אחוז החתימה: החיזור אחר החרדים

מרבית ראשי וחברי הסיעות מנהלים מסע חיזור אחרי המפלגות החרדיות. הביקור המתוקשר של נציגים מיש עתיד והעבודה בחתונת נכדתו של ח"כ משה גפני עוררו אמנם סערה ציבורית, אך הם הנחליאלי שמבשר על בוא האביב

מתחבקים כל הדרך אל הקלפי. גנץ וסער לאחר ההצהרה המשותפת | צילום: אלעד מלכה
מתחבקים כל הדרך אל הקלפי. גנץ וסער לאחר ההצהרה המשותפת | צילום: אלעד מלכה

אחוז החתימה

לא צריך להיות פוליטיקאי עתיר ניסיון כדי להבין שלגדעון סער לא הייתה אופציה של ריצה עצמאית. לא צריך להיות מומחה לשפת גוף כדי להבין שבני גנץ לא רואה ביאיר לפיד מועמד ראוי לראשות ממשלה. שילוב האינטרסים בין גנץ לסער הוליד את המפץ במרכז המפה הפוליטית.

כשמנתחים את מאפייני ההצבעה של שתי המפלגות הללו, מגיעים למסקנה הפשוטה: גנץ נשען על קולותיהם של מאוכזבי מפלגת העבודה שהצטמצמה לשבעה מנדטים. סער נשען על בוחרי ימין מובהקים שהתאכזבו מנתניהו. בשתי המפלגות ניסו לשווק את עצמן בקריצה למרכז. בסופו של דבר, זו פיקציה. לכל אזרח בעל מודעות פוליטית יש דעות מוצקות בנושאים המדיניים, החברתיים, הביטחוניים, הכלכליים ושאר הנושאים שעומדים על סדר יומה של מדינת ישראל. ימין ממלכתי הוא כינוי מכובס ל'רק לא נתניהו' מימין. מפלגת מרכז הוא כינוי מעודן למפלגת שמאל. בוחרי המפלגות יודעים היטב את נפש מנהיגיהם. מצביעי השמאל העניקו לגנץ יותר קולות מאשר למפלגת העבודה. כחול לבן היא מפלגת שמאל מובהקת. תקווה חדשה היא מפלגת ימין מובהקת. האם ניתן לערב שמן ומים ולצפות לשינוי סדרי בראשית? גנץ וסער מאמינים שכן. הם סומכים על תקדים 'קדימה'. המפץ של שרון ממייסדי ההתנחלויות יחד עם שמעון פרס אבי תכנית אוסלו, הניבו מפלגת שלטון חדשה שסחפה את הציבור הישראלי עם 29 מנדטים.

מלבד החיבור בין שתי מפלגות שמקוות שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו, בני גנץ מצהיר: אני המועמד לראשות הממשלה. ולא, אין לי כוונה להשתחל ללשכה החשובה במדינה עם מספר חד ספרתי של מנדטים. הוא מתכוון להגיע לשם עם תמיכה רחבה. וזו, אם תהיתם, עוברת בחיבורים פוליטיים שמייצרים מפלגה רחבה, גדולה, עם מספר דו ספרתי של מנדטים.

ברמה האישית, יש יותר ממכנה משותף אחד בין סער לגנץ: שניהם חפצים בסיום דרכו של נתניהו בחיים הפוליטיים. שניהם סבורים, בלשון המעטה, שיאיר לפיד לא קורץ מחומר של ראשי ממשלה. ביחד, כך הם מקווים, יצליחו לייצר גוש חוסם נתניהו ולפיד גם יחד. אגב, לשניהם יש גם חשבון פתוח עם האוזר והנדל. השניים סירבו להיטמע בתוך תקוה חדשה והתעקשו על עצמאות סיעתם. בחודשים האחרונים סער והנדל הפכו למנותקי קשר זה מזה. גנץ, כזכור, איבד את ראשות הממשלה לאחר סבב הבחירות השלישי, לאחר שהשניים מנעו הקמת ממשלה בראשותו בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת. שניהם לא מבכים את העובדה שהאוזר והנדל נותרו מחוץ למשחק.

