שקד נכנסה למלכוד בלתי אפשרי

לפיד חשש מתרגיל נוסף ובמסגרתו תעביר האופוזיציה הצעת אי אמון קונסטרוקטיבית במקביל לפיזור הכנסת ותעמיד בראשות הממשלה לתקופת המעבר את יו"ר כחול לבן בני גנץ

יאיר לפיד
יאיר לפיד

את תחילת השבוע הנוכחי ירצה ראש הממשלה המיועד יאיר 'כוחות האופל' לפיד לשכוח במהרה. אפילו נציגי המועצה לשלום הילד המורגלים במחאות על התעללות בחסרי ישע עמדו נבוכים בעקבות הסיטואציה: האיש רוצה להיות ראש ממשלה, חתום על הסכם שהופך אותו לראש ממשלה, הוכתר כראש ממשלה בתקשורת, נערכו לכבודו כתבות תדמית מלוקקות כמיטב המסורת, והוא עדיין לא ראש ממשלה.

האופוזיציה, בהיפוך תפקידים שניתן למצוא רק בקומדיה המכונה כנסת ישראל, עיכבה בכל הכוח את הליכי פיזור הכנסת, בזמן שדווקא נציגי הקואליציה בהובלתם האגרסיבית של חברי 'יש עתיד' ניסו לזרז את ההליכים בכל הכוח, בתקווה לראות את הבוס נכנס במהרה לתחליף בלפור כלשהו בירושלים. הוא כבר לא יחזור על הטעות של בנט והמבצר ברעננה.

נכון, כל השחקנים הרלוונטיים להרכבת ממשלה חלופית הכחישו בפה מלא והצהירו כי לא יעשו זאת, גם שר המשפטים ויו"ר תקווה חדשה גדעון סער וגם שר הביטחון ויו"ר כחול לבן בני גנץ כמעט ונדרשו להישבע בנקיטת חפץ באולפנים שלא יחברו חלילה לנתניהו. אותה תקשורת שזעקה רק לפני שנה על הצורך למנוע סיבוב בחירות חמישי ולחסוך מיליארדי שקלים למשק, התגייסה בכל כוחותיה בשבוע האחרון להביא את האזרחים לקלפי, אולי מתוך תקווה כמוסה לראות את לפיד מכהן כראש ממשלת מעבר לתקופה ארוכה, באם לא תיפול הכרעה בבחירות הקרובות.

מן הראוי גם להוסיף שלמרות הנראות הנדרשת מצד הליכוד כלפי הנציגות החרדית של הפעלת כל מאמץ להרכבת ממשלה חלופית, ועל אף ההתגייסות של איילת שקד ושות' לעניין, קשה לומר בוודאות שראש האופוזיציה והמועמד המוביל להרכבת הממשלה הבאה, ח"כ בנימין נתניהו, נלהב מהרעיון. לפי נתניהו, השישים ואחד נמצאים בהישג יד, ואין שום סיבה לוותר על הסיטואציה הנוכחית, כשהוא על הגל, לטובת ממשלה מקרטעת בחסדי אויביו משכבר, שעשויים להפגין נאמנות פתאומית לבית המשפט ולבלום את הרפורמות המובטחות לקהל בוחריו.

אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, ובוגרי תרגיל מופז המפורסם לא ישכחו את הלילה המתוח בו הצעת החוק לפיזור הכנסת כבר עברה את מחצית הדרך אל תוך הלילה, ועם ישראל התעורר בבוקר אל ממשלה חדשה ויציבה (באופן יחסי למקובל במחוזותינו). לפיד אולי אינו בן של היסטוריון, וגם השליטה שלו בהיסטוריה לא מן המשובחות, אבל ידע בסיסי בפוליטיקה ישראלית יש לו, והוא מבין טוב מאוד שעד שיו"ר הכנסת יכריז שהצעת החוק לפיזורה עברה בקריאה שלישית, כדאי לו להשאיר את החליפה בארון.

לפיד חשש גם מתרגיל נוסף שהתגלגל בחוגי כחול לבן והמפלגות החרדיות בשבוע האחרון, ובמסגרתו תעביר האופוזיציה הצעת אי אמון קונסטרוקטיבית במקביל לפיזור הכנסת ותעמיד בראשות הממשלה לתקופת המעבר את יו"ר כחול לבן בני גנץ, הן כפיצוי עבורו על הקדנציה המוחמצת בכנסת הקודמת, הן כתשלום מקדים על האפשרות של שותפות עתידית אחרי הבחירות, ואם על הדרך אפשר גם לגנוז (סופית, כנראה) את חלומו של לפיד להפוך לראש ממשלה, מה טוב.

