שרת התחבורה עושה שרירים לממשלה

מנכ"לית משרד התחבורה נעדרה מפגישה עם מזכיר הממשלה אליה זומנה בהוראת השרה שמסרבת לרדת מהעץ בצהרי או אפילו לנהל מו"מ של ממש

מצעד הדגלים . צילום: דוברות המשטרה
מצעד הדגלים . צילום: דוברות המשטרה

הסערה השבועית פרצה עם פרסומו של סקר חדשות 12 בסוף השבוע, ולפיו ארבעים ושבעה אחוזים מהציבור הישראלי משוכנעים שהממשלה נשענת על תומכי טרור, לעומת ארבעים ושלושה אחוז בלבד שאינם סבורים כך. בצביעות אופיינית, ובמקום להתמודד עם הנתון הבלתי נתפס, האשימו בשמאל את מנסחי הסקר (כשהאצבע מופנית באופן שגוי לסמן הימני של חדשות 12, הפרשן הפוליטי עמית סגל), בחטא הכבד של ניסוח שאלה 'גזענית' ו'פוגענית'.

אבל גם בשמאל מבינים שהאשמת הסוקר לא תעלים את הנסקרים, השתקה של דעת הקהל לא תמסמס את קולה בקלפי ומשחקי מילים לא יכשירו את חברי רע"מ והרשימה המשותפת לבוא בקהל. כעת אפשר כבר להכריז בקול תרועה רמה שהניסיון לשלב מפלגה ערבית בשורות הקואליציה התרסק אל קרקע המציאות, בעיקר באשמתם של עבאס וחבריו ממועצת השורא.

לפני שנה וקצת, כשעבאס נשא את הנאום הציוני הנלהב שלו וניהל מגעים שקטים עם הבית בבלפור, הייתה הצהרת הכוונות ברורה: זניחת הנושא הלאומי, שינוי פרדיגמה ועיסוק בנושאים חברתיים בלבד, בדגש על בריאות, חינוך ורווחה במגזר הערבי. מאז, הספיקו עבאס וחברי מפלגתו להניח מכשולים בנושא המשילות בנגב, לבחוש בסוגיית הר הבית ובסמכויותיו של מלך ירדן, להיתפס בשלל אמירות בעייתיות בנושאים ביטחוניים ולנהל משחקי תן וקח עם הממשלה כמעט על כל צעד ושעל. לא כך נראית שותפות.

אפשר להבין את עבאס, אחרי שנתיים של קורונה, נדחקו הסוגיות הביטחוניות והמדיניות לשוליים והוא הרשה לעצמו לפזר הבטחות. מי היה יכול לצפות שתוך חודשים אחדים מהקמת הממשלה הנוכחית יתחולל גל טרור, יתעוררו מהומות סביב הר הבית, ויפרוץ כמעט מדי שבוע משבר בסוגייה לאומית, כמו מסלולו של מצעד הדגלים המסורתי ביום ירושלים, למשל.

בין 50 למאה אלף איש (תלוי את מי שואלים) צעדו ביום ירושלים במסלול שאושר על ידי כוחות הביטחון, דרך שער שכם, למרות הביקורת החריפה באגף השמאלי בקואליציה וחרף האיומים הבלתי ממומשים של חמאס וארגוני הטרור. בנט, שסירב הפעם להרכין את ראשו בפני הסחטנות הפוליטית של שותפיו לממשלה, לא הצליח לשכנע את נציגי ה'בייס' הטבעי שלו לשעבר, ולא הוזמן לאירוע המסורתי בישיבת 'מרכז הרב'. במקומו, היה אורח הכבוד מי שכבר הורגל במעמדו החדש כיקיר הימין – נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג, בזמן שראש הממשלה נאלץ להסתפק באירועים הפחות נוצצים של היום.

שלא כצפוי, עברו אירועי יום ירושלים בשלום יחסי ולא זעזעו את הקואליציה השברירית. כן כצפוי, שימשו האירועים טריגר למריבה חדשה, שפרצה בעקבות הצעת חוק הדגל, שהעלה ח"כ אלי כהן מהליכוד לאחר הנפתם של דגלי אש"ף באוניברסיטת בן גוריון. הצעה הקובעת איסור על הנפתם של דגלי מדינות אויב, לרבות דגל אש"ף, במוסדות הממומנים על ידי המדינה.

למרות זעמם של חברי מרצ, אישרה ביום ראשון ועדת השרים לענייני חקיקה את העלאת החוק ואף החליטה על מתן חופש הצבעה לחברי הקואליציה, כשרק שני שרים מתנגדים: השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ממרצ והשר נחמן שי מהעבודה. ח"כ מוסי רז, אולי הסמן היותר קיצוני במרצ, כבר הוקלט כשהוא משוחח עם פעילי המפלגה ומאשים את האגף הימני בקואליציה כי "הם עושים את זה כדי להפיל את הממשלה".

