המפסידים והמרוויחים: בחירות 2022

לפיד מעדיף לנהל את קמפיין הבחירות מלשכת ראש הממשלה. נתניהו מעדיף לנהל את הקמפיין כשלפיד ראש הממשלה ולהתריע מפני המשך שלטונו

נפתלי בנט צילום חיים צח לעמ
נפתלי בנט צילום חיים צח לעמ

"מי שקשה לו, שילך הביתה", אמר לפיד בישיבת הסיעה של יום שני, שעות אחדות לפני שהימם יחד עם בנט את המערכת הפוליטית בהחלטה על פיזור הכנסת.

לפיד התכוון לגנאים, זועבי, מיכאל ביטון וכל האחרים שתקע מקלות בגלגליה של הממשלה. דווקא בנט הוא שאימץ את דבריו של לפיד.

לבנט היה קשה ולכן הוא הלך הביתה. קשה עד בלתי אפשרי. הוא הבין שהממשלה שבראשה הוא עומד נקלעה למבוי סתום. הוא הבין שאורבך כבר חצה את הקווים לצד השני. הוא רואה כיצד במשך שבועות ארוכים הקואליציה חורקת ומתקשה לבצע את המשימה שהוטלה עליה: להעביר חוקים. הוא הבין שהממשלה הזו גוועת לאיטה ובהדרגה הופכת לנטל גם על חבריה.

ראשי הקואליציה, כל אחד בתורו, הבטיחו שהממשלה הזו תשרוד. היו שהגדילו לעשות והבטיחו שהממשלה תמלא את ימיה. ממשלות פחות הומוגניות לא שרדו את מלא הקדנציה. כל בר דעת פוליטי הבין, מהרגע שעידית סילמן פרשה, ששעון החול מתקתק. קואליציה שנכשלת בהעברת חקיקה בכנסת, אין לה עתיד. גם גיבוי תקשורתי מאסיבי, בתוספת מאמרי דעה שכללו תשבחות על השנה האחרונה כטובה ביותר בעשור האחרון, לא מנע את קריסתה של הממשלה.

"הממשלה המצוינת נופלת רק בגלל האופוזיציה הבלתי אחראית", אמרה אחת מחברות הקואליציה. אני מקווה שמישהו בסביבתה של הח"כית ידע להסביר לה שהממשלה נפלה כי הקואליציה הייתה בלתי אחראית. ממשלה שיש לה רוב מוצק לא זקוקה לחסדיהם של חברי האופוזיציה. ככלל, תפקידה של האופוזיציה הוא לקרוא תיגר על מנהיגותה של הממשלה במטרה להחליף אותה ולא לתמוך בהצעות החוק שלה. זה בדיוק מה שעשו לפיד ובנט בהיותם באופוזיציה. זה בדיוק מה שעשו נתניהו וחבריו בשנה החולפת. לא נתניהו הפיל את הממשלה. בנט ולפיד הפילו אותה כי הבינו שאין להם קואליציה.

המפסידים והמרוויחים

  • לפיד ונתניהו: ראש הממשלה לשעבר וראש הממשלה העתידי, הם המרוויחים הגדולים מנפילת הממשלה. השניים מגיעים למערכת הבחירות הנוכחית בעמדה המועדפת להם. לפיד מעדיף לנהל את קמפיין הבחירות מלשכת ראש הממשלה. זו הסיבה שהוכנס הסעיף המיוחד המעביר את ראשות הממשלה לידיו במקרה של נפילת הממשלה. נתניהו מעדיף לנהל את הקמפיין כשלפיד ראש הממשלה ולהתריע מפני המשך שלטונו. את מי זה ישרת בסופו של יום, נדע רק כאשר תיספר אחרונת הקלפיות.
  • איילת שקד: מי שצעדה עם נפתלי בנט כברת דרך ארוכה עוד מימיהם המשותפים בלשכת נתניהו בהיותו יו"ר האופוזיציה ב-2008 ועד להקמת הממשלה הנוכחית, מצאה את עצמה בסיטואציה חדשה: את כל קלפי המיקוח מול הליכוד היא בזבזה. היא יכלה לקבל שריון לכנסת הבאה, אך המו"מ נקלע למבוי סתום. היא קיוותה להניא את אורבך מפרישה, אך נכשלה. היא הקימה את הצלע המשולש בימינה עם קארה ואורבך, אך האחרון בחר לנקוט במהלך עצמאי מבלי לעדכן אותה מראש.