אבל גם פה, דווקא נתניהו הוא זה שהסתמן כמגן הטבעי של לפיד, מתוך הבנה שאחת הדרכים היותר יעילות להעיר את האלקטורט הרדום של הימין בעוד כארבעה חודשים, תלויה בזהותו של מי שיכהן כראש הממשלה. לפיד, שנתפס בקרב ה'בייס' הימני כאיום האולטימטיבי מטעם השמאל, עשוי להביא אותם בהמוניהם לקלפיות (גם אם לא באוטובוסים), גנץ לעומתו, נתפס כשותף פוטנציאלי על גבול הלא מזיק, ספק גדול אם כניסתו לתפקיד תחולל את הנס הנדרש בקרב מצביעי דימונה וטבריה.

שולה המוקשים

כאמור, למרות האינטרס הטבעי בהליכה לבחירות, בחרה האופוזיציה למרר את חיי הקואליציה עד הדקה התשעים גם בנושא הטכני לכאורה של פיזור הכנסת. הצעת החוק כבר עברה בקריאה טרומית ברוב סורי של מאה ועשרה תומכים ואפס מתנגדים, ואז האופוזיציה לחצה חזק על הבלמים והתחילה לשחק בעצבים של ח"כ איתן גינזבורג וחבריו.

המוקש הראשון הסתמן מכיוונו של מי שלא יכול כנראה לרדת מהבמה בלי לתת הדרן, יו"ר ועדת הכנסת ניר אורבך, שבעקבות מצבו הלא ברור והספק הלא בלתי מובן לגבי סיכוייו לחזור לכנסת הבאה, עשוי היה למשוך עד אין קץ את מועד הדיונים בועדה ואת התנהלותם, כדי לאפשר לכל שביב של ניסיון להקים ממשלה חלופית לצאת לדרך. חרף ההשמצות הנ"ל, אורבך התייצב במועד הנדרש ועשה את מלאכתו נאמנה, כלומר קבע את הדיון המקדים על בחירת הועדה בה ידונו בהכנת החוק לקריאה שניה ושלישית (כן, זה מתיש. ברוכים הבאים לביורוקרטיה החקיקתית במדינת ישראל) לשעות הצהריים של יום שני.

המוקש השני והמשמעותי יותר הגיע במגעים לנוסח מוסכם על החוק הסופי לפיזור הכנסת. בקואליציה דרשו את ה1.11 כתאריך מוסכם, באופוזיציה (בהשראת הסיעות החרדיות ובהוראת מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין, עם מחשבה על בחורי הישיבות ולו"ז הבין הזמנים) התעקשו להקדים בשבוע ל-25.10. הפשרה הושגה בשעות הערב של יום שני, ולפיה החוק יובא בצירוף הסתייגות לגבי התאריך, וההצעה שתזכה במירב הקולות תנצח. או במילים פשוטות: לא נעכב את החקיקה ונעמיד את העניין כמבחן ליעילותם של רכזי הקואליציה והאופוזיציה ולכשרונם להפגין יצירתיות בהצבעה האחרונה בהחלט.

המוקש השלישי הגיע כשהצדדים ניגשו לרשימת החוקים המוסכמים, אלו שיעברו בחטף ובהסכמה ביומיים שבין לבין, טרם תתפזר הכנסת. נציגי הקואליציה הגיעו עם רשימת חוקים מהסוג שגם בקדנציה שלמה הם בקושי היו מצליחים להעביר, באופוזיציה זעמו ובצדק וח"כ יואב קיש פוצץ את המגעים לרסיסים. בשלב מסוים, נראה היה כי פנינו לפיליבסטר אינסופי ולשבוע נוסף של 'הליכי פיזור' לא נגמרים.

אבל בסוף גם לח"כים נמאס מעצמם, חלק כבר התחילו לתכנן איזו חופשת קיץ מוקדמת, אחרים בנו תוכנית קדם-פריימריז לתפארת. עם כל האהבה למלאכת החקיקה, היא תוכל להמתין לכנסת הבאה. במסגרת זו הוסרו מהשולחן כמעט כל הספינים, חוקי הנאשם והגבלת הכהונה למיניהם ולסוגיהם, לאכזבתו של ח"כ אלי אבידר (שגם שמע השבוע לראשונה בבירור מיו"ר מפלגתו לשעבר, שר האוצר איווט ליברמן, שהוא לא בתוכניות של 'ישראל ביתנו').

