הקמפיין של לפיד: הרבה בית כנסת

כחלק מרצונם ברפורמה, מעוניינים מרבית מצביעי גוש הימין בהחלשת כוחו של היועמ"ש, שהרי מדובר בסך הכול בפקיד שאינו נבחר ציבור, המחזיק בידיו כיום את מירב הכוח השלטוני בישראל

נתניהו בשבע ברכות לנכדת גפני
נתניהו בשבע ברכות לנכדת גפני

חוץ מאיווט ליברמן, שעדיין מתלבט אם להחליף את סוסי ההסתה המנצחים שלו מהעבר בקלפי הליברליזם הכלכלי המדומה מההווה, נדמה כי המאפיין המרכזי של מערכת הבחירות שיצאה לדרך בשבוע האחרון, הוא השינוי לטובה ביחסם של המתמודדים לציבור החרדי. פתאום כולם רוצים בקרבתו: לפיד מצטט פסוקים, מיכאלי רוקדת בחתונת משפחת גפני, סמוטריץ' נותן לה פייט בעזרת הגברים ועל נתניהו וקשריו המגזריים מיותר להרחיב את הדיבור, מספיק מבט חטוף לחיבוק החם שהוא מקבל בכל ביקור בעיר התורה והחסידות.

אל תדאגו, זה לא שאוהבים אותנו פתאום. לא היה כאן איזה מסע חזרה בתשובה מדבק בעקבות עלייתו השמימה של מייסד התנועה הגאון רבי אורי זהר זצ"ל, השמאל עדיין לא גילה את האור שביהדות ופעילי יש עתיד טרם החלו בחיפוש חברותות לקראת השטייגען בזמן אלול הבעל"ט. מה שכן קרה, הוא ההבנה של כולם שהחרדים חזרו להיות השחקן המכריע במגרש הפוליטי, הן בדרך לבחירות והן לאחריהן.

העניין פשוט להפליא: ראשית, לפי כל הסקרים גוש הימין (כרגע, כולל ימינה בהובלת שקד, שכבר הבהירה כי פניה לחבירה לנתניהו) משיג את שישים ואחד המנדטים הדרושים לו. מה שמחזיר את רע"מ לאפסנאות והופך את החרדים ללשון המאזניים, המצב החביב עליהם, גם אם הסיכוי שיחברו לגלעד קריב ולישראל ביתנו ויקימו ממשלת שמאל-מרכז שקול לסיכויים של יו"ר מפלגת ימין זעירה לכהן כראש ממשלה עם שישה מנדטים בלבד ובשותפות עם מרצ, רע"מ והעבודה. ואולי בעצם זו לא דוגמה מוצלחת כל כך.

אבל כרגע הבחירות עוד רחוקות והנושא הוא אסטרטגיית הקמפיין. כפי שכבר נכתב כאן, שני הצדדים סימנו את ההיבטים הקיצוניים של יריביהם ככאלו שעשויים לייצר פחד שיניע את המחנה שלהם באחוזים נאים לקלפי. חברי 'יש עתיד' מדגישים בכל הזדמנות וראיון את מעמדו העתידי של בן גביר כשר בממשלת נתניהו, חברי הליכוד לא נשארים חייבים ומזכירים את מצבו הבעייתי של לפיד, שגם בתסריט הכי ורוד יוכל להרכיב ממשלה רק בהתבסס על רע"מ והמשותפת ביחד, כולל חובבי ציון הידועים מסיעת בל"ד.

לפיד מודע להשפעה האפשרית של הקמפיין על האגף היותר רך במחנה שלו, מצביעי סער, איווט ואפילו גנץ, שהרעיון שחבר הכנסת איימן עודה יכהן כשר בממשלה לא כל כך קוסם להם והם גם פחות מתלהבים מהאפשרות שהממשלה הבאה תתמקד בריצוי היצרים התחרותיים של טיבי ועבאס, שירצו להתעלות זה על זה. לשם כך, הוא חייב להציג לציבור אלטרנטיבה אפשרית, או לפחות מראית עין של אלטרנטיבה. לפיד גם צריך להתמודד עם הניסיון של גנץ לשדר למצביעי אותו מחנה את התובנה מושכת המנדטים, ולפיה, בניגוד ליו"ר 'יש עתיד' והרזומה הבעייתי שלו עם החרדים, הוא כן מסוגל לעשות זאת ולהקים עמם ממשלה.

