הח"כים ישתטחו במירון – הקואליציה תנצח

אופציה שהועלתה בחדרים האחוריים: שני ח"כים ייעדרו היעדרות טבעית בליל ל"ג בעומר, כאשר בשעה שהם ישטחו שיח על ציון הרשב"י, הקואליציה תמנה את מתן כהנא כשר לענייני דתות

השר כהנא במירון, צילום דוברות משרד התקשורת
השר כהנא במירון, צילום דוברות משרד התקשורת

טובי הלהטוטנים ואמני הניסוח היו מתקשים לייצר עבור ראש הממשלה נפתלי בנט ונאמנו השר לשעבר ולעתיד במשרד הדתות מתן כהנא, ניסוח שיסביר מחד גיסא את הצורך הבהול בהדחתו של הח"כ הנאמן למראית עין יום טוב כלפון והחלפתו בכהנא, ומאידך, ניסוח שגם יימנע מלפגוע בכלפון באופן שיזיק עוד יותר (עד כמה שהדבר אפשרי) להישרדותה של הקואליציה בכלל ומפלגת ימינה בפרט.

קשה לדעת מה היה הנימוק המכריע לצעד המוזר לכשעצמו, שלא לדבר על העיתוי, שעה קלה לפני כניסת השבת. באופוזיציה מיהרו לכוון את האצבע המאשימה למנסור עבאס, ששב מהקפאה זמנית ומטורקיה בשבוע שעבר. לשיטתם, עלייתו המתגרה של כלפון להר הבית, הציבה אותו על הכוונת של רע"מ, שדרשה את ראשו כתנאי לחזרתה להצביע עם הקואליציה, למען יראו וייראו. ח"כ משה ארבל אף חשף במליאה כי מקורותיו במועצת השורא סיפרו לו שזו אכן הייתה דרישה שלהם.

נימוק אחר שהסתובב בחסות רב סרן שמועתי, סיפר על מגעים מתקדמים שניהל כלפון עם הליכוד. זה היה עשוי להיות טריגר מצוין להדחתו, אלמלי שתי בעיות קטנות: האחת, לליכוד לא היה כל שימוש אפשרי בכלפון, משום שאצבעו של ח"כ נורבגי יכולה לשרת את האופוזיציה באופן חד פעמי (לאחר הפעם הראשונה הוא יודח ממילא על ידי השר או סגן השר שהחליף). האצבע של כלפון הייתה רלוונטית רק לו היו מתגבשים שישים ואחד ח"כים סביב הצעת אי אמון קונסטרוקטיבית לתמיכה במועמד חלופי, מצב בלתי סביר לעת עתה, או לו הייתה מגיעה הכנסת להצבעה בקריאה שלישית על פיזורה, מה שעודנו רחוק מביצוע. הבעיה השנייה עם הנימוק הזה מצויה במישור העובדתי, משום שכלפון לא ניהל מגעים עם הליכוד, וכמו שאכן הכחיש בסבר פנים פגוע בראיונות שהעניק השבוע…

אז מה בכל זאת היה לנו שם? בכיר במפלגת ימינה מסביר את העניין בפשטות. לדבריו, מתוך הרשימה המצומצמת שנותרה במפלגה, בנט סומך רק על כהנא באופן מוחלט, יש לו גם 'קשר עין' סביר עם איילת שקד וניר אורבך שעובדים עמו תקופה ארוכה במסגרות שונות (הגם שאיילת החלה לגלות סימני עצמאות השבוע, בין השאר בהודעתה על כך שתמנע את 'חוק השוויון', פרי יוזמתו של שר האוצר), והוא משקיע את מרב האנרגיה בשימורו של ח"כ אביר קארה, שאינו נורבגי וכבר התגלה כמי שיכול להצביע פעמיים… הנעלם מבחינתו היו שני הנורבגים – כלפון ופינטו.

בעוד חברת הכנסת שירלי פינטו מזוהה דווקא עם יש עתיד, ואם וכאשר היא תחולל צרות, יהיה זה ככל הנראה בחסותו של שר החוץ וראש הממשלה החליפי ובתמורה לשריון מטעמו ברשימה לכנסת הבאה, הרי שכלפון מזוהה דווקא עם חוגי הימין ונוהג להציג את עצמו כתלמידו של הגר"מ מאזוז. דעתו השלילית של הרב על הממשלה ידועה, והתעורר החשש שכלפון יתקשה לעמוד בלחץ. בנט, פרנואיד ובצדק, בחר לחתוך סיכונים ולהיפטר מהנורבגי באופן זמני.

