ניר אורבך: פרישה, חצי פרישה

ניר אורבך: צילום דוברות הכנסת
ניר אורבך: צילום דוברות הכנסת

ב-13 במאי 2021 הושבעה ממשלת בנט-לפיד. ב-13 במאי 2022, הוריד ח"כ ניר אורבך את סיכוייה של הממשלה הנוכחית לסיים את פגרת הקיץ.

אורבך פרש. בעצם, לא ממש פרש. רגל אחת בקואליציה, רגל אחת באופוזיציה. פשרה מפד"לנית קלאסית. אורבך הוא מאחרוני עסקני המפד"ל הישנה. הרצון שלו לרצות את כל הצדדים הובילה אותו לקבל החלטת ביניים. סוג של פסק זמן. בפעם האחרונה שמפלגה בקואליציה הנוכחית נטלה פסק זמן, מפלגת רע"מ, היא חזרה בכל הכוח אל שורות הקואליציה.

בימים האחרונים נפגשו אורבך ובנט למרתון פגישות. לעיתים יותר מפגישה אחת ביום. בנט פינה חלק נכבד מסדר יומו כדי להפעיל מכבש לחצים שימנע את פרישתו של אורבך. הפגישה האחרונה הייתה הטעונה ביותר. השיחות עלו לטונים גבוהים וע"פ הנוכחים בחדר, גלשה לוויכוחים וצעקות. במהלך הפגישה האחרונה, אורבך נטש בזעם וחזר ללשכת רה"מ לאחר שראש הסגל עדן ביזמן נשלח לרדוף אחריו כדי להחזירו לפגישה.

הפגישה הסתיימה ללא הסכמה. אורבך הפנים שאין לו מה לחפש בימינה. בכל מקרה, אין לבנט כוונה להציב אותה ברשימת המפלגה בבחירות הבאות. הוא גם טרח לומר זאת בפניו של ראש הממשלה. בנט לא הכחיש. אורבך הבין. הפור נפל. שריון בציונות הדתית או בליכוד, יאריכו משמעותית את הקריירה הפוליטית של מי שנטש את 'הבית היהודי' כדי לחבור 'לימינה', רק כדי לגלות כעבור שנה שמקומו הטבעי הוא במפלגה שממנה בא.

בשורה התחתונה, המשימה שהציבו לעצמם בנט ולפיד לשמר את ניר אורבך כחלק מהקואליציה נכשלה. בנט ושקד קיימו איתו שיחות מרתוניות כדי למנוע את פרישתו. מאידך, המשימה שהציבו לעצמם נתניהו וחברי האופוזיציה להעביר את אורבך לשורות האופוזיציה, נכון להיום, נכשלה אף היא. לפחות חלקית.

המפסידה הגדולה מהצעד שנקט אורבך היא איילת שקד. אחרי פרישתה של סילמן, הקימה שרת הפנים יחד עם אורבך וקארה, סיעה בתוך סיעה שזכתה בכנסת לכינוי 'שלישיית החשש הגובר'. היא ניהלה מו"מ עם הליכוד בשם כל השלישייה. בשלב מסוים אורבך הבין ששקד מנסה להרוויח זמן ולמנוע פרישות נוספות, בשליחותו של בנט. השבוע הוא החליט להיפרד מהשלישייה, מימינה ומהקואליציה.

שניים אוחזים באורבך

תהליך הגסיסה של הממשלה הנוכחית, איטי להחריד. אחרי פרישתה של ח"כ סילמן, מס' האצבעות שעמדו לרשות כל צד עמד על 60. זה לא מספיק כדי להפיל את הממשלה אבל גם לא מאפשר לממשלה להעביר חקיקה. הפרישה, חצי פרישה של אורבך, מעניקה 59 וחצי אצבעות במליאה לכל צד. אורבך לא יפיל את הממשלה בטווח הקרוב. הוא גם לא יצביע עם הקואליציה שהוא אינו רואה עצמו חלק ממנה.

