הנשיא גוש: נתניהו ינצח מהאופוזיציה

חדשה וימינה. שמונה עד תשעה מנדטים עברו חזרה לגוש של נתניהו. חלקו לליכוד (35-36 מנדטים בסקרים) וחלקו לציונות הדתית (9-10 מנדטים בסקרים)

 צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
 צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

אמנם נותרו כ-120 ימים עד ליום הבחירות, אולם כבר עכשיו ניתן לקבוע: הבחירות הקרובות יוכרעו לא על ידי אלו שיצביעו, אלא בעיקר ע"י אלו שיבחרו שלא לממש את זכות ההצבעה.

למעלה מ-2 מיליון בעלי זכות בחירה שבחרו להישאר בבית בסבבי הבחירות האחרונים, הפכו ללא ידיעתם למפלגה הגדולה ביותר. מפלגת ה'לא מצביעים' מונה לבדה כמעט 40 מנדטים. הם מיואשים, הם ספקנים, הם בעיקר לא מאמינים שנתן להגיע להכרעה. בשני הגושים בונים עליהם כדי לסיים את התיקו הפוליטי בהכרעה ברורה.

בגוש לפיד מקווים להתעוררות בחברה הערבית. במועד א', הרשימה המשותפת גרפה 15 מנדטים. במועד ד', כאשר רע"ם התמודדה לבדה מול המשותפת, שתי המפלגות הערביות הצטמצמו לעשרה מנדטים. תחת ההנחה שחמישה מנדטים של ערביי ישראל לא עזבו את הארץ או קיפדו את חייהם בגל האלימות הקטלני שפוקד את המגזר, הרי שהבאתם לקלפי בכוחה לשנות את מפת הגושים.

בגוש של נתניהו מקווים לאחוז הצבעה נמוך במגזר הערבי, לצד התעוררות של מצביעי הליכוד בפריפריה והציונות הדתית ביהודה ושומרון.

אחוזי ההצבעה הם השחקן המרכזי במערכה הנוכחית. בסבבים קודמים, רבים ממחנה נתניהו נותרו בבית. התחושה הייתה שאחרי 12 שנות שלטון רצופות, אין קונים לזעקות הגיוואלד המפורסמות של נתניהו. אחרי כ"כ הרבה מערכות בחירות שבסיומן נתניהו הרכיב ממשלה, הוא איבד את הקשב הציבורי.

אחרי שנת אופוזיציה, גם אחרוני הספקנים במחנה הימין, הבינו שנבואות לפעמים מתגשמות. נתניהו, לראשונה מאז 2009 ניגש למערכת בחירות מעמדת יו"ר אופוזיציה. פעמיים התמודד על ההנהגה מהעמדה הזו: ב-1996 מול פרס וב-2009 מול לבני. בשני המקרים ניצח. הוא מאמין שבכוחו לעשות זאת בשלישית, גם מול לפיד. בכדי שזה יקרה הוא יצטרך לשכנע את אלו שתמכו בו בעבר אך התעייפו מסבבי בחירות נטולי הכרעה.

הסקרים, לפחות הם, מיטיבים עם נתניהו. הגוש שבראשותו מונה 59 עד 60 חברי כנסת. אילו איילת שקד מתמודדת ועוברת את אחוז החסימה, בסבירות גבוהה היא תצטרף לממשלת נתניהו. בכך עשוי גוש הימין בראשות נתניהו להגיע ל-63 מנדטים.

גם ללא 'ימינה' וגם אם הגוש בראשותו ימנה רק 58 או 59 מנדטים, נתניהו יכול להיות מרוצה. במוצאי בחירות ד' נתניהו ספר 59 אצבעות. זה כלל את שבעה חברי 'ימינה'. הסקרים צופים כעת 60 מנדטים לגוש נתניהו גם ללא ימינה. במשך השנה האחרונה, נתניהו אולי לא הצליח להעביר עריקים מצד לצד (מלבד סילמן וחצי צעד של אורבך), אך בהחלט שתה את קולותיהם של תקווה חדשה וימינה. שמונה עד תשעה מנדטים עברו חזרה לגוש של נתניהו. חלקו לליכוד (35-36 מנדטים בסקרים) וחלקו לציונות הדתית (9-10 מנדטים בסקרים).

נתניהו מגיע למערכה הזו במלוא המרץ. בסביבתו מספרים על אנרגיות של מועמד צעיר שמתמודד בפעם הראשונה. הוא יוצא לשטח כדי לבדוק את הדופק הציבורי. רק לאחר סגירת הרשימות, בכוונתו לצאת לחריש עמוק בערי ישראל. ניסיון העבר מלמד שהמגע עם הציבור מתורגם לפתקים בקלפי.