ולמה עודף הנחמדות? משום שקיימת מעין הבנה שבשתיקה בין בנט ואורבך, ולפיה במידה והאחרון יאבד את יכולתו להתמודד עם גל המחאה האישי שמקיף אותו ולא יהיה מסוגל להמשיך לתפקד כח"כ בקואליציה הנוכחית, הוא לא יעשה מעשה שיקלי וסילמן, אלא יפרוש ויתפטר מהכנסת. במקרה כזה, ישוב כלפון לכהן כח"כ עם מטען מרירות עודף בעקבות ההתנהלות כלפיו בימים האחרונים. לפיכך, מקווים בימינה לשמר יחסים טובים עם הנציג הצרפתי בדימוס, בתקווה שלא יזדקקו לחסדיו.

במעמד שר

בצד השני של המטבע, שר הדתות המתפטר, מתן כהנא, מיהר להבהיר שהוא ימשיך לנהל ולרכז את האופרציה המורכבת של הילולת רשב"י השנה, בין אם יהיה זאת במעמדו כסגן שר, כפי שאישרה הממשלה טלפונית בצהרי יום שני, ובין אם תצליח הממשלה לגייס רוב בכנסת להעברה של מינויו מחדש כשר הדתות.

למעשה, כהנא רשם תקדים משעשע ובו אישרה הממשלה בו זמנית את מינויו הן כסגן שר והן כשר, מתוך תקווה להשיג את הרוב הנדרש, אלא שכבר שעה קלה קודם האישור, התברר לבנט שלפחות בכל הנוגע לסילמן – אין לו על מה לבנות. בישיבת סיעת ימינה, בה מקפידה סילמן להשתתף, כדי למנוע תירוצים להפרשתה, ערך בנט משאל בין החברים אם הם מתכוונים לתמוך במינוי המחודש. סילמן השיבה שהיא צריכה לחשוב ובנט הזועם שלח אותה החוצה.

בהנחה הדי סבירה שסילמן תתנגד ותצביע עם האופוזיציה, תישאר לבנט רק דרך אחת להשיב את כהנא לתפקידו המקורי – סגירת דיל מפוקפק כלשהו עם אחד מנציגי הרשימה המשותפת. לרוע המזל, עבאס עומד על רגליו האחוריות כדי למנוע צעד כזה, וכבר בשבוע שעבר הביע את זעמו בשלל הדלפות נגד שיתוף הפעולה החד פעמי עם המשותפת בהצבעות האי אמון.

אופציה נוספת שהועלתה בחדרים האחוריים, בעיקר עקב היחסים הטובים שפיתח כהנא עם שניים מנציגי 'אגודת ישראל', דיברה על היעדרות טבעית שלהם בליל ל"ג בעומר, כאשר בשעה שהם ישטחו שיח על ציון הרשב"י, יעבור המינוי בכנסת. מיותר לציין ששני הח"כים הכחישו את הדברים באמצעות מקורביהם. קשה להאמין שישנו ח"כ חרדי שיסתכן בעת הזו בשיתוף פעולה חצי רשמי עם הממשלה, בפרט אחרי שהדברים פורסמו. אבל בפוליטיקה כידוע, אין לדעת…

לכהנא עצמו, כך נדמה, פחות אכפת הטייטל. מבחינתו הוא מתכוון להמשיך ולקדם את שלל הרפורמות שהוא מוביל בכל כובע שיחבוש, גם אם הפרוצדורה תהיה מעט יותר מורכבת. על תקנות רבני הערים הוא כבר הספיק לחתום, ושאר הנושאים המהותיים בלאו הכי יהיו תלויים בחסדיה של מליאת הכנסת, והסיכוי להעברתם במושב הקיץ קלוש עד בלתי קיים.

תככים בלשכה

אבל יש לסיפור הזה צד נוסף, כי בהשוואה להתפטרותה של היועצת המדינית הבכירה בלשכת רה"מ, שמרית מאיר, משול הסיפור של כלפון למכה קלה בכנף. ההתפטרות – שעשויה גם להשליך על יחסי החוץ של ישראל בתקופה הקרובה ועל ביקורו בישראל, אם וכאשר, של הנשיא ביידן – מהווה פרק סיום לסצנה עכורה של לשכה מפורקת ומסוכסכת.