אורבך הוא כרגע סיעת יחיד, עוד סיעת יחיד בימינה. אחרי שיקלי שהופרש וסילמן שעברה לאופוזיציה ובעיקר נמנעת כדי שלא תוכרז כפורשת, אורבך הוא סיעה שכל צד מנהל איתו משא ומתן.

בסביבתו של בנט ניסו למנוע את פרישתו של אורבך. כשהבינו שהוא נחוש, ניסו לשכנעו לפרוש מהכנסת ומהחיים הפוליטיים. אורבך לקח את הזמן, חשב, התלבט, התייסר ובסוף החליט: אני לא חלק מהקואליציה, אבל נשאר בכנסת.

נכון לשבוע הזה, גם באופוזיציה לא יוצאים עדיין בצהלות שמחה. רק כאשר יתמוך בהצעת אי אמון או בעד החוק לפיזור הכנסת, יוכלו לשחרר אנחת רווחה. עד אז, הקואליציה, בדרך לא דרך, מצליחה לשרוד. היא מפסידה בהצבעות, סופגת השפלות, מקרטעת, מפוצלת בתוך עצמה, אבל עדיין נוסעת על הכביש.

בשיחות עם מקורביו לאחר שהצהיר על 'פרישתו', אורבך מספר שאבן נגולה מעל ליבו וכי הוא שלם עם הצעד שנקט. הוא הסתובב השבוע במסדרונות הכנסת ונפגש בגלוי עם חברי כנסת מהליכוד ומהסיעות החרדיות. המטרה שלו: הקמת ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית. אם יצלח, יירשם המהלך על שמו כמי שמנע בחירות ובמקביל סייע להקמת ממשלת ימין. אם ייכשל, יתמוך בהליכה לבחירות.

חשוב לזכור: אורבך הוא לא רק ח"כ מטעם סיעת ימינה. הוא מכהן כיו"ר ועדת הכנסת, החשובה שבוועדות. כששיקלי הופרש, אורבך סירב לשבת בראשות הישיבה שעסקה בהדחתו מהסיעה. הוא ידע למה. כשבימינה ניסו לקדם מהלך דומה כנגד ח"כ סילמן, אורבך התייצב במחנה המתנגדים להפרשתה. עכשיו, בימינה אין אפילו את הפריבילגיה לחשוב על הפרשתם של סילמן ואורבך. ראשית, אורבך הוא יו"ר הוועדה שאמורה להדיח את עצמו. שנית, לאחר הפרשתו של שיקלי, סיעת ימינה מונה שישה חברים. ע"פ החוק, שליש סיעה רשאית לפרוש ולהקים סיעה חדשה בכנסת הנוכחית.

אורבך וסילמן, שעד לפני ימים אחדים עוד התקוטטו פומבית באמצעות הדלפות רעילות האחד כנגד השניה, מהווים שליש מהסיעה. שמורה להם האפשרות להקים סיעה חדשה בכנסת הנוכחית ולחבור לליכוד או לכל מפלגה אחרת בבחירות הבאות.

כשסילמן פרשה היא התקבלה בתשואות ובאהדה באירועים בהם השתתף קהל רב של הציונות הדתית. שעות אחדות לאחר שפרש, אורבך בחר ללכת לאירוע דומה שהתקיים ביום שני בבניני האומה. הוא התקבל באהדה עצומה. זה היה חשוב לו. הוא עמד על הבמה יחד עם סילמן כששניהם זוכים לתשואות מהקהל. אורבך מרגיש הרבה יותר נח בבייס הטבעי שלו.

באמצעות מקורביו, ביקש ח"כ אורבך לחדד: אין סיכוי שישוב לקואליציה. הוא סבור שאין לה תקומה. מבחינתו יש רק שתי אופציות: ממשלה חלופית בראשות נתניהו או הליכה לבחירות.

חוק בל יעבור

הקואליציה הנוכחית משותקת. כפי שנכתב כאן לפני מס' שבועות, החוק היחיד עליו יש הסכמה בכנסת הוא החוק לפיזור הכנסת. כל שאר החוקים ירדו מסדר היום. אף הצעת חוק לא מקודמת. ביום שני, יום של הצבעות בכנסת, בקואליציה בחרו למשוך את כל הצעות החוק. סדר היום התקצר משמעותית והתנקז בעיקר לנאומים.

