שביבים ונגוהות אור: שר התורה

הגרי"ש קניבסקי, בנו חביבו של מרן זצוק"ל מעיד: "אאמו"ר זצ"ל העיד על עצמו שהדבר שהחזיק אותו כל ימיו הוא ה"חובות" שהוא לקח על עצמו, כי היו זמנים שאלמלא החובות הוא לא היה מסוגל ללמוד

הגרח קנייבסקי זצל, צילום בעריש פילמר
הגרח קנייבסקי זצל, צילום בעריש פילמר

בהקדמה לספר 'דעת נוטה' על חומש במדבר כותב הגרי"ש קניבסקי שליט"א, בנו חביבו של מרן רשכבה"ג הגר"ח קניבסקי זצוק"ל אודות סדרי הלימוד של מרן זצ"ל, החובות שקיבל על עצמו ולימוד התורה עם ילדיו: "אאמו"ר זצ"ל העיד על עצמו שהדבר שהחזיק אותו כל ימיו הוא ה"חובות" שהוא לקח ע"ע, כי היו זמנים שאלמלא החובות הוא לא היה מסוגל ללמוד כגון בתקופה אחרי פטירת מרן החזו"א זללה"ה שהוא הרגיש שחרב עליו עולמו והוא לא מסוגל בשופו"א להתרכז, אבל את החובות חייבים לסיים כל יום ולא היתה לו ברירה וסיים כל יום עד שהוא התחזק.

ואלו הן חובותיו: בערב פסח היה מסיים בבלי וירושלמי, תוספתא ורמב"ם, משנה ברורה ושו"ע חו"מ, ונ"ך וקבלה, ובשבתות לומד מכילתא תו"כ וספרי ומסיימם כל שנה, ובע"פ אחרי תפילת ותיקין מסיים את כל הנ"ל ותיכף באותו היום מתחיל שמונה דפים ומגיע עד דף י' בברכות (היה לומד שמונה דפים כי היה כולל בלימוד הש"ס גם זרעים וטהרות ע"פ דפי ווילנא עם ר"ש ורמב"ם) ומיד לומד את הירושלמי ברכות עד פ"א ה"ב, ואח"כ תוספתא, ואח"כ מתחיל ומסיים מנין המצוות להרמב"ם, ואח"כ מתחיל שו"ע יו"ד חמש דפים ואח"כ מתחיל ג' דפים משנה ברורה, ואח"כ נביא יהושע, וכל זה הוא לומד ביום ער"פ שהוא גם יורד לשריפת חמץ ועסוק בלסגור את כל ארונות הספרים בווילונות (כדעת החזו"א והגר"א) ואת הארונות שמוכרים לגוי עם חבלים שיהיה סגור היטב ללא פשרות.

וזה היה לפלא גדול איך שהוא מספיק הכל ונשאר לו זמן, וכן למד עם שלשת בניו כל אחד בפנ"ע את כל התורה בלי כל קשר להחובות שלו, וזהו סדר הלימוד, מהעת שידעתי לקרוא היטב התחיל ללמוד איתי (וכן עם כל אחיי כל אחד בנפרד) בשמחת תורה מבראשית עד שני, הוא היה קורא במתינות ומסביר, ואח"כ הוא מקשיב בסבלנות עד אין קץ איך שאני קורא ומסביר, ולמחרת ביום שני למד משני עד שלישי וכו', עד שבשנה הבאה סיימנו את כל החמשה חומשי תורה. אח"כ למד איתי את כל הנביאים ראשונים, אח"כ למד איתי את כל המשניות, הוא למד משנה והסביר ואח"כ הקשיב איך אני מסביר, וכך למד שני פרקים ליום, עד שסיימנו את כל המשניות, וכשסיימנו למד עוד פעם את כל המשניות כמתכונתה הראשונה, אח"כ למד ש"ס החל מברכות עד נדה ועד בכלל, שני דפים ליום. הוא קורא שני דפים בלי רש"י ותוס' ומסביר היטב בסבלנות ואח"כ מקשיב איך שאני מסביר, והלימוד היה יום יום מבלי להחסיר שום יום בין בשבת בין בע"ש וביו"כ ובט"ב (במוצאי ת"ב למדנו כי בת"ב אסור ללמוד) ובבין הזמנים, אין יום שלא למדנו את השני דפים.