מוקדם לצפות את העתיד. סקרי דעת הקהל, אלו שנעשים פה בתדירות של שעתיים, מלמדים שגנץ וסער חוצים את רף עשרת המנדטים, אך לא מצליחים להגדיל את הכוח. בהתאמה לראשות הממשלה, גנץ נמצא בעמדה טובה. כעת נותר לו לקוות שהדבר יבוא לידי ביטוי גם בעקומת המנדטים. התמקמות סביב ה-15 מנדטים בסקרים תוליד את קמפיין בני גנץ לראשות הממשלה במלוא העוצמה.

מזל מאזניים

למי שלא היה כאן בשבועיים האחרונים, מאז פיזורה של הכנסת, מרבית ראשי וחברי הסיעות מנהלים מסע חיזור אחרי המפלגות החרדיות. הביקור המתוקשר של נציגים מיש עתיד והעבודה בחתונת נכדתו של ח"כ משה גפני עוררו אמנם סערה ציבורית, אך הם הנחליאלי שמבשר על בוא האביב. בחודשים הקרובים נשמע יותר ויותר נציגים של מחנה 'רק לא נתניהו' שמפליגים בשבחי הפוליטיקאים החרדים. חלקם כבר הצהירו בקול שהמפלגות החרדיות היו חסרות להן בקואליציה הנוכחית.

יש לכך 2 סיבות ברורות לעין: ראשית, בהעדר יכולת לכונן קואליציה יציבה, המפלגות החרדיות חוזרות לעמדת לשון המאזניים. לקחיה של שנה החולפת מלמדים שאין היתכנות להקמת קוניונקטורה פוליטית שמורכבת מאוסף של מפלגות ללא קו אידיאולוגי שמחבר ביניהן. או במילותיו של ניר אורבך: הניסוי הזה נכשל.

הסיבה השנייה – מאז בחירות 1977, לא היו שתי קדנציות רצופות שבהן המפלגות החרדיות נותרו מחוץ לקואליציה. זה קרה ב-1992 בממשלת רבין (עם יהדות התורה בחוץ וש"ס שנכנסה ופרשה), ב-2003 (כששרון הקים ממשלה עם טומי לפיד ללא שס ויהדות התורה), ב-2013 כשנתניהו הקים ממשלה עם ברית האחים בנט-לפיד, וב-2021, בממשלה היוצאת. תמיד, בקדנציה שלאחר מכן, המפלגות החרדיות חזרו לעמדות הכוח שהיו בהן קודם לכן.

עבור ש"ס ויהדות התורה זו הזדמנות פז להניע את הציבור אל הקלפיות ביום הבחירות. אינה דומה הליכה לבחירות בעודך יושב במשרדי הממשלה ובראשות הוועדות החשובות בכנסת, לבין הליכה אל הבוחר כמפלגת אופוזיציה. זעקות הגיוואלד הניבטות מעל לוחות המודעות ומודעות הקמפיין בעיתונים, נשמעות אמינות יותר. דרעי יודע זאת היטב. גם גפני מכיר היטב את הנוסחה. מנהלי הקמפיינים בשתי המפלגות החרדיות, כבר מחדדים את דף המסרים. המסר לציבור יהיה ברור: עוד קדנציה אחת באופוזיציה, ורשימת ההישגים של הח"כים החרדים יורדת לטמיון.

חזרתן של ש"ס ויהדות התורה אל הקואליציה הבאה כמעט מובטחת. השאלה שנותרה פתוחה – מי יעמוד בראשת הממשלה. כלפי חוץ התמיכה בנתניהו נותרה איתנה. בחדרים הסגורים כבר מדברים על פתרון שישבור את התיקו הפוליטי. במחנה מתנגדי נתניהו אין כל כוונה לוותר על החרם. הם כמובן יאשימו את נתניהו בהיאחזות בקרנות המזבח, בו בזמן שהם נאחזים בקרנות אחרים. חלקם קרנות תמיכה שמקום מושבם מעבר לים. מבין כל המועמדים האחרים, לבני גנץ סיכוי לא מבוטל להיות ראש הממשלה ה-15 של מדינת ישראל.