רז אינו היחיד, ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית היא כי בנט קיבל החלטה אסטרטגית 'לשבור' ימינה, בניסיון להשיג מחילה מהבייס האבוד שלו, ואולי גם כדי להפעיל לחץ על לפיד לקראת ריצה משותפת אפשרית, בהנחה שהבחירות בלתי נמנעות. בינתיים, בנט ממשיך לאבד את עובדי לשכתו, ואחרי נטישתם של שמרית מאיר וטל גן צבי, פורסם השבוע כי גם העוזרת האישית נעמי ששון עוזבת וכי גם הדובר המסור מתן סידי צפוי לסיים את עבודתו בלשכה בשבוע הקרוב.

אם אכן כך ורה"מ שם את פעמיו לבחירות, הרי שכבר בשבועות הקרובים נצפה במאבקים מדיניים וביטחוניים על בסיס יומי בתוככי הקואליציה, כולל נושאים כמו הסדרת ההתיישבות, חוקי החירום ביו"ש, פינוי חומש ועוד. התנהלות כזו, כך מקווים בסביבתו של בנט, תוביל את רע"מ ומרצ לפרק את העסק, ותותיר את ראש הממשלה על כסאו גם בתקופת המעבר.

ביטון יצוק

בקושי רב סיימה הקואליציה ללקק את פצעיה ממחאת סופהשבוע של חברת הכנסת זועבי, ממשחקי הפרישה וההפרשה מול חברת הכנסת עידית סילמן ומהתנהלותם הקפואה למחצה של חברי מפלגת רע"מ, וכבר קפץ עליה רוגזו של יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ מיכאל ביטון, אחד הפרלמנטרים היותר מוערכים והגונים, שנמנע מלהצביע עם הקואליציה במשך שבוע, ומתכוון לחדש את מחאתו החל מעוד שבועיים.

בניגוד להרפתקה קצרת המועד ומרובת הפושים של זועבי, ביטון הודיע כבר מלכתחילה שהוא לא מתכוון להפיל את הממשלה (לפחות בשלב זה) והבטיח להתייצב להצבעות אי אמון ולספק את האצבע כנדרש. מנגד, שלא כמו אצל זועבי, ביטון בא חדור מטרה ומדויק בדרישותיו, בדגש על ביטול הרפורמה בתחבורה ציבורית, הפוגעת בעיקר בתושבי הפריפריה ובמגזרים חלשים (כולל הציבור החרדי).

בשבוע שחלף נדמה היה כי צמד ראשי הממשלה נוטים להתעלם מהח"כ הסורר ולטאטא את מחאותיו כלאחר יד. על פניו, השניים חוששים שמדובר בסוג של איתות שנשלח על ידי יו"ר מפלגתו של ביטון, שר הביטחון בני גנץ, לכך שהוא עשוי להפיל את הקואליציה בכל עת, ואולי אפילו לחבור לגוש ימין-חרדים, אך בשלב זה הם נוטים להאמין שגנץ חסר את האומץ לעשות צעד שכזה ואיתותיו הם בגדר 'זאב, זאב'.

אלא שהמצב הנוכחי מסבך עוד יותר את ההתנהלות במליאה, היעדרו של ביטון מציב את הקואליציה על חמישים ותשעה תומכים בלבד, מול חמישים ותשעה חברי אופוזיציה פלוס סילמן, שנזהרת בהצבעותיה ומשתדלת להלך בין הטיפות, כדי שלא לספק קייס להכריז עליה כפורשת ולמנוע ממנה התמודדות עתידית במסגרת רשימת הליכוד. במצב דברים זה, הקואליציה מנועה מלקדם חקיקה שאינה נתמכת על ידי הרשימה המשותפת ולחילופין על ידי הליכוד ושות'.

הפעם, שרי הממשלה שייאלצו להתמודד עם הסוגייה באופן ישיר הם שר האוצר איווט ליברמן ובעיקר שרת התחבורה מרב מיכאלי, שהרפורמה היא פרויקט הדגל שלה (וגם הפרויקט היחיד בעל המשמעות שקידמה מאז נכנסה לתפקידה). בשבוע שעבר הייתה מיכאלי אמורה להיפגש עם ביטון, אולם האחרון ביטל את הפגישה בדקה התשעים, והאשים את השרה בחוסר רצינות ובהתנהלות דורסנית, לאחר שזו טרחה לשלוח לו שעות אחדות קודם לכן מכתב ובו דחתה את דרישותיו מכל וכל.

