בנט, האחרון שנטש את הספינה

היועצת המדינית שמרית מאיר הייתה הראשונה שנטשה את הלשכה. היא הובילה אפקט דומינו מרשים: ראש הסגל טל גן צבי, הדובר מתן סידי, העוזרת האישית נעמי ששון, דובר ימינה עובד פרל ואחרים

בנט וכהנא בלשכת רה"מ | צילום: אריאל זנדברג
בנט וכהנא בלשכת רה"מ | צילום: אריאל זנדברג

"זו הייתה ממשלה קצרת שנים", סיכם נפתלי בנט את כהונתו בישיבתה האחרונה של הממשלה ומנה את הישגיה. למעשה זו הייתה קצרת שנה, לא שנים. שנה אחת בלבד כיהנה הממשלה שהתיימרה לחולל שינוי.

בשורת השינוי לא הגיעה. רצף ההבטחות שהופרו הבהירו למי שעוד היה בליבו ספק, שהבטחות של פוליטיקאים זה לא צ'ק בנקאי. ההבטחות של אתמול הן לא תכנית העבודה של היום. כל אמירה, נכונה לשעתה.

ממשלת בנט-לפיד קרסה בעיקר בגלל בנט. מי שהתהדר ביכולות ניהול מופלאות, מסיים כהונה בת שנה אחת כראש ממשלה עם פגיעה במותג הפוליטי שהקים וסדק עמוק בתדמית האישית.

בנט לא הצליח לשמור על סיעת ימינה. על ציר הזמן, מרביתם נטשו. אלון דוידי היה הראשון שזיהה לאן פניה של המפלגה ופרש עוד בטרם הושבעה הכנסת. שיקלי בחר להישאר באופוזיציה. סילמן ניהלה את הקואליציה ופרשה. ניר אורבך הבין שהניסוי נכשל ופרש אף הוא. איילת שקד ואביר קארה ניהלו מו"מ אינטנסיבי מול הליכוד. רק מתן כהנא נותר נאמן לחבר מהסיירת.

גם על לשכתו, המקום שאמור להיות המנוהל ביותר, לא הצליח בנט לשמור. היועצת המדינית שמרית מאיר הייתה הראשונה שנטשה את הלשכה. היא הובילה אפקט דומינו מרשים: ראש הסגל טל גן צבי, הדובר מתן סידי, העוזרת האישית נעמי ששון, דובר ימינה עובד פרל ואחרים, היו הבאים בתור לנטוש את הספינה. האחרון לעזוב את לשכת ראש הממשלה הוא נפתלי בנט עצמו. גם הוא הבין שאין תוחלת לקיומה של ממשלה שלא מצליחה למשול ללא עזרה קבועה מצד האופוזיציה.

במבט לאחור, בספר זיכרונותיו, ינסה בנט לשכוח את ימיה האחרונים של ממשלתו. למעשה, את החודשיים האחרונים. מאז פרישת סילמן, חייה של הממשלה היו קצובים. מי שמעודכן דרך התקשורת שבכירת מפלגתו, יו"ר הקואליציה שלו, פורשת – ולאחמ"כ מתעדכן שוב רק דרך כלי התקשורת שח"כ זועבי ממרץ שיגרה מכתב התפטרות מהקואליציה, רק כדי לחזור בה חזרה ואז שוב להצביע נגד הקואליציה, לא יכול להתהדר ביכולות ניהול.

ממשלת השעטנז הייתה אפיזודה. היא לא באמת פתרה את המשבר הפוליטי שישראל שרויה בו עמוק אל תוך השנה הרביעית. גם אם תוצאות הבחירות יצביעו על כך שגוש נתניהו לא השיג 61 מנדטים, ניסוי נוסף של ממשלה כדוגמת הממשלה היוצאת, הוא תסריט בלהות גם לחברי הקואליציה הנוכחית.

חכמי חרם

דו שיח מעניין התקיים השבוע בין אחד מחברי הכנסת של הליכוד לאחד מחברי הקואליציה היוצאת. "נתניהו סחב את ישראל לארבע מערכות בחירות, למה אתם חושבים שבפעם החמישית נתניהו יצליח להקים ממשלה? תהה הח"כ מן הקואליציה.

חברו מהליכוד השיב: "תדייק בעובדות. רק פעמיים נתניהו לא הצליח להקים ממשלה. בפעם השלישית הוקמה ממשלת נתניהו-גנץ".