דכירנא שיום אחד נסענו לרמת השרון לקנות אתרוגים וזה היה נסיעה עם כמה אוטובוסים, ולקח אאמו"ר זללה"ה גמרא בידו ובין אוטובוס לאוטובוס בינתיים הוא למד איתי כמה שהספקנו, וכמובן שבסוף היום סיימנו, וכל גמ' שהיה שם "חשבונות" (כך הוא הי' קורא לזה) כגון ההיא דעירובין פ"ג שליש של ציפורי בועודיות של רבי יתירה על מחצה של מדברית שליש ביצה וכל הגמ' שם, או ההיא דסוכה דף ח' אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא וכו' וכן את כל החשבונות בכלאים פ"ג ופ"ה בר"ש שם למד איתי בסבלנות כל מילה שם, וכן בכל הש"ס הוא ז"ל לא התעצל והסביר לי בעודי נער ובקושי רב קלטתי את כל החשבונות לפרטי פרטים עד שתפסתי ואח"כ הקשיב האם אני אומר נכון.

דכירנא כד הוינא טליא ולמד איתי משניות קנים וכשהגיעו לפ"ב במשנה פרח אחד מן הראשונה לשניה לשלישית וכו' כנראה לא הצלחתי להבין מדויק, הוא ז"ל עם העקשנות והסבלנות הגדולה שלו טייל איתי ברחובות בב"ב זה היה בבין השמשות של מוצ"ש והסביר לי בע"פ את המשנה עד שהבנתי. כד הוינא טליא מאד היו תקופות שלמדנו ושנינו שוכבים יחד במיטתו ולומדים עד שמסיימים את הקצבה, והיו תקופות שהיינו לומדים בלילה לפני תפילת ותיקין, כגון בחורף שהנץ מאוחר, ודכירנא שהיה לי קר מאד (לא היה תנור, כנראה חשש שזה ירדים אותו) ואני הילד הייתי מתעטף בשמיכה (הוא לא) וכך היינו לומדים, העיקר לא לבטל את הקביעות. לפעמים הייתי כ"כ עייף עד שראיתי כוכבים בעיניים, אבל להגיד לו לא העזתי, כי ראיתי איך שהוא מוסר נפשו על הלימוד הזה (לא שהוא אמר איזשהו רמז שזה קשה לו, אך ראו בחוש איך שזה בנפשו והוא לעולם לא יבטל הלימוד הזה), ממש קיים בנפשו הפסוק הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנותי מעיני.

כל באי עולם לא יכלו להזיזו מקביעותו, אע"פ שהוא לא קיבל מאחד בעולם עידוד על הלימוד הזה, אני אמרתי לו תמיד שאני לא זוכר מהלימוד הזה כלום, כי כך הרגשתי, והוא השיב לי בעקשנותו, אתה עוד תראה שיהיה לך הרבה תועלת מהלימוד הזה, והאמת שדבר אלקים היה בפיו, כי הלימוד שאני הכי זוכר זהו מהלימוד איתו.