בצהרי שני נפגש ביטון במשך שעתיים עם מזכיר הממשלה, שלום שלמה, מהיחידים שנותרו בלשכת בנט המתפוררת, בפגישה אליה זומנו גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה יאיר פינס ומנכ"לית משרד התחבורה מיכל פרנק. אלא שברגע האחרון התברר כי פרנק בחרה שלא להשתתף, ככל הנראה בהוראתה הישירה של השרה, שמסרבת לרדת מהעץ או אפילו לנהל מו"מ של ממש.

למרות זאת, הושגה בפגישה הסכמה זמנית על הקפאת הרפורמה בתחבורה בשבועיים הקרובים, כשבתקופה הזו ביטון יחזור להצביע עם הקואליציה, ונציגי הממשלה יידרשו לייצר שינויים משמעותיים ברפורמה. עם זאת, ביטון מבהיר כי אם לא יימצא פתרון שישביע את רצונו – הוא ישוב בעוד שבועיים להצביע נגד הקואליציה.

בשיחה עם מקורביו, מסביר ביטון למה הוא מתכוון ללכת 'עד הסוף', "לא יתכן שבערים כמו ביתר עילית, מודיעין עילית, קרית גת, נתיבות וטבריה, המחיר לנסיעה באוטובוס עולה ב175%", מציין ביטון וגם עורך השוואה ראויה: "בחודש שעבר, כשעלה מחיר הדלק, ליברמן מיהר להוריד את מס הבלו כדי לצמצם את ההתייקרות לנהגים. גם החודש, אחרי ששמענו שמחיר הדלק עולה בחדות, אנחנו כבר שומעים דיבורים על הורדה נוספת אפשרית של מס הבלו כדי להקל על בעלי הרכבים. לא ייתכן שאת הדלק של העשירים מסבסדים ואת הדלק של העניים – התחבורה הציבורית – מייקרים".

ואם בקואליציה היה מי שבנה על תמיכה חרדית חלקית, בדרכים עקיפות ותמורת טובות הנאה כאלו ואחרות, ציפתה לו השבוע אכזבה. כפי שהוסבר כאן כמעט שבוע אחרי שבוע, אין אף נציג חרדי שמתכוון להיות קביים לממשלה, וגם חילוקי הדעות הזמניים שהתעוררו בין ראשי האופוזיציה אחרי חוק 'ממדים ללימודים' בשבוע שעבר, הוסדרו השבוע כשהארבעה (נתניהו, דרעי, גפני וסמוטריץ') התייצבו בפני המצלמות והצהירו חד משמעית – פנינו להפלת הממשלה בכל מחיר, והיא לא תקבל מאיתנו שום עזרה בשום נושא.

צניחה חופשית

ובזמן שיש בקואליציה מי שנלחם (בין השאר) למען הציבור החרדי, יש מי שמכריז שוב מלחמה על הציבור החרדי – הלא הוא מיודענו שר האוצר איווט ליברמן. נקדים ונציין לחיוב את ההחלטה האסטרטגית של הנציגות החרדית שלא להיגרר לעימות פומבי עם ליברמן, בתקווה שהפוליטיקאים החביבים שלנו יצליחו להחזיק מעמד ולא להיסחף לכותרות פומפוזיות כדרכם, מתוך הבנה שהדבר משרת את קמפיין הבחירות הקרוב של מפלגת המריצות.

איווט צפוי להתמודד לקראת הבחירות הבאות עם ביקורת נוקבת על תפקודו כשר אוצר, כולל חוסר מעש מול מחאת המורים המתרחבת שעשויה להתפתח לשביתה במערכת החינוך, חוסר ההצלחה בבלימת יוקר המחיה, בדגש על מחירי הדלק המאמירים, הכישלון הטוטאלי בפתרון משבר הדיור, כשגם תרומתו הצנועה של בנק ישראל בדמות העלאת הריבית החריגה לא צפויה להשפיע דרסטית על השוק, ולמעשה, כישלון מקיף וקולוסאלי בכל סוגיה כלכלית, למעט הזרמת תקציבים במאות מיליוני שקלים לחברה הערבית, פלוס אישור טרי מהשבוע של שלושים וחמישה תקנים לאימאמים חדשים.

ניצנים ראשונים של הצפוי לו, יכול היה ליברמן לקבל בסקרים האחרונים, המנבאים לו התרסקות לחמישה מנדטים ודרומה. כמקובל במחוזותינו, מאמץ שר האוצר את גישת 'הכה בחרדים ואסוף את המנדטים', ובצהרי שני הוא יצא למתקפה פראית, נטולת רסן ורוויית משטמה ושנאה ללומדי התורה בפרט ולציבור החרדי בכלל. מחמת כבוד הקוראים וכבוד התורה ולומדיה, נחסוך ממכם את הטקסטים הקשים.