"כן, אבל בסוף הממשלה נפלה והגענו לבחירות רביעיות", השיב לו הח"כ הקואליציוני.

הח"כ הליכודניק לא נותר חייב: "בדיוק כפי שהממשלה שאתה חבר בה נפלה ואנחנו מגיעים לבחירות חמישיות. ממשלת נתניהו-גנץ שרדה קצת יותר משבעה חודשים. ממשלת בנט-לפיד שרדה שנה אחת. אנחנו בסבבי בחירות לא בגלל שנתניהו לא הצליח להקים ממשלה. בגלל שיש מפלגות שהחרמה של מנהיג ציבור הפכה לאידיאולוגיה היחידה של חלק מהמפלגות. העובדה שראש המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, מוחרם ע"י מפלגות אחרות היא אות קין על הפוליטיקה הישראלית. ביום שייפסקו החרמות תוקם כאן ממשלה יציבה".

שני הניצים נותרו בעמדותיהם. האחד סבור שממשלה בראשות נתניהו היא האסון הגדול ביותר. האחר סבור שממשלה בראשות לפיד היא אסון גדול עוד יותר מהאסון הגדול ביותר.

להשתלב בנתיב הימיני

מפלגת ימינה היא לא מטבע עובר לסוחר. גם כשלד בורסאי היא לא אטרקטיבית במיוחד.

תחת ההנחה שבנט ייטול פסק זמן מהחיים הפוליטיים, לשקד וכהנא אין אלטרנטיבות מלבד ריצה עצמאית תחת מפלגת ימינה. לתקווה חדשה, חרף איום אחוז החסימה, אין כל עניין לחבור למי שעדיין רואה עצמה יושבת בממשלה תחת הנהגת נתניהו. גם ביש עתיד לא מעוניינים בשירותיה של מי שעדיין רואה עצמה כמנהיגת מחנה הימין בעתיד.

אף מפלגה בכנסת הנוכחית לא רואה יתרון בחבירה ל'ימינה', חרף הנדוניה בת 14 מיליון השקלים בדמות תקציב מימון מפלגות. קשייה של המפלגה למצוא קהל יעד חדש או להחזיר את קהל היעד הישן בולטים לעין.

מצד שני, בנט עוד לא אמר את המילה האחרונה. ייתכן ויאמץ את אימרתו המפורסמת של אריק שרון ולפיה כדאי תמיד להישאר על הגלגל. בפברואר 1983 הוא הודח מתפקיד שר הביטחון. הוא נשאר בממשלה כשר ללא תיק. במרץ 2001 הוא כבש את ראשות הממשלה. 18 שנה הוא נשאר על הגלגל, פעם אתה למטה, פעם למעלה.

גם בנט, במוצאי הבחירות, לא האמין שייכנס ללשכת ראש הממשלה עם שבעה מנדטים שירדו לשישה ובהמשך התכווצו לארבעה. הישארות על הגלגל עשויה להוביל אותו למחוזות שרק בכוחה של הפוליטיקה הישראלית לייצר. זו הסיבה שסביבת בנט משמיעה זמירות חדשות. הוא עוד לא פורש, הם טורחים להדהד.

מי שממתינה להכרעתו של בנט היא איילת שקד. הצמד הפוליטי שעובד יחד כמעט עשור וחצי, לא אמר את המילה האחרונה. בנט ושקד יצטרכו להמציא את עצמם מחדש. משהו חדש מתחיל, כבר לא מספיק משכנע. שקד שואפת להישאר במחנה הימין, גם תחת שלטון נתניהו. בנט לא מוכן לשמוע על זה. מבחינתו, כפי שהבהיר בראיונות הפרישה בשבוע האחרון: ממשלת ימין על מלא היא אסון.

תנסו לנחש בעצמכם מה הייתה תגובתם של בנט ושקד לפני שנתיים, אילו אחד מחבריו לקואליציה הנוכחית היה מתבטא באופן דומה. סיעת ימינה הייתה ממהרת להוציא תגובת נגד חריפה. שקד הייתה מתנחלת באולפנים ומסבירה שרק ימין מלא יוכל לשלוט ושרק ימינה היא הימין האמיתי, ושהם – בנט ושקד, נמצאים מימין לנתניהו כדי לשמור עליו.