מאוחר מידי היא גילתה שגם נפתלי בנט בחר לנקוט בקו עצמאי מבלי לעדכן אותה מראש. כלומר, מבלי להיוועץ בה. על ההחלטה לפרק את הממשלה, שמעה שקד בעודה במסע במרוקו, דקות לפני פרסומה בתקשורת. השיחה בינה לבין בנט לא הייתה מהשיחות הקלות בין השניים.

שקד בוחנת את המשך דרכה. אם בנט יחליט להתמודד שוב, סביר להניח שתמשיך כמס' 2 במפלגה. אם יטול פסק זמן מהחיים הפוליטיים, ייפתח קרב על ראשות ההנהגה בינה לבין מתן כהנא. בנט מעדיף להפקיד את המפלגה בידיו של סגן שר הדתות. גם הוא יודע שאם ירצה לשוב, שקד לא תשוש להשיב לו את הבכורה. כהנא יודע מראש שהמפלגה תופקד בידיו בנאמנות. אופציה נוספת היא חבירה בין תקווה חדשה לימינה. בשתי המפלגות רואים את הסקרים ומבינים: אחת מהן עשויה להתרסק אל מתחת לאחוז החסימה. גם סער וגם בנט ושקד חפצים חיים פוליטיים גם בכנסת הבאה.

  • ניר אורבך: אחד המפסידים הגדולים של השבוע הנוכחי. הוא כבר יצא מהקואליציה, אך לא עשה את הצעד הנוסף להיות חלק מהאופוזיציה. הוא סינן את בכירי הליכוד, סירב להתחייב שיתמוך בפיזור הכנסת והותיר את המערכת הפוליטית לוט בערפל. גם הוא הופתע מהחלטת בנט ולפיד. בסביבתו מיהרו להבהיר שביום שני בבוקר הבהיר אורבך לבנט שבכוונתו להצביע בעד פיזור הכנסת בשבוע הבא. בלשכת בנט מיהרו להכחיש. בליכוד, באופן נדיר, בחרו להאמין לגרסת לשכת ראש הממשלה וטענו: אין כל מחויבות לאורבך. לא הוא הפיל את הממשלה.

למרות זאת, ייתכן שאורבך יהנה מההפקר ויזכה לשריון. בליכוד עדיין זקוקים לו כיו"ר ועדת הכנסת. בכוחו לעכב את הליכי חקיקת חוק הנאשם, ואפי' את החוק לפיזור הכנסת. אם כי לכל ברור שעד יום שני הקרוב, הכנסת ה-24 תפוזר בקול תרועה רמה.

  • ש"ס: דרעי שנאלץ לעזוב את הכנסת ה-24 לאחר שחתם על עסקת טיעון, יחזור מהר יותר כחבר מן המניין בכנסת ה-25. בחירות בחודש תשרי, הן מתנה לא רעה למפלגה. קמפיין הסליחות באחד מסבבי הבחירות עורר הד ציבורי נרחב וגרף קולות רבים בפריפריה. סביר להניח שמנהלי הקמפיין ימשיכו באותו קו.
  • אגודת ישראל: העידן שאחרי ליצמן יחל באופן רשמי עם כניסתו של מחליפו הרב גולדקנופף. לחברים באגודת ישראל יש לא מעט טענות באשר לסדר המיקום ברשימה. ח"כ טסלר, נציג חסידות ויז'ניץ נכנס לכנסת מהמקום השמיני עם פרישתו של ליצמן. האם בחסידות יידרשו לקדם את הח"כ הצעיר במעלה הרשימה? האם גולדקנופף יקבל את מקומו של ליצמן בקדמת הרשימה כנציג הראשון של אגודת ישראל? האם המאבק של בעלזא יישא פרי וח"כ אייכלר יקדים חלק מחבריו באגודת ישראל במעלה הרשימה? אלו בעיקר שאלות, שאת התשובות עליהן נקבל סמוך מאד למועד סגירת הרשימות.
  • דגל התורה: על אף הניסיונות של ח"כ משה גפני להעלות לסדר היום את סוגיית אחוז החסימה, אפשר להרגיע: יהדות התורה לא תתפצל. לא כל מה שעובד בבחירות מוניציפאליות עשוי לפעול באופן דומה בבחירות לכנסת. ההצעה של גפני היא התחלה של מו"מ בין המפלגות. בסופו של דבר תימצא הנוסחא. סדר המקומות בדגל התורה לא עשוי להשתנות. מאז ייסודה, לא הוזזו ח"כים ולא הוחלפו. הרב אברהם רביץ זצ"ל, יו"ר המפלגה המיתולוגי פרש מהכנסת זמן קצר לפני פטירתו. מאז, המושכות בידיו של גפני. כל ח"כ שנכנס, נותר על מקומו: מקלב, יעקב אשר, פינדרוס. אם לא תגיע הוראה אחרת מבית מרן רה"י הגר"ג אדלשטיין, המפלגה לא צפויה לעבור שינויים.
  • הציונות הדתית: חדי אוזן יכולים כבר לשמוע את ניצני הוויכוח הפנימי במפלגה. עד לפני שנים אחדות, סמוטריץ' היה נספח להנהגתו של נפתלי בנט כמנהיג הציונות הדתית. הקמת הממשלה הנוכחית מיצבה את הח"כ הצעיר כמנהיג הציבור הדתי לאומי, כשהוא עוקף את הוותיקים ומחדיר רוח חדשה למפלגה. אלא שמי שמזנב בו כעת הוא ח"כ איתמר בן גביר. הוא צבר פופולאריות שמאיימת לשאוב קולות גם מהמפלגות החרדיות. הוא כבר לא יסתפק במועמד יחיד מטעם עוצמה לישראל. הוא ידרוש לפחות שניים או שלושה מקומות. גם מפלגת נעם לוטשת עיניים ומבקשת להעמיק את אחיזתה. ח"כ אבי מעוז, יו"ר הסיעה כבר הבהיר: נדרוש שני מקומות בעשירייה הראשונה.