ככלל, הסקרים ממשיכים להצביע על מגמת התחזקות של גוש ימין-חרדים, אף שברובם עדיין לא נחצה סף השישים ואחד מנדטים. עם זאת, בליכוד מעודדים ובטוחים שיצליחו להרכיב ממשלה אחרי הבחירות, אם וכאשר, משתי סיבות: האחת, ההשלכות של המצב הביטחוני והכלכלי לא צפויות להיפסק בחודשים הקרובים, וההנחה ההגיונית היא שהם יגבירו את הנהירה ימינה.

הסיבה השנייה: לפי אותם סקרים, בנט ו'ימינה' עוברים בשלב זה את אחוז החסימה. הטענה היא כי יש כאן 'ממה נפשך'. אם ימינה תעבור, היא תתקשה להסביר שוב חבירה לגוש השמאל (כולל המשותפת) בזמן שאפשר להקים ממשלת ימין על מלא יחד איתה, בניגוד למוצאי הבחירות האחרונות, אז מנה גוש הימין כולל ימינה רק חמישים ותשעה מנדטים, ואם ימינה לא תעבור, יתחלקו המנדטים שלה סטטיסטית בין הצדדים, וגוש הימין יקבל את המנדט או שניים הנוספים שעדיין חסרים לו.

על סקרים ושקרים

גם השבוע נמשכה חקירתו הנגדית של שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה במשפטו של נתניהו בהווה. וגם השבוע נרשמו כותרות מדהימות, מהסוג שמאפיין משטרים בעולם השלישי, כמו למשל טענה של הפרקליטות ל'הפסקת חשמל' שהתרחשה בדיוק בשלב רגיש לפני חתימתו של פילבר על ההסכם, הפסקה שלאחריה הוא כביכול שינה את דעתו. אלא שפילבר עצמו טען בעדות כי לא זכורה לא הפסקת חשמל כזו, ועוה"ד בן צור הוכיח על נקלה כי באותה שעה בדיוק, בחדרים סמוכים, נחקרו עדים אחרים במשפט.

ואם בפילבר עסקינן, ובעניין אחר לחלוטין, בשבוע שעבר הוכיחה שוב חברת הסקרים בה הוא שותף – דיירקט פולס, את עליונותה על יריבותיה. היה זה בשלישי האחרון, כאשר 254,042 מקרב חברי ההסתדרות צעדו לקלפי כדי לבחור את היו"ר מבין שני מועמדים – היו"ר המכהן ארנון בר דוד והיו"ר הקודם עופר עיני.

יממה לפני הבחירות, פרסמו דיירקט סקר ולפיו בר דוד זוכה לרוב של 69% לעומת 31% בלבד לעיני, אלא שעיני מיהר להפיץ סקר של מכון סמית ולפיו הוא מוביל עם 35% לעומת 29% בלבד לבר דוד וכשליש מתלבטים. התוצאה, אם תהיתם, ניצחון מהדהד של בר דוד שהשיג 78% (!) מהקולות.

למעשה, לא היה צריך גם כישרון חריג כדי לזהות את הפער הצפוי. בן דוד זכה לתמיכה דרסטית מקיר לקיר, עם 1080 מתוך 1100 ועדים שתמכו בו וקואליציה מקיר לקיר, מש"ס ועד מרצ והעבודה. התעוזה שבפרסום סקר שגוי בפער גדול כל כך, נובעת אולי מזלזול בצרכני המידע, אבל מהווה איתות נוסף לחוסר היכולת לייחס אמינות ומקצוענות לרבים ממכוני הסקרים בישראל.

טיזר 1: בצהרי שני נפגש ביטון במשך שעתיים עם מזכיר הממשלה, שלום שלמה, מהיחידים שנותרו בלשכת בנט המתפוררת, בפגישה אליה זומנו גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה יאיר פינס ומנכ"לית משרד התחבורה מיכל פרנק. אלא שברגע האחרון התברר כי פרנק בחרה שלא להשתתף, ככל הנראה בהוראתה הישירה של השרה, שמסרבת לרדת מהעץ או אפילו לנהל מו"מ של ממש
טיזר 2: הטענה היא כי יש כאן 'ממה נפשך'. אם ימינה תעבור, היא תתקשה להסביר שוב חבירה לגוש השמאל (כולל המשותפת) בזמן שאפשר להקים ממשלת ימין על מלא יחד איתה, בניגוד למוצאי הבחירות האחרונות, אז מנה גוש הימין כולל ימינה רק חמישים ותשעה מנדטים, ואם ימינה לא תעבור, יתחלקו המנדטים שלה סטטיסטית בין הצדדים, וגוש הימין יקבל את המנדט או שניים הנוספים שעדיין חסרים לו

השארת תגובה