בלית ברירה, חוזרים למקורות, ואם שיחת טלפון עם גפני לא מספיקה, והאחרון גם נמנע בנימוס ומשיקולי אבטחה מלהשתמש בלפיד כ'פנים חדשות' בשבע ברכות, אז נאום הפתיחה של ראש ממשלת המעבר כלל ציטוטים תנ"כיים, אזכור של יהושע בן נון, תפילה לשלום החיילים ועוד כהנה וכהנה. למאזינים הנרגשים לא נותר אלא לצפות לטקס הבדלה בשידור חי ואולי אפילו מעמד קידוש לבנה היישר מלשכת ראש הממשלה. זה נמשך כמובן בנוכחות המוגברת של ח"כי יש עתיד בחתונת נכדתו של יו"ר דגל התורה ובהדלפת סרטון של לפיד מבקר בבית הכנסת שבמשרדו, וזה יימשך מן הסתם, לכל הפחות בארבעת החודשים הקרובים. לפיד חליפי של ממש.

השאלה המתבקשת היא מה ההתנהלות הנדרשת מצד נציגינו בעת הזו: האם עליהם לאפשר את המשך מסע החיזור המופלא, ואפילו לשתף פעולה בעקיפין ולזרוק מפעם לפעם לכתב צמא כותרות תדרוך בשם 'גורם בכיר' או איזו אמירה דו משמעית שתאפשר ללפיד וחבריו לרכב עליה גם הלאה, ושמא הם צריכים לחזור לעידן חתימות הנאמנות ולהתייצב שכם אחד לצד מיקי זוהר ויואב קיש, מאחורי מנהיגותו של נתניהו?

נדמה כי התשובה לשאלה הזו תלויה גם בהתנהלות ביחס לשאלת המפתח האחרת – החשש מזליגת קולות לציונות הדתית, מעבר לאותם שוליים ידועים שכבר זלגו בסבב הרביעי. מי שמשוכנע שהחשש אמיתי ויציב, עשוי להמליץ לח"כים החרדים להימנע מפזילה מדומה לגוש המרכז, משום שהיא תגביר את קצב בריחת המצביעים וגם לא תתרום להם יותר מדי בעולם המעשה.

מנגד, מי שמשוכנע שמדובר בפייק חשש, וכרגע סבורים כך מרבית חברי הכנסת של יהדות התורה, עשוי שלא להיבהל מרעשי הרקע ולהמשיך בקו הנוכחי, מתוך רצון לגרוף אי אלו דיבידנדים מממשלת המעבר וגם לשדר לנתניהו מסר נוקשה במעט, כדי לאלץ אותו לתת מאה אחוז בקמפיין הנוכחי (ועם כל הכבוד, גיחה לקניון מלחה לא נחשבת 'ירידה לשטח'), ולא לבנות על כך שסבבי הבחירות יימשכו עד אין קץ.

צ'ק פתוח בכפר קאסם

בקושי יומיים שמרה התקשורת הישראלית חסד למדיחו של נתניהו ואהוב ליבה בשנה האחרונה, ראש הממשלה לשעבר והחליפי בהווה נפתלי בנט. ניצנים למתקפה המתוכננת על מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, ניכרו כבר בשבועות האחרונים, כשכמה מזקני הפרשנים העבירו עליו ביקורת מרומזת יותר ופחות, אבל בסוף השבוע התחוללה כמעט התפרצות וולקנית.

בשוליים היו אי אלו סיפורים על דרישותיו של בנט להטבת תנאים שנדחו על ידי לפיד, או על ההחלטה הכושלת שלא לעבור לירושלים ולהשקיע מיליונים בהכשרת המבצר ברעננה, וכמו גם דבריו של אחד היועצים לשעבר, שחשף בחדשות 13 שתוכנית ממשלת השינוי הייתה על הפרק אצל בנט ולפיד עוד לפני הבחירות, כפי שנטען לא אחת על ידי בכירים בליכוד בשנה האחרונה.

אבל במרכז ניצב הראיון שהעניקה לנדב איל ב'ידיעות אחרונות' היועצת המדינית שמרית מאיר, מי שהוגדרה עד לא מזמן כאישה הקרובה ביותר לראש הממשלה ומי שעמדה מאחורי יוזמות בינלאומיות מוצלחות יותר (המפגש עם ביידן), מוצלחות פחות (הנאום באו"ם) וכושלות לחלוטין (ניסיון התיווך היומרני בין רוסיה לאוקראינה, ממנו נחלצה ישראל בשן ועין). ראיון שכבר הספיק לככב בתשדירי הסיפתח של קמפיין הליכוד.