שקט, מתפזרים

בפוליטיקה הישראלית רווית השסעים וחילוקי הדעות, מתקשים לא רק בהקמת קואליציה. גם את פירוקה, הקואליציה מתקשה להוציא לפועל.

במשך שעות ארוכות לאורכו של יום שני, התהפכו היוצרות. בסיעות האופוזיציה עשו כל מאמץ למנוע את דחיית מועד פיזור הכנסת והערימו קשיים סביב מועד הבחירות המוסכם. בסיעות הקואליציה, בדגש על יש עתיד, האיצו בחברי הכנסת לפזר את הכנסת.

משאלת הלב של מחנה הימין והמפלגות החרדיות עמדה להתגשם והם עשו הכל כדי לעכב את מימושה. הסיוט הגדול של מפלגות גוש 'רק לא ביבי' עמד אף הוא להתממש והם האיצו בחבריהם לקואליציה לממש אותו בהקדם.

הדמוקרטיה הישראלית רעועה. כנסות בישראל לא מסיימות את כהונתן המלאה. מתוך 23 הכנסות שכיהנו עד כה, ב-17 מקרים הבחירות הוקדמו. ב-13 פעמים הועבר חוק לפיזור הכנסת. גם הכנסת ה-20 שנבחרה ב-2015 ושרדה למעלה מארבע שנים פוזרה ברוב של למעלה ממאה חברי כנסת, לאחר שאיבדה את הרוב עם פרישתו של ליברמן מממשלת נתניהו.

פיזורה של הכנסת ה-24, שנה ו-11 שבועות לאחר שנבחרה, קובעת תקדים עולמי: בפעם ה-14 הכנסת מפזרת את עצמה ומקדימה את הבחירות. כלומר, ב-58% מהכנסות שנבחרו, חברי הכנסת פיזרו את עצמם. בהתאם לנתון ולפיו כשליש מחברי הכנסת שהצביעו בעד פיזור הכנסת לא שבו אליה בכנסת שלאחר מכן, המסקנה פשוטה: במשך השנים, למעלה מ-350 חברי כנסת גזרו על עצמם חיפוש עבודה חדשה ביום שלאחר הבחירות.

אין מנוס מקביעה ברורה ששיטת המשטר בישראל לא מתאימה לרוח הזמן. באף מדינה דמוקרטית אין מנגנון פיזור עצמי במקרה של אי העברת תקציב. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה שבה הפרלמנט מתפזר באופן אוטומטי במקרה שבו הכנסת לא מצליחה להעביר תקציב.

ע"פ נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, רובם המכריע של הפרלמנטים במדינות דמוקרטיות לא יכולים לפזר את עצמם. שתי הדמוקרטיות המפותחות היחידות שבה הדבר אפשרי הן אוסטריה ובריטניה. אם כי בבריטניה הפיזור מצריך תמיכה של לפחות שני שליש מחברי הפרלמנט.

מזל גדי

קראו להם בוטים, עדר עיוור, בבונים, שחורים, צ'חצ'חים וזו רק רשימה חלקית. השמאל הישראלי מצליח לעורר את חמת הימין עם רשימה בלתי נגמרת של אמירות אומללות שמצביעות על התנשאות פטרנליסטית של השמאל כלפי הימין.

איכשהו, בכל מערכת בחירות, שולח השמאל הישראל, מבלי משים, את הנואם התורן שמקניט את בוחרי הליכוד או את נבחריו, ומאפשר לליכוד להדק את מדורת השבט ולהוציא את מצביעיו לקלפיות.

בבחירות 1981, הבדרן דודו טופז תרם למנחם בגין את האימרה המפורסמת ולפיה בוחרי הליכוד הם צ'חצ'חים. בבחירות 1999 הייתה זו תיקי דיין שכינתה את מצביעי הליכוד "אספסוף ועם אחר". ב-2015, היה זה תורו של יאיר גרבוז. בעצרת זיכרון לרבין השתלח במנשקי הקמעות והמשתטחים על קברי הצדיקים. באותה שנה, הצטרף איש הבוהמה עודד קוטלר וכינה את מצביעי הליכוד "עדר של בהמות מלחכות קש וגבב". ב-2016 היה זה תורו של גידי אורשר שפירסם פוסט מחליא נגד בני עדות המזרח ואמונתם בהקב"ה. ערב בחירות 2019 היה זה לא פחות מראש המוסד לשעבר שבתי שביט שכינה את מצביעי הליכוד: "אנשים חסרי דעת, חסרי הבנה". על נתניהו ובוחריו אמר: "הבייס הפוליטי שלו זה אנשים שהסף הנורמטיבי שלהם הוא בגובה דשא".

