'עוצמה יהודית' ו'אגודת ישראל' ירוצו יחד?

אם הדברים יגיעו לכדי פיצוץ של ממש, וראש האופוזיציה נתניהו לא יצליח להשכין שלום בין הניצים, יתעורר חשש אמיתי וייתכן ותעלה ההצעה לריצה משותפת של אגודת ישראל ועוצמה יהודית

שועל וטירון מתאחדים, גנץ וסער בחתימת ההסכם
שועל וטירון מתאחדים, גנץ וסער בחתימת ההסכם

שלושה חודשים לפני הבחירות דאשתקד, כשהמערכה נפתחה בסערה ושר המשפטים גדעון סער השיק את 'תקווה חדשה', נתנו לו הסקרים בין שמונה עשרה לעשרים ושניים מנדטים. במוצאי הבחירות, הוא הצליח בדוחק לגרד את השישי, וגם זה כתוצאה מהסכם העודפים עם ימינה, שיצאה חבוטה וחבולה בפני עצמה, עם שבעה מנדטים במציאות מול שבעה עשר בתחזיות המוקדמות. נכון להיום, ארבעה חודשים לפני הסיבוב החמישי, ניצב סער במרבית הסקרים על סף אחוז החסימה, אם ללמוד מניסיון העבר, לא היה לו שום סיכוי להישאר באופן עצמוני בכנסת הבאה.

מלכתחילה, האופציות שעמדו בפני 'תקווה חדשה' היו מצומצמות: העבודה ומרצ לא באות בחשבון, לגוש הימין הנוכחי כבר אין אפשרות לחזור, עם שרידי ימינה אין טעם להתאחד ואצל לפיד הם חששו ובצדק להיבלע ולהיעלם. רק שניים הגיעו לקו הגמר התיאורטי: איווט ליברמן ובני גנץ. במצב כזה, רק טיפש יבחר את אופציית איווט, השליט הכל יכול במפלגתו ומי ש'שרוף' במפלגות החרדיות, על פני גנץ בעל האישיות הגמישה, שכבר הוכיח את יכולתו לחלוק בהובלה ולאפשר מרחב פעולה לחבריו ברשימה, מה גם שביחס לחברים האחרים בגוש המרכז שמאל, הוא כביכול מחזיק באופציה רצינית יותר לקשר בר קיימא עם ש"ס ויהדות התורה. אפשר לומר הרבה דברים על סער, טיפש הוא לא.

לפיכך, השאלה אינה על סער, שבלע לא מעט צפרדעים בדרך להבטחת מקומו בכנסת הבאה ונפרד מעמדותיו המדיניות לטובת פשרה מעומעמת של "הימין הממלכתי והמרכז הביטחוני" וגם נפטר מהעול של סיעת 'דרך ארץ' בדמות האוזר והנדל, שיחפשו את גורלם בסבירות גבוהה בלשכת התעסוקה (ואחת היא אם יעברו קודם בלשכה הזמנית המכונה 'ימינה'). השאלה היא מדוע גנץ, אחרי שלוש שנים בפוליטיקה, נותר עדיין טירון שנוטה לעשות כל טעות אפשרית באופן שלומיאלי, והאם אכן יש איזה שהוא סיכוי שהמהלך יוביל אותו לתפקיד המיוחל ולאקווריום במשרד ראש הממשלה?

למעט החלום להיות ראש ממשלה, חלום שמיד נעמוד על סיכוייו להתממש, גנץ יוצא חבול ומוכה מהעסקה. הוא אולי יעמוד בראש מפלגה מעט יותר גדולה (וגם זה בספק גדול, לאור הסקרים שנתנו למפלגה המאוחדת 13 עד 14 מנדטים, תרגום מאכזב לכוחן המקורי של שתי היחידות המרכיבות אותה) אבל זו לא תהיה המפלגה שלו, אלו לא יהיו האנשים שלו, בוודאי לא אם יצטרפו גם איזנקוט ושות' והוא יישאר במיעוט.

נכון, סער אינו לפיד וגם לא ניסנקורן או חיימוביץ', הוא לא יתקע לגנץ סכין בגב ולא יגרור אותו להרפתקאות כושלות, אדרבה, בצירוף זאב אלקין, גנץ ייהנה משירותיהם של שניים מהשועלים הכי מנוסים בשדה הפוליטי. ועדיין, מיכאלי ולפיד ינהלו מסע ציד בקרב בוחריו, תוך רמיזה בוטה ששר הביטחון שבר ימינה. בנוסף, שבעת החיילים הנאמנים שצעדו אחריו בשנה האחרונה בסך, יידחפו במורד הרשימה, ולא מן הנמנע שחלקם יישארו מחוץ לכנסת הבאה.