קצת היסטוריה: כאשר בנט ושקד החליטו לעזוב את הבית היהודי ולהקים את 'הימין החדש', הוצנח הרב רפי פרץ לראשות המפלגה. בסיבוב הראשון, מפלגתו של בנט לא עברה את אחוז החסימה. בבחירות שלאחר מכן, חברו הימין החדש של בנט ושקד לרשימה משותפת עם הבית היהודי. הרב פרץ הוצב במקום השני. בסיבוב השלישי הרב פרץ חתם עם על ריצה משותפת עם עוצמה לישראל של איתמר בן גביר. רגע לפני סגירת הרשימות, הוא ביטל את ההסכם וחתם על ריצה משותפת עם הימין החדש והאיחוד הלאומי אך בלי עוצמה לישראל. למעשה בנט ושקד חזרו לבייס איתם החלו את הקריירה הפוליטית שלהם.

פרק נוסף בעלילה נרשם כאשר לאחר הבחירות, עם הקמתה של ממשלת נתניהו-גנץ, מונה הרב פרץ לשר, כאשר יתר חברי הסיעה נותרו באופוזיציה. לקרא הסיבוב הרביעי פרש הרב פרץ מהחיים הפוליטיים, פחות משנתיים מאז נכנס אליהם.

שניים על התמודדו על הירושה שהותיר הרב פרץ: מנכ"ל המפלגה ניר אורבך וחברת מועצת העיר ירושלים חגית משה. במהלך הבחירות לראשות המפלגה, אורבך הבטיח שיפעל לריצה משותפת עם ימינה, בעוד חגית משה הבטיחה שתפעל לריצה משותפת עם האיחוד הלאומי – תקומה בראשות סמוטריץ'. חגית משה ניצחה ונבחרה לראשות הבית היהודי. אך האיחוד הלאומי חתם על ריצה משותפת עם עוצמה לישראל ועם נעם. ניר אורבך בחר לקבל שריון ברשימת ימינה. חגית משה, בחרה שלא לרוץ עם הבית היהודי, מאחר ולכולם היה ברור שאין מקום לשלוש מפלגות בימין הדתי. בסופו של דבר, גם חגית משה בחרה לתמוך בימינה תמורת הבטחה למינוי שר על חשבון המפלגה.

אם ראשי המפלגות המרכיבות את הימין הדתי לא ימצאו בהקדם נוסחה שתאפשר את מינויים של כל רסיסי המפלגות, בצלאל סמוטריץ' עשוי למצוא את עצמו מנהל קרבות פוליטיים מבית במקום לצאת למערכה עם מפלגה מאוחדת. הקרבות עד רגע סגירת הרשימות, לא מיטיבות עם המפלגה.