אם יש לקח שנתניהו למד בהתמודדות על ראשות המפלגה מול גדעון סער בדצמבר 2019 – הרי שאין תחליף לסיורי שטח. אחרי שנים של מסרים מקוונים, נתניהו נאלץ לצאת אל מעוזי הליכוד כדי לפגוש אותם עין בעין. נתניהו לא חשש שסער יגבור עליו. ניצחונו היה ברור. היה חשוב לו שהנציחון יהיה בפער כה גדול שירתיע מועמדים אחרים בעתיד. יולי אדלשטיין שאך לפני חודשים אחדים קרא תיגר על נתניהו והכריז על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה, חזר בו. הוא הבין את הלקח מההפסד של סער. להתמודד במקביל ובאותו יום על ראשות המפלגה מול נתניהו ועל מיקומך בחמישייה הפותחת בהרכב הרשימה לכנסת, היא משימה כבדה גם לפוליטיקאי ותיק כמו אדלשטיין.

בימים אלו, יושבים מנהלי השטח של הליכוד ומבצעים פילוח מעמיק של הערים שבעבר נתנו את קולם לליכוד, אך איבדו חשק לצאת שוב ושוב אל הקלפי. הפעם, ייעשה כל מאמץ להביא אותם אל הקלפי. הם יעברו שם שם וישלחו את הפעילים לכל כתובת. בליכוד רוצים הכרעה ומאמינים שהיא בהישג יד. רק במוצאי ז' בחשון, שעה שעם ישראל יחל לומר ותן טל ומטר, יוכל נתניהו לדעת האם הגיעה לסיומה הבצורת הפוליטית בדמות גשם של מנדטים.

משמאל לימין

באופן אבסורדי, מפלגות השמאל, כולל מפלגות המרכז שמאל, התכווצו ממערכה למערכה. בסבב א' הם השיגו 45 מנדטים. בסבב האחרון הם ירדו ל-38 מנדטים. ובכל זאת – מחנה השמאל הצליח להמציא את מפת הגושים מחדש ולהעביר שלוש מפלגות ימין (ישראל ביתנו, תקווה חדשה וימינה) אל גוש מתנגדי נתניהו ובכך להמליך את בנט, וכעת גם את לפיד לראשי ממשלה.

כדי לייצר הכרעה, נתניהו מתעקש להציב את לפיד מולו. במערכות קודמות, לפיד ניסה לברוח מהתמודדות אישית מול נתניהו. הפעם, מעמדת ראש ממשלה ודייר רשמי בבלפור השואף להישאר בלשכה החשובה במדינה עוד זמן רב, יקשה עליו לברוח מקרב ראש בראש.

ללפיד אין פריימריז על הראש. את המפלגה הוא בונה בצלמו ובדמותו. אחרי שזז למקום השני ברשימה עבור בני גנץ (במועדי א', ב' וג'), ואחרי שהציב את בוגי יעלון במקום השני אחריו לאחר הקמת ממשלת נתניהו גנץ, לפיד עדיין מאמין בהילת הגנרלים. זו הסיבה לחיזור של יש עתיד אחרי הרמטכ"ל בדימוס גדי אייזנקוט.

לפיד יודע שבכדי להיות מפלגת שלטון לאורך זמן, המפלגה חייבת לשלב בקדמת הרשימה בכירים לשעבר במערכת הביטחון. ההיסטוריה מלמדת שהליכוד הצליח כאשר רמטכ"לים בדימוס או אלופים במיל', הוצנחו אל קדמת הרשימה – משה בוגי יעלון, שאול מופז, אריאל שרון, יצחק מרדכי ואחרים. מפלגת העבודה הגיעה אל השלטון בזכות העובדה שמרבית אלו שעמדו בראשות המטה הכללי, פשטו את המדים היישר אל צמרת המפלגה (משה דיין, חיים בר לב, יצחק רבין, מוטה גור, אהוד ברק).

יחד עם זאת, בשנים האחרונות חלה נסיגה במעמדם של הגנרלים. מתוך רשימת הרמטכ"לים בדימוס שעודם בחיים, ארבעה מתוכם – גדי אייזנקוט, בני גנץ, גבי אשכנזי, דן חלוץ, בחרו שלא להצטרף לליכוד ולא למפלגת העבודה. רק שניים בחרו להשתלב בליכוד – משה בוגי יעלון ושאול מופז, שניהם אגב נטשו את המפלגה והפכו ליריבים מרים של יו"ר המפלגה בנימין נתניהו.

בשורה התחתונה: לפיד מחפש דמות ביטחונית בכירה. יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר שנאלץ לפרוש ב-2018, רם בן ברק, לשעבר המשנה לראש המוסד ויואב סגלוביץ לשעבר ראש אגף החקירות לשעבר במשטרה, לא נתפסים בעין הציבורית כדמויות ביטחוניות. גדי אייזנקוט הוא הדמות שלפיד רוצה להציב במקום השני. עם 20 מנדטים ומעלה בסקרים, לפיד מעוניין במפלגת שלטון שדמות ביטחונית בכירה בצמרתה. אם ייענה אייזנקוט להצעותיו של לפיד, זו תהיה הפעם הראשונה שבה כתב בעיתון 'במחנה' יחלק הוראות לרמטכ"ל.

 

 

השארת תגובה