הראיון כולל גם לא מעט מחמאות לבוס לשעבר, אבל הם מוגשים בתוספת עוקצנית של ביקורת צורבת וקטלנית. שמרית מדבר על 'השמדת ערך' שעבר בנט בחודשים האחרונים, חושפת את ההתנגדות הפנימית שהייתה ב'ימינה' ובסביבתו של בנט לממשלת השינוי כבר בתחילת הדרך, ומדברת על "ניהול פוליטי כושל מהרגע הראשון", היא מספרת שהזהירה את בנט בלי סוף לשנות את הגישה ביחס לח"כ הפורשת עידית סילמן והוא היה מגיב לה 'סילמן מטופל', ומאשימה אותו שהקיף את עצמו באנשים שלא היו נאמנים לו (כמובן, מדובר ביריביה בלשכה, בהובלת מי שהיה איש סודו של בנט בעשור האחרון, טל גן צבי).

שמרית גם מטווחת את שרת הפנים איילת שקד, טוענת כי היא זו שהובילה בסופו של דבר להתפרקות הממשלה וחושפת את הסוד הלא כל כך חסוי, שכבר פורסם כאן בשבוע שעבר, כי כרגע שקד לא מוסיפה מנדטים לאף צד, או בלשונה הזהב "כולנו מכירים את הסקרים. אין לה, היא גורעת מנדטים".

וכיאה ליועצת מנוסה, את הנוק אאוט היא נותנת לקראת הסוף, מכה מתחת לחגורה שעשויה לגרום גם לא מעט נזק סביבתי ליאיר לפיד. לפי מאיר, שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת והכניעה לרע"מ הגיע לממדים אבסורדיים, עד למצב בו "כולם ממתינים למוצא פיה של מועצת השורא… לפיד שולח בהיסטריה את נעמה שולץ (מנכ"לית משרדו) לכפר קאסם עם צ'ק פתוח". לדבריה, זה היה השלב שהוביל להתפרקות, "נסמכים על המשותפת ומשחדים את רע"מ ואחר כך גם את זועבי, ידעתי שזה יתחיל להתפורר מהערבים", היא מסכמת.

לסיום, מבטיחים ב'ידיעות אחרונות' לפרסם בסוף השבוע הנוכחי את החלק השני של הראיון, ובו התייחסות ממוקדת ונרחבת לראש הממשלה הנוכחי. לפי הפרומו בחלק הראשון, קל לשער שיותר מדי טוב הוא לא יוצא שם. אולי לכן היה לפיד מעוניין כל כך להימלט לבני ברק בימים האחרונים, שם סיכוייו להיתקל בעותק של 'ידיעות' קלושים למדי.

מבצע יואב

על הנייר, האתגר של הליכוד בבחירות הללו פשוט: לפי כל ההערכות ישנם בין שלוש מאות אלף לחצי מיליון תומכים פוטנציאליים של המפלגה בערי הפריפריה שלא טרחו להגיע לקלפי בארבעת סבבי הבחירות האחרונים, די בכך שעשרים עד שלושים אחוז מהם יגיעו הפעם כדי להבטיח את הניצחון. בפועל, שום דבר לא הולך בפשטות כשמדובר בליכוד, ועל רקע הפריימריז הקרבים, נאלץ השבוע ראש האופוזיציה בנימין נתניהו לנזוף באלגנטיות בכמה מחברי הכנסת שעושים לו שירות "יותר מדי טוב", כפי שנטען לא אחת בעבר.

בשבוע שעבר היה זה ח"כ דודי אמסלם, עם האמירה המפוקפקת על האפשרות לצירופה של רע"מ לקואליציה אם וכאשר יהיו שישים ואחד חברים בלעדיה, השבוע הגיע תורם של שניים מהח"כים היותר נאמנים – ד"ר שלמה קרעי ומי שניתן לזקוף לזכותו אחוז נאה מניהול האופוזיציה בשנה האחרונה, ח"כ יואב קיש.

מי שחולל את הסערה בעקיפין היה דווקא שר הביטחון בני גנץ, במסגרת התעקשותו התמוהה במקצת להאיץ את בחירת הרמטכ"ל ולקיים אותה בממשלת מעבר. בתחילה נטתה היועמ"שית הטירונית למנוע את הצעד, אולם על פי הפרסומים העדכניים, לפחות נכון לשעת כתיבת השורות, היא תאשר לגנץ לקדם את המינוי עוד טרם הבחירות.

בימין עקבו והתפלצו. כשנתניהו ניסה למנות פרקליט מדינה או מפכ"ל במצב בהול יותר, בו קודמיהם בתפקיד כבר סיימו את כהונתם, התעוררה "מניעה משפטית" שהגיעה עד שערי בג"ץ. אפילו מינוי ראש המוסד לאחר התפרקות הממשלה הקודמת הצליח רק משום שהיה בהסכמת שני הצדדים ומשום שהועדה השלימה את עבודתה עוד קודם פיזור הכנסת. כאן מדובר על תהליך שיש להתניע את כולו, עוד משלב הפתיחה, במסגרת ממשלה נטולת אמון הציבור.