בבחירות 2022, גדי סוקניק, עיתונאי בדימוס ומגיש המהדורה המרכזית לשעבר, הוא התורן שהשמאל הישראלי שלח כדי להצית את התבערה הפוליטית. "נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מהנבחרים של יש עתיד. רמה נמוכה של אינטליגנציה, של תרבות, של תרבות שיח".

כצפוי, דבריו עורר סערה. בתקופת ערב בחירות, אמירה כזו מספקת חומר בערה לצד המותקף. עיון בקורות החיים של 29 חברי הכנסת המכהנים מטעם הליכוד, מלמד כי לעשרים ושישה מהם יש תואר ראשון וחלקם הגדול אף בעלי תואר שני במגוון רחב של תחומים. לאחדים מהם גם תואר דוקטור. הרמה האינטליגנטית של חברי הכנסת של הליכוד לא נופלת מאלו של עמיתיהם ביש עתיד ובמפלגות אחרות. אבל סוקניק לא בדק את רמת האינטליגנציה של ח"כי הליכוד. הוא עשה הכללה גורפת בטענה שתרבות השיח של נציגי הליכוד נחותה משל עמיתיהם.

חזקה על מנהלי קמפיין הליכוד שימשיכו להדהד את דבריו של סוקניק. לעיתים נדמה שזו הדרך של השמאל הישראלי להניע את מצביעיו לקלפיות. סערה פוליטית שמלווה באמירות פוגעניות ומעליבות, מיטיבה עם שני המחנות.

נחום, תקום

התקשורת כדרכה הספידה את הממשלה שהייתה בבת עיניה. לאורך כל שנת כהונתה היא חלקה לה שבחים והסבירה עד כמה 12 שנות ממשלות נתניהו היו כאוס אחד גדול לעמת השנה הטובה ביותר שזה עתה הסתיימה בקריסתה המפוארת של הממשלה.

מכל הסופרלטיבים, הגדיל העיתונאי נחום ברנע וכתב: "ההישג המוחשי ביותר שבנט יכול להתגאות בו הוא הסגנון הענייני, התרבותי, המרוסן, המאחד, שבו התנהלה ממשלתו לאורך רוב תקופת קיומה".

אז הנה כמה ציטוטים לטובת מי שאיבד את המודעות העצמית. "אלו תתי אדם, קלקולו של העם היהודי", אמר סגן שרת הכלכלה יאיר גולן על מתיישבי חומש. "כוחות האופל", קרא לפיד לליכוד.

ככלל, לפיד, בניסיון להטיף מוסר לחברי הליכוד על סובלנות ושפה תרבותית, שכח כמה מהאימרות המפורסמות שלו. "מכונת השקרים והרעל", הוא קרא לביקורת של נתניהו והליכוד על משלתו. "לא ניתן לך להיות ארדואן", הוא זעק בכנסי הבחירות אשתקד. "נתניהו בגד", היה צמד מילים שחזר עליו מס' פעמים. "הזוהמה, צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר, ממשלה של סחטנים וגזענים, המגעילים האלה", ועוד מס' ביטויים שהנייר לא סובלם, נכנסו אף הם ללקסיקון המלא של יאיר לפיד. "נתניהו ישלם בכסף שלנו מיליארדים לליצמן וסמוטריץ'", קרא מעל דוכן הכנסת, רגע לפני שהוא עצמו נכנע לסחטנות של רע"מ, של זועבי ושל כל חבר כנסת שחולל משבר קואליציוני.

ועוד לא דיברנו על ליברמן. מי שתכנן "לשלוח את הליכוד והחרדים על מריצה למזבלה הקרובה", הגדיר את אברכי הכוללים כמי ש"מגיעים בבוקר ואכלים סנדוויץ', שותים קפה, מדברים פוליטיקה ואז פותחים כמה ספרים. אין סיבה לממן אותם".

לליברמן שורת התבטאויות גזעניות, אנטישמיות, מחליאות ומסיתות. כשר אוצר עשה הכל להצר את צעדיו של הציבור החרדי.