על מערכת בחירות שישית, אף אחד במפלגות החרדיות לא מוכן אפילו לחשוב. גם על החמישית ניטש ויכוח פנימי וניסיונות קדחתניים לכונן בכנסת היוצאת ממשלה חלופית בראשות נתניהו וגנץ. האחרון לא היה מוכן לשמוע על הרפתקה נוספת עם נתניהו. הראשון עשה הכל כדי לכונן ממשלה בראשותו. ספק רב אם האמין בתוצאות המהלך. הוא לפחות אמר למפלגות החרדיות: עשיתי הכל. זה לא אני, זה הם שפוסלים אותי ואת כל מחנה הימין, כולל אתכם.

וזו בדיוק המשוואה שגנץ מנסה לשנות. הוא מגיע לבחירות הללו עם כמה מסרים מרכזיים: אני המבוגר האחראי עם הניסיון הבטחוני הגדול ביותר במפה הפוליטית. אני היחיד שיכול להבקיע את התיקו הפוליטי ממרכז המפה הפוליטית, ואני היחיד שהמפלגות החרדיות רואות בו מועמד ראוי לראשות הממשלה. יחד עם גדעון סער, שנחשב לידיד הח"כים החרדים שביקר בלא מעט מבתיהם של גדולי ישראל, גנץ מאמין שהפעם הגיע תורו לכבוש את ראשות הממשלה כמועמד מוסכם ולא כמועמד של פשרה.

שרים למרותם

בדיוק כמו במשל הילדים על הסבתא שבישלה דייסה וחילקה לכולם עד שלכמה לא נשאר – מסתבר שאחרי חלוקת המקומות במעלה הרשימה המשותפת של כחול לבן ותקווה חדשה, לשניים מהשרים המכהנים, לא נשאר. מתן כהנא ויועז הנדל נותרו ללא בית פוליטי. הראשון – שר הדתות שירד לעמדת סגן שר. הרפורמות שניסה לבצע, בניגוד לעמדת הרבנים הראשיים לישראל ותוך התנגדות עזה של כל גדולי ישראל הפכו אותו לסדין אדום במפלגות החרדיות. השני, שר תקשורת שביקש לחנך את הציבור החרדי באמצעות רפורמת הקומה הכשרה בסלולאר. גם הנדל נחשב לפרסונה נון גראטה במפלגות החרדיות. סער וגנץ, המבינים היטב את הסנטימנט החרדי, בחרו שלא לשלב אותם ברשימה המאוחדת. סער תירץ זאת בכך שהנדל יחד עם האוזר נמנים עם סיעת דרך ארץ, סיעה שמעולם לא קיבלה את אמון הבוחר וכי מחויבותו היא לחברי תקווה חדשה בלבד. בפועל, במפלגות החרדיות לא יסכימו לשיתוף פעולה עם הנדל וכהנא בקואליציה הבאה. סער וגנץ מבינים זאת היטב ומבלי להתאמץ יותר מידי, שלחו אותם לנסות את מזלם במפלגות אחרות.

שקד היא היחידה שמנהל מו"מ עם השניים. גם למרכולתה אין הרבה קונים פוטנציאליים. סמוטריץ' ובן גביר שאבו את מרבית האלקטורט של מצביעי ציונות הדתית. מי שהתיימרה להנהיג את מחנה הימין בעידן שאחרי נתניהו, נותרה ללא תמיכה ציבורית. סקרים שבחנו את השפעת השותפות בין שקד לחברי 'דרך ארץ' מלמדים שבפוליטיקה, כמו במתמטיקה, אפס כפול אפס עדיין שווה אפס.

שאלת הבחירות

השאלה שנשאלת שוב ושוב, מה יעשו חברי גוש נתניהו במידה ויו"ר הליכוד לא ישיג 61 מנדטים, צריכה להישאל גם כלפי המחנה השני: מה יעשו לפיד, גנץ, סער, ליברמן ושאר ראשי המפלגות במידה ומחנה מתנגדי נתניהו לא ישיג 61 מנדטים. האם במקרה כזה, יופסק החרם על נתניהו או שהם יתעקשו לדבוק במשנתם הפוליטית ויגררו את ישראל למערכת בחירות שישית.

2 תגובות
  1. אני הייתי מעוניין להיות יושב ראש קלפי

  2. אם תהיו מעוניינים לתת לי יושב ראש קלפי הטלפון שלי 0538533937 גלעד אהרון

השארת תגובה