחשב לראש עיר מוצלח, אבל האמירה הפוליטית הראשונה שלו הרחיקה ממנו קהלים רבים גם בקרב חובשי הכיפות הסרוגות. בחוג בית בפ"ת אמר ברודני שהוא מעדיף לשבת בממשלה עם מרצ ולא עם סמוטריץ' ובן גביר. יועץ פוליטי מבין עניין היה חוסך ממנו את האמירה שמרחיקה אותו מהכנסת הבאה.

תחת ההנחה שריצה עצמאית הינה חסרת סיכוי ונטולת היגיון פוליטי, לברדוני נותרה אופציה אחת: לחבור לרוח הציונית בראשות שקד. ספק רב אם החיבור הזה מעניק יתרון כלשהו למפלגה הזו שנעצרה השבוע על 1.2% בסקרים, הרחק הרחק מאחוז החסימה הנדרש.

השארת תגובה