האיום לא איחר להגיע, ח"כ יואב קיש צייץ כי "אם היועמ"שית תאשר מינוי רמטכ"ל לממשלת מעבר, המשמעות הישירה תהיה דווקא כלפיה ומעמדה. רק יועמ"שית 'מטעם' תאפשר זאת, ולכן במידה ותפעל כך היא תוחלף מיידית כשנחזור לשלטון". לדברים הצטרף גם ח"כ קרעי, שהזכיר את מינויה המפוקפק מלכתחילה של עוה"ד גלי ביהרב מיארה לתפקיד ואת העובדה שכבר בזמנו הוא טען שמדובר במינוי פוליטי שיש לבטל עם החלפת הממשלה.

במצב דברים נורמלי, היה מתעורר דיון מקיף על מעמדו הראוי של יועמ"ש, מעמד שמדינת ישראל לא הקנתה לו בחקיקה סדורה מעולם, ורק תקנות ממשלה אקראיות והחלטות בג"ץ מגדירות אותו. כחלק מרצונם ברפורמה, מעוניינים מרבית מצביעי גוש הימין בהחלשת כוחו של היועמ"ש, שהרי מדובר בסך הכול בפקיד שאינו נבחר ציבור, המחזיק בידיו כיום את מירב הכוח השלטוני בישראל. ברצותו יאשר החלטת ממשלה וברצותו יטרפד אותה, בהינף קולמוס יגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה בערב בחירות "בלב כבד" ובפליטת פה יגלה לאומה שהוא בעצם "מוחזק בגרונו".

אבל ישראל אינה מדינה במצב נורמלי והתקשורת פצחה במחול שדים, כשהיא משוכנעת (ובעיקר מנסה לשכנע את הבוחרים) שנתניהו שלח את חייליו להכין את השטח להדחת היועמ"שית, כדי להחליף אותה ביועמ"ש נוח יותר שילך לקראתו במשפטו האישי ואולי אפילו יהין למשוך את כתב האישום כולו. מיותר לציין שרעיון כזה לא עומד על הפרק, ולו מהסיבה הפשוטה שהמשפט כבר בעיצומו ולעת עתה נתניהו רק צובר נקודות משלל העדויות ו'ראיות הזהב' שהושמעו עד כה.

עם זאת, נתניהו, למוד מסעות הסתה מהעבר, לא יכול לאפשר לקמפיין לאבד את הפוקוס ולנדוד מהזירה המדינית-ביטחונית (התלות במשותפת) והכלכלית (רק השבוע נרשם גל התייקרות נוסף במוצרי יסוד וכמו גם העלאת הריבית שהשפיעה על נוטלי המשכנתאות), ומשכך, הוא נאלץ לקטוע את המהומה במהירות ולהסתייג באמצעות מקורביו מהדברים. קיש וקרעי אולי נפגעו לרגע, סביר להניח שבפריימריז הם דווקא יתוגמלו.

טיפים לסיום

בעוד קצת יותר מחודשיים ייסגרו הרשימות לקראת הבחירות. השבוע, נפתח שוק הסחר-מכר בקול תרועה רמה. במוקד: ניסיונות לכפות על מיכאלי איחוד בין העבודה ומרצ כדי למנוע את היעלמותה של האחרונה מהמפה הפוליטית, שיחות על איחוד בין גנץ וסער, כשחברי סיעת 'דרך ארץ' הנדל והאוזר יושלכו לשוק החופשי, חברי 'ימינה' הנותרים מחפשים בית חם, רשימה ארוכה של מתמודדים אטרקטיביים יותר (פרופ' אבי שמחון ומשה פייגלין) ופחות (משום חשש אבק לשון הרע, לא נרחיב בינתיים) בפריימריז של הליכוד והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט מנהל מו"מ מתקדם מול שלוש מפלגות לפחות, לפי הספירה האחרונה.

לרגל המצב, הנה כמה טיפים בחינם: 1. כאשר איחוד מתוכנן מודלף מבעוד מועד, המדליף מעוניין לחבל בו. 2. האירועים המעניינים באמת יתרחשו רק בשבועיים של טרום סגירת הרשימות. 3. איחוד בין רשימות, כמעט תמיד, גורע מכוחן המשותף. 4. כמובן מאליו, לסקרים בשלב הזה אין באמת משמעות. נזכיר שבתחילת המרוץ הקודם, היה כוחן המשותף של 'תקווה חדשה' ו'ימינה' בסקרים כשלושים וארבעה מנדטים. זה נגמר בשלוש עשרה.

תגובה אחת
  1. לפיד נושא את דגל שנאת החרדים כמו אביו טומי לפיד! וכל האמין לו – הוא מולך שולל!

השארת תגובה