תקווה חדשה, שיטה ישנה

ביום ראשון עוד ניסו בתקשורת לייצר סערה בכוס מים, לדון בהשלכות 'הדרמטיות' של האיחוד ולבחון שמות מתאימים למפלגה החדשה שמתיימרת להיות מפלגת שלטון אפשרית. ביום שני הבלון התפוצץ בקול רעש גדול, כשהתברר שהאיחוד לא נוגע בתמונת הגושים, ושגם במאבקי הפנים על הובלת המרכז-שמאל בין גנץ ולפיד – האחרון עודנו מוביל בבטחה ואפילו מתחזק קמעה.

השגיאה הנוספת של גנץ היא בחירת התזמון. עד לסגירת הרשימות נותרו למעלה מחודשיים, בהם גנץ ינהל מרדף נואש אחרי יורשו בתפקיד הרמטכ"ל, גדי איזנקוט. בחשיבה אסטרטגית נכונה, היה האיחוד מוצג לציבור בדקה התשעים, כשאיזנקוט מוצב בפני עובדה מוגמרת של מפלגה שמתיימרת להוביל את המחנה ומתקשה לוותר על ההזדמנות לקפוץ על העגלה. כעת, הוא ימתין בסבלנות לראות את מצבה בסקרים ואת ההשפעות האפשריות של הצטרפותו, ובסיכוי סביר הוא עשוי להישאר מחוץ לתמונה ואולי אפילו להצטרף דווקא למתחרה מ'יש עתיד'.

המשמש שנוצר מזכיר במעט את הקמת כחול לבן המקורית, כשחוסן לישראל חברה ליש עתיד ולשתיים הצטרף הרמטכ"ל המבוקש דאז, גבי אשכנזי. המעטפת אולי זהה – אבל התוצאה רחוקה מלהיות דומה. איש לא מדמה את היצירה העדכנית משתווה בגודלה לליכוד ואפילו ההתרגשות מהצטרפותו של אשכנזי באותם ימים, התחלפה בדיון קריר על ההשפעות המינוריות של איזנקוט, אם וכאשר, על רקע האכזבה הגוברת מפעילותם של גנרלים לשעבר במערכת הפוליטית.

וכמובטח, שאלת מיליון הדולר: האם החיבור עשוי להגביר את סיכוייו של גנץ לכהן כראש ממשלה? התשובה הפשוטה היא שאיך שלא מסובבים את זה, שום דבר לא השתנה. אם הימין ישיג שישים ואחד, אין בו צורך, אם לא, לפיד ינסה להרכיב ממשלה שתישען על המשותפת.

העובדה שגנץ מצוי בקשר טוב עם הסיעות החרדיות לא מעלה ולא מורידה, אין שום תסריט שכחול-לבן-התקווה-החדשה בצירוף ש"ס ויהדות התורה מספיקות להקמת ממשלה לבדן, ושום מפלגה לא תוכל להצטרף אליהן: החרדים יפסלו את גלעד קריב והעבודה, את איווט בעל הגזירות ואת מרב מיכאלי משמחת הכלות. סער יטיל וטו על חבירה לנתניהו והליכוד וגנץ עצמו שולל כל אפשרות של ישיבה עם 'קיצוני' הציונות הדתית. בשורה התחתונה: הסיכוי היחיד של גנץ להתגורר בבלפור יהיה במידה ונתניהו יישבר ויציע לו רוטציה, ובתנאי שסער יסכים והחרדים יצטרפו כשושבינים וחתמי ערבות. זה היה נכון ללפני החתימה עם תקווה חדשה וזה נכון באותה מידה גם לאחריה.

מי שקיבלה רוח גבית מהמהלך, גם אם לזמן קצר, היא שרת הפנים ויו"ר ימינה איילת שקד. שקד מנסה לנצל את מצבם של חסרי הבית הפוליטי יועז הנדל וצבי האוזר, בתקווה לגבש איתם ועם מתן כהנא מעין מפלגת ימין-מרכז סבירה, ובלבד שיגיעו להסכמה בסוגיית הצטרפות אפשרית לנתניהו. שקד גם נהנית מבריחה אפשרית של מצביעי 'תקווה חדשה' שנרתעו מהחבירה של סער לגנץ, המזוהה כאיש שמאל שטרם התפכח מחזון שתי המדינות לשני עמים, והם מחפשים בית ימני רך וחדש. אבל גם התקווה החדשה הזו גוועה עם פרסום הסקרים הראשונים של אחרי האיחוד, כשלא נרשמה התאוששות ממשית במצבה והיא נמצאת עדיין עמוק עמוק מתחת לאחוז החסימה.