כמובן איך שהגעתי ללמוד מיד היה סוגר את ספרו ומתחיל ללמוד איתי מיד בלי שום שהיות ודיבורים, ובאמצע הלימוד לדבר, מאן דכר שמיה. אחרי שסיים איתי את הש"ס, התחלנו ללמוד עוד פעם את הש"ס, אך הפעם בסדר אחר, אני הכנתי כל יום שני דפים עם רש"י ותוס' ולמחרת אחר תפילת וותיקין קראתי לפניו את שני הדפים גמ' ותוס' והוא היה מקשיב ודואג שכל גמ' שתוס' מביאו שאני לא יתעצל (בשעת ההכנה) וילמד בפנים, והוא היה מאוד מקפיד בזה, וכמובן בזמן שלמדנו איתו, הוא מיד הבחין האם עיינתי בפנים בגמ' ההיא או לא, וכל קושיה ותירוץ בתוס' הייתי צריך להסביר היטב, וללימוד הזה הצטרפו שני ידידיי הגאון ר' אלחנן בלוך שליט"א והגאון ר' יעקב משה איזקוב שליט"א, [וכמובן היה אסור להם להחסיר שום יום (ואם הי' להם אונס גמור הוא ז"ל היה משלים איתם בערב את הדפים], וכשסיימנו ברכות וכן כל גמ', היינו חוזרים כל אחד בפנ"ע כמה פעמים על הגמ' שסיימנו (ובימים האלו היה הפסקה ולא למדנו עם אאמו"ר זללה"ה) וכשסיימנו לחזור והרגשנו שאנחנו כבר קצת זוכרים, היה הוא ז"ל מתאמץ ויושב ועורך מבחן על כל המסכת שלא כסדר, ואח"כ היה הוא ז"ל בודק עם כל אחד מאיתנו בנפרד על התשובות אחד לאחד והיה מעיר הערותיו בענווה גדולה ולא היה כותב ציון. אחרי שסיימנו ברכות למדנו זרעים ע"פ ר"ש ז"ל ובזה למדנו עמוד ליום (כי אמר שעמוד עם ר"ש בזרעים (וטהרות) שווה לשני דפים בגמ' רגילה), וגם בזה אחרי כל מסכת כגון פאה ערך מבחן כנ"ל, וכשסיימנו זרעים למדנו שבת וכו' עד שסיימנו את כל הש"ס בעזה"י כולל כל טהרות עם ר"ש, וזה נמשך הרבה שנים, ולא למדנו לפי סדר הש"ס. למשל כשהתחתנתי למדנו נדה, וכשנולד לי בן בכור למדנו בכורות (בתחילה למדנו פ' יש בכור, כי זה יותר למעשה, ואח"כ חזרנו לתחילת בכורות עד שסיימנו), וכשסיימנו כולא הש"ס הוא ערך מבחן על כל הש"ס כולו עם מאות שאלות, ואח"כ למדנו ירושלמי גם כהמתכונת של לימוד הבבלי, והכנתי את הירושלמי ע"פ הגהותיו שבגליון ועם הביאור של גיסי הגר"ז ברוורמן שליט"א.

'אשת חבר כחבר' – אהבת תורה של הרבנית ע"ה

הרבנית ע"ה היתה רגילה לספר: 'החזו"א מאד העריך את אבי, ומיד כשראה אותו עוד זמן רב לפני שהתארסנו אמר שהוא רוצה אותו שיהי' חמיו של רבינו'.

על הפגישות שנפגשה עם רבינו זצוקללה"ה, היתה רגילה לספר שוב ושוב: 'בפגישות לפני הנישואין סבא אמר לי רק פי' על פרשת השבוע, לא דיבר כלום מעניינים אחרים, אבל ב"ה בגלל שהייתי רגילה לזה מהבית, לא ידענו דברים אחרים, וממילא זה לא הפריע לי'.

אחד המעשים המעידים על מסירותה של הרבנית ע"ה לתורתו של רבינו, הוא המעשה הבא, וכה סיפרה: "ההורים שלנו שילמו לנו לאחר החתונה דמי שכירות לשנתיים, והיו גרים בתחילה בבית ברחוב בלוי, יחד עם הג"ר ניסים קרליץ זצוק"ל וכן היו שם הג"ר עמרם זקס זצוק"ל, והג"ר בערל וינטרוב זצוק"ל, היתה פיסת מטבח קטנה לכל אחד, ואמבטיה ושירותים מצורפים לכולם, והביאו לנו רהיטים.

"לאחר שנה נולדה לנו בתנו הגדולה, וכבר לא הי' מקום, ואז הי' יהודי יקר בשם ר' זאב רוזנגרטן ז"ל משוויץ שהי' לו בית ריק ברח' אור החיים, ואז היתה תקופה שהתחילה בימי שלטון האנגלים שכל בית שעמד ריק פלשו לתוכו והתגוררו בו, ולכן בעל הבית הי' ממהר להכניס את מי שמכיר לפני שיקחו ממנו את הבית. והחזו"א ביקש ממנו שירשה לנו לגור בביתו, ולכן הרשה לנו, ועברנו לגור שם, ואיתנו גר שם הג"ר פנחס שרייבר זצ"ל.