קואליציה כזו, על אף הצהרות הרהב של ראשיה וחבריה, לא תשרוד זמן רב. ממשלה בלי משילות משולה למלך ללא עם.

במצב הדברים הנוכחי, ההבנה שתם הטקס, מחלחלת גם לחברים בכירים בממשלה ובקואליציה. בימינה הריצו סקר אנונימי על אפשרות לשיתוף פעולה עם הליכוד בכנסת הנוכחית. השר זאב אלקין, האיש שיודע לקרוא סקרים ומבין שלתקווה חדשה אין באמת תקווה, לוטש עיניים לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית. בימינה ובתקווה חדשה בוחנים ריצה משותפת. ביש עתיד ובכחול לבן מחזרים אחרי הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט ומציעים לו את המקום השני בשתי המפלגות. בכל המפלגות מזמינים סקרי דעת קהל ובוחנים אפשרות לריענון הרשימה. המערכת הפוליטית נכנסה למוד של בחירות. רק התאריך טרם נקבע.

כל הצדדים מבינים שאין הרבה אופציות על השולחן. ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית או הליכה לבחירות. מאחר ושר המשפטים גדעון סער שלל השבוע בקולו שותפות עם הליכוד, הסיכויים לממשלה חלופית בכנסת הנוכחית שואפים לאפס. במפלגות הגדולות כבר משריינים שטחי פרסום לחודשים הקרובים. במשרדי הפרסום כבר עמלים טובי הקופירייטרים והאסטרטגים על הקמפיינים שעומדים לשטוף את רחובות ישראל בחודשים הקרובים.

יש רק מסקנה אחת מהשבוע החולף. מי שתלה תקוות במערכת בחירות בחודש אלול, ייאלץ לאפסן את הקמפיין עד לאחר החגים. עד לפני שבועיים ההערכה הייתה שהבחירות יתקיימו לפני ראש השנה. אחרי שאורבך העניק לממשלה שבוע שבועיים לייצוב השורות, בכנסת מדברים על תאריך חדש לבחירות: 25.10.

בדיון שהתקיים ביום שני בכנסת במסגרת 40 חתימות של חברי כנסת המחייבים את ראש הממשלה להיות נוכח בכל הדיון, בחר בנט לשבת כל הדיון עם אוזניות ולשחק בטלפון הסלולארי, במשחק שנפוץ על בני נוער רבים. ראשי ממשלה בעבר ספגו מהאופוזיציה קיתונות של בוז. רבין בתקופת אוסלו, ברק באינתיפאדה השניה, שרון בהתנתקות, אולמרט בתקופת החקירות, נתניהו בכל 12 השנים האחרונות בהם כיהן כראש ממשלה. אף אחד מהם לא התעלם מדברי הביקורת ולא זלזל במבקרים עצמם. לכל היותר, ידעו להשיב מעל הדוכן בנאום חריף לא פחות.

בנט טמן את ראשו בחול. הוא היה נראה מובס. העובדה שהחוק מחייב אותו לשבת במליאה בזמן הדיון שכותרתו עסקה בשיפוץ ביתו ברעננה, לא הייתה מהרגעים הנוחים שלו בתפקיד.

אנקדוטה מעניינת נרשמה כאשר ח"כ יואב בן צור סיפר בדיחה יהודית עתיקה, על רב באחת העיירות שכולם ריננו וסיפרו שהוא רמאי, נוכל, גנב ושקרן. כשהגיע לביתו של הרב אורח ושמע את דברי הגנאי, הרהיב עוז ושאל את הרב: בשביל מה אתה צריך את התפקיד הזה אם כולם אומרים עליך דברים נוראיים? הרב מיהר להשיב: וכי כבוד זה כלום?

ראש הממשלה נפתלי בנט צחק מהבדיחה. הוא אף סימן לח"כ בן צור: "זה טובבב". הוא לא קלט שהבדיחה עליו.

השארת תגובה