  • הבית היהודי: המפלגה שעברה כ"כ הרבה גלגולים, עודנה קיימת על המדף. חגית משה עודנה מכהנת כיו"ר המפלגה. בימים האחרונים היא מנסה להחיות את המפלגה מחדש. היא שלחה לאלף חברי המרכז המהווים את הגוף הבוחר של המפלגה טופס הזדהות המוגדר כטופס הצהרה, כדי לבחון מי מחברי המרכז רואה עצמו כנאמן לערכי המפלגה. מתוכם, 500 השיבו בחזרה והצהירו על נאמנות, ביניהם ניתן למצוא כמה ממקורביהם של איילת שקד וניר אורבך. בנוסף, לפני מס' חודשים הקימה בי"ד למפלגה לבירור עתירות בראשותו של השופט בדימוס אהרון דוד גולדס. בקרוב היא מתכוונת לכנס את מרכז המפלגה כדי להיערך לבחירות, מתוך כוונה להחזיר את הבית היהודי כשחקן פוליטי פעיל.
  • המשבר הפוליטי: כבר ארבע שנים רצופות, שאזרחי ישראל צועדים אל הקלפיות. ישראל תחת משבר פוליטי כמותו לא חוותה. חמש מערכות בחירות בשלוש שנים וחצי, הן הישג מפוקפק ושיא שלילי שאף דמוקרטיה בעולם לא רשמה. ההיסטוריה תזכור את התקופה הנוכחית, כתקופת הפילוג הגדול בעולם שהורכב משני מחנות שלא מסוגלים לשבת זה עם זה.
  • ראש ממשלה חליפי: עכשיו כבר אפשר לומר בוודאות – מוסד ראש הממשלה החליפי פשט את הרגל. זה לא צלח בניסיון של נתניהו וגנץ. זה לא צלח בניסיון הנוסף של בנט ולפיד. לפיד הרבה ללעוג לגנץ כשכיהן כראש ממשלה חליפי. נתניהו לעג ללפיד כשזה החזיק בתפקיד. בשורה התחתונה: שתי הממשלות לא הצליחו להוציא את חצי ימיהם. מועד הרוטציה לא הגיע ליעדו.
  • הכנסת: הכנסת העשרים, שחבריה נבחרו אי שם ב-2015 החזיקה מעמד ארבע שנים וארבע שבועות. הכנסות שבאו לאחר מכן, ה-21, ה-22, ה-23 וה-24 גם יחד, החזיקו מעמד פחות זמן: שלוש שנים וחודשיים. מי שמבקש להבין עד כמה שיטת המשטר בישראל לא מתאימה לעידן הנוכחי, כדאי שיקרא שוב את הנתון הזה. הצרה היותר גדולה: אף אחד לא יכול להבטיח שהכנסת ה-25 תאריך ימים.
  • סקרים: זו שעתם הגדולה של מכוני הסקרים. על אף שלא מעט פעמים תחזיותיהם התבדו והיו רחוקות מתוצאות האמת, הסוקרים המובילים בישראל עובדים שעות נוספות. כל מפלגה מנסה להיאחז בנתון הטוב ביותר עבורה. אם יתגשמו כל תוצאות הסקרים שאומצו ע"י כלל המפלגות, עובדי משכן הכנסת ייאלצו לשבור את הראש כיצד מושיבים 200 חברי כנסת על 120 מקומות.
  • למעלה מאלף ישראלים כיהנו כחברי כנסת מיום הקמת המדינה. רק 13 מהם התיישבו על כס ראש הממשלה. בשבוע הבא, לפיד יהיה הישראלי ה-14 שיזכה לתואר ראש הממשלה. למעשה 15 ישראלים כיהנו בתפקיד, אם לוקחים בחשבון את 19 הימים שבהם כיהן יגאל אלון כראש הממשלה בפועל מיום מותו של רה"מ לוי אשכול ועד השבעתה של הממשלה החדשה בראשות גולדה מאיר.
  • 21 שנה הצליח אהוד ברק להחזיק בשיא כמי שכיהן לזמן הקצר ביותר כראש ממשלה. החל מהשבוע הבא, נפתלי בנט יחזיק בשיא השלילי הזה. מי שעשוי לשבור גם את השיא של נפתלי בנט, הוא רה"מ המיועד יאיר לפיד. חוסר המשילות והכאוס השלטוני ממשיכים לקבע את מעמדה של ישראל בעולם כמדינה שאין בה יציבות שלטונית.
השארת תגובה