מי שנחשב היריב העיקרי של שמרית בלשכה היה ראש הסגל הותיק טל גן צבי, הצמוד של בנט כבר מימיו הראשונים בפוליטיקה. גן צבי משך ימינה, שמרית משכה שמאלה. גן צבי חיפש לייצב לבנט בייס, שמרית חיפשה לייצר לו מעמד מדיני. הסכסוך הגיע לנקודת רתיחה ובנט הפנים שלא יוכל יותר להחזיק בשתי קצותיו של החבל, ולפיכך הוא קיבל באדישות מה את התפטרותה של מאיר.

לא נלאה את הקוראים המסורים בנבכי הלשכה וסודותיה, ובתדרוכים השונים שדלפו בחודשים האחרונים, כשמיטב עיתונאי ישראל בוחרים להם צד ומאמצים אותו בחום. רק נקודה אחת כדאי לציין: רגע אחרי התפטרותה של מאיר, ידע כל פרשן פוליטי וכל כתב כנסת טירון לצטט במפורט את ההיסטוריה המלאה של הסכסוך, אף שעד בוקר יום שישי לא זכה עם ישראל לשמוע על כך מילה. מה שמחזיר אותנו, כרגיל, לקדנציה של נתניהו, בה כל עיטוש בלשכה זכה להדהוד במהדורות החדשות, וכל עובד חמצמץ קיבל את יומו בכותרות.

ועוד בענייני צביעות תקשורתית: בנו של לוחם הימ"מ נועם רז הי"ד, שנהרג בשישי האחרון במלכודות המוות של ג'נין, נשא דברים קשים במיוחד נגד הממשלה והעומד בראשה. בהספד בהלוויית אביו האשים רז את הממשלה במשלוח חיילים למיקום מיותר ומסוכן, במקום פעולה אווירית שהייתה משאירה את אביו בחיים.

מיותר לציין שבעידן נתניהו, האשמה חריפה כזו בעיצומו של מסע ההלוויה מפיו של בן שכול הייתה הופכת לנושא המרכזי וכובשת את הכותרות והמהדורות. מיותר גם לספר שבעידן האתרוג הנוכחי (שנמצא על סף סיום, לפחות לפי האיתותים התקשורתיים לבנט בשבועיים האחרונים), הסיפור נדחק למיקום שולי, אם בכלל.

שוחד ז"ל

ואם בנתניהו עסקינן, השבוע היה אחד השבועות היותר טובים של ראש הממשלה לשעבר מאז הדחתו מתפקידו לפני עשרה חודשים. בחזית הפוליטית הוא צופה בסקרים המפרגנים המעניקים לו אחוזי התאמה פנטסטיים לראשות הממשלה ומגלים ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה הנוכחית כמעט בכל תחום: ביטחוני, בריאותי, כלכלי ומדיני. אבל החזית המעניינת יותר היא דווקא זו האישית-משפטית.

השבוע הגיעו רגעי השיא בחקירתו הנגדית של עד המדינה ומנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר על ידי עוה"ד בועז בן צור. באופן אירוני, ככל שפילבר נתפס יותר בעדותו כלא אמין וכמשנה גירסאות, נראה יותר ויותר שלשם הוא חתר מלכתחילה. נזכיר: פילבר העיד על עצמו שהוא איש ימין ומעריץ את נתניהו, מאידך, הוא יודע שאם יסטה משמעותית מהעדות שנתן במשטרה, הוא עשוי לאבד את מעמדו כעד מדינה ולספוג התעללות קשה ואכזרית מידיה של פרקליטות נקמנית.

הפתרון בכזה מקרה הוא ללכת עם ולתת כלום. כלומר, להעיד את מה שנדרש על פי הסיכום עם הפרקליטות, אבל לאפשר להגנה לעשות את שלה ולפורר לחלוטין כל משמעות או אמינות לעדותו. כך, הוא הסביר שחלק מהעדות נשענת על מה שאמרו לו החוקרים ונראה לו הגיוני, וננזף על ידי השופטים שדרשו ממנו לספר עובדות בלבד ולא זיכרונות מדומים. כך הוא התעקש על גרסתו המקורית, המופיעה גם בכתב האישום, ולפיה 'פגישת ההנחיה' המדוברת הייתה בעצם בתזמון בלתי אפשרי.

נעשה אתנחתא לרגע עבור מי מאתנו שיש לו חיים מלבד משפט נתניהו, ונסביר במה מדובר: מבין שלושת תיקי האלפים, האישום החמור והמשמעותי ביותר הוא טענת השוחד בתיק 4000. במסגרת זו נטען כי שאול אלוביץ' העניק לנתניהו שוחד בדמות סיקור עיתונאי באתר וואלה! שהיה בבעלותו, ובתמורה נתניהו, בשבתו כשר תקשורת, הורה לפילבר לתת לאלוביץ' אי אלו הטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים.