יד הליטאים על העליונה

יותר מפעם אחת עסקנו מעל גבי במה נכבדה זו בסוגיית יחסי הכוחות הפנימיים של יהדות התורה, ובעיקר בחוסר האיזון בין המצב בשטח, בו הליטאים מחזיקים (לפחות לטענתם) ברוב מוחלט של המצביעים, לעומת חלוקת הפיפטי-פיפטי במפלגה עצמה, וכמו גם בשאלת בריחת המצביעים לזרועותיו של בן גביר, שלפחות על פי האשמות 'דגל התורה', מתרחשת בעיקר בשולי המגזר החסידי, על אף הכחשותיו הנמרצות של הסטאר החסידי החדש, מנכ"ל רשת הגנים ומזכיר ועדת הרבנים לענייני השבת, יצחק גולדקנופף.

כאילו כדי להוכיח את שנטען כאן, מתפרסם השבוע סקר שנערך על ידי מכון הסקרים 'אסקריא' לפני כשבועיים בקרב מדגם מייצג של 504 משיבים מהמגזר החרדי, בדגימה טלפונית (נתון חשוב בסקרים מגזריים, שעריכתם דרך הרשת פוגמת באמינותם) ובטעות דגימה מרבית של פחות מחמישה אחוזים. הסקר הוזמן ופורסם לראשונה על ידי אתר בחדרי חרדים, ומן הראוי לנתח את המספרים והמסקנות העולים ממנו.

ראשית, 47% מכלל המצביעים החרדים מתכוונים להצביע ליהדות התורה, ובכך היא שומרת פחות או יותר על כוחה, בניגוד לש"ס שצונחת ל-23% ומאבדת כשביעית מהמצביעים במגזר (למעלה מחצי מנדט). בציונות הדתית ניכרת התחזקות נאה מ-4% ל-8% מקרב אלו המגדירים עצמם חרדים ומתכוונים להצביע לבן גביר ושות', ובסך הכל כמנדט חרדי יינתן למפלגת הכיפות הסרוגות. ועוד נתון חשוב במיוחד: למרות השנה הקשה באופוזיציה ושלל הגזירות, 11% מקרב אלו המגדירים עצמם חרדים, מתכוונים להישאר בבית ולא להצביע. לכו תבינו.

פילוח של שמונת האחוזים שמתכוונים להצביע לציונות הדתית, שופך אור על השאלה מנין הם מגיעים: כמחציתם הצביעו גם בעבר לסמוטריץ' ובלאו הכי לא נספרו כמצביעים פוטנציאליים למפלגות החרדיות, כרבע מתוכם מגיעים משורות מצביעי ש"ס, 17% טוענים כי לא הצביעו בעבר (חלקם ככל הנראה צעירים שזו הצבעתם הראשונה) ורק עשירית מהם, 0.8% מכלל הציבור החרדי, הצביעו בעבר ליהדות התורה.

נתון חשוב לא פחות מעניק תקווה למפלגות החרדיות להחזיר את הקולות האבודים הביתה: בעוד 91% ממצביעי יהדות התורה 'נעולים' על הצבעתם וכך גם 81% ממצביעי ש"ס, רק 49% ממצביעי הציונות הדתית סגורים על הצבעתם. במילים אחרות, ארבעת האחוזים שמתכוונים לנדוד מש"ס ויהדות התורה לערוגות הציונות הדתית, עדיין פתוחים להשפעה של 'רגע האמת'. מעמד סליחות כביר או שמחת בית השואבה בחסידות, סרטון וידאו של גדולי ישראל או אפילו 'קול קורא' דומע, עשויים להשפיע מאחורי הפרגוד.

ואי אפשר בלי השאלה המשמעותית והמרתקת מכול: אילו נפרדו דגל התורה ואגודת ישראל להתמודדות עצמאית, הייתה דגל התורה צולחת את אחוז החסימה עם 4.5 מנדטים, בעוד אגודת ישראל מדשדשת מאחור עם 2.5 מנדטים בלבד, הרחק מ-3.25 האחוזים הנדרשים לחציית אחוז החסימה. במקרה כזה, חוזרים רבים ממצביעיו החרדים של בן גביר לביתם המקורי, וחלוקת האחוזים הפנים חרדית היא כדלקמן: 31% יצביעו לדגל התורה, 17% בלבד לאגודת ישראל, 20% לש"ס (שמאבדת גם היא כ3%, ככל הנראה מצביעים שיבחרו לחזק את אחת הסיעות היריבות) ורק 5% עדיין מתכוונים להצביע בתסריט כזה לציונות הדתית.