אבל איך אמר נחום ברנע? "ההישג המוחשי ביותר שבנט יכול להתגאות בו הוא הסגנון הענייני, התרבותי, המרוסן, המאחד, שבו התנהלה ממשלתו לאורך רוב תקופת קיומה".

מי שקורא לאוסף הציטוטים החלקי שהובא כאן, סגנון ענייני, תרבותי, מרוסן ומאחד, מנסה להמציא את השפה העברית מחדש. שום דבר בניהולה של הממשלה היוצאת לא היה ענייני, לא תרבותי, לא מרסן ולא מאחד. ממשלה שקמה בגלל משטמה לאדם אחד לא יכולה לדבר על משהו שמאחד. היו ימים ש"בלי חרות ומק"י" הייתה סיסמת השמאל. בשנים האחרונות זה התחלף ב"רק לא ביבי". אז זה כוון נגד בגין. היום זה נגד נתניהו. בשני המקרים, הימין יצא מחוזק מהמתקפות נגדו.

חרדים לעתידם

אסתכן ואתנבא: ישראל לא תלך למערכת בחירות שישית, גם אם אף מחנה לא יצליח לגייס 61 תומכים. סיכויו של נתניהו להקים ממשלה שמבוססת על מחנה הימין בלבד, אינם גבוהים. סיכוייו של המחנה שכנגד נמוכים אף יותר.

גפני ודרעי הבינו ששנת אופוזיציה היא יותר מידי עבורם. הם לא יתנו להזדמנות הבאה לחמוק מידיהם. במפלגות החרדיות קיבלו הכרעה: אם נתניהו יצליח להקים ממשלה עם המחנה הלאומי, מוטב. אם לא, כל האופציות על השולחן. הם סימנו את בני גנץ כמועמד המועדף עליהם.

לא בכדי, לשכתו של שר הביטחון בני גנץ בכנסת המתה השבוע. בזה אחר זה עלו לרגל בכירי הפוליטיקאים החרדים. לתקשורת דווח שנעשים ניסיונות קדחתניים להקים ממשלה חלופית עוד בכנסת הנוכחית. בתוך החדר הסגור דנו באפשרות להקים ממשלה לאחר הבחירות.

אף אחד לא חשב לרגע שגנץ יציל את נתניהו פעם נוספת וייכנס לממשלה בהנהגתו, בכנסת הנוכחית. רק מי שמסיים את הקריירה הפוליטית מסוגל ללכת להרפתקה כזו. גנץ לא יאכזב את בוחריו פעם נוספת. השיח בין גנץ לנציגי המפלגות החרדיות, עסק ביום שלאחר הבחירות.

במפלגות החרדיות מבינים שעבור נתניהו זו ההזדמנות האחרונה. כל עוד נתניהו עמד בראשות ממשלות המעבר ושרי וחכ"י ש"ס ויהדות התורה נותרו נטועים בתפקידיהם, ניחא. סיטואציה שבה בממשלות המעבר מכהנים חברי הקואליציה הנוכחית היא סיוט מתמשך.

הנה סעיף חוקתי שלא רבים מודעים לו. בממשלות מעבר, בשונה מממשלות קבע, הממשלה רשאית לקבל הכרעות בנושאים מסוימים מבלי להידרש לאישורה של הכנסת. כלומר, לממשלת מעבר יש יותר סמכויות מאשר לממשלה רגילה, למשל בתחום מינוי שרים. היא יכולה למנות שר, במקום שר שחדל לכהן, גם ללא אישור הכנסת. זאת, בניגוד למינוי שר בממשלה רגילה, שדורש את אישורה של הכנסת. בקונסטלציה מסוימת, מתן כהנא עוד עשוי לחזור ולכהן כשר הדתות, אם ישראל תיגרר שוב לסבבי בחירות.

בקואליציה הנוכחית עידית סילמן מנעה את מינויו מחדש. בממשלת המעבר, ראש הממשלה יאיר לפיד עשוי להיות זה שחותם על מינויו.

2 תגובות
  1. בנט הבדיחה של המדינה כמה רצה להיות ראש ממשלה השתמשו בו מרץ העבודה לפיד הדחליל בדיחה גדולה אומלל

  2. נו לא בכול יומא אזדמוני ראש ממשלתא בעל פרצופי דכלבא בנא דאבא בעל פרצופה דחזירא

השארת תגובה