"עקב כך שהיינו גרים בדירתו של ר' זאב רוזנגרטן ז"ל, נותרו בידינו דמי שכירות של שנה שלימה, כי הוא לא דרש מאיתנו דמי שכירות. אמרו לי אולי תקני בזה מעיל חדש, מיד אמרתי להם: 'לא, בכסף הזה אני רוצה שיקנו ש"ס לבעלי. וכך באמת היה בכסף הזה קנינו ש"ס, זה המעיל שלי לעולם הבא", סיימה הרבנית את דברה.

בהזדמנות סיפרה הרבנית, גם על התבטאות של אמה, הרבנית אלישיב ע"ה: 'כשאמא ראתה את אבא בפעם הראשונה, הבחינה מיד שטבעו שונה ממנה, שכן היא היתה מאד עליזה ותוססת, ומאידך, הוא הי' שקט, הוריו היו מרוסיא, אפי' שלום לא ידע להגיד כמו שצריך, 'אבל', היא תמיד חזרה ואמרה: "אני התחתנתי עם התורה".

הרבנית המשיכה: 'אין לתאר כמה קשה הי' לי אחר החתונה, כאן לא הי' שום משפחה, אמא שלי בדיוק לא הרגישה טוב אפי' לא יכלה לדבר עמי בטלפון, לא הי' בבני ברק שום קרובת משפחה או ידידה שתתמוך בי תעודד אותי או תסייע לי, אבל ב"ה אני מודה לה' על מה שזכיתי, ודברי אמי ע"ה עמדו תמיד לנגד עיני 'התחתנתי עם התורה'.

מסירות הרבנית לתורתו של רבינו

הרבנית תמיד היתה מספרת הרבה איך תמיד עשתה הכל בעצמה בלי שום טיפת עזרה מהסבא שליט"א. הוא תמיד למד, פעם היתה תקופה ששכבה 9 חדשים בגלל שהיה לה אבנים בכליות ואז היה לה כסא ליד המיטה ולשם הוא הביא לה תפוחי אדמה וסכין ופתיליה וכך בעודה שוכבת בישלה ארוחה!
פעם-סיפרה שאחד הילדים שלהם בהיותו קטן נפצע בתאונת דרכים והיא לבדה ישבה אתו בבית החולים, הלכה לרופאים, וגם סידרה בבית מה שצריך! מה שמראה שעם רצון חזק אפשר להתגבר ולהסתדר.

רשימות תלמידים – למתמיד יש זמן ללמוד הכל

אמר רבינו שלמתמיד יש זמן ללמוד הכל, צריך רק רצון, ומה שאומרים שאין זמן, אינו נכון, באם רוצים יש זמן לכל, ויש בזה סייעתא דשמיא מיוחדת, והראי' מהגר"א שידע כל התורה כולה בע"פ.

כח לימוד התורה מתוך הדחק: הרש"ש מביא תי' הנצי"ב על קושיתו ביבמות, ושאל הרש"ש את הנצי"ב איך אתה אומר מיד פשט בדבר שכ"כ נתקשיתי בזה, א"ל הנצי"ב כי אני לומד מעוני ואתה מעושר.

קדושת התורה: סיפר רבינו שפעם הלכתי עם החזו"א ברחוב [איפה שהיום סוף רחוב חזו"א, ליד הבית קברות] ולפתע אמר לי שבמקום שעכשיו אנחנו הולכים עברו כאן ודיברו בלימוד התורה: ואמר החזו"א שבמקום שעברו בני תורה ודיברו בלימוד אפשר להרגיש את זה!!! ואמר רבינו להגיע לדרגה זו, אפשר רק ע"י לימוד התורה הקדושה.