עוד הוסרו: חוקי אחוז החסימה, למגינת לב גפני וחבריו לדגל התורה, שכבר בחנו לעומק את אופציית הריצה הנפרדת, בפרט אחרי האמבוש הלא צפוי שספגו בבוקר שישי בעיתון 'המודיע', עם הכרזה מפתיעה על מועמדותו של יו"ר רשת הגנים של בית יעקב, יצחק גולדקנופף קשישא, כמועמד הסיעה המרכזית לכנסת הקרובה. נכון, לדגל התורה יש עוד כלים בארסנל, כולל צירופו האפשרי של ראש ישיבה חסידי נודע למועצת הדגלאית באמתלה של גיוון נדרש, וכמובן, ריצה נפרדת בבחירות המקומיות גם בערים פחות צפויות, כמו בני ברק, ועדיין, הפרידה במישור הארצי תיאלץ כנראה לחכות לעת עתה.

עם זאת, רצוי לשים את העניין תחת כוכבית, הן לאור המתקפה היתדית הבלתי מרומזת על אחת החסידויות החשובות באגודת ישראל בבוקר יום שלישי בענייני חינוך והשקפה, כמובן, הן לאור הסיכוי הקלוש שחקיקת הרגע האחרון להורדת אחוז החסימה תעבור איכשהו, והן לאור הסיכוי העוד יותר קלוש שדגל התורה תבחר הפעם להתנער מ'האחריות מחייבת', להכריז על ריצה נפרדת ולהפעיל את מנופי הלחץ על אגודת ישראל, שתצטרך לבחון את המשך דרכה וקיומה והאחריות תוטל על כתפיה.

גם הארכת תקנות יו"ש, הסיבה המקורית בגללה הכנסת נאלצת להתפזר בבהילות לפני הראשון לחודש (כדי לאפשר את הארכתן האוטומטית עד לאחר הבחירות), הוסרה מסדר היום. הנימוק האסטרטגי: בהנחה שגוש הימין יקבל רק חמישים ותשע מנדטים ומטה, וראש הממשלה יאיר לפיד (כן, זה עדיין לא מתגלגל על הלשון בטבעיות, אבל לכאורה אין צורך להתאמן על זה) ינסה להרכיב ממשלה ולהיסמך על הנציגות הערבית, הוא יתייצב בפני אותה בעיה שהובילה לפיזור הכנסת הנוכחית, שתאלץ אותו כנראה לפזר את הכנסת שוב, בדרך למערכת בחירות שישית.

עוד חוק מרתק שנותר בחוץ הוא חוק המטרו, עליו נרחיב בעתו ובזמנו בעז"ה, מנגד, נכנסו לא מעט חוקים חיוביים, כולל הפיצוי לנפגעי האומיקרון וכולל העברת חוק הסלולר של ח"כ משה ארבל, שמיועד לטרפד את רפורמת הסלולר של השר הנדל וצפוי לעבור בקריאה ראשונה ולזכות בהמשכיות בכנסת הבאה (חוק שעובר בקריאה ראשונה יכול להתקדם בכנסת הבאה ישירות לקריאה שניה ושלישית ולא להתחיל את מסע הייסורים מחדש).

כך, לאחר שהוסרו כל המוקשים, מעט אחרי השעה 2 ביום שני בלילה, הצביעו 50 נגד אפס בעד פיזור הכנסת בקריאה ראשונה והמליאה התפזרה לקראת דיוני הקריאה השנייה והשלישית, שההצבעה עליהם צפויה להיות בשעה שאתם מחזיקים את הגיליון בידיכם (בהנחה שאתם מהמקדימים…)

המהנדסת והגשר

טומי לפיד המנוח, באחד ממאמריו, מספר על הדרך בה בדקו בימי הביניים את חוזקו של גשר, בהעדר כלים הנדסיים מודרניים. תושבי העיר העמיסו אבנים כבדות על עגלה ובמרכזם הושיבו את המהנדס או אדריכל הגשר והעגלה יצאה לדרכה לחצות את הגשר ראשונה. אם שרדה את המסלול – ניחא, אם לא, ובכן, המהנדס הזה כבר לא יבנה גשרים כושלים נוספים.