דא עקא, הסיפור כולו נשען על נקודה הכרחית אחת: פגישה ספציפית שערך פילבר עם נתניהו, לטענתו, ובה העלה את נושא בזק ונענה בתנועת יד, אותה פירש (לפחות לאחר חקירתו…) כהנחיה להיטיב עם החברה ובעליה. הפגישה הזו (ותנועת היד) הם לב לבו של תיק השוחד, משום שבלעדיהם אין – נכון לעכשיו – שום בדל של הוכחה על מעורבות או ידיעה של נתניהו לכל הסחר מכר המדובר.

עדויותיהם של ניר חפץ ואילן ישועה וחקירותיהם העלו שסיקור אוהד באתר וואלה! לא היה, והפרקליטות כבר שינתה את גרסתה בעניין כמה פעמים, באופן שעדיין היה עשוי להחזיק מים. אבל סיפור הפגישה פגע אנושות באמינות התיק כולו. לפי עדותו של פילבר, הפגישה התקיימה בשבוע שלאחר כניסתו לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת, ועד לפגישתו עם נציגי חברת בזק. כך תוארכה אותה פגישה גם בכתב האישום, ברשלנות שנחשפה בשבוע האחרון לעיני כל האומה.

מתברר כי בעזרת איכונים ובחינה מדוקדקת של לוחות זמנים והודעות, עולה כי לא תיתכן פגישה כזו בשבוע המדובר. נתניהו ופילבר לא נפגשו ולא שהו באותו מקום במהלך הימים הללו, כפי שהוכיח עו"ד בן צור באותות ובמופתים. בלית ברירה, נאלצה הפרקליטות לתקן (בפעם הרביעית) את כתב האישום הסדוק ולהסביר כי בעצם הפגישה הייתה יכולה להתרחש גם בחודש שקדם לכניסתו של פילבר לתפקיד, אף שהדבר אינו מסתדר עם עדותו, ולפיה הוא כבר נכנס לפגישה עם מסמכים הרלוונטיים רק למנכ"ל מכהן בפועל.

בשעת כתיבת השורות, בית המשפט טרם החליט אם לאשר לפרקליטות את תיקון כתב האישום. כך או כך, הרושם העולה הוא כי גם בתביעה מבינים שסעיף השוחד, הסעיף החמור והדרמטי ביותר בכתב האישום, ככל הנראה התפוגג לו. לא לחינם הסכימו שם במהירות הבזק לעסקת טיעון שתכלול ויתור מלא על הסעיף הזה. לביש מזלם, נתניהו בחר להמשיך במשפט, לפחות לעת עתה.

שעת הדחק

בשעה שאתם קוראים את השורות הללו, ההילולא במירון בעיצומה, או שמא כבר הגיעה לסיומה, וכמו כל בית ישראל, נייחל שהיא תסתיים בשלום, בלי אבדות בנפש חלילה ובלי בלגן מיותר, מעצרים או פרובוקטורים. כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו, גם בלי להגיע ל'שעת הדחק'.

 

##טיזרים:

טיזר 1: אופציה נוספת שהועלתה בחדרים האחוריים, בעיקר עקב היחסים הטובים שפיתח כהנא עם שניים מנציגי 'אגודת ישראל', דיברה על היעדרות טבעית שלהם בליל ל"ג בעומר, כאשר בשעה שהם ישטחו שיח על ציון הרשב"י, יעבור המינוי בכנסת. מיותר לציין ששני הח"כים הכחישו את הדברים באמצעות מקורביהם. קשה להאמין שישנו ח"כ חרדי שיסתכן בעת הזו בשיתוף פעולה חצי רשמי עם הממשלה, בפרט אחרי שהדברים פורסמו. אבל בפוליטיקה כידוע, אין לדעת…

טיזר 2: הפתרון בכזה מקרה הוא ללכת עם ולתת כלום. כלומר, להעיד את מה שנדרש על פי הסיכום עם הפרקליטות, אבל לאפשר להגנה לעשות את שלה ולפורר לחלוטין כל משמעות או אמינות לעדותו. כך, הוא הסביר שחלק מהעדות נשענת על מה שאמרו לו החוקרים ונראה לו הגיוני, וננזף על ידי השופטים שדרשו ממנו לספר עובדות בלבד ולא זיכרונות מדומים. כך הוא התעקש על גרסתו המקורית, המופיעה גם בכתב האישום, ולפיה 'פגישת ההנחיה' המדוברת הייתה בעצם בתזמון בלתי אפשרי

השארת תגובה