כבוד התורה: החזו"א שלח את ר' זליג שפירא לדאוג לענין הוצאות לשמירת השמיטה, ויהודי אחד מתל אביב אמר שמוכן לתת את כל הוצאות הכספיות, אבל בתנאי שלכבוד זה יעשו אסיפה בביתו, והחזו"א יבא לפחות לשני דקות, והחזו"א בשום פנים ואופן לא הסכים לבא, כיון שהוא סבר שזה בזיון כבוד התורה, לבא בשביל הכסף, ואסור לעשות כך. [ולבסוף ההוא לא נתן פרוטה].

בזכות התורה הוא חי: שאלו לפני רבינו על אחד שאביו הפציר בו מארה"ב שיבוא לעזור לו בעסקיו כיון שכבר נעשה זקן, והבן לומד בשקידה רבה, אמר לו רבינו תגיד לו שאם לא שהיה תומך בו כבר היה מת מזמן.

ת"ח גם בזמן שאוכל וישן נחשב לתורה: רבינו אמר שהח"ח אמר שת"ח גם בזמן שאוכל אכילתו נחשב לתורה, כיון שאוכל שיהי' לו כח ללמוד, ומביא ראי' מפ"ז מפרה מי"ב בפי' השני בר"ש שאכילה שיהי' לו כח לאו היסח הדעת היא, והוסיף רבינו שה"ה שינה של ת"ח, באם ישן כדי שיהי' לו כח ללמוד, נחשב לתורה.

הנהגה מיוחדת עם ת"ח לבל יתבטלו מזמנם: אמר רבינו שכתוב בספרים, שיש הנהגה מיוחדת עם ת"ח שהולכים לישון שירדמו מיד, כדי שלא יהי' להם ביטול תורה.

זכות התורה של ב"ב מגינה: ידוע הדבר שבעת מלחמת המפרץ עם ישראל נשען על דברי רבינו שבב"ב לא יארע הדבר, וכך הי' בס"ד, ובאחד הפעמים הסביר רבינו שכמו שנאמר בנביא מלכים ב' פ"ו פסי"ז וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיּאמַר יְהוָה פְּקַח-נָא אֶת-עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת-עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבת אֱלִישָׁע: כך הדבר הוא בבני ברק אם היו רואים האנשים כמה דפי גמ' מקיפים את ב"ב, לא היו פוחדים אלא בוטחים בזכות התורה שיש לה.

סיפר רבינו שזוכר שהחזו"א נצרך לניתוח, אמר שאין צורך בהרדמה אלא יחשוב בלימוד, וכך הוה, שעבר הניתוח ללא הרדמה.

סיפר רבינו הסטפיילר זצ"ל שלמד עם רבינו [כשהי' בילדותו בגיל שתים עשרה] בלילות שבת, פרק כל שעה [פסחים] וכשסיים ללמוד עמו את הפרק ידע זה כ"כ טוב, עד שיכל לפלפל בזה עם רבנים גדולים. וסיפר שהחזו"א הי' יושב בצד ומקשיב, ואף העיר להם הערות.

ובלכתך בדרך: עוד סיפר רבינו הסטפיילר זצ"ל, על בנו רבינו, שבצעירותו הי' דרכו ללמוד מתוך ספר בעת הליכתו ברחוב.