ספק אם איילת שקד קראה בשקיקה את מאמריו של לפיד האב, אבל די בטוח שמה שעשו לה לפיד הבן ושותפו לראשות הממשלה עד השבוע, נפתלי בנט, מתבסס על אסטרטגיה דומה. שקד היא המהנדסת, האדריכלית, היוצרת של הממשלה הזו, היא זו ששכבה על הרימון והיא זו שסבלה מ'כאבי בטן' בלתי פוסקים. בסוף, כמו במשל, היא קרסה עם הגשר, וכמו שזה נראה, היא לא תבנה גשר נוסף בעתיד הנראה לעין.

הפלת הממשלה הכניסה את שקד למלכוד בלתי אפשרי. לפי סקרים פנימיים היא כרגע בעמדת נזק כפולה, ל'בייס' החדש של ימינה, בהנחה הלא סבירה שבנט יישאר יו"ר המפלגה, היא מצטיירת כמי שכרסמה בממשלה הנוכחית והובילה להפלתה, ב'בייס' הותיק יותר היא נתפסת כשותפה מלאה לגניבת הקולות של בנט. בליכוד היא כבר לא תשתלב, שיקלי לא מתכנן להעניק לה כיסא מפלט של חסד ואפילו כהנא, הצלע היותר חביב על בנט במשולש ההנהגה המפלגתי, כבר רמז שהוא לא מתכנן לרוץ איתה ברשימה אחת.

לשקד יש עוד נאמן וחצי שערכם האלקטורלי מפוקפק, סגן השר אביר קארה וח"כ ניר אורבך. אם להתבטא בעדינות, לא זה המסלול לחציית אחוז החסימה, גם אם הוא יופחת בדרך נס. במצבה הנוכחי, השרה שקד היא נפל פוליטי, כזה שאפילו בית המשפט העליון האמריקני יאפשר לשחרר מהחיים הפוליטיים.

בן גביר VS עבאס

החקיקה עוד טרם הושלמה, אבל הקמפיינים כבר יצאו לדרך, ומאחר שכל מסעות ההפחדה כבר נוצלו עד תום בסיבובים קודמים, לא נותר אלא להשתמש בנשק העיקרי של כל צד ולהשחיז אותו. לפיד ימנף את בן גביר, נתניהו ימנף את עבאס, וכל אחד מהם יקווה ששנאת הקיצונים של המחנה השני תביא את המחנה שלו לקלפי באחוזים הרצויים.

כך, כל ח"כ של הליכוד שהתראיין השבוע טרח להזכיר את החשש מ"ממשלה שנשענת על האחים המוסלמים", ולא מעט מהם גם התפתלו ביחס לשאלה מה בדיוק הסכים נתניהו עצמו לעשות עם עבאס לפני שנה וקצת. כשמישהו, ח"כ דודי אמסלם, העז לחרוג מהשורה ו'להסכים' לצרף את עבאס לקואליציה אם אינה תלויה בו, הוא חטף במהירות שפכטל ישיר מראש מפלגתו, לאמור, אפילו הח"כ הלוחמני והאהוב ביותר במפלגה לא חסין בנושא הזה.

מהצד השני, לא תשמעו ראיון עם לפיד וחייליו בלי אזכור של ח"כ איתמר בן גביר בשלל הטיות וכינויים. האחרון כבר הפיק סרטון הומוריסטי ובו הוא מצליח להירדם רק לאחר ספירת האזכורים שלו בטקסטים של לפיד. פה ושם גם נצפה באיזה סוקניק תורן שיפלוט משהו לא חכם במיוחד עם ניחוח גזעני קליל, ואולי אפילו תברח גם ללפיד עצמו איזו התבטאות אומללה בסגנון 'כוחות האופל', כי אי אפשר בלי להעצים את ההפחדה, וחס ושלום הרי בן גביר הולך להיות שר המשפטים, וגם שר הביטחון והפנים וביטחון הפנים.

השאלה היותר מעניינת היא כיצד יתמודד כל צד עם אתגר הדיפת הקמפיין של יריבו. נתניהו ינסה להצניע את בן גביר ולהצטייר כימין השפוי והמתון. לפיד ינסה להבטיח קסם בלתי אפשרי של הרכבת ממשלה שלא תהיה תלויה בחסדי המשותפת ועבאס יחדיו, עם רמיזות לא אלגנטיות במיוחד על החרדים שעשויים להצטרף אולי (ספוילר: לא יקרה). אנחנו נמשיך ונעקוב בסקרנות.

השארת תגובה