נתון חשוב לא פחות, שאף הוא נרמז כאן בעבר, מלמד על כך ש-13% מקרב אלו המגדירים עצמם חסידים, יבחרו להצביע דווקא לדגל התורה, שעשויה במקרה כזה גם לקרוץ להם במוצהר באמצעות שילוב נציג חסידי ברשימה או אפילו צירופה של דמות חסידית נכבדה למועצת גדולי התורה. מסיבות מובנות, לא נפרט כאן באלו קבוצות חסידיות מדובר וד"ל.

אגודה יהודית?

בשיחה עם דודי דרור, מנכ"ל 'אסקריא', הוא מדגיש כי המנדט השביעי של יהדות התורה, שעל פניו נראה מובטח לחלוטין גם בשלל הסקרים הכלליים, אינו מובן מאליו. דרור מוסיף ומדגיש כי "המודד למנדט גדל והוא צפוי להגיע לפחות ל-37,800 קול ואולי אפילו ל-39 אלף ויותר (תלוי באחוז ההצבעה ובמספר הקולות שירדו לטמיון), ומנגד, התווספו מאז הבחירות האחרונות כ-30 אלף קולות חרדיים (מתוך תוספת של 210 אלף מצביעים בסך הכל)". לסיכום, הוא מזהיר: "אם המפלגות החרדיות לא יצליחו לממש את הפוטנציאל, הן עוד עלולות לרדת במספר המנדטים".

כאמור, ב'דגל' לא הופתעו מהנתונים, שנמצאים בידיהם כבר זמן רב. במפלגה הליטאית מקווים שהשותפים החסידיים יתעשתו ברגע האחרון ויכירו בעליונות הדגלאית, לפחות ברף הבסיסי של ויתור על המקום ועל התפקיד הראשון כאחת (מה שייתן לדגל הן עליונות בהכנסת ארבעה נציגים והן עדיפות בבחירת תפקידים), ואולי גם נתח גדול יותר במימון המפלגות. באגודה, מנגד, לא מתרגשים במיוחד ובונים על האחריות הגושית שתמנע מדגל התורה לנקוט בצעדים ממשיים בבחירות הקרובות. אם לא תחול תזוזה בעמדות הצדדים, סביר להניח שהמתיחות תתגבר עד לשעת השין, מועד סגירת הרשימות בעוד למעלה מחודשיים.

עד השבוע היה נדמה כי הסיכוי לריצה נפרדת קלוש למדי, ולו מפאת החשש שהדבר יזיק לגוש כולו. מי ששינה את תמונת המצב הוא ח"כ איתמר בן גביר, שפצח השבוע בעימות חזיתי מול שותפו למפלגה ח"כ בצלאל סמוטריץ'. לפי בן גביר, הוא שווה הרבה יותר משלושים האחוזים שבצלאל מייעד לו, ולפחות חלוקה של חמישים חמישים. זה האחרון שקוע בהכנות לפריימריז המובטח בשורות מפלגתו ומתחפר בעמדותיו לעת עתה.

אם הדברים יגיעו לכדי פיצוץ של ממש, וראש האופוזיציה נתניהו לא יצליח להשכין שלום בין הניצים, יתעורר חשש אמיתי שאחת הסיעות (ומניסיון העבר, עוצמה יהודית היא המועדת ביותר לכך) לא תעבור את אחוז החסימה. בסיטואציה כזו, ייתכן ותעלה ההצעה לריצה משותפת של אגודת ישראל ועוצמה יהודית, ולו במסגרת של בלוק טכני בשיטת הריץ'-רץ'.

תומכי הרעיון טוענים שמפלגה כזו עשויה לסחוף לא מעט מצביעים חרדים גם מדגל וש"ס, כאלו המזוהים עם הימין באופן מובהק ומעוניינים עדיין להצביע למפלגה חרדית. יש גם מי שמצפה להשיג לרשימה כזו את תמיכת 'הפלג', על שלל תתי פלגיו. מתנגדיו טוענים כי אגודת ישראל כמפלגה חרדית לא יכולה לאפשר לעצמה ריצה ברשימה אחת עם מי שעולה בפומבי להר הבית, גם אם מדובר בשיתוף פעולה טכני גרידא. על הדרך הם רומזים כי את מה שיקבלו מבן גביר בכזה מקרה, הם יכולים לקבל מדגל התורה ובאופן סביר ומכבד יותר. אנחנו, כמובן, נמשיך ונעקוב.

 

השארת תגובה