רשימה מא' מנכדי רבינו ששאל לרבינו בצעירותו ורשם זה לעצמו

המילה הקטנה ביותר במנין הגימטריא שהוא שם של אמורא-מהירושלמי הוא ר' בא ואחריו ר' אבא.
המילה הגדולה ביותר באותיותיה ממגילת אסתר הוא: והאחשדרפנים-י"ב אותיות.
הפסוק הקטן בתיבותיו מהתנ"ך: אדם שת אנוש-דברי הימים.
המשנה הקטנה שבש"ס בבלי-נזיר ה. "סתם נזירות ל' יום" ואחריו פסחים קי"ט: אין מפטירין וכו' ואחריו ב"ק קי"ז: שטפה נהר א"ל הרי שלך לפניך.
המשנה הגדולה: בבבלי זבחים קי"ב. שהוא תל"ט תיבות ואחריו סנהדרין ב שהוא שפ"א תיבות.
הפרק הקטן בתהילים הוא: קי"ז. והגדול הוא פרק קי"ט.
נביא הקטן שבנביאים הוא עובדיה כ"א פסוקים.
הפרק הקטן שבמשנה הוא פרק החלו תמיד פ"ו.
הפרק הגדול שבמשנה הוא כלים פי"ז-י"ז משניות ואחריו אהלות פ"ט-ט"ז משניות.
הפרק הקטן שבגמ' הוא פכ"א משבת-נוטל וכו'.
הפרק הגדול שבגמ' הוא פ"א דקידושין – האשה נקנית.
הפרק בבבלי שהוא בלי תוס': פרק בתרא דסנהדרין-פרק חלק.
עמוד גמ' הקטן שבש"ס הוא בב"ק ע"ז א'.
עמוד תוס' ללא גמ' ורש"י-נזיר ל"ג:.
המסכת הקטנה ביותר של משנה: קנים שהוא ז' עמו' קטנים.
והגדולה שבמשנה הוא כלים-ל' פרקים.
המסכת הגדולה בתלמוד בבלי הוא בבא בתרא ואח"כ שבת ולהגר"א זצ"ל מס' ברכות במילים.
המסכת הקטנה ביותר שבירושלמי הוא מכות.
והגדולה שבירושלמי הוא ברכות.
הסדר הקטן ביותר בששה סדרי משנה הוא זרעים.
והגדול הוא טהרות.
בבלי-ל"ו מסכתות.
ירושלמי-ל"ט מסכתות.
פסוק הכי גדול הוא באסתר פ"ח פס' ט' ואחריו פ"ג פס' י"ט.
המילה הקטנה שבתנ"ך הוא "ה" שבתחילת האזינו.
אשה חולקת עם תנא מצינו בתוספתא כלים ב"ק פ"ד מ"ט.
סיפור המשתרע ע"ג עמו' שלם ברש"י-סנהדרין מ"ד:.
תוס' הכי גדול-ב"ק ק"י, ד"ה עירוב.

שיר שהיה רגיל רבינו זצוקללה"ה לשורר בימים טובים • מקור השיר הוא מאביו מרן בעל הקה"י זצוקללה"ה, שהיו שרים את זה בנובהרדוק

תנו רבנן קדמנא בתרייתא בריך הוא רחמנא דיהב לן אורייתא
אחד מי יודע אחד אני יודע
אחד החופר בור שיח ומערה (ב"ק נ' ב')
שנים אוחזין בטלית (ב"מ ב' א')
שלשה שאכלו כאחד (ברכות מ"ה א')
ארבעה אבות נזיקין (ב"ק ב' א')
חמשה תמין וחמשה מועדין (ב"ק ט"ו ב')
ששה עריות חמורות מאלו (יבמות י"ג א')
שבעת ימים קודם יוה"כ (יומא ב' א')
שמונה שרצים האמורים בתורה (שבת ק"ז א')
תשעה חנויות מוכרות בשר שחוטה (כתובות ט"ו א')
עשרה יוחסין עלו מבבל (קדושין ס"ט א')
אחד עשר יום שבין נדה לנדה (נדה ע"ב ב')
שנים עשר דדין היו לכיור (יומא ל"ז א' ועי' לשון המשנה)
שלשה עשר כהנים זוכים בו (יומא כ"ה א')
מכאן ואילך הוסיף בנו רבינו זצוקללה"ה
אור לארבעה עשר בודקין את החמץ (פסחים ב' א')
חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן (יבמות ב' א')
ששה עשר שחל להיות בשבת (פסחים פ"ג א')
שבעה עשר יובלות מנו ישראל (ערכין י"ג א')
שמונה עשר דברים גזרו בו ביום (שבת י"ג ב')
תשעה עשר דברים נאמרו בגרע (ברייתא מעשה תורה וע"ע בקדושין פ"ב א')
עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה (סוכה ב' א' ועי' לשון המשנה)

השארת תגובה